מ"ג ויקרא כ כ
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו ערירים ימתו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֖וֹ גִּלָּ֑ה חֶטְאָ֥ם יִשָּׂ֖אוּ עֲרִירִ֥ים יָמֻֽתוּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּגְבַר דְּיִשְׁכּוֹב יָת אִתַּת אַחְבּוּהִי עֶרְיְתָא דְּאַחְבּוּהִי גַּלִּי חוֹבְהוֹן יְקַבְּלוּן דְּלָא וְלַד יְמוּתוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּגְבַר דִי יְשַׁמֵשׁ עִם אִתַּת אַחְבוֹי עֶרְיַת אַחְבוֹי בְּזֵי חוֹבֵיהוֹן יְקַבְּלוּן בְּמוֹתָנָא יְסוּפוּן בְּלָא וְלַד יְמוּתוּן: |
רש"י
"ערירים" - כתרגומו בלא ולד ודומה לו (בראשית טו) ואנכי הולך ערירי יש לו בנים קוברן אין לו בנים מת בלא בנים לכך שנה בשני מקראות אלו ערירים ימותו ערירים יהיו ערירים ימותו אם יהיו לו בשעת עבירה לא יהיו לו כשימות לפי שקוברן בחייו ערירים יהיו שאם אין לו בשעת עבירה יהיה כל ימיו כמו שהוא עכשיו
מפרשי רש"י
והרא"ם פירש דודאי מכרת שמעינן שפיר דהוא וזרעו נכרת, ומה שכתב רש"י שבא ללמד על כרת האמור למעלה שהוא וזרעו נכרתין, רוצה לומר שאם אין לו בנים - שלא יהיו לו בנים. וזה אינו, דאם כן הוי ליה להקשות על "ערירי" דדודתו ועל "ערירי" דאשת אחיו למה לי, ולמה פריך על "ערירי" דדודתו, ופירוש זה פשוט:
והקשה הרא"ם, שצריך עיון איך נאמר דכרת הוא שהוא וזרעו נכרת, והא אמרינן גבי שמואל הרמתי במסכת מועד קטן (דף כח.) מת קודם ס' [שנה] זהו מיתת כרת, והא דלא חשיב ליה, משום כבודו של שמואל הרמתי, דמת בן נ"ב שנה, שקיצר הקב"ה שנותיו שלא יראה במיתת (בניו) [שאול], ואמאי לא חשיב מפני כבודו של שמואל הרמתי, הא בנים היו לו לשמואל הרמתי, וליכא כרת, ואין זה קשיא, ואין כאן עיון, דכרת הוא ובניו נכרתין רוצה לומר בבנים קטנים, דאין להם זכות עצמן, אבל בבנים גדולים לא איירי, ולכך אין ראיה מבני שמואל הרמתי, שהרי גדולים היו:
והקשה הרא"ם, למה הוצרך רש"י לתרץ "ערירים" דכתיב בדודתו, ואילו כרת דכתיב באחותו (פסוק יז) ואצל אשה נדה (פסוק יח) לא נתן רש"י שום טעם למה הוצרך למכתב, ואין זה קשיא, שנראה לי מפני שכתב כאן "ערות דודתך לא תגלה", יש לטעות בזה כיון שהכתוב מיותר, בודאי "ערות דודתך" רוצה לומר שאינה אשת אחי אביו, רק ערות אחי אמו, דלא כתיב בקרא בפירוש 'ערות אשת אחי אביו', והוה אמינא דגם אשת אחי אמו בכרת, ומשום כך שנה הכתוב הזה, ולפיכך הוצרך לתרץ דאינו כך, דערות אשת אחי אמו אינו בכרת, וקרא דהכא אינו מיותר, רק דאתא וכו'. ובירושלמי הוצרך ללמוד בגזירה שוה דקרא דהכא דוקא באשת אחי אביו יש כרת, אבל לא אשת אחי אמו, דנאמר כאן "ערות דודו גלה", ונאמר להלן (כה, מט) "או דודו או בן דודו", מה להלן מן האב, אף כאן מן האב. ובשביל זה הוכרח רש"י לומר דהמקרא הזה בא ללמוד על הכרת שהוא ובניו נכרתין, ולא בשביל שבא ללמוד שחייב על אשת אחי אמו:בד"ה אשר ישכב כו' ואין זרעו נכרת כו' והנה לא היה לו לתנות דבר זה בדברי עצמו שהרי כבר קדמוהו הסמ"ג ז"ל שסתר פרש"י ז"ל מכח קושיא זו כמ"ש בהדיא בחלק ל"ת סי' ק"ט וכתב עוד שם דפרש"י ז"ל נסתר ג"כ מהא דאמרינן שם רב יוסף כי מטא לשתין שנין עבד יומא עבא לרבנן אמר פלטי לי מכרת אמרו ליה אי מכרת דשני פלט מר מכרת דיומי מי פלט מר דאמרינן מת בשלשה ימים זו מיתת כרת יש ללמו' משם כיון שלא אמרו מכר' דבני מי פלט מר שהוא בכרת ואין זרעו בכרת ודלא כפרש"י ע"כ:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עֲרִירִים – כְּתַרְגּוּמוֹ: "בְּלָא וָלָד"; וְדוֹמֶה לוֹ: "וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי" (בראשית טו,ב). יֵשׁ לוֹ בָּנִים – קוֹבְרָן; אֵין לוֹ בָּנִים, מֵת בְּלֹא בָּנִים. לְכָךְ שִׁנָּה בִּשְׁנֵי מִקְרָאוֹת אֵלּוּ: "עֲרִירִים יָמוּתוּ" – "עֲרִירִים יִהְיוּ". "עֲרִירִים יָמוּתוּ", אִם יִהְיוּ לוֹ בִּשְׁעַת עֲבֵרָה, לֹא יִהְיוּ לוֹ כְּשֶׁיָּמוּת, לְפִי שֶׁקְּבָרָן בְּחַיָּיו. "עֲרִירִים יִהְיוּ", שֶׁאִם אֵין לוֹ בִּשְׁעַת עֲבֵרָה, יִהְיֶה כָּל יָמָיו כְּמוֹ שֶׁהוּא עַכְשָׁו.
רשב"ם
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
הוספה:[ו] "ואיש"-- להוציא את הקטן.
"אשר ישכב את דדתו"-- באשת אחי אביו הכתוב מדבר. או אינו אלא באשת אחי אמו?... תלמוד לומר "ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך הִוא" (ויקרא יח, יד). נאמר כאן "דודתך" ונאמר להלן "דודתך". מה להלן באשת אחי אביו הכתוב מדבר אף "דודתך" שנאמר כאן באשת אחי אביו הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא באשת אחי אביו מאמו?... והדין נותן: הואיל ואסר אחות אמו ואחות אביו ואסר אשת אחי אביו. מה אחות אמו ואחות אביו-- בין מן האב בין מן האם, אף אשת אחי אביו בין מן האב בין מן האם. ועוד קל וחמר: ומה אם במקום שהתיר מכלל אשת אחיו מאביו-- אסר מכלל אשת אחיו מאמו, מקום שלא התיר מכלל אשת אחי אביו מאביו דין הוא שלא נתיר מכלל אשת אחי אביו מאמו! תלמוד לומר "דודו"-- נאמר כאן "דודו" ונאמר להלן "דודו". מה "דודו" שנאמר להלן במשפחת אביו הכתוב מדבר אף "דודו" שנאמר כאן במשפחת אביו הכתוב מדבר.
הוספה:[ז] "חטאם ישאו ערירים ימותו"-- אם יש להם בנים קוברים את בניהם. אם אין להם בנים מתים בלא בנים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר "כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצליח בימיו" (ירמיהו כב, כט).
עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר "ערות אחי אביך לא תגלה" (ויקרא יח, יד).