הורה גבר/פרק ג
פרקים: א |
ב |
ג
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
תוס' רא"ש |
מאירי |
אחרונים על הפרק: צל"ח | מהרש"א | מהרש"ל | באר שבע | רש"ש | הורה גבר | קרן אורה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
דף יג עמוד א
עריכהמתניתין האיש קודם לאשה להחיות: האי להחיות אין פירושו לענין אכילה דנראה דאשה קודם כמו לכסות, וכדתניא ביבמות דף ק' ע"א דבמקום שחולקין מעשר עני נותנין לאשה תחילה משום זילותא, ותניא בכתובות דף ס"ז ע"א יתום ויתומה שבאין להתפרנס מפרנסין היתומה ואח"כ היתום שהאיש דרכו לחזור על הפתחים כו'. אלא צריך לומר דלהחיות דהכא היינו לענין הצלת נפשות דהאיש קודם שהוא חשוב מהאשה, משום דהאיש חייב בכל המצות שבתורה ואין האשה חייבת בכל המצות, כי פטורה היא ממצות עשה שהזמן גרמא (וכ"כ הרמב"ם הכא בפירוש המשנה טעם זה). וכ"כ התוס' בנזיר פרק כהן גדול אהא דרבינא בסמוך דאמר כי תניא ההיא להחיותו, וכ"כ הבאר שבע, וכ"כ הרב בית יוסף סי' רכ"א והביאו הש"ך שם ס"ק י"א, ועיין ט"ז שם סי' רנ"ד ס"ק וי"ו שפירש כטעמו של הרמב"ם הנ"ל מצד סברא דנפשי', ולא ראה שהרמב"ם קדמו, ואני אומר שלא הי' צריכין הרב"י והבאר שבע והש"ך לשנות לשון להחיות דהכא רק לענין הצלה כשטובע בנהר וכדומה, דה"ה לענין אכילה יש לפרשו בכה"ג, וכגון שאין מספיק רק לאחד, דאז האיש קודם, והני בריתות הנזכרות כשמספיק לשניהן, דאז האשה קודמת, והכי מדוקדק לשון המשנה הכא, והאשה קודמת לאיש לכסות, ולא נקט נמי לאכילה משום דלא פסיקא לי' דהואיל ואם אינו מספיק כי אם לאחד, אז אף לאכילה האיש קודם, והנלע"ד כתבתי.
הוא קודם לרבו: דוחי אחיך עמך כתיב, חייך קודמין לחיי אחיך, ועוד סברא הוא כל לגבי נפשי' עדיפא לי' דאי פריק נפשי' יכול לעסוק בתורה ובמצות, ואי פריק לרבי', וקאי איהו בבית האסורים מאי אהני לדידי' זכותה דרבי' עכ"ל הבאר שבע בשם הרמ"ה.
ורבו קודם לאביו: ואם אביו חכם פודה אביו ואח"ב רבו כדתנן בב"מ דף ל"ג ע"א, וכתב הבאר שבע בשם ספר חסידים הא דרבו קודם לאביו היינו שרבו לומד עמו בחנם, אבל אם אביו שוכר לו רבי ומלמדו, אביו קודם לכל דבר, וסברא נכונה היא, אלא שלא חילקו הפוסקים בכך ע"כ, ולא ידעתי מדוע שם אחרי הדלת לשון הרמ"א בי"ד סי' רמ"ב סעיף ל"ד בהג"ה שמביא דין זה במפתו אשר פרס על השולחן ערוך.
שם ורבו קודם לאביו: בב"מ דף ל"ג ע"א נחלקו תנאי בזה דת"ר רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה, ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה דברי ר' מאיר, ר' יהודא אומר כל שרוב חכמתו הימנו, ר' יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו, ופסק שם ר' יצחק בר יוסף א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה, ורב ששת פסק הלכה כר' יוסי, ופריך ומי אמר ר' יוחנן הכי, והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן ורבו שלמדו חכמה, ומשני מאי חכמה רוב חכמתו, והקשה הבאר שבע שהרי משנה שלימה בלא מחלוקת שנינו בסוף כריתות דף כ"ח ע"א כר"י כמו שפירשתי שם (והיא דתנן התם וכן בתלמוד תורה אם זכה הבן לפני הרב, הרב קודם את האב בכל מקום מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו, ופי' הב"ש בחידושיו שם אם זכה הבן לפני הרב פי' שקיבל ממנו רוב חכמתו, וזהו כדעת ר' יהודה עכ"ל הב"ש שם, ולא מפיו אנו חיין שכבר פי' שם הרמב"ם הכי בפירוש המשנה יעוש"ה), וא"כ אמאי לא מייתי הש"ס והפוסקים ראי' לר' יהודה מהך משנה שלימה, וכן תמה הבאר שבע בחידושיו לכריתות והניח בצ"ע התם והכא.
ולפענ"ד לא ראה הגאון באר שבע דמשנה דכריתות לאו סתמא היא ור' שמעון הוא דקאמר לה שכן מתחלת המשנה שם, ר' שמעון אומר כו' יעוש"ה דמבואר ריהטא דמשנה כולה דר' שמעון אמר לה מרישא עד גמירא, וא"כ אין מזה ראי' דהלכה כר' יהורה, דנהי דר"ש סובר כוותי' עכ"ז הי' איפשר להורות הלכה כר' יוסי וכדפסק רב ששת, ומשום דר' יוסי נימוקו עמו דקיי"ל הלכה כר' יוסי ואפילו מחביריו מהאי טעמא, לפיכך הוצרך ר' יוחנן להורות להדיא הלכה כר' יהודא וגם הפוסקים לא יכלו להביא ראי' מהך משנה דכריתות וכן סתמא דהש"ס לא, ועיין בש"ך י"ד סי' רמ"ב ס"ק ס"ג, וסי' רנ"א ס"ק י"ז, וסי' רנ"ב ס"ק ח' וצ"ע ודו"ק היטיב.
ודע דיש לי פליאה נשגבה בש"ס דב"מ הנ"ל דפריך מי אמר ר' יוחנן הכי, והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה כו' ומאי קושיא הא מרא דשמעתין דב"מ הוא ר' יצחק בר יוסף א"ר יוחנן, ובחולין דף מ"ג ע"א א"ר יצחק ב"י א"ר יוחנן הלכה כדברי האומר כזית, ופריך ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום הא נשתייר הימנה כשירה אע"ג דלא הוי כזית, ומשני אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן ופרש"י דר' יצחק בר יוסף משמי' דר' יוחנן לית לי' האי כללא דהלכה כסתם משנה, וא"כ מאי פריך בב"מ שם על ר' יצחק בר יוסף משמי' דר' יוחנן, הא איהו לית לי' האי כללא אליבא דר' יוחנן ולאיזה צורך הוצרך הש"ס שם לשנויי מתני' דוקא כר' יהודא כיון דסתמא קתני, ומצי אתית ככולהו תנאי וצ"ע לפענ"ד.
ומידי דברי בכלל זה, לא אמנע מלהציע עוד מאי דקשיא לי כה"ג על התוס' בבבא מציעא דף צ"ח ע"א בד"ה משכחת לה כו' דתירצו על קושייתם לר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן היכי פסק דלא כסתם משנה דתרי אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן ורצונם לומר דרחב"א אליבא דר' יוחנן לית לי' דהלכה כסתם משנה, וקשיא לי לדבריהם מאי פריך הש"ס בשבת דף קמ"ז ע"ב ומי אר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה כו' והא התם הוי מרא דשמעתא רחב"א א"ר יוחנן דלית לי' האי כללא, וכן קשה לי עוד לדבריהם מהש"ס דתענית דף י"ח ע"א דפריך נמי התם הכי, וגם התם רחב"א משמי' דר"י הוא בעל המימרא דלית לי' להאי כללא וצע"ג.
ובהתוכחי בזה עם אלוף נעורי החכם השלם הרב מו"ה משה האג נ"י שעומד על ההוראה כעת בק"ק פעטשוי ואגפיה, ההוא אמר להקשו' עוד קושיא אחריתי כזאת, והוא דבגיטין דף פ"ד מרה דשמעתא הוא רבב"ח א"ר יוחנן, ואיך משני התם אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן, הא רבב"ח הוא דאמר להמציא האי כללא משמי' דר"י דהלכה כסתם משנה, וא"כ לא משני הש"ס מידי, ויפה הקשה, ועל כל אלה צ"ע רב כעת.
ובהיותי בזה דרך אגב עוד רגע אדבר, ואולי יהי' לתועלת המעיין להציע הנה רוב המקומות ואולי כמעט יהי' כולם מכל הש"ס היכא דאיתא להאי סוגיא, "ומי אמר ר' יוחנן הכי האמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה כו'", והמה:
- במס' שבת דף מו, ודף פא, ודף קי"ב, ודף קמ"ז, ודף קמ"ה ודף קנ"ז
- עירובין צב א,
- ביצה לז ב,
- תענית יח א,
- יבמות טז א, ודף מ"ב,
- בבא קמא כט א ודף ל"ב, ודף ס"ט,
- בבא מציעא דף ל"ג,
- סנהדרין דף ל"ד,
- שבועות דף ג',
- גיטין דף פ"א,
- מנחות דף נ"ב ע"ב,
- חולין דף ל"א, ודף מ"ג,
- נידה דף נ'.
אמו קודמת לכולם: פירוש אפילו לדידי' ואע"ג דחייו קודמין לחיי אביו ורבו אפ"ה להוציא מבית השבי אמו קודמת לכולהו דדילמא עבדי בה איסורא, והא דתנן בפרק בתרא דכריתות האב קודם לאם בכל מקום לאו דוקא בכל מקום אלא לענין כיבוד וכיוצא בו ולא לענין פדיון (ואין למידין מן הכללו' אפילו במקום שנאמ' בהן חוץ) ועיין בש"ך י"ד סי' רנ"ב ס"ק יו"ד.
ואומר שמע נא יהושע (זכריה ג, ח) וכו': מייתי ואומר, שלא תאמר דילמא שאני צדוק דהוי כהן ושואל באורים ותומים, וה"ל כהן ונביא ועדיף מנביא, כדכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים, ויהושע נביא הוי' אפ"ה הוה צריך לאלעזר, אבל כהן גדול שאינו באורים ותומים לא עדיף מנביא, להכי מייתי ואומר שמע נא יהושע הכהן הגדול, ויהושע כהן גדול בבית שני הוה, דהא בנבואת זכרי' כתיב הך מילתא, וזכרי' בבית שני הוה ובבית שני לא הוי אורים ותומים ואפ"ה כ"ג עדיף מנביא דכתיב אתה וריעיך, ושמא תאמר הדיוטות היו הנך דכתיב עלייהו ורעיך, ת"ל כי אנשי מופת המה, ואין מופת אלא נבואה, כ"כ הבאר שבע בשם הרמ"ה, וכ"כ הרא"ש בתוספותיו.
משוח משמן המשחה קודם למרובה בגדים: ועיין סוגיא זאת כולה מבוארת יותר בטעם וסברא בש"ס דנזיר דף מ"ז ע"א וע"ב, ובתום' שם שביארו כל פרט ופרט באר היטיב.
וכתב בתוספת הרא"ש, ותימה, היאך הוו שני כהנים גדולים כאחד (והא אין ממנין ב' כהנים כאחד כדאיתא בירושלמי וכמ"ש גם הרמב"ם
פ"ד מהלכות כלי המקדש (פ"ד מהל' כלי המקדש)). ויש מפרשים שאירע טומאה לכהן משיח אחר שגנז יאשי' המלך השמן המשחה, ומינו מרובה בגדים תחתיו לשמש, ולא נהירא דא"כ הל"ל משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים שעבר, כדאמרינן מרובה בגדים קודם למשוח שעבר.
(ועיין בתוס' דנזיר דף מ"ז ע"א בד"ה וכן משיח וכו' שעמדו בקושיא זאת דהרא"ש, ותירצו דמיירי ביום הכיפורים עצמו ולטלטל המת מחמה לצל דשרי, ואהא קאמר דמשוח עדיף, ויטמא המרובה בגדים. וקצת קשיא לי המחבר לדבריהם דאיך יטמא המרובה בגדים, הא בעי למיעבד עבודה. ומיהו בזה יש לומר דכוונתם דמיירי אחרי שגמר עבודתו, אמנם איך שיהי' תירוצם מספיק רק לסוגיא דנזיר התם, דמיירי לענין לטמא משא"כ בסוגיא דהכא דהוריות, דמיירי לענין להחיותו ולפדותו, זה לא שייך ביום הכיפורים עצמו, כיון דשניהם קיימים לפנינו, והקשה הרא"ש שפיר והבן זה). ועוד דהתם בנזיר הל"ל משוח בשמן המשחה עדיף דחזי לעבודה ומרובה בגדים לא חזי לעבודה, כדאמר התם מרובה בגדים ומשוח שעבר, מרובה בגדים עדיף דעביד עבודה, ומשוח שעבר לאו בר עבודה, דאינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט, (וגם בזה עמדו התוס' שם בנזיר בדיבור הנזכר ובתירוצם הנ"ל שזכרנו דמיירי ביוה"כ תורץ גם זה ויעוש"ה בדבריהם), ופירש הרב ר"מ מאייברא, כגון שחלה כהן גדול ומינו אחר תחתיו, וכיון ששימש ימים רבים בכה"ג מסתמא אין מעבירין אותו, אף כששב או נתרפא הראשון דדוקא באירע קרי שהשני אינו משמש אלא לפי שעה, חוזר הראשון לעבודתו עכ"ל הרא"ש ז"ל, עם קצת תוספת שהוספתי על דבריו בין העיגולים כזה (י).
ועוד ראיתי ומצאתי לתרץ בזה עפמ"ש הרמב"ן בפירושו לתורה פ' אחרי מות על דברי רש"י שם בד"ה ואשר ימלא את ידו, ואין הכוונה להרב שלא יהא במקדש כהן גדול מרובה בגדים אלא מיאשיהו ואילך, שהרי בגמרא אמרו משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים איזה מהן קודם, ואמרו בגמרא דמכות י"א ע"ב במיתת כולן הוא חוזר או במיתת אחד מהן, הרי שכולן נמצאים בזמן אחד, אבל בכל הזמנים אם נתרבה בבגדים כשר לעבודת יום הכיפורים, שהרי לעולם מתקינין כהן אחר ביוה"כ ואין מושחין אותו, ואם אירע פסול בכ"ג משמש זה תחתיו שהוא כשר ברבוי בגדים בלא משיחה עכ"ל הרמב"ן וכ"כ בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ק"ב יעוש"ה ועיין באורח מישור בנזיר מ"ש על דברי הרמב"ן אלה, ואיך שיהי' גם לדברי הרמב"ן אלה מיושב קושיות התוס' והרא"ש הנ"ל, ולפיכך אני תמה על הרב באר שבע כאן בסוגיין שהאריך והעמיק והרחיב הדיבור בקושיות רבות על הברייתא והמה קושיית התוספת והרא"ש הנ"ל, ולא הונח לו בישוב שתירצו התוספת בזה, ולכן כתב דלית נגר ובר נגר דיפרקינה לברייתא הזאת, ולא ידעתי מדוע לא חזר לראות אחרי דברי הרמב"ן הנ"ל המספיקין בישוב הקושיא, ועיין במהרש"א במכות דף י"א ע"ב ודוק היטיב.
מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת קריו: עיין רש"י ותוס' בנזיר דף מ"ז ע"ב בד"ה מרובה בגדים ומשוח שעבר כו', וכתב הרא"ש בתוספתיו וז"ל, מרובה בגדים קודם למשוח שעבר, כגון שאירע קרי לכ"ג ביוה"כ קודם שנגנז שמן המשחה ומשחו אהר תחתיו, ומת כה"ג, ומינו אחר תהתיו אחרי שנגנז שמן המשחה, ומה שלא מינו משוח שעבר (עיין תוס' דנזיר הנ"ל שעמדו בזה, ולפיכך לא רצו לאוקמי במת כה"ג כי אם שגלה עם יכניה כו' יעוש"ה), איפשר שהאחר, (דהיינו המרובה בגרים שמינו) נתחכם ונתעלה יותר או שמא על פי מלך מינוהו, כמו שמצינו שהיו נתמנו על פי מלך בבית שני ברבוי דמים עכ"ל הרא"ש ז"ל, ולהתוס' בנזיר דרך אחרת בזה יעוש"ה דף מ"ז ע"ב, ואיך שיהי' בין לתירוץ התוס' ובין לתירוץ הרא"ש האמורים יש מקום לדבריהם רק ללשון הש"ס בנזיר, דקאמר התם משוח שעבר ומרובה בגדים מרובה בגדים עדיף אבל ללשון הש"ס דהכא דנקט מרובה בגדים קודם למשוח שעבר מחמת קריו.
מדנקט מחמת קריו משמע דקאי על הכהן שראה קרי ביוה"כ, שעבר רק לפי שעה ביוה"כ שראה קרי, והוא פלאי, דמלבד דלפי הנוסח אדהכא אין מקום לתירוץ התוס' והרא"ש הנזכרים, גם לא יתכן הטעם דיהיב בזדה הש"ס דנזיר שם, דמרובה בגדים עביד עבודה ואלו משוח שעבר לאו בר עבודה היא, ולפי לשון הש"ס דהכא שעבר רק מחמת קריו אינו כן, דאדרבה המשוח שעבר בר עבודה הוא אחרי שטבל לקריו שחוזר לעבודתו דא"ל דמיירי ביוה"כ עצמו, ז"א דזהו בבא הקודמת משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים לדעת התוס' בנזיר שם דף מ"ז ע"א, ולכן צריך לומר לדעת התוס' והרא"ש הנ"ל, דהני תרי מלות, מחמת קריו, בש"ס דהכא טעות הדפוס הוא, ומאשגירת לישנא דבתר הכי, דנקט משיח שעבר מחמת קריו קודם לעבר מחמת מומו, אישתרבובי הוא דאישתרבוב להכא, וכן מורה לשון הציון שציין הרא"ש בתוספותיו הנ"ל שהשמיט הני תרי מלות, מחמת קריו, וגם פירושו שזכרנו מכריח הכי, דללשון הש"ס כפי שהוא בספרים שלפנינו אינו סובל לפירושו וכאמור, והנלע"ד כתבתי.
אחרי העיון שבתי וראיתי דלולי פירוש התוס' דנזיר, ופירוש הרא"ש ז"ל בתוספותיו הכא, יש לקיים אף נוסחת הש"ס שלפנינו, והוא דוודאי בסוגיא דנזיר לענין טומאה מי עדיף שלא יטמא, הא וודאי דצריך לפרושי, או כפירוש התוס' התם, או כפירוש הרא"ש בתוספותיו הכא, אבל בסוגיין דהכא דמיירי לההיותו ולהחזיר אבידה, יש לפרש כך, והוא דבבבא קמייתא משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים, וודאי נפרש כפירוש הרא"ש הנ"ל בשם הר"מ מאייברא שזכרנו בדיבור הקודם, שחלה כהן גדול ואוקימנא אחר תחתיו מרובה בגדים אחרי שנגנז שמן המשחה, וכיון ששימש ימים רבים אין מעבירין אותו,
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.