פתיחת התפריט הראשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה


בין האולם ולמזבח.  א"ל כשירים היו.  ר' אבהו בשם ר' יוחנן כיני מתניתא אני והוא הושיעה נא.  אני והוא הושיעה נא.  א"ר אבהו (תהלים, פ) ולכה לישועתה לנו.  לך יודייה.  דרש רבי בא סרונגיה (זכריה, יב) והושע ה' אל אהלי יהודה בראשונה.  והושע כתיב.  דרש ר' זיכיי (מיכה, ד) כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה.  ושכינתי בשדה.  חנניה בר אחי ר' יהושע אומר (שמות, כ) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.  הוצאתיך כתיב.  רבי ברכיה רבי ירמיה בשם ר' חייה בר בא דריש לוי בר סיסי בנהרדעא (שמות, כא) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר.  זו עד שלא נגאלו אבל משנגאלו איכן דרכה של לבנה להינתן שם היא נתונה.  אמר ר' ברכיה מעשה אין כתיב כאן אלא כמעשה.  הוא וכל ארגלייה שלה היא וכל פרקמטי' שלה.  אמר ר' מיישה בבבל כתיב (יחזקאל, א) כמראה אבן ספיר ובמצרים כתיב (שמות, כד) כמעשה לבנת הספיר ללמדך שכשם שהאבן קשה מן הלבינה כך שיעבודה של בבל היה קשה משיעבודה של מצרים.  תני בר קפרא עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היתה רשומה ברקיע משנגאלו עוד לא נראית ברקיע.  מה טעמא וכעצם השמים לטוהר.  שמייא כד אינון נקיין מן עננין.  תני בשם ר' ליעזר ע"א עברה עם ישראל בים מה טעמא (ש"ב, ו) מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו.  אמר לו ר' עקיבה ח"ו אם אומר את כן נמצאת עושה את הקודש חול.  מה ת"ל אשר פדית לך ממצרים.  כביכול כאילו עצמך פדית:  אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים.  א"ר אחא זכר ליריחו:

מתניתין   כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו מלקטין אותה מערב שבת מניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו רבי יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מלקטין וחובטין על גבי המזבח ואותו היום היה נקרא יום חיבוט חריות.  מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן:

גמרא  לא אמר אלא קטן הא גדול לא.  לא כן אמר רב אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביום טוב הראשון