פתיחת התפריט הראשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה


גמרא  ועכשיו למה הם חורשין בזקינות א"ל בשעה שניתנו הלכה לכך ניתנה שאם ביקשו לחרוש יחרוש.  ר' בא בר זבדא בשם ר' חונייא דברת חוורן ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות מיסוד הנביאים הם.  מה ופליג.  ר' יוסי בי ר' בון בשם לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך שכל דבר שנותנין נפשם בית דין עליו סופו להתקיים בידן כמה שנאמר למשה בסיני.  ואתיא כהיא דאמר רבי מנא (דברים, לב) כי לא דבר רק הוא.  ואם רק הוא מכם.  למה שאין אתם יגיעין בו.  כי הוא חייכם.  אימתי הוא חייכם בשעה שאתם יגיעים בו.  ר' יוחנן אמר לרבי חייה בר בא בבלייא תרין מילין סלקון בידיכון מפשיטותא דתעניתא וערובתא דיומא שביעייא.  ורבנן דקיסרין אמרין אף הדא מקזתה.  ר' סימון מפקד לאילין דמחשבין יהבון דעתכון דלא תעבדין לא תקיעתה בשבת ולא ערבתא בשבתא.  ואין אדחקון עבדון תקיעתה ולא תעבדון ערבתא:

מתניתין   מצות לולב כיצד כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מידן וסודרין אותן על גג האיצטבה והזקנים מניחין את שלהן בלשכה ומלמדין אותן לומר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו מתנה למחרת משכימין ובאין החזנין מזרקין לפניהן והן מחטפין ומכין איש את חבירו וכשראו ב"ד שהיו באין לידי סכנה התקינו שיהיה כל אחד ואחד נוטל בביתו:

גמרא  ר' דרומייא בעי מתני' דלא כר' דוסא דר' דוסא אמר בשחרית אדם צריך לומר כל מה שילקטו העניים היום מבין העמרים הבקר הרי הוא הבקר.  ר' יודה אומר לעיתותי ערב.  וחכמים אומרים אין הבקר אנסים הבקר שאין אנו אחראין לרמאין