שבת קמז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דלהשתטף כל גופו אפי' לכתחילה שפיר דמי מני ר"ש היא דתניא לא ישתטף אדם בין בחמין בין בצונן דברי ר"מ ר"ש מתיר ר' יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר:
ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות:
רישא רבותא קמ"ל וסיפא רבותא קמ"ל רישא רבותא קמ"ל דאפילו הני דלא נפישי בהו מיא כיון דחד הוא אתי לידי סחיטה וסיפא רבותא קמ"ל אפילו הני דנפישי בהו מיא כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי:
תנו רבנן מסתפג אדם באלונטית ומניחה בחלון אולא ימסרנה לאוליירין מפני שחשודים על אותו דבר רבי שמעון אומר מסתפג באלונטית אחת ומביאה בידו לתוך ביתו אמר ליה אביי לרב יוסף הלכתא מאי אמר ליה הא ר' שמעון הא רבי הא שמואל הא ר' יוחנן ר' שמעון הא דאמרן רבי דתניא אמר רבי כשהיינו למדין תורה אצל ר' שמעון בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג לקרפף עד שהיינו מגיעין אצל מעין שהיינו רוחצין בו שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו ר' יוחנן דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן בהלכה מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו ומי א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות לא יביאם בידו ההוא כבן חכינאי מתני לה א"ר חייא בר אבא אר"י גהאוליירין מביאין בלרי נשים לבי בני ובלבד שיתכסה בהן ראשן ורובן דסכניתא צריך לקשר ב' ראשיה למטה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן למטה מכתפיים אמר להו רבא לבני מחוזא כי מעבריתו מאני לבני חילא שרביבו בהו למטה מכתפיים:
סכין וממשמשין:
ת"ר הסכין וממשמשין בבני מעיים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול היכי עביד ר' חמא בר חנינא אמר סך ואח"כ ממשמש ר' יוחנן אמר וסך וממשמש בבת אחת:
זאבל לא מתעמלין:
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן חאסור לעמוד בקרקעיתה של דיומסת מפני שמעמלת ומרפא אמר ר' יהודה אמר רב כל ימיה של דיומסת עשרים ואחד יום ועצרת מן המנין איבעיא להו עצרת (בתחלה) להאי גיסא או להאי גיסא ת"ש דאמר שמואל כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו דילמא התם הוא דכמה דקריר עלמא מעלי אבל הכא משום הבלא הוא כיון דחמים עלמא טפי מעלי אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה כי הדר אתא קם למיקרי בספרא בעא למיקרא (שמות יב, ב) החדש הזה לכם אמר החרש היה לבם בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה והיינו דתנן ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען תנא לא ר' נהוראי שמו אלא ר' נחמיה שמו ואמרי לה ר' אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו ר' נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה:
אבל לא מתגררין:
ת"ר אין גוררין במגררת בשבת רשב"ג אומר טאם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורר כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגררתא דכספא:
אין יורדין לקורדימא וכו':
מאי טעמא ימשום פיקא:
ואין עושין אפיקטויזין בשבת:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כלא שנו אלא בסם אבל ביד מותר תניא רבי נחמיה אומר לאף בחול אסור מפני הפסד אוכלין:
ואין מעצבין את הקטן:
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מלפופי ינוקא בשבת שפיר דמי והאנן תנן אין מעצבין התם נבחומרי שדרה דמיחזי כבונה:
ואין מחזירין את השבר:
אמר רבי חנא בגדתאה אמר שמואל
רש"י
עריכה
גמ' דלהשתטף - שופכן על גופו דלאו דרך רחיצה היא שרי לכתחילה אפי' בחמין:
סיפא - אבל עשרה בני אדם כו':
ומניחה בחלון - הסמוכה לכותל המרחץ:
לאוליירין - בלנים:
על אותו דבר - סחיטה:
הא רבי והא ר"ש כו' - הרי כל אלו שמתירין:
מחצר לגג כו' - ר"ש לטעמיה דאמר בעירובין (דף עד.) אחד גגות אחד חצירות וא' קרפיפות כולן רשות אחת הן לטלטל מזה לזה ואפילו של בעלים הרבה:
עד שהיינו מגיעין כו' - ומסתמא לא היו מניחין אותה על המעין במקום הפקר:
כבן חכינאי מתני לה - דברי בן חכינאי מסיים בה ולאו סתמא:
האוליירין - בלנין:
מביאין בלרי נשים - סדינים שהנשים מסתפגין בהם מותר להביאן דרך מלבוש לבית המרחץ:
סכניתא - סודר גדול שתלוי לו בין כתפיו וראשו עטוף בו:
צריך לקשור שני ראשיה - זה בזה שלא תפול מראשו:
כי מעבריתו מאני לבני חילא - כשתביאו בגדי העובדי כוכבי' בני החיל המוטלי' עליכם לשמשן ואתם מביאים להם בשבת דרך רשות הרבים:
שרביבו בהו למטה מכתפיים - שלא יהיו שוליהם מונחים בכתפיהם אלא משוכי' למטה שיהא נראה לבוש:
סך ואח"כ ממשמש - [דקסבר] בחול ממשמש ואחר כך סך:
דיומסית - שם נהר שמימיו מלוחים:
שמעמלת - מחממת:
ומרפא - שהטיט מלוח:
כל ימיה - ימי רפואתה:
להאי גיסא כו' - מתחלת הימים או בסוף:
שקייני - משקין לרפואה:
מדבחא לעצרת - אלמא עצרת בסוף:
חמרא דפרוגיתא - שם מדינה שיינה משובח:
קפחו עשרת השבטים - שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך ולא היו עוסקים בתורה ויצאו לתרבות רעה:
להתם - לפורגיתא ודיומסית:
אימשיך בתרייהו - אחר היין והרחיצה:
איעקר תלמודיה - נעקר תלמודו ושכחו:
החרש - היה לבם:
הוי גולה למקום תורה - אם ת"ח אתה אל תשב אלא במקום ת"ח חברך ואל תאמר תלמידים הם יבואו אלי ודי לי בכך למה אהיה גולה:
שחביריך יקיימוה בידך - שתהא רגיל אצלם וכשתשנה מסכת אחת והם אחרת תשמענה ותהא סדורה בפיך ואל תשתכח הימנה:
ואל בינתך אל תשען - לומר חכם גדול אני וזכרן וכשאחזור פרק זה או מסכת זו לא תשתכח חברתה ממני:
מגררת - אשטריי"ל (אישטרייל"א: קרצפת, מגרדת) ואדם מגרר בה:
מגירתא דכספא - לשבת:
משום פיקא - טיט של אותו נהר מחליק ובגדי האדם נישורין במים כשהוא נופל ואתי לידי סחיטה:
אלא בסם - דדמי לרפואה וגזירה משום שחיקת סמנין:
אבל ביד - להכניס יד לתוך גרונו עד שיקיא מותר:
מפני הפסד אוכלין - שבמעיו ומתוך כך הוא רעב וחוזר ואוכל:
לפופי - אונמלוטי"א (אינמיילולי"ר: לחתל [וראה סוטה יא: וב"מ עד.]) כמו שעושי' לקטן שיתיישבו אבריו ולא יתעקם:
בחומרי שדרה - חוליות של שדרה שנתפרקה אחת מהן ולאחר זמן קמיירי דאי ביום לידה אמרי' (לעיל דף קכט:) כל האמור בפ' תוכחה דיחזקאל עושין לחיה בשבת:
תוספות
עריכה
דתניא א"ר כשהיינו למדין תורה כו'. מסתמא יחידי היה שלא היה אלא אחד מתלמידיו עמו כשהיה רוחץ כדתניא במקום שנהגו (פסחים דף נא.) שלא ירחוץ תלמיד עם רבו ואם היה רבו צריך לו מותר ומסתמא ר"ש לא היה צריך אלא לאחד כשהיה רוחץ וכשהיו שבים לביתם היה התלמיד נושא האלונטית בפני עצמה שר"ש לא היה נושא עמו דהא ס"ל שיחיד מותר להביאה ולא חיישינן לסחיטה והא דקאמר היינו ר"ל כל אחד ואחד בפני עצמו כשהיה מגיע יומו לשמש רבו ולעיל בפ' כירה (דף מ:) גרסינן מעשה בתלמיד של ר' מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ ויש ספרים דגרסי תלמידיו ואיננו ובכל הספרים גרסי לקמן בפרק שואל (דף קנא:) תלמידו. מ"ר:
צריך לקשר שני ראשיה למטה. בגיטין בפ' הנזקין (דף נט.) מפרש דסכניתא הוא בגד דק דאמרינן סוכני וחומר כי אמגוזא ופלגא דאמגוזא ומשום הכי צריך לקשר שני ראשיה למטה שלא יפריחנו מעליו הרוח ואתי לאתויי או משום דנראה כעין משוי לפי שהוא דק מאד ואינו נראה מלבוש אא"כ נראה קשור:
אין מעצבין את הקטן. פירשנו [בריש כל הכלים] (דף קכ"ג.) ד"ה אסובי:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק כב (עריכה)
מו א ב מיי' פכ"ב מהל' שבת הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף מ"ח:
מז ג ד מיי' פי"ט מהל' שבת הלכה י"ט, סמ"ג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף ל"ד:
מח ה ו מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה כ"ח, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ז סעיף ב':
מט ז מיי' וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ז סעיף ב', וטור ושו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף מ"ב:
נ ח מיי' שם:
נא ט מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ל', טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ז סעיף ג':
נב י מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה כ"ט, טור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף מ"ו בהג"ה:
נג כ ל מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה ל"א, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף ל"ט:
נד מ מיי' וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ל סעיף י':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/שבת/פרק כב (עריכה)
אוקימנא למתני' הרוחץ בחמין דיעבד אבל לכתחלה לרחוץ בחמין אסור. ולהשתטף בחמין נמי אפי' כל גופו מותר כר"ש דתניא לא ישתטף אדם בין בחמין בין בצונן דברי ר"מ. ור"ש מתיר. ר' יהודה אומר בחמין אסור ובצונן מותר. אע"פ דתנינן סתמא כר"ש לית הלכתא כוותיה דהא בפירוש נמי תנינן סתמא כוותיה (לעיל שבת דף לח) . מעשה שעשו אנשי טבריא כו' (ואע"ג דאמר עולא הלכה כאנשי טבריא הא אמר ליה רב נחמן תברינהו לסילונייהו אנשי טבריא) ואוקימנא כר"ש. ופסקי' בגמרי' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה ודקדק רב יוסף על רבה בר בר חנה וא"ל בפירוש שמיעא לך דהלכתא כר' יהודה או מכללא אמרתיה. א"ל בפירוש שמיעא ליה. וכיון דפסק ר' יוחנן בפירוש הלכה כר' יהודה כוותיה עבדינן:
ומסתפג אפי' בעשר אלונטיות ולא יביאם בידו ואע"פ שאין בהם מים מרובין.
דכיון דחד הוא. דלמא מינשי ועביד סחיטה. אבל אם היו ב"א הרבה אפילו אם מסתפגין כולן באלונטית אחת והיא שרוי במים כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי ולא אתו לידי סחיטה. ומותר להביאה בידים בחצר או מן הגג וכדומה לו מקום שמותר לו לטלטל:
אוליירין הם השמשים בני אדם הנכנסין במרחץ והן חשודין בזמה שמא יטמאו לונטיות זו בשכבת זרעם.
א"ל אביי לרב יוסף והלכתא מאי כו' והלכתא כי הא דא"ר חייא בר רבה א"ר יוחנן הלכה מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו. ומקשינן עלה הא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן מסתפג אדם אפילו בעשר אלונטיות ולא יביאם בידו. ומפרקי' מתני' ר' יוחנן לא תאני לה סתמא.
אלא כבן חכינאי מתני לה. בתלמוד א"י בפ' כירה ר' חנניה בן עקיבא התיר הבאת לונטיות:
סכינתאי א"ר אבין בר רב חסדא א"ר יוחנן צריך לקשר ב' ראשיה למטה.
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן למטה מכתפים. וכן זה שאמר רבא לבני מחוזא כי מעבריתו מני דבני חילא שרביבו להו למטה מכתפים. שלא להראות משא בכתף:
בלרין נשים לבי בני. פי' דהא קן של נשים כשמביאין להן האוליירין במרחץ לא התירו אלא עד שיתכסה בהן ראשו ורובו:
סכין וממשמשין והלכתא כר' יוחנן דאמר סך וממשמש בבת אחת והוא משמוש ביד בקלות.
אבל לא מתעמלין. פי' פושטין ומקפלין זרועותיהם לפניהן ולאחריהן וכן רגליהן ע"ג ירכותיהן ומתחממין ומזיעין והוא כמין מעשה רפואה ואסור. וכן אסור לעמוד בשבת בקרקעיתה של דיומסת מפני שמעמלת ומרפאה:
חמרא דפרוגתא יין של פרוגיתא והוא שם מקום ומיא דרמיסת גם הוא שם מקום. כלומר יין של פרגיתא ומיא של דיומסת טובים הם וערבין ונמשך לב שותה אותן בהן ואינו רוצה להניחם ומתאחד שם ואותן מקומות אין בהן בני תורה והמתאחר שם זמן הרבה מתקפח ושכח תלמודו.
אבל לא מתגרדין. גירוד זה הוא חיכוך בכלי כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדת בשבת רשבג"א אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש. רב ושמואל בר יהודה עבדא ליה אמיה מגרדתא דכספא להתחכך בה:
אין יורדין לקירומא. ס"א לפילומא פי' בקעה ויש שם מים ותחתיו טיט כמו טפל. ואם יבקע ויטבע בו אינו יכול לעלות עד שמתקבצין הרבה ב"א ומעלין אותו משם. יש מי שאומרים הרוחץ באותה בקעה מצטנן ואותן המים משלשלין בני מעיו. וזה פי' ביקא. פי' אפיקטויזין קיא.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא בסם שהוא אסור אבל ביד מותר.
ואין מעצבין את הקטן כו'. פי' מושכין אבריו של קטן ומיישב בידו חוליות של שזירה אחת על חברתה וזהו עיצוב מלשון עצבון:
לפופי ינוקא לחבר אברים של תינוק. וכדתרגם ויחבר ולפיף:
ואין מחזירין את השבר אמר רב הונא בגדתאה אמר שמואל מחזירין את השבר.
הא דתניא ר' נחמיה אומר אף בחול אסור משום הפסד אוכלין. פי' רבינו הגדול ז"ל דוקא בדלא מצטער ועביד כי לאכול הרבה לפיכך אסור אבל היכי דמצטער שרי דהפסד דגופיה עדיף ואפילו ליכא חולי והיינו דר' יוחנן דאמר ביד מותר אלמא ליכא משום הפסד אוכלין ומשמע ליה דל"פ רבנן עליה דר' נחמיה וברוך שבחר בדבריהם שזו מדה מגונה ביותר ואינו נאה לזרע קדש:
הא דאמרינן: רבי היא דתניא אמר רבי כשהיינו למדין תורה אצל ר"ש כו': איכא למידק ומאי ראיה והא התם אחריני הוו בהדיה, וכדתניא היינו מעלין שמן ואלונטית, ולא אסרו אלא ביחיד. ותירצו בתוס' ז"ל דמסתמא כיון דסבירא ליה כותיה בחצר וגג וקרפף שהוא כרשות אחד, מסתמא הוא הדין נמי דסבירא ליה כותיה בהא נמי וביחיד היה מביאו. ולי נראה דכיון שהיה עמו לא היו נוהגין בפניו שלא כדבריו שלא לכבוש את המלכה עמו בבית.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
מתוך: תוספות רי"ד/שבת (עריכה)
ר' שמעון אומר מסתפג אדם באלנטית ומביאה בידו לתוך ביתו אי קשיא והא הכא רישא דקתני' הרוחץ מכלל דלהשתטף מותר סתם כר' שמעון וסיפא דלא יביאננה בידו סתם כרבנן דפליגי עלי' דר' שמעון ואמאי לא אקשי תלמודא הכא. ותירץ. רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי כדאקשי ותירץ בריש מסכת שבועות תשובה התם דרישא וסיפא הוא פלוגתא דר' עקיבא ור' ישמעאל דר"ע אית לי' בשבועות שתים שהן ארבע ור"י ל"ל ובידועת הטומא' ר"ע ל"ל ור"י אית לי' משום הכי איצטריך לי' למימר רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי אבל הכא דברישא פליג ר' יהודא על ר"ש ובסיפא פליגי עלי' רבנן י"ל כולה מתני' רבנן היא ובשיטוף ס"ל כר"ש:
אמר רבב"ח א"ר יוחנן לפופי ינוקא בשבת שפיר דמי פי' דר' יוחןנ אתא כרב דאמרן לעיל בשלהי פרק מפנין אמר רבה בר אבוה אמר רב כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחי' בשבת כו' עד והחתל לא החתלת מיכן שמלפפין את הולד בשבת: בחומרי שדרה דמיחזי כי בונה פירש המורה ולאחר זמן מיירי דאי ביום לידה הא אמרן בפ' מפנין כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחי' בשבת ואינו נ"ל דהתם לא אמרי' אלא מכין שמלפפין את הולד בשבת אבל מעצבין לא אמר ש"מ דאף ביום לידה אסור ואסוכי ינוקא דפליגי בי' רב נחמן ורב ששת בריש כל הכלים אנו צריכין לומר שהוא פחות ממעצבין:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה