פתיחת התפריט הראשי

דף יז עמוד בעריכה

מתניתין   לולב וערבה ששה ושבעה ההלל והשמחה שמונה סוכה וניסוך המים שבעה והחליל חמשה וששה לולב שבעה כיצד יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת לולב שבעה ושאר כל הימים ששה ערבה שבעה כיצד יום השביעי של ערבה שחל להיות בשבת שבעה ושאר כל הימים ששה:

גמרא  ר' זעירה ר' אילא ר' יסא בשם ר' יוחנן ערבה הלכה למשה מסיני.  ודלא כאבא שאול דאבא שאול אומר ערבה דבר תורה.  וערבי נחל שתים.  ערבה ללולב וערבה למקדש.  רבי בא ר' חייה בשם ר' יוחנן ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני.  ודלא כר' עקיבה דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה.  בשני ונסכיהם.  בששי ונסכיה.  בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם מים.  ר' חייה בר בא בעא קומי ר' יוחנן

דף יח עמוד אעריכה

גמרא  ועכשיו למה הם חורשין בזקינות א"ל בשעה שניתנו הלכה לכך ניתנה שאם ביקשו לחרוש יחרוש.  ר' בא בר זבדא בשם ר' חונייא דברת חוורן ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות מיסוד הנביאים הם.  מה ופליג.  ר' יוסי בי ר' בון בשם לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך שכל דבר שנותנין נפשם בית דין עליו סופו להתקיים בידן כמה שנאמר למשה בסיני.  ואתיא כהיא דאמר רבי מנא (דברים, לב) כי לא דבר רק הוא.  ואם רק הוא מכם.  למה שאין אתם יגיעין בו.  כי הוא חייכם.  אימתי הוא חייכם בשעה שאתם יגיעים בו.  ר' יוחנן אמר לרבי חייה בר בא בבלייא תרין מילין סלקון בידיכון מפשיטותא דתעניתא וערובתא דיומא שביעייא.  ורבנן דקיסרין אמרין אף הדא מקזתה.  ר' סימון מפקד לאילין דמחשבין יהבון דעתכון דלא תעבדין לא תקיעתה בשבת ולא ערבתא בשבתא.  ואין אדחקון עבדון תקיעתה ולא תעבדון ערבתא:


דף יח עמוד אעריכה

מתניתין   מצות לולב כיצד כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מידן וסודרין אותן על גג האיצטבה והזקנים מניחין את שלהן בלשכה ומלמדין אותן לומר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו מתנה למחרת משכימין ובאין החזנין מזרקין לפניהן והן מחטפין ומכין איש את חבירו וכשראו ב"ד שהיו באין לידי סכנה התקינו שיהיה כל אחד ואחד נוטל בביתו:

גמרא  ר' דרומייא בעי מתני' דלא כר' דוסא דר' דוסא אמר בשחרית אדם צריך לומר כל מה שילקטו העניים היום מבין העמרים הבקר הרי הוא הבקר.  ר' יודה אומר לעיתותי ערב.  וחכמים אומרים אין הבקר אנסים הבקר שאין אנו אחראין לרמאין

דף יח עמוד בעריכה

תמן את אמר אין הבקר אנסי' הבקר והכא את אמר הבקר אנסי' הבקר.  אמר רבי לעזר תמן על דעתו הוא מבקר ברם הכא על כרחו הוא מבקר.  אמר רבי חנני' בריה דר' הילל ויאות תדע לך שהוא כן שכבר חילופיו בידו.  רב מפקר לדבית רב אחי.  רב המנונא מפקד לחברייא כד תהוון יהבין מתנה ביומא טבא לא תהוון יהבין לה אלא לדעת גמור'.  כהדא רב הונא יהב אתרוגא מתנה לברי' א"ל אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה.  ואין למחר הרי הוא לך מתנה:


דף יח עמוד בעריכה

מתניתין   מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא ויורדין לשם ומלקטי' משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצידי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח ותקעו והריעו ותקעו בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומר (תהלים, קיח) אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא רבי יהודה אומר אני והוא הושיעה נא אני והוא הושיעה נא אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים בשעת פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח רבי אליעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח

גמרא  מהו מוצא ממצייא.  אמר רבי תנחומא קלונייא הוה שמה.  בר קפרא אמר וגבהן אחת עשרה אמה.  אמר רבי יוסה מתני' אמרה כן וראשיהן כפופין לצדדי המזבח.  רבי זעירא שלח שאיל לר' דניאל בריה דרב קטינא שמעת מאביך טעונה ברכה וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור.  אתא רבי אייבו בר נגרי בשם רב חונה ואמר טעמא טעונה ברכ' וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור לא שמעתי.  תמן אמרין רב ששת ורב נחמן בר יעקב חד אמר ד' בדין עלין וחורנא אפילו בד אחד.  תני ובעלי מומין.  ר"ש בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן בעלי מומין נכנסין

דף יט עמוד אעריכה

בין האולם ולמזבח.  א"ל כשירים היו.  ר' אבהו בשם ר' יוחנן כיני מתניתא אני והוא הושיעה נא.  אני והוא הושיעה נא.  א"ר אבהו (תהלים, פ) ולכה לישועתה לנו.  לך יודייה.  דרש רבי בא סרונגיה (זכריה, יב) והושע ה' אל אהלי יהודה בראשונה.  והושע כתיב.  דרש ר' זיכיי (מיכה, ד) כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה.  ושכינתי בשדה.  חנניה בר אחי ר' יהושע אומר (שמות, כ) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.  הוצאתיך כתיב.  רבי ברכיה רבי ירמיה בשם ר' חייה בר בא דריש לוי בר סיסי בנהרדעא (שמות, כא) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר.  זו עד שלא נגאלו אבל משנגאלו איכן דרכה של לבנה להינתן שם היא נתונה.  אמר ר' ברכיה מעשה אין כתיב כאן אלא כמעשה.  הוא וכל ארגלייה שלה היא וכל פרקמטי' שלה.  אמר ר' מיישה בבבל כתיב (יחזקאל, א) כמראה אבן ספיר ובמצרים כתיב (שמות, כד) כמעשה לבנת הספיר ללמדך שכשם שהאבן קשה מן הלבינה כך שיעבודה של בבל היה קשה משיעבודה של מצרים.  תני בר קפרא עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היתה רשומה ברקיע משנגאלו עוד לא נראית ברקיע.  מה טעמא וכעצם השמים לטוהר.  שמייא כד אינון נקיין מן עננין.  תני בשם ר' ליעזר ע"א עברה עם ישראל בים מה טעמא (ש"ב, ו) מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו.  אמר לו ר' עקיבה ח"ו אם אומר את כן נמצאת עושה את הקודש חול.  מה ת"ל אשר פדית לך ממצרים.  כביכול כאילו עצמך פדית:  אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים.  א"ר אחא זכר ליריחו:


דף יט עמוד אעריכה

מתניתין   כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו מלקטין אותה מערב שבת מניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו רבי יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מלקטין וחובטין על גבי המזבח ואותו היום היה נקרא יום חיבוט חריות.  מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן:

גמרא  לא אמר אלא קטן הא גדול לא.  לא כן אמר רב אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביום טוב הראשון

דף יט עמוד בעריכה

מותר לאוכלו.  אמר רבי יוסה תמן הוא אינו ראוי לצאת בו אחרים ראויין לצאת בו ברם הכא לא הוא ולא אחרים יוצאין בו:


דף יט עמוד בעריכה

מתניתין   ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד י"ט האחרון של חג כשאר כל ימות החג סוכה שבעה כיצד גמר מלוכל לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלן בשביל כבוד י"ט האחרון:

גמרא  תני שמונה עשר יום ולילה אחד קורין בהן את ההלל בכל שנה.  שמונת ימי החג ושמונת ימי החנוכה וי"ט של עצרת וי"ט הראשון של פסח ולילו.  ר' זעירה עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל.  התיב ר' בא והתני חגיגת ארבעה עשר יוצאין בה משם שמחה ואין יוצאין בה משם שלמים א"ר זעירה תיפתר בששחטה ברגל.  א"ר בא אם בששחטה ברגל אין זו חגיגת ארבעה עשר.  מאי כדון א"ר זעירה עד דאנן תמן שמעתנה.  עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר כד סלקינן הכא שמעתנ'.  ר' חייה בשם ר' לעזר (דברים, יג) והיית אך שמח לרבות לילי י"ט הראשון לשמחה או יכול אף לילי י"ט האחרון ת"ל אך אך חלק.  ר' חייה בשם ר' לעזר (דברים, יד) ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה.  התיבון והתנינן ההלל והשמחה שמונה.  הגע עצמך שחל יום הראשון להיות בשבת.  לשוחטן מערב הרגל אין את יכול דאמר ר' זעירא עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל לשוחטן ברגל אין את יכול שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה את השבת.  אימתי אמרו ההלל והשמחה שמונה.  אמר רבי יוסה קיימה רב אבודמי נחותה בכהנים ובשעיר.  ר' אבא בר כהנא ר' חייה בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכתו

דף כ עמוד אעריכה

מבעוד יום ר"י בן לוי אמר צריך לקדש בתוך ביתו.  ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לוכל בבית אחר מקדש.  רבי אחא רבי חיננא בשם רב מי שסוכתו ערבה עליו מקדש בלילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו.  א"ר אבין ולא פליגין מה דאמ' רב בשלא היה בדעתו לוכל בבית אחר מה דאמר שמואל כשהיה בדעתו לוכל בבית אחר.  אמרה מנא אתיא דשמואל כר' חייה ודר' הושעיה כר"י בן לוי א"ר אימי זאת אומרת שהן נחלקין בפירוש:


דף כ עמוד אעריכה

מתניתין   ניסוך המים שבעה כיצד צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין היה ממלא מן השילוח הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו עלה בכבש ופנה לשמאלו ושני ספלים של כסף היו שם ר' יהודה אומר של סיד היו אלא שהיו מושחרין מפני היין ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין אחת מעובה ואחד מידק כדי שיהו כלים בבת אחת מערבי של מים ומזרחי של יין עירה של מים בתוך של יין או של יין לתוך של מים יצא ר' יהודה אומר מלוג היה מנסך כל שמונה ולמנסך אומרים לו הגבה את ידך שפעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם:

גמרא  א"ר יוסי בן חנינה כדי לעשות פומפי לדבר.  יוסי בן חנינה בשם מנחה יותפייה

דף כ עמוד בעריכה

דר"ע היא דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה.  תמן תנינן ר' לעזר אומר אף המנסך מים בחג בחוץ חייב.  א"ר יוחנן כל שיטת ר"א כשיטת רבי עקיבה רבו כמה דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה כן ר' לעזר או' ניסוך המים דבר תורה.  מה נפק מן ביניהון אית תניי תני בשם ר"א צריך שיהא מילויין לשם החג אית תניי תני בשם ר' לעזר אינו צריך שיהא מילויין לשם החג.  צ"ד צריך שיהא מילויין לשם החג ר' לעזר כר"ע ומ"ד אינו צריך שיהא מילויין לשם החג ר' לעזר כרבנן.  לית יכיל דא"ר יוחנן כל שיטת ר' לעזר כשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה כן ר' לעזר אמר ניסוך המים דבר תורה.  מה נפק מן ביניהון א"ר זעירא והוא שניסך שלשת לוגין בפנים ושלשת לוגין בחוץ.  אית תניי תני יש להן שיעור ואית תניי תני אין להן שיעור מ"ד יש להן שיעור פטור ומ"ד אין להן שיעור חייב יוסי בר אשיין בשם רשב"ל צריכין הספלי' להיות פקוקין בשעת הניסוך.  מ"ט (במדבר, כח) בקדש הסך נסך שכר לה'.  תני רי"א השית היה נקוב עד התהום מה טעמא (ישעיהו, ה) ויעזקהו ויסקלהו

דף כא עמוד אעריכה

גמרא  ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו זה ההיכל.  ויקב חצב בו זה המזבח.  וגם יקב זה השית.  רבי שמעון אומר מעשה שמים היו.  לפי שהיו מעשה שמים יכול לא יהו נאי' כמעשה ידי אומן תלמוד לומר (שיר, ז) חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן.  נאים היו יותר ממעשה ידי אומן.  תני אמר רבי לעזר בי ר' צדוק לול קטן היה בין האולם ולמזבח אחת לשבעים שנה היה פרחי כהונה יורדין ומעלין אותו בקדושה שהיה קרוש כעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותה בקדושה.  כשם שהיה ניסוך בקדושה כך היתה שריפתו בקדושה.  א"ר ראה שהתפיסתך התורה לשון חיבה לשון שיבעה לשון שיכרות.  ר' יודה בר לקרה בשם ר' שמואל בר נחמן משחרב בה"מ פסק יין קרוש ופסקה זכוכית לבנה מהו זכוכית לבנה שהיתה מתקפלת.  הוון בעיין מימר המעובה של מים והמידק של יין דאמר רבי יונה בשם רבי אימי נקב שאינו מוציא מים מוציא יין ושאינו מוציא יין מוציא שמן ושאינו מוציא שמן מוציא דבש.  ואפילו תימר חילופין דר' יהודה הוא דר' יהודה אמר מלוג היה מנסך כל ח'.  רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן הקדימן לזבח מה הן.  ניסכן בלילה מה הן.  לא ניסך היום מהו שינסך למחר.  א"ל נישמעינ' מן הדא דאמר רבי אילא בשם ר' יוסי ונסכיה אחד ניסכי מים ואחד ניסכי יין הדא אמרה הקדימן לזבח כשר ניסכן בלילה כשר לא ניסך היום

דף כא עמוד בעריכה

גמרא  לא ינסך למחר אל שם עבר יום עבר קרבנו.  רבנן מרבים במים וממעטים בימים ר' יהודה ממעט במים ומרבה בימים.  אית דבעי מימר היא דפרה היא דסוכה היא דכיפורים.  רבי סימון לא אמר כן אלא או דפרה ודסוכה חד.  ודכיפורים חד.  או דפרה ודכיפורים חד.  ודסוכה חד.  מ"ד לא באו ימים קלים עד שמת תלתיהון עבד.  מ"ד יצא חוטמו מזנק תולעים וכמין פרסת עגל בתוך מצחו.  כמ"ד או דפרה ודסוכה חד ודכיפורים חד.  או דפרה ודכיפורים חד ודסוכה חד.  ציוחה עליהן העזרה צאו מיכן צאו מיכן בני עלי טימאתן בית אלהינו.  בו ביום נפגמה קרן המזבח ונתנו עליו גוש של מלח שלא יהא נראה כפגום.  שכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פגום הוא.  בעון קומי ר' אבהו והא כתיב (ויקרא, טז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו.  אפילו אותן שכתיב בהן (יחזקאל, א) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד בבאו לכפר בקדש.  אמר לון בשעה שהוא נכנס כדרכו:


דף כא עמוד בעריכה

מתניתין   כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהמי' והיין המגולים פסולין מעל גבי המזבח:

גמרא  למה לי שאינה מקודשת.  ואפי' מקודשת.  לא כן אמר רבי אחא ר' חיננא בשם רבי יסא (שמות, מ) וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת אף הכלים לא יקדשו אלא בדעת.  חזקיה אמר שלא יהו אומרין ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה.  דבית רבי ינאי אומרין שלא יהו אומרין ראינו מי החג נפסלין בלינה.

דף כב עמוד אעריכה

ר' יוחנן אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקיה אין כהדא דר' ינאי דברי הכל.  ר' פדת בשם ר' הושעיה מי סוטה נפסלין בלינה רבי אחא בשם ר' אבונה כל שאין ממינו למזבח אין הלינה פוסלת בו.  הוון בעיי מימר עבר והביא כשר.  תנה רבי יושוע דרומייא קומי רבי יונה שהמים והיין המגולין פסולין מעל גבי המזבח מאי טעמא (יחזקאל, מה) ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל.  מדבר שהוא מותר לישראל.  עד כדון מים.  יין אמר רבי שובתיי (שופטים, ט) המשמח אלהים ואנשים: