פתיחת התפריט הראשי

התורה והמצוה על דברים טז ג


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים טז ג:

קעב.

לא תאכל עליו חמץ . ר"י מפרש לא תאכל עליו - היינו בעת זביחת הפסח. ור"ש השיב ממה דכתיב תאכל עליו מצות , שזה קאי על עת אכילת הפסח. וס"ל שלכן בא צווי אכילת מצות, שמיותר, דהא כבר צוה זה כ"פ (=כמה פעמים) ! ללמד, שגם מ"ש לא תאכל עליו חמץ , היינו מזמן אכילת הפסח, שהוא בערב. ועיין פסחים כח ע"ב.

קעג.

מצות לחם עוני . י"ג פעמים צוה על המצות, ורק פעם א' הזכיר “ לחם עוני ", וע"כ שהמצות א"צ להיות מפת קיבר, רק אפי' מצות של שלמה. רק מ"ש “ לחם עוני " פרט לחלוט ואשישה. ומובא בפסחים לו.

ור"ש ס"ל שקראם לחם עוני, שהיה זכר להענוי. כי העבדים היו נותנים להם לחם שלא נתחמץ, שקשה להתעכל.

קעד.

כי בחפזון יצאת . בברכות ט שראב"ע ס"ל שאכילת פסחים עד חצות, ור"ע ס"ל עד עלות השחר. ומסיק שנחלקו על שעת חפזון, שראב"ע סבר חפזון דמצרים, ור”ע סבר חפזון דישראל.

ר"ל שאחר שאמר טעם לפסח, מפני שיצאו בחפזון, שהוא לראב"ע, חפזון דמצרים שהיה בחצות; א"כ אכילת פסחים עד חצות. ולר"ע שאמר חפזון דישראל, א"כ אכילתו עד מן חפזון דישראל, שהיה בבקר.

והנה לראב"ע שס"ל שמ"ש כי בחפזון יצאת - היינו חפזון דמצרים, שסתמא דספרי פה כוותיה. וכן לר' אלעזר במכלתא בא מד , ובספרי ראה קעט . א"כ, אחר שאמר ע"ז למען תזכור , ראוי שיזכיר יצ"מ בלילות. דהא מ"ש בחפזון יצאת היינו בלילה, שלדידיה הוא עקר הגאולה, שאז יצאו משעבוד לגאולה.

אבל לשון הכתוב כל ימי חייך עמד לנגדו, שכ"מ שכתוב " ימים " ממעטינן לילות, כמ"ש בהתו”ה צו מ בארך. ולא זכה לזה, עד שדרשה בן זומא, והוא - לשון "כל ימי" או "כל הימים", לא יציין היום מגביל אל הלילה, שע"ז הול"ל (הוה ליה למימר) "ימי חייך"! רק יציין ההמשך הזמני של כל ימי חייו מבלי הפסק, וכול (ל)גם הלילות.



קיצור דרך: mlbim-dm-16-03