אלשיך על בראשית ז

<< · אלשיך · על בראשית · ז · >>

(א) ושמא תאמר ומה היה השינוי, ולמה שינה, לזה אמר כי "ויאמר ה'" הוא מדת רחמים לנח, הנה להצילך בלי צער תיבה אי אפשר לך כי צריך אתה לכך, לכן "בא אתה כו' אל התיבה", והטעם "כי אותך ראיתי צדיק" הוא בלבד לפני המדת רחמים, וצריך למרק עצמך, וזה "בדור הזה" כי אין צדקתך רק לערך הדור הזה. אך מה שעוד ארחם, הוא כי גם שעל פי הדין לא היה ראוי להקדים ארוכה לבלתי הביא עוד מבול, הלא זאת אצוך (ב) "מן הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה" וכו'

(ג) "ומן העוף הטהור שבעה" וכו'. ולמה אני עושה כך, כי לא בלבד אני מכוין באשר הוא שם, לקיום המין להחיות אתך, כי אם דרך כלל "לחיות זרע על פני כל הארץ", שהוא להקריב קרבנות באופן ימשך קיום זרע במה שאינו אתך, כי אם כולל "על פני כל הארץ", שהוא על ידי ריח הניחוח, ישבע לבל יוסיף להכות את כל חי כאשר עשה. וזהו שלא אמר להחיות אתך, כי אם "לחיות זרע על פני כל הארץ". ובזה יתכן היות נזכר בכתוב רמז הקרבנות, כיון שהוא מוסכם כי לכך כוון הוא יתברך בהרבות בטהורים כנודע. ואמר "תקח", לומר כי אשר הם לקיום המין שהם עד שנים יבאו מאליהן, אך אשר אני מוסיף להקריב מהם למצא חן, תטרח ותקח בעצמך:

(ד) והנה רצה הוא יתברך לנסותו לזכותו, באמור לו "בא אתה וכל ביתך" מעתה "אל התיבה", על "כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר" וכו', כי יאמין כי כן יהיה ויכנס קודם מלאת הימים שבעה, טרם יראה גשם על הארץ, שלא יהיה מקטני אמנה, כאשר היה שלא בא עד שהיו מים עד ברכיו. ועל פי דרכו רמז כי להיותו ממחה קצת מהארץ עד מקום שיתד המחרישה היתה מגעת, לכן על שבראם בשבעה ימים, על כן לימים עוד שבעה. לחוס על עולמו אולי ישובו בתשובה, על דרך רבותינו ז"ל (בראשית רבה כז ז) שאמרו שהתאבל על עולמו שבעה ימים. ועל היותו ממחה האדם שנוצר בארבעים יום, על כן "אנכי ממטיר ארבעים יום" וכו' כדי "ומחיתי" וכו':

(ה) ואמר "ויעש נח ככל אשר צוהו ה'" בכ"ף הדמיון, והוא כי אמר הנה להבחין אשר לא נזקקו לשאינן מינן, אמר לי אלהים כי שנים שנים יבאו לי מאליהן, אך לא שבעה מהטהורים. והנה ה' בעל הרחמים אמר שאקח בעצמי מן הטהורים שבעה, אם אקח בידי שבעה מהטהורים ושנים מהטמאים, איך אבחין באותן שלא נזקקו, ואם אמתין עד שיבאו מאליהן, לא יבאו יותר משנים מכל סוג. על כן מה עשה לקח בידו חמשה חמשה מן הטהורים, והניח שנים מכל מין שיבאו מאליהן, כאשר צוה אותו אלהים, נמצא עושה ככל אשר צוהו ה' בכ"ף הדמיון ולא בשלמות, שלא לקח שבעה אלא חמשה. וזהו "ויעש נח ככל אשר צוהו ה'", ועל כן בין מהטהורים בין מהטמאים באו אחר כך שנים שנים. וזהו "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה וכו' שנים שנים באו אל נח אל התיבה", וזה היה בלא כ"ף הדמיון, כי אם "כאשר צוה אלהים את נח", שאחר שלקח עמו חמשה חמשה מהטהורים, באו אליו מאליהן שנים שנים מכל סוג:

(ז) והנה ספרה תורה כי לא עמד בנסיון להאמין ולבא אל התיבה טרם מלאת השבעה ימים, כי אם אדרבא מה שויבא נח וכו' היה "מפני מי המבול", והוא מאמרם ז"ל (בראשית רבה לב ט) אף נח מקטני אמנה היה שלא נכנס עד שבאו המים עד ברכיו שנאמר מפני מי המבול. והוא צודק לפי דרכנו. והקדים ואמר (ו) "ונח בן שש מאות שנה", כדי להכפיל אשמתו, שלא עמד בנסיון עם היותו בן שש מאות שנה, שעם כל זה לא בא אלא מפני מי המבול כמדובר. ושמא תאמר, מה שלא נכנס בתיבה מיד, הוא כי ה' אמר אליו שנים שנים יבאו אליך ולא באו, על כן נתעכב, לזה אמר הנה זה לא היה, כי הלא (ח) "מן הבהמה" וכו' (ט) "שנים שנים זכר ונקבה באו" מאז "כאשר צוה ה' את נח", והיה מיד כי הלא (י) "ויהי לשבעת הימים" אחר ששנים שנים באו אליו "ומי המבול" וכו', ועם כל זה לא חש מאז לבא אל התיבה עד עצם היום הזה, שמי המבול היו על הארץ. וזהו (יג) "בעצם" וכו' "בא נח" וכו' (יד) "המה וכל החיה" וכו', כלומר כי בבחינה זו היו לאחדים "המה וכל החיה" וכו', כי לא נשתמש מהשכלתו באמונה לבא טרם בא הגשם, כי אם מפני מי המבול כי אז גם הבעלי חיים בורחים מההיזק:

"והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יי בעדו" (טז):

הורה מה שכתבנו כי חמשה חמשה מן הטהורים לקח בידו, ושנים שנים באו מאליהן, וזהו אומרו "והבאים" מכלל שהיו אחרים מובאים:

וענין הכתוב כי האלהים צוה לו שהוא יביא השנים שנים אל התיבה אחר שיבאו לו, והכתוב הקודם לזה מעיד שלא באו אל נח ונח הביאם אל התיבה, כי אם שבאו אל נח וגם אל התיבה באומרו ויבאו אל נח אל התיבה כו', והלא יראה כאשם שעבר על צוויו. והיה אפשר לתרץ כי באו ושלא להטריחו מיד עשה יתברך שיבאו מאליהן אל התיבה ועל כן לא יאשם, לזה אמר "והבאים זכר ונקבה באו כאשר צוה אותו אלהים", שבאו כמו שצוה לו שהוא שבאו אליו שיביאם אל התיבה כמצותו, אלא שלא הביאם ואז באו הם אל התיבה. ואל תתמה איך לא נענש על כך כי הוא כי "ויסגור ה' בעדו" ממדת הדין, פן יפגע בו על עברו מצותו:

"ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ. ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התבה על פני המים. והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים. חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים. ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם. כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו. וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה. ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום". (יז -כד):

ראוי לשית לב מה ענין שלש הדרגות אלה, וירבו המים ותרם מעל הארץ, ואחר כך ויגברו וירבו מאד מאד ותלך התיבה, ואחר כך גברו מאד מאד ויכסו כל ההרים, מה ענין הדרגות אלו, ולמה לא היו כאחת, כיון שגם הראשונה היתה אחר ארבעים ימות הגשם. ומה היה ההתגברות, שבלי תוספת גשם היו עולים. וגם למה חוזר ואמר בפסוק שאחריו ויכסו ההרים. ועוד אומרו חמש עשרה אמה מלמעלה, והיה לו לומר למעלה. ועוד למה בתחלה אמר ההרים הגבוהים, ואחר כך אומר ההרים ולא אמר הגבוהים. ועוד אומרו שלשה חלוקי מיתות הנאמרים זו אחר זו, תחלה אומרו ויגוע כל בשר כו', ואחר כך אומר לשון מיתה כל אשר נשמת רוח כו' מתו, ואחר כך לשון מיחוי וימח את כל היקום כו' והכל ענין אחד. ועוד כי בגויעה אומר בארץ, ובמיתה אומר בחרבה, ובמיחוי אומר אדמה:

(יז) אמנם היו שלשה הדרגות, אחד שרבו המים על הארץ בטבע רבוי גשם ארבעים יום עד שותרם התיבה מעל הארץ. ועדיין לא היתה מהלכת ממקום למקום:

(יח) ואחר כך שלא בטבע "גברו מאד על הארץ" עד שלא בלבד רמתה התיבה מעל הארץ, כי אם גם היתה "מתהלכת על פני המים":

(יט) ואחר כך "גברו מאד מאד" עד שויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים, שיכלול כל הרי ארץ ישראל שגבוהה מכל הארצות כי נתפשטו עליהם המים כשגברו ועלו, גם לאומר שלא גושמה, שאם לא כן איך מתו כל אשר בו רוח חיים שבה, ונמחה כל היקום שהם הנכסים, כאשר יתבאר בסמוך:

(כ) ואחר אומרו שני מיני תגבורת הנזכרים שהיו שלא בטבע מהארבעים יום והלאה, חל עליו חובת ביאור שני דברים, אחד איך יתכן שאחר ארבעים יום שפסקו הגשמים, לא היה רק שיעור שהורמה התיבה מעל הארץ, ואחר כך גברו בלי תוספת גשם עד שויכסו כל ההרים הגבוהים, כי הנה בדרך טבע, יותר היה ראוי ברבוי המים ישפכו סביבות כדוריות הארץ אל המים שמתחת לארץ, מהיותם עולים עד כסות כל ההרים הגבוהים חמש עשרה אמה. ועוד שנית למה הוצרכו שתי התגבורות האלו, אחר שבמה שהורמה מעל הארץ היה כדי להמית, כי רותחין היו:

והנה על הדבר הראשון היה אפשר לומר כי מה שכסו ההרים לא היה רק צפים מעט על פניהם, לזה אמר "חמש עשרה אמה". ואל תתמה, כי היה "מלמעלה", כלומר מכח עליון, משני גבורות הדין, הוא מה שגברו המים ויכסו ההרים, ולא בטבע שלמטה. ובזה יובן אומרו לפנים וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב, כי הנה אין לשון שיבה צודקת אלא בשב למקום שהיה, ולא עוד אלא שאומר הלוך ושוב, ולא יצדק היו הולכים ושבים. אך הוא כי טבע כל דבר להיות תאב אל יסודו לשוב, ועל כן המים היו שבים אל התהום אשר מתחת לארץ, כי כדורית היא, והיו נשפכין סביבותיה אל התהום אשר באו משם, וזהו וישובו המים מעל הארץ. אלא שהוא יתברך היה מחזירן, באופן היו הלוך ושוב, הלוך למעלה על הארץ ושוב אל יסודן, ועל כן ויחסרו מקצה חמשים ומאת יום ולא מקודם. ועל דרך זה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יד ט, שוחר טוב תהלים סב פג) על הנשמה שבאדם, שבכל שעה היא עולה ויורדת ומבקשת לצאת אלא וכו', שהוא כמפורש אצלנו כי תתאב אל מקורה:

(כא) ועל הדבר השני אמר "ויגוע כל בשר כו' כל אשר" כו', לומר מה שהיה התגבורת הראשון - שגברו על מה שותרם התיבה - הוא כי השיעור הזה לא היה מספיק לשיגועו מההבל, גם של ארץ ישראל שלא גושמה. והוא כי בלשון המקרא ארץ ישראל נקראת ארץ סתם, כמו שאמרו ז"ל (תענית י א) על הפסוק הנותן מטר על פני הארץ (איוב ה י), ובפסוק עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח כו), וחרבה הוא תואר כולל כל הארץ זולת הים. ונבא אל הענין, על התגבורת אמר שהיה שעל ידי כן "ויגוע כל בשר הרומש על הארץ", היא ארץ ישראל שגועו מההבל, וחלק לה הוא יתברך כבוד שהחל בבעלי חיים ואחר כך "וכל האדם":

(כב) ואמר אל תחשוב שמה שהוצרך התגבורת הראשון, היה מפני שבמה שרבו המים עד שותרם התיבה לא היה כדי להמית, כי לא כן הוא, כי כאשר גועו "כל אשר" בארץ ישראל, כבר "כל אשר" בו רוח חיים מ"כל אשר" בחרבה מתו שהיא בכל חוץ לארץ:

(כג) ומה שהוצרך התגבורת השני - עד שויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים שצפו על כל הרי ישראל - גם הם היו כדי שעל ידי כן "וימח את כל היקום" כו' שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קי א) שהם הנכסים, כי גם שההבל הספיק שגועו כל אשר בארץ ישראל, הוצרך אחר כך לעלות ולצוף המים עצמם, כדי למחות כל מאי דמתקרי "יקום" עם כל הבריות, וגם העופות במים חמין: