ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/הוריות/פרק ג

< רש"י על הש"ס




קשיין אהדדי - דקתני אלא שאין משיח [חייב] אטומאת מקדש וקדשיו הא בשמיעת קול ובטוי שפתים חייב:

בדלי דלות - משיח פטור מכולהו כדכתיב זה קרבן אהרן דאין אחרת באה לו חובה והאי דקאמר דמשיח חייב בשמיעת קול ובטוי שפתים כגון בדלות בתורין ובני יונה שעדיין לא בא לדלי דלות:

דר"ש סבר לה כר"ע בחדא - דפטר ליה למשיח מדלי דלות מזה קרבן אהרן ובניו:

ופליג עליה בחדא - בדלות דאילו ר"ע פטר ליה נמי בדלות דקאמר שאין מתכפר בעשירית האיפה אין מתכפר בכולן ולר"ש בדלי דלות הוא דאין מתכפר הא בדלות ועשירות מתכפר:

מ"ט דר' שמעון - דאמר ולא משיח אינו חייב בטומאת מקדש וקדשיו:

דכתיב - בטומאת מקדש וקדשיו ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל:

מי שקרבנו שוה לקהל - דמתכפר בשל קהל הוא דחייב בטומאת מקדש וקדשיו:

יצא - משיח שאין קרבנו שוה דאין מתכפר בשל קהל בכפרת יוה"כ דהוא מתכפר בפר והם בשעיר:

א"כ נשיא נמי אין קרבנו שוה לקהל - דהוא מביא שעיר והם מתכפרין בפר בשאר ימות השנה ואמאי קתני המשיח לחודיה פטור בטומאת מקדש וקדשיו ולא נשיא ויחיד: ומשני הא לאו מילתא היא משום דהא שוה לקהל בכפרת יוה"כ:

אי הכי כהנים נמי הא לא שוו לקהל בכפרה דיוה"כ - דמתכפרין בפרו של אהרן וליפטרו בטומאת מקדש וקדשיו:

הא לא קשיא משום דכהנים שוו לקהל בשאר מצות דשנה כולה - דמתכפרי עם הצבור בפר הבא על כל המצות הלכך חייבין בטומאת מקדש וקדשיו:

כהן משיח נמי הא שוה לקהל בשאר מצות - דכל השנה כולה דכי הורה עם הצבור מתכפר עם הצבור וליחייב בטומאת מקדש וקדשיו:

אלא אמר רבא אימא הכי - מתוך הקהל מי שחטאו שוה ליחידים דמחייבי בשגגת מעשה כיחידים דיחידים שחטאו בשגגת מעשה מייתי כל חד ומאן יחידים קהל דכי חטאו קהל בשגגת מעשה לחודיה בלא העלם דבר מייתו כל חד קרבן דאותן השוה ליחידים בדבר זה הוא דמחייבי בטומאת מקדש וקדשיו יצא משיח שאין חטאו שוה ליחיד דכי חטא בשגגת מעשה בלא העלם דבר פטור לגמרי כדאמרינן לקמן בפרק בתרא (דף יא) מע"ה פרט למשיח דאין מביא בשגגת מעשה והיינו דאמרינן לעיל (דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה וכיון דאין חטאו שוה ליחיד לפיכך פטור בטומאת מקדש וקדשיו:

א"ר יוחנן לא א"ר אליעזר - דנשיא מביא שעיר בידיעה במקום עולה ויורד:

אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה - כלומר כבחטאת קבועה דקסבר ר"א דכי היכי דבמקום שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת דהיינו במקום חטאת קבועה נשיא מביא שעיר ה"נ היכא דחייב לה על זדונו כרת ועל שגגתו עולה ויורד מביא שעיר הואיל ודמי לחטאת קבועה לענין כרת אבל בשמיעת קול ובטוי שפתים דאין חייבין על זדונו כרת דלא דמי לחטאת קבועה לא בזדון ולא בשוגג מודה ר' אליעזר דנשיא אין מביא שעיר אלא קרבן עולה ויורד כהדיוט:

אמר רב פפא הכי נמי מסתברא דאי ס"ד רבי אליעזר - דאמר נשיא מביא שעיר אכולהו שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו:

מכדי שעיר - דנשיא במקום חטאת קבועה דיחיד קאי והוא הדין לפר כהן משיח דבמקום חטאת קבועה דיחיד קאי וכדתנא כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת דהיינו חטאת קבועה יחיד מביא כשבה או שעירה ונשיא מביא שעיר ומשיח פר וכיון דשעיר דנשיא ופר כהן משיח במקום חטאת קבועה דיחיד קיימי אי אמרת אכולהו קאמר ר"א דנשיא מביא שעיר אע"ג דלית בהו כרת כבקבועה:

ניתני נמי משיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי שפתים - כי דיניה אע"ג דלית בהו כרת כבקבועה:

אלא לאו - מדלא קתני הכי ש"מ דאטומאת מקדש וקדשיו קא"ר אליעזר דנשיא מביא שעירה הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה והאי דלא קתני ומשיח מביא פר בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה משום דמשיח פטור לגמרי בטומאת מקדש וקדשיו דסבר לה כר"ש דפוטר: א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא וממאי דלמא ר"א אכולהו קאי. דנשיא מביא שעיר אפי' שלא במקום כרת והאי דלא קתני נמי משיח מביא פר בטומאת מקדש וקדשיו ובשמיעת קול ובטוי שפתים משום דבמשיח סבר לה כר"ע דאמר משיח פטור מכולן משמיעת קול ובטוי שפתים ולעולם אכולהו קאי ר"א דנשיא מביא שעיר:

א"ל ר"ע מי פטר - נמי למשיח מפר (דלמא) כי קא"ר עקיבא משיח פטור מכולן מטומאת מקדש וקדשיו ושמיעת קול ובטוי שפתים כגון להביא קרבן עולה ויורד אבל להביא פר מחייב וכיון דמחייב בפר א"כ ניתני נמי ר"א משיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי שפתים אלא מדלא קתני הכי ש"מ דאטומאת מקדש וקדשיו קאי רבי אליעזר דנשיא מביא שעיר הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה והא דלא קתני ומשיח מביא פר בטומאת מקדש וקדשיו משום דסבר לה כר"ש דאמר דאין כהן משיח חייב בטומאת מקדש וקדשיו:

ותו לא מידי - ותו ליכא למיקשי ולא מידי:

א"ר יוחנן - אע"ג דקאמר ר"א הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה דנשיא מביא שעיר כבחטאת קבועה מודה ר"א לענין אשם תלוי דלאו דיניה כבחטאת קבועה דכי היכי דאמר לעיל אין יחיד מביא אשם תלוי אלא על ספק קבועה ה"נ אין מביא אשם תלוי על ספק טומאת מקדש וקדשיו שאע"פ שנא' בו כרת כבקבועה הואיל ואינה ממש חטאת קבועה אין מביא אשם תלוי:

תני תנא קמיה דרב ששת אשם תלוי בא על ספק טומאת מקדש וקדשיו - הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה:

א"ל דאמר לך מני ר"א היא דאמר - נשיא מביא שעיר הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה וקאמ' דה"ה לענין אשם תלוי: ומי מצית אמרת הכי והא א"ר יוחנן מודה ר"א שאין מביא אשם תלוי:

קשיא - דמתני' דידך לא מיתוקמא דלא כחד:

פרק שלישי - כהן משיח

השתא יש לומר עבר ממשיחותו ואחר כך חטא מביא פר חטא ואחר כך עבר ממשיחותו מיבעיא נשיא איצטריכא ליה סלקא דעתך הואיל ועבר מנשיאותו ואחר כך חטא הוי כהדיוט חטא ואחר כך עבר מנשיאותו נמי ליהוי כהדיוט קמ"ל לישנא אחרינא צריכא למימר דחטא ואחר כך עבר ממשיחותו דמביא פר הא כיון דתנא ליה עבר ממשיחותו דמביא פר כל שכן חטא ואחר כך עבר ממשיחותו דמביא פר הא לא קשיא משום דקתני גבי נשיא כי עבר מגדולתו ואחר כך חטא כי הדיוט מייתי סלקא דעתך אמינא כי חטא ואחר כך עבר נייתי נמי כי הדיוט הלכך תנא גבי נשיא שחטא ואחר כך עבר דמייתי כי נשיא ואיידי דתנא גבי נשיא חטא ואחר כך עבר תנא נמי גבי


משיח חטא ואח"כ עבר ממשיחותו מביא פר ומה שכתוב בספרים תני גבי משיח עבר ואחר כך חטא לאו מתרצתא היא ולשון ראשון עיקר דקאמר השתא יש לומר כו':

מה"מ - דמשיח שעבר ואח"כ חטא דמביא פר:

מתני' חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות - דרבנן בתר חטא אזלי:

ר"ש אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין - דר"ש חטאה וידיעה בעי וה"ה דפליג ר"ש ברישא דקתני נשיא שחטא ואח"כ עבר מגדולתו מביא שעיר דר"ש קאמר נמי דאם נודע לו משעבר דאין מביא שעיר דחטאה וידיעה בעי כשהוא נשיא:

גמ' אם הכהן המשיח יחטא - חטא במשיחות הוא דמביא פר:

פרט לקודמות - לשחטא ואח"כ נתמנה דהרי הוא כהדיוט ואין מביא פר:

ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה אין מביא על הקודמות - כדאמר לקמן אשר נשיא יחטא כשיחטא והרי הוא נשיא ולא כשיחטא והרי הוא הדיוט:

שאין מביא חטאתו משעבר - כדתנן וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואח"כ חטא הנשיא כהדיוט:

יכול גזרה - דגזרת מלך היא שנשיא יחטא מדלא כתיב ואם נשיא יחטא:

ת"ל אם הכהן המשיח יחטא - מה יחטא האמור להלן לכשיחטא דהא כתיב אם אף יחטא האמור כאן גבי נשיא לכשיחטא:

גזרה מהיכא תיתי - כלומר היכי מצית למימר יכול גזרה דהיכא אשכחן גזרה כה"ג:

אין - דודאי אשכחן כה"ג:

דכתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם בשורה היא להם - שהכתוב מבשרן שעתיד להיות אע"פ שדבר רע הוא הכא נמי אימא גזרה הלכך כתיב אם הכהן המשיח יחטא לכשיחטא וה"נ אשר נשיא יחטא לכשיחטא:

ר"ש אומר - ונתתי נגע צרעת שיהא בא מאליו:

פרט לנגעי אונסין - שאם באו נגעים ע"י נפיחת שד דלא מיטמו:

אדם כי יהיה בעור בשרו מדבור ואילך - דנגעים בין באדם ובין בבתים פטר בהן לפני הדבור דאותן נגעים שארעו לפני הדבור אין מטמאין לאחר הדבור:

מה זב מדבור ואילך - דכתיב כי יהיה זב מבשרו דזבין שהיו לפני הדבור אין מטמאין לאחר הדבור אלא אם כן ראו זיבות אחר הדבור:

תאמר בנגעי אדם שמטמאין באונס - כגון על ידי נפילה והכאה וכויה או ע"י שד וה"ה לנגעי בתים דמטמאו באונס:

רבא אמר - לא קשיא הא דקאמר ר"ש פרט לנגעי אונסין כגון נגעי רוחות דע"י נפיחת שד ולא ע"י אדם וכי קתני תאמר בנגעים שמטמאין באונס כגון ע"י הכאה וכויה:

רב פפא אמר - כי אמר ר"ש פרט לנגעי אונס ע"י כשפים דלא מטמו וכי קתני תאמר בנגעים דמטמאו באונס כגון שלא ע"י כשפים:

וישב בבית החפשית - דנעשה חפשי מן המלכות כהדיוט דמי ואינו מביא שעיר ודלא כרבי יוסי דאמר לעיל בפרק הורה כהן משיח (דף ט.) מי שבא לידי עניות והאי נצטרע לא בא לידי עניות דגזא דידיה מיהא איתיה:

מכלל דעד השתא עבד הוה - דשררות עבדות הוא לו לפי שמוטל עליו עול רבים:

וסולתא - סולת ולהכי נקט בהדי פיתא סולת קמחא לפי שהפת מתעפש ואינו מתקיים כסולת:

ומתעה את הספנים - שכן דרך של ספנים לשעה הפורשין לים רב החובל נותן עיניו [בצפון והכוכב מתהלך לדרום ורואה] בכוכב אחד העומד לימינו או לשמאלו וכל זמן שרואה אותו כוכב לצדו אחר יודע שנהפכה הספינה ומיישרה לדרכה וכוכב שעולה אחת לשבעים שנה פעמים נראה בצפון ופעמים נראה בדרום וכשרב החובל נותן עיניו בו בצפון והספינה תהפך בדרום ורואהו לצדו אחר סבור שנהפכה הספינה ומיישרה אחר הכוכב והוא סבור ליישרה ומהפכה לדרך אחר וכן הוא מתעה את הספנים:

אמר לו כל כך - חכמה יש בידך ואתה יורד לספינה לסחורה (על) [בשביל] מזונותיך כלומר ואתה צריך לירד לספינה לצורך מזונות:

נתן - רבן גמליאל דעתו עליהם להושיבם בראש כדי שיהו מתפרנסים [מאותה] שררה שיתן להם:

כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם - שלא באתם בשליחות ראשון שהייתם בורחים מן הגדולה:


עבדות אני נותן לכם - שהשררות עבדות הוא לו לאדם לפי שמוטל עליו עול רבים:

אשר - כמו אשרי:

צריך אתה לומר מהו הדיוט - בתמיה כלומר אם המלך שאין לבו כפוף מרגיש ומביא קרבן על שגגתו כ"ש שהדיוטות מרגישין שלבם כפופים:

מהו על זדונו - בתמיה כלומר אם על שגגתו מרגיש כ"ש שמרגיש על זדונו וחוזר בתשובה:

שאני הכא דשני קרא בדבוריה - דבאידך כתיב אם כל עדת ישראל ישגו אם הכהן המשיח אם נפש והכא כתיב אשר נשיא יחטא ודאי אשרי משמע:

אשריהם לצדיקים - כלומר אשרי הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעולם הבא בעולם הזה כלומר שמגיע אליהם צרות לצדיקים בעולם הזה כדרך שמגיע לרשעים בעוה"ב:

אוי - כמו ווי דהכא לא כתיב אשר דמשמע אוי להם לרשעים שמגיע אליהם טובות בעולם הזה כדרך שמגיע טובות לצדיקים בעולם הבא דרעה היא לרשעים כדכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו וגו' (דברים ז):

צדיקים אי אכלי תרי עלמי מי סני להו - מי שנאוי הוא להם [כלומר כלום רע להם] לצדיקים שאוכלים שני עולמות שיש להם טובה בעוה"ז ובעוה"ב:

אלא אמר רבא אשריהם לצדיקים שמגיע להם - טובות כמעשה הרשעים שבעוה"ז שיש להם טובה כדכתיב ומשלם לשונאיו דכך מגיע לצדיקים בעוה"ז אשריהם שיש להם טובה בעולם הזה ולעוה"ב:

ואוי להם לרשעים שמגיע להם - צרות כמעשה הצדיקים שבעולם הזה [דמשמע שבאים עליהם צרות כמו שבאים על הצדיקים בעוה"ז] דהקב"ה עושה כדי לגבות [חובם] מהצדיקים בעוה"ז כדי שיהא להם שכר טוב בעוה"ב דכך מצינו צרות לרשעים בעוה"ז אוי להם שאין להם טובה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא:

אוקימתון מסכתא פלן - כלומר יש לכם מסכתא סדורה בפיכם מסכתא פלוני ופלוני:

איעתריתו פורתא - כלומר יש לכם עושר ואין לכם לטרוח אחר מזונות ויש לכם פנאי לעסוק תדיר בתורה:

אמרו לו אין דזבנן - לכל חד וחד מינן קטינא דארעא ומתזנינן מינה ברווחא: קרי עלייהו אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעוה"ז. דאכלי צדיקים תרי עלמי:

לשם אכילה גסה - שלא לשום מצוה אלא נתכוין לאוכלו לשם קנוח סעודה:

מי דמי אנן קאמרינן חד דרך - דזה ילך בה וזה יכשל בה:

והכא שני דרכים - דלזה נזדמנה לו אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו:

נפשע - נמרד שמרד בו שפירש ממנו:

מקרית עוז - עוז כמו עז אברהם כדכתיב אל צור חוצבתם (ישעיהו נא):

שהטיל מדינים - בינו ובין בני ישראל כבריחים שנועלים שהחיצונים אינם יכולין ליכנס לפנים וכך אין עמוני ומואבי יכולין להתערב בישראל דכתיב לא יבא עמוני ומואבי:

לתאוה - של עבירה יבקש נפרד:

זה לוט - דכתיב ביה ויפרדו איש מעל אחיו:

יתגלע - כמו לפני התגלע (משלי יז) לשון גלוי:

תמר זנתה - ונתכוונה לשום מצוה כדי להעמיד זרע מן הצדיקים כדכתיב כי ראתה כי גדל שלה:

זמרי זינה - ונתכוון לשם עבירה: מדקאמר גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה מכלל דמצוה שלא לשמה גריעותא הוא והא אמר רב יהודה וכו':

אלא אימא גדולה עבירה לשמה - כלומר לשום מצוה כמצוה שלא לשמה:

בין רגליה כרע נפל שכב - בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד הרי שבעה:

נתכוונה לשם מצוה - כדי להתיש כחו ותהא יכולה להורגו:

מ"ב קרבנות - ג"פ ז' מזבחות פר ואיל במזבח:

יצאה ממנו רות - שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ובתשבחות (ברכות ז: ב"ב יד:):

דקרייה מואב - משמע מאבי:


בן עמי - בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה:

אמר אל תצורם ואל תתגר בם - ומדלא כתיבא בהו מלחמה ש"מ דאפילו צערא לא ליעבד להם ולא עוד אפילו בכירה דקריתיה אב הכתוב פירסמה דכתיב (בראשית יט) ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו:

וקדמתה ארבע דורות - בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה ליה מנעמה העמונית:

ת"ר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ - ולא כל ע"ה פרט למשיח דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד:

למה לי מעם הארץ - למעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר:

שיכול - כלומר אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא פר ועל שגגת מעשה לחודיה יביא כשבה או שעירה כהדיוט:

ת"ל מעם הארץ פרט למשיח - דאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל והיינו דקאמרן בפרק דלעיל (דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה דהיינו בשגגת מעשה:

אלא נשיא הא בשגגת מעשה הוא מייתי - ומאי קא ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא:

ס"ד אמינא - הואיל וחטא כשהוא הדיוט נייתי כשבה או שעירה כהדיוט:

קמ"ל - מעם הארץ פרט לנשיא דאינו מביא כשבה או שעירה:

אלא לרבנן דאזלי בתר חטאה - ומייתי ודאי כשבה או שעירה כדתנן חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות:

מאי איכא למימר - דממאי קא ממעט לנשיא דקתני פרט לנשיא:

ס"ד אמינא נצטרף - חצי זית בתרא לחצי זית קמא ולייתי כשבה או שעירה:

קמ"ל - מעם הארץ פרט לנשיא דכהאי גוונא לא מייתי כשבה או שעירה וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר דהא לא מצטרפי כלל והוא הדין דמצי למימר סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי שעיר אלא משום דקרא קא מישתעי בכשבה או שעירה:

כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר - מנשיאותו והשלימו:

אכל ספק חלב כשהוא הדיוט - דקא סבור דשומן הוא:

ונתמנה ונודע לו על ספקו - שנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל:

מהו - מי מייתי אשם תלוי או לא:

מדאישתני לודאי - דקאמר ר' שמעון דקודם לכן היו שוגגים שלא ידעו אם אכלו כלל ובההיא ליכא אשם תלוי אם נודע להם משנתמנו פטורים לפי שנשתנה גופם דהשתא נתמנו ומדאישתנו לקרבן ודאי אישתנו נמי לקרבן ספק ופטור ואין מביאין אשם תלוי:

או דלמא כי אישתני לודאי - היינו טעמא דר' שמעון דפטר משום דאישתני קרבן דידיה דכשהוא הדיוט מביא כשבה או שעירה והשתא כי נתמנה משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר:

אבל הכא - כי נודע לו על ספק דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל:

דלא אישתני קרבן דידיה - דעל ספק חטאת קבוע בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא מביא אשם תלוי מודה רבי שמעון דמייתי אשם תלוי תיקו:

מעם הארץ - מביא קרבן ולא כל עם הארץ:

פרט למומר - שאין מקבלין מידו:

אלא הכא באוכל נבילה לתאבון - דכי אין לו בשר דהיתרא אוכל חלב ונבלה ונתחלף לו לזה חלב בשומן ואכלו דסבור דשומן הוא קא מיפלגי ולכשנודע לו דחלב הוא רוצה להקריב קרבן ת"ק סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ואין מקבלין מידו ור"ש בר יוסי סבר כיון דבמזיד אי משכח היתרא לא אכיל איסורא שב מידיעתו קרינא ביה ולא מומר הוא ומקבלין מידו: קתני אכל חלב שחוטה זה מומר והדר תני איזהו מומר מאי קאמר:

להכעיס - דאית ליה היתרא ואכיל איסורא:

הרי זה צדוקי - ושחיטתו לעבודת כוכבים:

אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך - הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא:

ר' יוסי בר רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים - הרי זה מומר:

מאי איכא - בין ת"ק לרבי יוסי בר רבי יהודה כיון דאמר ת"ק אכל חלב הרי זה מומר מה לי אוכל חלב מה לי לובש כלאים אידי ואידי דאורייתא ואסור: ת"ק סבר כלאים דאורייתא דומיא דחלב הוי מומר דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט של פשתים יחד על פני כולו: ור' יוסי סבר אף הלובש נמי כלאים דרבנן הוי מומר דהיינו או שוע או טווי או נוז דהכי מפרשי רבנן שעטנז שוע טווי ונוז כדאמרינן במסכת נדה (דף סא:) ורבנן גזור בחד מנייהו שוע שמנפץ כאחת ועשה מהם לבד טווי שנטוה כאחת ותכף בו שתי תכיפות נוז שארוג אפי' חוט אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד של פשתן בבגד צמר דכולהו אסור מדרבנן:

חד אמר - האוכל חלב ונבילה לתאבון הרי זה מומר:

להכעיס - דאית ליה היתרא ואפי' הכי אכיל איסורא צדוקי הוא:

אכל פרעוש או יתוש הרי זה מומר - דהכא ודאי להכעיס קא עביד דלאו מידי דבר מיכל הוא וקתני הרי זה מומר ואינו צדוקי וקשיא למאן דאמר להכעיס צדוקי הוא: לעולם אימא לך להכעיס צדוקי הוא והכא היינו טעמא דהוי מומר ולא הוי צדוקי משום דקאמר בעינא למיטעם טעמא דאיסורא שתאב לטעום דבר אסור ולא להכעיס קא עביד:


מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו - דבמלך קא משתעי קרא דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז):

כגון אני מהו בשעיר - כלומר נשיאות דידי מי הוי נשיאות מעליא דאילו הוינא בזמן שבית המקדש קיים מייתינא שעיר או לא:

א"ל הרי צרתך בבבל - ראש גולה שבבבל דהוי על גבך ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה' אלהיו:

התם שבט - דהיינו מקל כמו כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כג):

והכא מחוקק - חכם:

מתני' איזה הוא המשיח - שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה:

ולא מרובה בבגדים - שבבית שני שלא היה להם שמן המשחה: אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות. שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר לא משלו ולא משל צבור אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד:

ואין בין כהן המשמש - והיינו ראשון שחזר לעבודתו ולאחר שחזר הוי פר של יוה"כ שלו ועשירית האיפה שלו:

וזה וזה - בין כהן המשמש דהיינו ראשון שחזר לעבודתו ובין כהן שעבר דהיינו שני שמינו תחתיו דלאחר (שנעבר) [שחזר] הראשון מעבירין השני:

שוים בעבודת היום - דמקרבי קרבנות היום ביוה"כ איזה שירצה:

גמ' שמן המשחה שעשה משה - כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל):

בו שולקין את העקרים - אותם שרשים של בשמים האמורים בפרשה דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו':

והלא לסוך בו את העקרים אינו מספיק - לפי שהשמן לא היה אלא שנים עשר לוגין כדמפרש לקמן והעקרים היו מרובים ואפילו בסיכה היא נבלע בעקרים כל שכן בשליקה:

אלא שורה את העקרים במים - ברישא שהיו מתמלאים מן המים ושוב לא יהו בולעים מן השמן כל כך:

ומציף עליהן שמן - לאחר שהוציאם מן המים כדי שיקלוט השמן מריח הבשמים:

וקפחו - ומוציא השמן לאלתר וקפחו כמו קפחתי את הרועה (יומא דף פג:):

טעון משיחה - ואי לא משוח בשמן לא הוי כה"ג:

מפני מחלוקתו - דהיכא דאיכא מחלוקת בעי משיחה:

ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל - משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו:

ולא כל דבעי מלכא מורית לבניה מלכותא - אפילו בלא משיחה:

ירושה היא - בזמן ששלום בישראל:

משום דמלך ראשון הוא - ממשפחתו דאינו מלך בן מלך:

זה - דמלכות בית דוד טעון משיחה:

ואין אחר - שאינו ממלכי בית דוד טעון משיחה:

משום מחלוקתו של יורם נמעול בשמן המשחה - דאמרינן לעיל דמלכי ישראל אין מושחין ממנו:

באפרסמא דכיא - דלא הוי משמן המשחה:

ומאי בכור - דקרי ליה הבכור יוחנן:

בכור למלכות - שמלך ראשון:

יורם ממלא מקום אבותיו הוה - דכי מלך אכתי הוה צדיק ממלא מקום אבותיו הוה ואחר כך החמיץ:

משולם במעשיו - דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים:

אמר לו - נבוכדנצר יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי:


ומי הוה שמן המשחה - בימי יהואחז דקתני ויהואחז נמשח מפני יהויקים:

והתניא משנגנז הארון וכו' - מדכתיב תשימו בארגז מצדו דארגז בצד ארון קאי אלמא בהדי ארון נגנז ומדקאמר יאשיהו תנו את ארון ה' בבית וגו' משמע שצוה לגונזו:

אין לכם משא בכתף - ואמרינן במסכת שקלים אמר להם אם גולה עמכם שוב אינכם מחזירין אותו בכתפיכם צוה לגונזו:

אתיא שם שם - דכתיב בארון ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו' וכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן מה ארון נגנז אף צנצנת המן נגנז:

אתיא דורות דורות - דכתיב בצנצנת המן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם וכתיב בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם מה צנצנת המן נגנז אף שמן המשחה נגנז:

משמרת משמרת - דכתיב בצנצנת המן דהוי נגנז למשמרת לדורותיכם וכתיב במקלו של אהרן למשמרת לאות לבני מרי וגו' מה צנצנת המן נגנז אף מקלו של אהרן נגנז:

אמר רב פפא באפרסמא דכיא - משחו את יהואחז:

כמין נזר - דהדר ליה הודרני באצבעתיה ככלילא (כזה):

כמין כף יוני - שמתחיל למשוח באצבעו בין ריסי עיניו ומושך אצבעו על הראש והולך עד שמגיע לעורף ככף יוני כזה ח:

נותנים לו שמן בין ריסי עיניו - ושם מושחים לכהן כמין כף יוני כדפרישנא:

מאן דאמר יציקה עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה - והדר וימשח:

שכן אתה מוצא אצל כלי שרת - דהוה משיחה ולא יציקה:

מה טעם ויצוק משום דוימשח - כבר:

כשהוא מספר - כשהיה מדבר עם אחרים:

עולות ויושבות - בעקרי זקנו כדי שלא יפלו:

שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה - שנגעתי בו כשהלבשתיו:

ואני מעלתי - שמא נפל עלי מן השמן במקום שאין ראוי למשיחה ומעלתי:

והורדתם אותו אל גיחון - אלמא בעי משיחה על המעיין:

ניתלי - ידליק:

אי משוך נהוריה - שדולק כל זמן שהשמן בתוכו:

לירבי תרנגולא - על שם ההוא עיסקא:

שמין ושפיר - שמשמנת ומשבחת:

ביתא דחברא - בית חשוך:

ולאו מילתא היא - דזימנא דאף על גב דלית ליה בבואה דבבואה הדר אתי ואפי' הכי לא ליעבד הכי דדלמא לא חזי בבואה דבבואה חלשה דעתיה ומתרע מזליה ולא הדר אתי [משום דמיתרע מזליה דאי לא הוה עביד הכי לא הוה מיתרע מזליה והדר אתי] הלכך לא ליעביד:

קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי - דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות קרא דלעת רוביא תלתן:

גרסו מתניתא - מעיקרא כי היכי דתהוי מרגלא מילתא בפומייכו ותהוון ידעין למשאל ליה:

ממשכן שמעתא - דלא ליפסוק מפומייכו כמעין זה שמושך והולך:

דמתא מחסיא - הוו תלמידי חכמים ראויים להוראה ותרבות יפה היה בהם אבל בפומבדיתא לא הוי תרבות מעליא כל כך וקאמר ליה מוטב לו לדור באשפה במתא מחסיא מלדור באפדנא בפומבדיתא:

גילדנא סריא - מוטב לאכול דג קטן מוסרח כדאמרינן בפ"ק דמו"ק (דף יא:) כוורא סמוך למיסרחיה מעלי:

מכותחא דרמי כיפי - אפילו מכותח שהוא משובח וחזק שמשבר את האבן כששופכים הימנו אעפ"כ לא תאכל הימנו כדאמרינן בפרק (ערבי פסחים) [ואלו עוברין (פסחים מב.)] שלשה דברים נאמרו בכותח מטמטם את הלב וכו' כיפי סלעים כדמתרגמינן סלע כיפא אית דמפרשי מוטב תאכל גילדנא סריא שאין דמיהם יקרים מכותח שאוכלים אותו עשירים ושרים הדרים ברמי כיפי כלומ' במגדלים וחומות גדולות לפי שדמיהם יקרים:

אם הכהן המשיח יכול מלך - יביא פר שהיה משוח ת"ל כהן:

המיומן שבמשוחים - דהיינו כהן גדול: מרובה בגדים מנין תלמוד לומר והביא הכהן המשיח:


אימא סיפא אין בין כהן המשמש לכהן שעבר - דהיינו שני:

אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה - דמשל ראשון הן באין הא לכל שאר דבריהם זה וזה שוין דשני נמי כל מצות כהונה גדולה עליו:

אתאן לרבי מאיר דתניא וכו' - עבר דברייתא לא דמי לשעבר דמתניתין:

רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי - בחדא סבר לה כרבי מאיר וסתמה כרבי מאיר וברישא סבר לה כרבנן וסתמה כרבנן:

רבי שמעון סבר לה כרבי מאיר בחדא - דכהן שעבר דשני כל מצות כהונה עליו חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה:

ופליג עליה בחדא - דאילו רבי מאיר סבר מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות דהיינו פר העלם דבר של צבור ואילו ר' שמעון סבר דאינו מביא פר הבא על כל המצות כדתנן אין בין משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות:

ונוטל חלק בראש - אע"פ שאינו מקריב:

ומשמש בח' כלים - וההדיוט בד':

וכולם נוהגין במשיח שעבר - דהיינו שני:

חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה - דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה: מאן שמעת ליה דאמר פטור על טומאת מקדש וקדשיו רבי שמעון:

ת"ל כי נזר שמן משחת (קדש) אלהיו עליו ולא על משיח חבירו - למעוטי משוח מלחמה דאין מקריב אונן אבל כהן גדול מקריב אונן בין מרובה בגדים ובין ראשון שחוזר לעבודה ואפילו שני מפני שהן בכלל כהונה [גדולה] לאפוקי משוח מלחמה דלאו בכלל כהונה גדולה הוא:

ואחר שחלקו הכתוב - למשוח מלחמה שאינו מקריב אונן ככהן גדול יכול לא יהא מצווה על הבתולה:

אלא שעבר מחמת קריו - דהוי כהן גדול מעליא שהרי חוזר לעבודתו הוא:

עבר מחמת מומו - דאינו חוזר לעבודתו מפני המום מנין שמצווה על הבתולה תלמוד לומר והוא:

משיח שנצטרע - כלומר כהן גדול שנצטרע מהו באלמנה: מי אמרינן כהונה גדולה מדחא דחי להאי מאלמנה או דלמא כהונה גדולה מיפטר פטר ליה להאי מאלמנה וכי נצטרע דליכא כהונה גדולה לא פטר ומותר באלמנה:

עבר מחמת מומו מנין תלמוד לומר והוא - דאפילו עבר ראשון מחמת מומו אסור באלמנה וכי נצטרע אין לך מום גדול מזה ושמעי' מינה דאפילו הכי אסור באלמנה:

למטה למטה ממש - דהיינו בשפת חלוקו:

למעלה למעלה ממש - בצואר בשפה במפתח חלוקו:

למטה מקמי שפה - שקורעין למטה משפה לפיו שהוא למטה מבית הצואר:

למעלה מקמי שפה - שקורעין בית הצואר ממש:

כיון דבעלמא הוי קרע - דאם רצה אינו מבדיל אלא קורעין למטה משפה ויצא ידי קריעה אם כן כהן גדול היכי מצי קרע למטה מקמי שפה קרי כאן בגדיו לא יפרום:

אינו אלא קרע של תפלות - דבעלמא לא יצא ידי קריעה הלכך מותר בכהן גדול:

בראש ובגד של סוטה - דכתיב ופרע את ראש האשה (במדבר ה) ותנן במס' סוטה (דף ז.) הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו:

שמואל סבר לה בחדא כרבי יהודה - דכל שאינו מבדיל מקמי שפה הוי קרע של תפלות:

ופליג עליה בחדא - דאילו רבי יהודה סבר דכהן גדול אינו בפריעה ופרימה כל עיקר ושמואל סבר דפורם מלמטה למטה מקמי שפה:

למה לי למכתב אשר לעולת התמיד - אלא לכל דתדירא בכל מקום היא קדמה דזה בנה אב דבכל מקום תדיר קודם דמשמע אשר לעולת התמיד שהיתה כבר:

לפתוח ראשון - לקרות בתורה:

ולברך ראשון - בזמון:


פרשת פר כהן משיח כתיבא ברישא והדר כתיבא פר העלם דבר של צבור ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת דהיינו לפר כהן משיח למה ליה למיהדר וכתב כאשר שרף את הפר הראשון: וכפר בעדו - והדר ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל: פר דעבודת כוכבים הוי עולה:

חסירא אל"ף - למימרא דעולה קדמה:

כמשפט כתיב ביה - בפר דעבודת כוכבים דבתר כתיבה אזלינן ועולה ברישא כתיבא:

שעיר יחיד קודם לכבשת יחיד - כגון שהיו שנים זה הביא כשבה וזה הביא שעירה:

שכן נתרבתה באליה - דעז אינה טעונה אליה:

בגין יום - בגלל יום כבש גלל עומר וכבשים בגלל שתי הלחם:

מתני' עומדים בקלקלה - האיש למשכב זכור:

גמ' אמו קודמת לכולם - דאית לה זילותא טפי:

[חכם קודם למלך ישראל - שאין כל ישראל ראוין לחכמה אבל מלך כל ישראל ראוין למלכות]:

מלך קודם לכהן גדול - מדאמר מלך לכהן גדול קחו עמכם מעבדי אדוניכם [וע"כ אנפשיה קאמר] אלמא מלך עדיף:

אמרכלא - שממונה על כולם ואין משיבין על דבריו:

גזבר - הממונה על האוצרות שבמקדש:

איבעיא להו לענין טומאה - ליטמא למת מצוה סגן ומשוח מלחמה אי זה מהם קודם:

להחיותו - הוא קודם לסגן משום דצבור צריכים לו למשוח מלחמה לצורך מלחמה טפי מסגן:

דכתיב ויבדל אהרן - אלמא כהן עדיף מלוי:

[בכלל ארור - כנען לא מצא נח קללה לכנען גדולה מזו שיהא עבד לאחיו מכאן שכל עבד הרי הוא בכלל ארור]:

הכל רוצין לישא גיורת - שמתרצין לישא גיורת מלישא משוחררת:

משוחררת לא היתה בחזקת שמור - דסתם שפחה מופקרת לשון אחר גיורת בעיא לאיגיורי ומשמרת עצמה לפי שבדעתה להתגייר אבל שפחה אין בידה לשחרר עצמה ואינה משמרת עצמה:

מפני מה הכל מושלין בעכברים - כלומר מפני מה נתנה מפלה יתירה לעכברים שנרדפין תדיר תדיר:

אמר להם מפני שסורן רע - שיצר לבם רע הוא יותר מדאי סורו שר שלהם כדאמר (ב"מ דף נט:) בגר שסורו רע דהיינו יצר הרע ששר שלו רע הוא:

מאי היא - היכי הוי סורן רע:

אמר רבא אפילו גלימי - דלאו מאכל ולית בהו הנאה אפי' הכי גייצי להו:

גייצי - נושכין:


שופתא - ביתד של מרא דעץ הוא גייץ:

המניח כליו - מלבושיו:

פת פחמין - פת האפוי בגחלים:

של שיורי העיסה - שנשתיירה מלישה:

משכח למוד של ע' שנה - שסדור בפיו כל ע' שנה:

משיב - מחזיר את הלמוד שנשתכח הימנו כבר ע' שנה:

וסימנך - לגרסא שלא תטעה שאם לא תדע אם אחד אומר אחד ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש או שמא אחד אומר שתים ולא שלש ואחד אומר שלש ולא ארבע יהא סימן קמיצה כלומר כפוף הקמיצה ונשתיירו מאותן אצבעות של יד העומדין לבד שתי אצבעות זקופין כסדרן מכאן דהיינו אצבע ואמה מכאן וזרת מכאן דהיינו שתי אצבעות מכאן ואצבע אחד מכאן ובכך תהא זכור שאחד אומר אחת ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש גודל לא קא חשיב הכא עם שאר אצבעות משום דלא קאי בסדר אצבעות: האוכל פת ופחמין עצמן כחדא חשיב להו:

קשים ללמוד - שהעושה אותן יהא קשה לשמוע: העובר תחת אפסר גמל כ"ש תחת גמל עצמו כחדא חשיב להו:

העובר תחת ריח של נבילה - כלומר ההולך ומריח ריח נבילה דכל ההולך ומריח הוי עובר תחת אותו ריח שהריח הולך ועולה:

זוהמא ליסטרון - אותו כף שבוחשין את הקדרה קרי להו הכי על שם שמעבירין הזוהמא לצדדין [על שני צדיו תרגום על תרין סטרוהי]:

כל העם עומדין - כל השורות כולן אפילו הן מאה: ועושין לו שתי שורות בלבד:

עושין אותן - לבני חכמים שממונים אביהם פרנס על הצבור:

סניפין - שמושיבין אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהם דהויין סניפין לזקנים כסניף זה שמצניפין לקורה גדולה סני"ף בלע"ז:

אלא לקטנים - דאנוס הוא אבל יצא לגדולים אינו נכנס ויושב במקומו דפושע הוא משום דהוה ליה למיבדק נפשיה:

כדי שלא יתרחק - דהיוצא לפנות ביום צריך שיתרחק מן הדרך כדי שלא יהו אחרים רואים אותו כדאמרינן במסכת ברכות:

אמר רבא ובחיי אביהם - הא דעושים סניפין מפני כבוד אביהם:

נשנית משנה - הא דתניא לעיל כשהנשיא נכנס וכו':

נתקין מילתא כי לדידן - כלומר נעבד ליה כי היכי דעבד הוא לדידן ואית דגרסי נתקין מילתא כי ליתנן כלומר נתקין מילתא דלהוי לזכרון לעולם לדורות אפילו כי אינן בעולם ואית דאמרי נתקין מילתא כי ליתני לומר לו שילמדנו דבר שאינו יודע ללמוד ויתבייש:

גלי עוקצים - ידרוש לן מסכת עוקצין:

דלית ליה - שאין סדור לו:

פשט - פירש:

גרס ותנא - גרס ושנה:

אמר - רבן שמעון בן גמליאל מאי דקמא דלמא חס ושלום כו':

בתר דאוקים - בתר שסיים:

ושדו ליה - לפיתקא בי מדרשא: שאלות דהוה מיפריק מתרץ ומה שלא היה מתרץ כתבו אינהו הפירוקין ושדו בי מדרשא:

[תורה מבחוץ כו' - או הם יכנסו לבהמ"ד או אנו נצא אליהם ונשב עמהם]:

נהי דאהני לך קמרא דאבוך - כלומר דאהני לך חשיבותא דאביך דהוית אב ב"ד אבל למהוי נשיא מי אהני לך דקא בעית למהוי נשיא:

קמרא - אבנט מוזהב כדאמרי' במסכת שבת בפ' במה אשה (דף נט:): מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה אחרים אומרים אילו (לא) היה תמורה לא היה קרב. דתנן במס' בכורות בפ' בתרא (דף ס.) קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר והאחד עשר קרב שלמים ועושהו תמורה דברי ר"מ אמר לו רבי יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה והא קיימא לן דאין תמורה עושה תמורה כדתנן במסכת תמורה בפ' קמא (דף ה:) אך בכור שור קדש הן וכו' הן קריבין ואין תמורתן קריבין ומעשר יליף עברה עברה מבכור כתיב הכא כל אשר יעבור תחת השבט וכתיב התם בבכור והעברת כל פטר רחם וגו':


אמר ליה האויב תמו חרבות לנצח - דמשמע אע"פ שכבר מתו חרבות לנצח ואין יפה להזכירם:

אפי' רבי - דעניו הוה הכא לא נהוג ענותנותא יתירא דאמר משום רבי מאיר ולא רצה לומר בהדיא אמר ר"מ:

סיני עדיף - מי ששנה משנה וברייתא סדורין לו כנתינתן מהר סיני:

וחד אמר עוקר הרים - דחריף ומפולפל בתורה אע"פ שאין משנה וברייתא סדורין לו כל כך: רב יוסף קרו ליה סיני לפי שהיו משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני אבל לא היה מפולפל כרבה.

הכל צריכין למרי חטיא - כלומר רב יוסף הוא מרי חטיא שמשנה וברייתא סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מהר סיני דמשנה וברייתא אבוהון דהלכתא.

אומנא לביתיה לא קרא - שלא רצה לנהוג שררה בעצמו כל אותן השנים שמלך רבה אפילו בהאי שררותא שלא רצה להביא שום אומן בתוך ביתו אלא כשהוא רוצה להקיז דם היה האומן על לביתיה דרבה ושם היה מקיז ואית דגרסי שלא רצה לנהוג שררות בעצמו כל אותן שנים שמלך רבה כלומר שלא היה לו פנאי להקיז עצמו אלא היה עוסק כל שעה בתורה לפני רבה:

חזייה לאביי דגבה רישיה - כלומר ראה לו הרמת ראש:

נחמני פתח - ואמור דרשא דמשמיא פסקו ליה רבותא אביי קרו ליה נחמני (ואיכא דאמרי דבלשון גנאי קרי ליה נחמני כלומר עדיין אתה תלמידו של רב נחמן):

חריף ומקשה - מתוך פלפול יתירא דהוה ליה הוה מקשה ומתרץ אבל רבה בר מתנה לא הוה חריף כל כך אלא מתוך שהוא שוהה ומעיין יפה יפה מסיק אליבא דהלכתא:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רש%22י_על_הש%22ס/הוריות/פרק_ג&oldid=2792272"