ירושלמי גיטין ה

הלכה א משנה

הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית רבן שמעון בן גמליאל אומר אף כתובת אשה בבינונית

הלכה א גמרא

קל וחומר להקדש אמר רבי אבא בר פפי קומי ר' יוסי מה אנן קיימין אם להכשר נזקין הדא דתנינן (שמות כא) שור רעהו ולא שור הקדש אם לניזקי גופו הדא היא דתני רבי חייה נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה אלא כן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש <והלך שורו והזיק> שלא תאמר יעשה בעל חוב ויגבה בבינונית לפום כן צריך מימר הניזקין שמין להן בעידית קל וחומר להקדש תני רבי חייה נזק וחצי נזק נגבין מן המשועבדין ניחא נזק חצי נזק לא מגופו הוא משלם אמר רבי יוסי תיפתר בשור תם שהזיק והלך הבעל ומכרו כבר נשתעבד גופו לבעל הנזק רבנן דקיסרין אמרין תיפתר שזקפן עליו מלוה מעתה לא תגבה אלא בבינונית מאחר שעיקרו נזק גובה בעידית שדהו פרט למשועבד כרמו פרט להקדש מה אנן קיימין אם בשהזיק ואחר כך הקדיש הדא היא דתנינן הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה אם בשהקדיש ואחר כך הזיק הדא הוא דתנינן שור רעהו ולא שור הקדש אמר ר יודן תיפתר בשור של הקדש שרעה לתוך שדה הדיוט אמר ליה ר מנא אנן בעינן קרקע הקדש ואת אמרת תוך שדה הדיוט אלא כן אנן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש והלך הוא והזיק שלא תאמר אילו נזקין ומלוה בעדים הנזקין קודמין וכא קודם הנזק להקדש לפום כן צריך מימר כרמו פרט להקדש שדהו פרט למטלטלין כרמו פרט לראוי כבמחוזק שדהו פרט למטלטלין בהן דלא בעי מטלטלין משעה ראשונה והכא כהדא דתני אין לי אלא קרקע מניין שאם רצה ליתן כסף תלמוד לומר כסף ישיב לבעליו מה בעית מימר קרקע עיקר אי נימר כסף עיקר ויחליטו לו משעה ראשונה ואנן חמיי רבנין מחלטין לו קרקעות כרמו פרט לראוי כבמוחזק רבי לעזר בשם רבי ניסא בשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ונפלו לו נכסים אחר מיתת אביו הייתי אומר ישתעבדו נכסים לאותו נזק לפום כן צריך מימר כרמו פרט לראוי כבמוחזק מיטב שדהו ומיטב כרמו של מזיק דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומר מיטב שדהו ומיטב כרמו של ניזק קשיא על דרבי עקיבה ניזוק ואת אמר כן אלא בית דין רואין אי זהו שדהו יפה לפני הניזוק ושומה לה כמוה כהדא דתני יכול אם אכלה מן העידית שמין לו מן העידית מן הזיבורית שמין לו מן הזיבורית היך עבידא עידית שבזיבורית טבא סגין אם אומר את כן נמצאת משביח את הניזק רואין את השדה כאילו מליאה עידית ושמין לו מן העידית וזיבורית שמין לו מן הזיבורית נמצא משלם מן העידית על העידית ומן הזיבורית על הזיבורית מניין לרבי עקיבה הניזקין שמין להן בעידית ליחתה מן התורה איתה מן התקנה מפני מה אמרו הניזקין שמין להן בעידית מפני הגזלנין שיהא אדם אומר מה בידי גזל מה בידי מזיק למחר רואין בית דין שדה יפה שלי ונוטלין אותה מלפני וסומכים אותה למקרא מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם עד כדון קרקעו משכונו למד מקרקעו מה קרקעו בעידית אף משכונו בעידית ובעל החוב בבינונית מפני הרמאין שלא יהא אדם רואה את שדה חבירו יפה ומלוה אותו מעות ועוקף ונוטלה ממנו מעתה לא ישומו לו אלא בזיבורית אמר ר יודה וכיני אלא שלא לנעול דלת בפני אדם שלמחר הוא ללוות ואינו מוצא דרש ר סימאי (דברים כד) והאיש זה שליח בית דין שאם נכנס המלוה הוא מוציא את היפה ואם נכנס הלוה הוא מוציא את הרע הא כיצד שליח בית דין נכנס ומוציא את הבינונית ר ישמעאל אומר דבר תורה הוא שיכנס הלוה דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוד החוצה עד כדון משכונו קרקעו למד ממשכונו מה משכונו בבינונית אף קרקעו בבינונית פשיטא דא מילתא מלוה שהיא נעשית בו כפרנות אינה נשמטת כפרנות היא נעשית מלוה משמט רבי ירמיה בעי אף למידת הדין כן היא מלוה שהיא נעשית כפרנות גובה כפרנות שהיא נעשית מלוה גובה בבינונית אין שם אלא עידית גובה בעידית בינונית גובה בבינונית זיבורית גובה בזיבורית עידית ובינונית הניזקין שמין להן בעידית בעל חוב וכתובת אשה בבינונית בינונית וזיבורית הניזקין ובעלי חוב שמין להן בבינונית וכתובת אשה בזיבורית היתה עידית שלו יפה משל כל אדם עידית היא בינונית שלו יפה משל כל אדם בינונית היא זבורית שלו יפה משל כל אדם זיבורית היא היתה עידית שלו בינונית של כל אדם ר זירא ור אילא בעי נישמעינה מן הדא בינונית וזיבורית הניזקין ובעלי חוב שמין להן בבינונית וכתובת אשה בזיבורית וכמה דאת בעי עידית ובינונית ניזקין דוחין לבעלי חוב בבינונית ודכוותה בינונית וזיבורית ידחו הניזקין לבעלי חוב בזיבורית רבי יוסי בר בון בשם רב חסדא תיפתר שהיתה לו עידית ומכרה וכבר נדחו לבעלי חוב לגבות בבינונית וכתובת אשה בזיבורית אמר רבי ירמיה לא שנו אלא מנה מאתים אבל כתובת אלף דינר גובה בבינונית ורבי יוסי אומר אפילו כתובת אלף דינר אינה גובה אלא מן הזיבורת ואתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה רבי סימון אמר רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא כתובת מנה מאתים אבל היתה כתובתה אלף דינר גובה כתובתה לעולם אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן ואפילו כתובה של אלף דינר אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנה ואתייא דרבי יוסי כרבי יוחנן ודרבי ירמיה כר יהושע בן לוי דתנינן תמן הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה רב אמר במזכה על ידה ושמואל אמר במחלק לפניה רבי יוסי בר חנינה אמר מקולי כתובה שנו כאן ותני בר קפרא מקולי כתובה שנו א"ר אמר רב/י בא טעמא דרבי יוסי בן חנינה לא סוף דבר בכתובת מנה מאתים אלא אפילו כתובה של אלף דינר מקולי כתובה שנו

מתוך: ירושלמי גיטין ה ב (עריכה)

הלכה ב משנה

אין נפרעין מנכסים משועבדין במקום שיש בני חורין ואפי הן זיבורית אין נפרעין מניכסי יתומין אלא מן הזיבורית

הלכה ב גמרא

רבי יוחנן בשם רבי ינאי אין נפרעין מניכסי יתומים קטנים אלא בשטר שהריבית אוכלת בו ויש אומרים אף לכתובת אשה אמר רבי אימי מפני מזונות אמר רבי מתניה מאן חש למזונות ר"ש דרבי שמעון אמר במגבה הדבר תלוי מאי כדון מפני חינה כדי שיהו הכל קופצין עליה לישאנה ויש אומרים אף לגזילה ולניזקין אמר רבי יוסי בי רבי בון אף אנן תנינן תרתיהן לגזילה מן הדא אם היה דבר שיש לו אחריות חייבין לשלם לניזקין מן הדא ואין נפרעין מן הנכסים של יתומין אלא מן הזיבורית כיני מתניתא אין נפרעין מניכסי יתומים לניזקין אלא מן הזיבורית והתני עמד הבן תחת האב הניזקין שמין להן בעידית ובעלי החוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית אמר רבי יוסי בי רבי בון כאן ביתום גדול כאן ביתום קטן

מתוך: ירושלמי גיטין ה ג (עריכה)

הלכה ג משנה

אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם המוציא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם

הלכה ג גמרא

אמר רבי חנינא מפני שאין להן קצבה גזל שדה משמעון ומכרה ללוי ובא שמעון וטרפה מלוי לוי גובה קרן ממשועבדין של ראובן ושמעון גובה אכילת פירות מבני חורין של לוי עמד לוי והשביח לוי גובה את הקרן ממשועבדין של ראובן וגובה את השבח מבני חורין של שמעון רבי חייה בשם ר יוחנן אמר והוא שקדם מקחו של זה לשבחו של זה אבל אם קדם שבחו של זה למקחו של זה לוי גובה את השבח אפילו ממשועבדין של שמעון ר בא רבי חייה בשם רבי יוחנן אמר אף באכילת פירות כך היא עבדא אפיק ד דינרין והוא שבח אשתא לוי גבי ארבעתי דינרייא ממשועבדין של ראובן וגבי תרין אחרונייא מבני חורין של שמעון ר אבין בשם רבנין דתמן אין לך יורד ברשות וידו לתחתונה אצל שמעון רבי יוסי בי ר בון בשם רבנין דתמן אין לך יורד ברשות וידו לעליונה אצל ראובן ראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי והלך לוי ונתנה מתנה ליהודה ובא שמעון וטרפה מיהודה יהודה לא אזיל גבי לוי דהיא מתנה לוי אזל גבי ראובן דהיא מכירה ולא מתנה יהבתינה יכל הוא מימר ליה בעי הוינא מיתן ליה וישלם לי טיבו ראובן גזל שדה משמעון ונתנה מתנה ללוי והלך לוי ומכרה ליהודה ובא שמעון וטרפה מיהודה יהודה אזל גבי לוי דהוא מכרה לוי לא אזיל גבי ראובן דהיא מתנה דמר רבי יוסי בשם רבנין אין שיעבוד למתנה ראובן גזל שדה משמעון ומכרה ללוי ולא הספיק לכתוב טרפו עד שמת דמאן היא רב הונא וחייה בריה דרב חד אמר אם כתב שטר טרפו של ראובן ואם לאו של לוי היא וחרנה אמר היא כתב היא לא כתב של לוי היא א"ר מנא מסתברא דלא דראובן דיכיל למימר ליה האי דלא קומיך אקום לזביניה טביאת מהו לגבות פרנסה מן המשועבדין אמר רבי זעירא רבי יוחנן לא גבי מאן גבי ר חנינה ור אילאי גבי רבי יסא איתפקד מדל דיתמין והוו תמן בעיין פרנסה אעיל עובדא קומי ר אלעזר וקומי ר שמעון בן יקים אמר רבי שמעון בן יקים לא מוטב שיתפרנסו מן של אביהן ולא מן הצדקה אמר ליה רבי לעזר רבי אילו יבואו לפני רבותינו נוגעין בו ואנו עושין בו מעשה אמר ר יסא אנא יהיב ואי קמון יתמין ועררין אנא יהיב לון אפילו כן חמון ולא עררון גזר דין נפק ציפור בת אבשלום רבי סימון ורבי יעקב בר אידי בשם ר שמעון בר בא אנא ורבותינו גבינו לה מן המטלטלין כמנהג מקומה רב הוה כתיב לרבי עברון על דעתיה דר חייה רבה והוה ר חייה כתיב ביני שיטייא עמדו היתומין ומכרו גובין מן הפרנסה ואין גובין מן המזונות עמדו ושיעבדו השיעבוד הזה איני יודע מהו תנא לוי אחד שיעבוד האב ואחד שיעבוד הבן גובין מן הפרנסה ואין גובין מן המזונות אמר רבי אבא לית כאן בשיעבוד האב אלא בשיעבוד הבן אם בשיעבוד האב אם בחיי האב אינו גובה לא כל שכן לאחר מיתת האב רבי חמא בר עוקבה בשם ר יוסי בר חנינה נישאו הבנות אלמנה ניזונת מהן רבי בא בדידיה ורבי יודה בדידיה דאחתיה דר יוסי בר חנינה בשם ר יוסי בי רבי חנינה אפילו מתו אלמנה ניזונות מהן בני בנים מה הן רבי מנא אמר בני בנים הרי הן כבנים רבי יוסי אמר אין בני בנים כבנים ר שמואל בריה דר יוסי בי רבי בון ורבי מתנייה הוון יתבין סברין מימר היא בני בנים שכאן היא בני בנים של הלן אמר לון רבי יוסי בי ר בון בני בנים קפצה עליהן ירושת תורה תמן תנינן מנה לאבא בידך אין לו בידי אלא חמשים דינרין פטור מפני שהוא כמשיב אבידה אמר ר לעזר תקנה תיקנו בו כדרך שתיקנו במציאה דתנינן המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם אמר ר בא מתניתא בשאמרו לו שני שוורין מצאת לי אבל אם אמר לו שני שוורים מצאתי לך והחזרתי לך את שניהן והוא אומר לו לא החזרתה לי אלא אחד לא בזה תיקנו ר פדת בשם רבי יוחנן בזה תקנו אבל בראשונה דבר תורה היא כהדא דתני יכול אמר לו שני שוורים מצאת לי והוא אמר לא מצאתי אלא אחד יכול יהא חייב תלמוד לומר (ויקרא ה) או מצא אבידה וכחש בה פרט לזה שלא כיחש אבל אם אמר לו עומד הייתי בראש גגי וראיתיך מושך שני שוורים קשורים שני שוורים קשורים משכתי לי והוא אומר לא משכתי אלא אחד לא בזה תיקנו ודכוותה עומד הייתי על אבא בשעת מיתתו וטענך מנה והודיתה לו והוא אומר לא הודיתי אלא חמשים לא בזה תיקנו

מתוך: ירושלמי גיטין ה ד (עריכה)

הלכה ד משנה

יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפיטרופוס חייב לעשר פירותיהן אפיטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע ושמינהו בית דין לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים

הלכה ד גמרא

(במדבר יח) אתם פרט לשותפין אתם פרט לאפיטרופוס אתם פרט לתורם שאינו שלו אתם פרט לשותפין והתנינן השותפין שתרמו אלא כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר כלום למדו תרומה גדולה לא מתרומת מעשר אלא כאן להלכה כאן למעשה אתם פרט לאפיטרופוס והתניא יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפיטרופוס חייב לעשר פירותיהן חברייא אמרין כאן לאפיטרופין לעולם כאן לאפיטרופין לשעה ר יוסי בעי אם באפיטרופין לעולם ודא דתני מוכר הוא עבדים אבל לא קרקעות אלא כאן ביתום גדול כאן ביתום קטן א"ר יוחנן בתחילה אין מעמידין אפיטרופוס ליתומין לחוב להן אלא לזכות להן ואם חבו חבו ר יוסי בר חנינה אמר בין בתחילה בין בסוף אין מעמידין להן בין לזכות בין לחובה מתניתא פליגא על ר יוסי בר חנינה מעמידין להן אפיטרופוס שנייה היא בשור שלא ילך ויזיק הזיק משל מי הן משלמין ר יוחנן אמר משל יתומין רבי יוסי בר חנינה אמר משל אפיטרופוס ואפילו דלא יסבור רבי יוחנן כן לית מילתיה אמרה כן לא דהוא אמר לבסוף אם חבו חבו אפיטרופוס שמינהו אבי יתומין ישבע שאין דרכו לבחן אבא שאול אומר חילוף הדברים אפיטרופוס שמינהו אבי יתומין לא ישבע מפני דיכיל מימר ליה טבות הוינא עבידנא לך שמינוהו בית דין ישבע מפני שהוא כנושא שכר אתייא דר יוחנן כרבנין ודרבי יוסי בר חנינה כאבא שאול דרבי יוחנן כרבנין ואפילו דיסבור כאבא שאול בעי הוא בר נש מיתן מהימן ומיקרייה מהימן ודר יוסי בר חנינה כאבא שאול אפילו דיסבור כרבנין אדם מבריח עצמו מן השבועה ואין אדם מבריח עצמו מן התשלומין

מתוך: ירושלמי גיטין ה ה (עריכה)

הלכה ה משנה

המטמא והמדמע והמנסך אם שוגג פטור ואם מזיד חייב הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין

הלכה ה גמרא

ר יודן לא נחת לבית וועדא קם עם ר מנא אמר ליה מה חדתין יימרון אמר ליה כן א"ר יוסי המטמא אינו כעושה מעשה מן הדא תרומה וניטמאת אמר ליה תיפתר שניטמאת מאיליה ולית שמע מינה כלום דהיא מתניתא דן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי טימא את הטהור טיהר את הטמא דמר רב ירמיה בשם רב במגיעו לידו ושמואל אמר במגיעו לידו רבי יהודה בר אומר בדין היה אפילו שוגג שיהא חייב ולמה אמרו פטור כדי שיהא מודיע ורבי יוחנן אמר בדין היה שאפי במזיד יהא פטור ולמה אמרו חייב משום קנס חייליה דר יוחנן מן הדא המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ואמר ר יוחנן ומשום קנס מתניתא מסייעא לר יוחנן הנותן עול על גבי פרתו של חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים עד כדון כסבור שהוא חולין היה יודע בה שהיא תרומה וכסבור שמותר לטמותה נישמעינה מן הדא הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין מה אנן קיימין אם כסבור בהן שהוא חולין ויש פיגול בחולין אלא כן אנן קיימין ביודע בהן שהן קודש וסבור לומר שמותר לפגל בקודש והכא ביודע שהיא תרומה וסבור לומר ומותר לטמותה רב הונא בשם רב והוא שעירב ניסך ועירבבה בתחילה והוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין התיב ר אבא הגע עצמך שהרג את הנפש ושיבר את הצלוחית בתחילה והוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין מתיב ר יוסי הגע עצמך שהדליק גדישו של חבירו <ביום הכיפורים> בשבת בתחילה הוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ואמר רבי יוחנן משום קנס

מתוך: ירושלמי גיטין ה ו (עריכה)

הלכה ו משנה

העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה ועל מריש הגזול שבנאו בביר שיתן את דמיו ועל החטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח

הלכה ו גמרא

ר חנינה בעא קומי ר אימי נראין דבריו בפיקחת שיש לה דעת שהיא יוצאה בין לדעת בין שלא לדעת וחרשת שאין בה דעת לא תצא אלא לדעת ולא עדות היא אף זו כיוצא בה ומוסיפין על העדות רבי חנינה סבר בפיקחת שהשיאה אביה ואמה רבי יוסי סבר מימר בקטנה שהשיאה אביה ואמה ונתגרשה אמר רבי יוחנן מה טעם אמרו קטנה בת ישראל אוכלת בתרומה מפני שיהו הכל קופצין עליה לישא מפני חינה אמר רבי שמי והוא שתהא יודעת לשמור קידושין אמר רבי אימי מתניתא אמרה כן נישאת לכהן תאכל בתרומה אמר רבי חנניה מן מה דאמר ר יוחנן מפני חינה הדא אמרה אפילו לא יודעת לשמור קידושיה רב המנונא בשם רבי אסי קטנה אין לה חופה שתאכל בתרומה אמר רבי אמי מתניתא אמרה כן נישאת לכהן תאכל בתרומה רבי אבין בעי כשנכנסה לחופה ולא נבעלה ושלחה לבית אביה והגדילה מהו שתאכל בתרומה נישמעינה מן הדא על גב חופתה הראשונה גזל מריש ובנאו בבירה ב"ש אומרים יקעקע כל הבירה ויתננו לו ובית הלל אומרים נותן לו דמיו בשוויו מפני תקנת השבין אמר רבי לעזר מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו גזלו ושיפהו על גב מקומו מהו נישמעינה מן הדא היורד לתוך חורבה של חבירו ובנייה שלא ברשות שמין לו וידו על התחתונה ביקש ליטול עציו ואבניו אין שומעין לו ר יעקב בר אחא בשם ר יהושע בן לוי משום רב נחמן בר יעקב בעי אילו הפורק חבילתו לתוך חורבתו של חבירו והלך ליטלה שמא אין שומעין לו ולא שמיע דאמר ר יעקב בר אידי משום ר יהושע בן לוי משום יישוב יאות אמר ר יוסי הוינא סבר מימר מה פליגין בארץ אבל בחוצה לארץ לא מן מה דאמר רבי יעקב בר אחא משום יישוב הדא אמרה היא בארץ היא בח"ל ביקש ליטול עציו ואבניו מהו אומר לו המתן עד שידור בתוכה ושמואל אמר נותנין לו מיד עולא בר ישמעאל בדין הוה אפילו לא נודעה לרבים לא תכפר למה אמרו תכפר שלא יהא המזבח שמם ריש לקיש אמר בדין הוה דאפילו נודעה לרבים תכפר ולמה אמרו לא תכפר שלא יהא מזבח מקבל גזילות וכמה הם רבים גוריון בשם ריש לקיש שלשה בני אדם רבי אבין בשם ר יונתן (מלאכי א) והבאתם גזול את הפסח ואת החולה מה פסח וחולה בגלוי אף כל בגלוי

מתוך: ירושלמי גיטין ה ז (עריכה)

הלכה ז משנה

לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה מהרוגי המלחמה ואילך יש בו סיקריקון כיצד לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון מקחו קיים מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים זו משנה ראשונה ב"ד של אחריהן אמרו נותן לבעלים רבוע אימתי בזמן שאין בידן ליקח אבל אם יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם רבי הושיב ב"ד ונמנו שאם שהה לפני סיקריקון י"ב חדש כל הקודם ליקח יקח ונותן לבעלים רביע

הלכה ז גמרא

בראשונה גזרו שמד על יהודה שכן מסורת בידם מאבותם יהודה הרג את עשו דכתיב (בראשית מט) ידך בעורף אויביך והיו הולכין ומשעבדין בהן ונוטלין שדותיהן ומוכרין אותן לאחרים והיו בעלי בתים באין וטורפין והיתה הארץ חלוטה ביד סיקריקון נמנעו מליקח התקינו שלא יהא סיקריקון ביהודה בד"א בהרוגי המלחמה לפני המלחמה אבל הרוגים שנהרגו מן המלחמה והילך יש בהן משום סיקריקון והרוגים שלפני המלחמה לא כלאחר המלחמה הן תפתר שבא סיקריקון וגזל וחמס לא הספיק לכתוב תרפו עד שיבוא סיקריקון לכל העולם שלא תהא הלכה למחצה גליל לעולם יש בו משום סיקריקון המטלטלין אין בהם משום סיקריקון תני חכירי בתי אבות אין בהן משום סיקריקון היורד משם חוב ומשם אנפרו אין בהן משום סיקריקון אנפרות עצמה ממתנת לבעלים שנים עשר חדש אמר רבי יהודה בן פזי מכריזין והולכין ארבע שבתות לאחר שנים עשר חדש פתר לה תרין פתרין נסבה מן הכור וייבה לחכור אתא בעי מיטרוף אמר ליה ולאו חכור את שביק לי ומה דאת גזי גזי נסבה מבעל הבית וייבה לחכור אתא בעי מיטרוף אמר ליה מה הנייה לך דאת מסיבנא מיניה והוא מנסבא מינך אלא מה דאית לי בחיילי אנא יהיב לך עד כדון בשני שטרות היה שטר אחד רבי זעירא ורבי אילא תריהון אמרין כ"ש מקחו בטל והוא שלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה רבי חנניה ורבי ביבון תריהון אמרין כ"ש מקחו קיים הוא שלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות רבי חזקיה בשם רבי אחא וכיני מכר לראשון וחתמה לשני לשלישי וחתמה גובה מן האחרון לא הספיק גובה משלפניו לא הספיק גובה משלפני פניו עלה אמר רב בנכסים שהכניסה לו בכתובתה אבל נכסים שהכניסה לו פרה פרנון גובה מאי זה שתרצה הן אומרים בידינו ליקח והלוקח אומר לאו אמר ר יוסי לעולם השדה בחזקת הבעלים שהמוציא מחבירו עליו הראייה רב אמר אנא הוינא ממינייא ולאו שנייא היא הוא רביע קרקע הוא רביע מעות א"ר יוסי בי רבי בון קרקע דינר אגרמא רביע מאות סרימיסין

מתוך: ירושלמי גיטין ה ח (עריכה)

הלכה ח משנה

חרש רומז ונרמז בן בתירה אומר קופץ ונקפץ במטלטלין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין

הלכה ח גמרא

בן בתירה אומר קופץ ונקפץ שוכר ומשתכר אפיוטות פרייא אמר רבי יוחנן מפני חייהן אמר ר מנא אף על גב דרבי יוסי לא גבי איצומין מודה באילין דיהבון בניהן לאומנות דאינון גביי עיצומין מפני חיי הבריות

מתוך: ירושלמי גיטין ה ט (עריכה)

הלכה ט משנה

אילו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום רבי יוסי אומר גזל גמור מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן גזל מפני דרכי שלום ר יוסי אומר גזל גמור עני המנקף בראש הזית גזל מפני דרכי שלום רבי יוסי אומר גזל גמור אין ממחין ביד עניי גוים בלקט ובשכחה ובפיאה מפני דרכי שלום

הלכה ט גמרא

מילתיה דרבי שמעון בן יוחי אמר שהוא מדברי תורה דתני בי ר שמעון בן יוחי (דברים לא) ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו ואח"כ ואל כל זקני ישראל מילתיה דרבי יהושע בן לוי שהוא מדבריהן דאמר ר יהושע מיימי לא ברכתי לפני כהן ולא הינחתי לברך ישראל לפניו מילתיה דרבי חנינה אומר שהוא מדבריהן דמר ר חנינה עיר שכולה כהנים ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום רבי אחי ורבי תנחום בר חייה בשם ר שמלאי עיר שכולה כהנים כולן נושאין את כפיהן ולמי הן מברכין לאחיהן שבצפון ושבדרום ומי עונה אחריהן הנשים והקטנים תני אביי בר בנימן עם העומד אחרי הכהנים אינן בכלל ברכה העומדים לפני הכהנים אמר רבי חייה בר בא אפי חומה של ברזל אינה מפסקת העומדין מן הדדין נישמעינה מן הדא נתכוון להזות לפניו והזה לאחריו לאחריו והזה לפניו הזייתו פסולה לפניו והזה על הצדדין הזייתו כשירה הדא אמרה העומד מן הצדדין בכלל ברכה הן אמר רב חסדא וצריך שיהא החזן ישראל אמר רב חסדא אם היה כהן אחד אומר כהן לשנים אומר כהנים ורב הונא אמר אפילו לאחד אומר כהנים שאינו קורא אלא השבט שלא תאמר איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכנו אמר הקב"ה ומי ברכך לא אני מברכך שנא (במדבר ו) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם מערבין בבית ישן א"ר אבין ובדיור ישן היא מתניתא בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון והוא שתהא אמת המים עוברת על גביו שמואל אמר אפילו מן הצד תמן אמרין דרחיק וניחא למישתי קדים ליה דקיב וקשה למישתי על דעתיה דרבנן דתמן ניחא תמן אמרין בשם רב נחמן בר יעקב כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוציא בידו כמוציא לאישפה אגוז ונוטלו צרור וזורקו גזילו גזל מפני דרכי שלום אגוז וצרור נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן גזילו גזל גמור זוכה לעצמו אבל לא לאחרים רב הונא אמר כשם שזוכה לעצמו זוכה לאחרים הכל מודין שאין מתנתו מתנה שנאמר (שמות כב) כי יתן איש מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה דברי חכמים רבי יודה בן פזי בשם ר יוחנן לעולם אין גזילו מחוור עד שיביא שתי שערות רבי אבהו בשם ר יוחנן הדא דאת אמרת להוציא ממנו בדין אבל לקרבן ולשבועה כל עמא מודה עד שתביא שתי שערות ברם כרבנן דהכא רבי יוסי בעי מעתה אף לעצמו לא יזכה שנאמר (שמות כב) איש אל רעהו עד שיהא כרעהו רבי יוסי בי ר בון בשם רבי שמואל בר רב יצחק וירדו לה בשיטת הפעוטות דתנינן תמן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין והא תנינן תמן אבל אינו מזכה להן לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו רבנן דקיסרין אמרין כאן בתינוק שיש בו דעת כאן בתינוק שאין בו דעת מצודות חיה ועופות כו הדא דאת אמר באילין רברבתא אבל באילין דקיקתא כמאן דאינון בגו בייתיה העני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום ר יוסי אומר גזל גמור הדא דאת אמר בדארעא אבל הלוקח ביד זכתה לו ידו אין ממחין ביד עניי גוים לקט שכחה ופיאה מפני דרכי שלום תני עיר שיש בה גוים וישראל מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל וגובין משל גוים ומשל ישראל ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל וקוברין מתי גוים ומתי ישראל ומנחמין אבילי גוים ואבילי ישראל ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום גירדאי שאל לרבי אימי יום משתה של גוים מהו וסבר מישרי לון מן הדא מפני דרכי שלום אמר ליה רבי אבא והתני ר חייה יום משתה של גוים אסור אמר ר אימי אילמלא ר אבא כבר היינו באין להתיר ע"ז שלהן וברוך שהבדילנו מהן

מתוך: ירושלמי גיטין ה י (עריכה)

הלכה י משנה

משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה ריחיים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה אבל משתטיל מים לא תגע בה שאין מחזיקין יד עוברי עבירה וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום ומחזיקים ידי גוים בשביעית אבל לא ידי ישראל ושואלים בשלומן מפני דרכי שלום

הלכה י גמרא

ר זעירא בעי קומי רבי מנא מתניתא בסתם הא בפרושא לא אמר ליה וסתמו לאו כפירוש היא אמר ליה אני אומר נפה לספור בה מעות כברה לכבור בה חול ריחים לטחון בה סממנין תנור להטמין בו אונין של פשתן רבי פינחס בעי במה קנסו במקום שזורעין ואוכלין או במקום שזורעין ולא אוכלין מה נפיק מביניהון ראו אותו לוקח מן הסירקי אין תימר במקום שזורעין ואוכלין ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור ואין תימר במקום שזורעין ולא אוכלין ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר ר יסוי בי ר חנינה בעי על כל פירקא איתמר או על הדא הילכתא איתמר רבנין דקיסרין בשם רבי יהודה בן טיטם מן מה דלא תנינן בגיטין אלא הדא הילכתא הדא אמרה על הדא הילכתא אתמר תמן תנינן נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ואין עורכין עמו ותני עלה לא בוררין ולא טוחנין עמו והכא הוא אומר אכן אמר רבי אילא כאן לחולין כאן לתרומה והתנינן נחתום אית למימר נחתום בתרומה חברייא אמרי כאן בלותת כאן בשאינו לותת מתניתא מסייעא לחבריא אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה רבי חייה ורבי אימי חד אמר חרוש בה טבאות ואנא נסיב לה מינך בתר שמיטתא וחרנה אמר יישר מאן דאמר חרוש בה טבאות ואנא נסיב לה מינך בתר שמיטתא מה שואלין בשלומן אישר ומאן דאמר לגוי יישר מה שואלין בשלומן של ישראל שלום עליכם דלמא רבי חיננא בר פפא ור שמואל בר נחמן עברין על חד מחורשי שביעית אמר ליה רבי שמואל בר נחמן אישר אמר ליה ר חיננא בר פפא לא כן אלפן רבי (תהילים קכט) ולא אמרו העוברים ברכת י"י עליכם שאסור לומר לחורשי שביעית אישר א"ל לקרות אתה יודע לדרוש אין אתה יודע ולא אמרו העוברים אילו עובדי כוכבים ומזלות שהן כלים ועוברים מן העולם לא אמרו לישראל ברכת י"י עליכם מה ישראל אומרים להן ברכנו אתכם בשם י"י לא דייכם שכל ברכות שבאות לעולם בזכותינו הן באות ואין אתם אומרים לנו בואו וטלו מן הברכות הללו ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיונות וגולגליות וארנוניות