שולחן ערוך אורח חיים רו ו
<< · שולחן ערוך אורח חיים · רו · ו
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
נטל בידו פרי לאוכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס צריך לחזור ולברך אף על פי שהיה מאותו מין לפניו יותר כשבירך על הראשון.
- הגה: רק שלא היה דעתו עליו לאכלו (הגהות מיימוני פרק ד' וכל בו ואבודרהם ותשובת מהרי"ל סימן צ"ב).
וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על שהוציא שם שמים לבטלה ואם אמר כשנפל ברוך אתה ה' ולא אמר אלהינו יסיים ויאמר למדני חוקיך שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא שם שמים לבטלה אבל העומד על אמת המים מברך ושותה אף על פי שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך מפני שלכך נתכוין תחילה.
- הגה: ועיין לקמן סימן ר"ט סעיף א' אם בירך בטעות מה דינו:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
רק שלא היה דעתו לאכלו. ראיתי כאן מחלוקת חדשה בין פוסקים הראשונים ואחרונים והב"י לא זכר מזה. ב"י בשם הרא"ש כתב למדים מהירושלמי אם היו פירות לפניו ודעתו לאוכלם ובירך עליו ונפל מידו צריך לברך על הפירות שיאכל כו' הרי דלא מהני מה שהיה בידו לאכול בשעת הברכה וכ"מ דברי הטור שהוא ל' הש"ע כאן שכתב אע"פ שהיה לפניו מאותו מין יותר כשבירך על הראשון אבל הג"מ כתבו בשם ר"ת דאם בירך על כוס ונשפך והביאו לו כוס אחר די לו בברכה ראשונה דמה לי הוא ומה לי אחר וכב"י דר"ת איירי שהביאו לו כוס אחר כשהיה דעתו עליו משעה ראשונה עכ"ל ורבינו יונה כתב בפ' כ"מ וז"ל למדנו מזה הירושלמי שמי שבירך על הדבר ונפל מידו א"צ לחזור ולברך כשחוזר ואוכל מאותו המין עכ"ל. לשון זה משמע קצת דלא היה בדעתו לאכול עוד מאותו המין מדכת' כשחוזר ואוכל משמע מילתא דלא היה בדעתו מעיקרא דאל"כ לא היה לו להזכיר לשון חזרה. ובב"י כתב אחר דברי הרא"ש וכ"כ הרר"י ולא ידעתי מהיכן למד כן דלהרא"ש אפי' היה בדעתו תחילה לאכול עוד צריך לחזור ולברך הרי מחלוקת בין הראשונים ובסימן ר"ט יתבאר דיש מחלוקת בזה גם בין מהרי"ל למהרח"י וצריך לישב דברי רמ"א שפסק כאן דתליא מילתא בדעתו הלא פסק כבר הרמב"ם וטור וש"ע כאן אם בירך ואח"כ הביאו לפניו צריך לברך פעם אחרת והוא מהירושלמי כמ"ש בכ"מ ע"ז ולא כתב שם רמ"א דתליא בדעתו תחלה ובאמת הא והא מיירי בגוונא חדא דזה נלמד מזה:
שלכך נתכוין תחלה. קשה מזה על מ"ש בס"ה דאם הביאו לפניו אחר שבירך צריך לברך פעם אחרת הא נתכוין תחלה ע"ז בשלמא לר"ת מיירי שם דלא היה דעתו מתחלה על זה כמ"ש בסמוך אבל להרא"ש דלא מהני דעתו מתחילה לאכול גם זה לענין אם נאבד ממנו מה שבירך עליו או שנמאס כמ"ש בסמוך ה"ה אם בירך ואח"כ הביאו לפניו דהא דין זה דהביאו לפניו אחר שבירך הוא נלמד מדין זה כמ"ש בכ"מ פ"ר דזהו נלמד מהירושלמי והיינו הדין דנסיב תורמס ונפל מיניה כמו שהעתיק ב"י וה"ה נאבד שזכר הש"ע ואמאי מהני באמת המים מה שמכוין על מה שיבא אחר הברכה ובאמת י"ל דעת הרא"ש דאיהו לא ס"ל הך פיסקא דבירך ואח"כ הביאו לפניו דצריך לברך אלא אם היה דעתו מתחלה ע"כ מהני כמו באמת המים ול"ד לבירך ונאבד דסעיף זה דשם נאבד מה שבירך עליו עצמו משא"כ בבירך על דעת שיביאו לו והביאו לו אותו דבר א"צ לברך שנית אלא על הטור וש"ע קשה דפסקו כאן באמת המים שא"צ לברך ובהביאו לפניו כתב הטור דצריך לברך וכן הש"ע וצריך לחלק דהביאו לפניו אח"כ אינו ברור כ"כ כמו אמת המים דודאי יבואו המים אבל בפירות אפשר שיבוא אונס ולא יבוא וכ"כ בלבוש וא"כ שייך לומר בזה נתת דבריך לשיעורין דא"כ אם זה המביא הוא סמוך לחדר של זה המברך עומד שם באופן שאין שייך שם אונס לא יצטרך לחזור ולברך ואי תימא לא פלוג רבנן זה אין שייך בברכה לברך בחנם ובב"י הביא בשם ש"ל דהמברך על דבר לאוכלו ולא עלתה בידו לפי שעה ונתעכב עד לאחר כדי דיבור צריך לחזור ולברך ונראה כיון שאין פסק זה מבורר לנו אם אירע שבירך ואחר כך הביאו הפירות לפניו יביא מין אחר שברכתו כפירי זו ויכוין להוציא גם פירות אלו:
מגן אברהם
(ח) רק שלא היה דעתו: פי' שלא הי' דעתו עליו בבירור דסתם לא אמרינן שדעתו על כל מה שלפניו ובמבי"ט סי' רכ"ד משמע דבסתם דעתו על כלם ע"ש ועיין ב"י סוף סימן ק"מ דיש חולקין עמ"ש שם, כתב מט"מ בשם ס"ח בירך על פירות ועודו מברך הביאו לו פירות יותר יפים יאכל מהראשונים תחלה כיון שבירך עליהם ע"כ, ומיירי שהיה דעתו לפטור היפים דאל"כ צריך לחזור ולברך על היפים כמ"ש סי' רי"א ס"ה בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישתה מעט מן המים וישפוך השאר ואם אמרו לו שהתקופה נופלת ימתין מעט עד שעברה התקופה ואח"כ ישתה ולא יברך (ספר חסידים סימן תתנ"ד) ואפילו למ"ד שיש סכנה בדבר כי שומר מצוה לא ידע דבר רע (כ"ה) עמ"ש סימן תנ"ה:
באר היטב
(ה) עליו: עיין מ"א בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישתה מעט מן המים וישפוך השאר ואם אמרו לו שהתקופה נופלת ימתין מעט עד שתעבור התקופה וישתה ולא יברך. ספר חסידים מ"א.
משנה ברורה
(כד) או נמאס - והוא הדין במצאו שנרקב ואינו ראוי לאכילה כלל ונוטל אחר דאם עדיין קצת ראוי לאכילה צריך לאכול ממנו כדי שלא יהא ברכתו לבטלה [עט"ז]:
(כה) אע"פ שהיה - ר"ל אפ"ה לא אמרינן דיהיה חל ברכתו על הכל והטעם עיין ביאור הלכה:
(כו) רק שלא היה דעתו - ר"ל שלא היה דעתו בפירוש בשעת ברכה על כולם רק בסתמא דאם היה בדעתו בשעת ברכה לאכול גם השאר אין צריך לחזור ולברך [ואפילו כשלא היה מונח לפניו אז על השלחן] ועיין בבה"ל דיש כמה ראשונים שסוברין דאפילו בסתמא גם כן אין צריך לחזור ולברך דכיון שהיה מונח לפניו על השלחן הוי כדעתו בהדיא על הכל. וספק ברכות להקל. בירך על פירות ובעודו מברך הביאו לו פירות יותר יפים יאכל מהראשונים תחלה כיון שבירך עליהם אף שהיה דעתו לפטור היפים. ואם לא היה דעתו לפטור היפים צריך לחזור ולברך עליהם [מ"א] והא"ר מצדד דא"צ לחזור ולברך כיון שהוא מין אחד. בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישתה מעט מן המים וישפוך השאר ואם אמרו לו שהתקופה נופלת ויש אז חשש סכנה לשתות המים ימתין מעט עד שתעבור התקופה ואח"כ ישתה ואפילו למ"ד שיש חשש סכנה אף בכה"ג כיון שהיו אז המים תלושים מן הקרקע אפ"ה ש"ד כי שומר מצוה לא ידע דבר רע:
ביאור הלכה
(*) רק שלא היה דעתו וכו': אף שמלשון הרמ"א משמע לכאורה דהוא מפרש את דברי המחבר אבל באמת אינו כן דלדעת המחבר שהעתיק לדינא שיטת התוספות והרא"ש וגם רבינו יונה [כן הכריח בספר מאמר מרדכי דלא כט"ז] אפילו בדעתו בהדיא על הכל לאכלו ג"כ צריך לחזור ולברך דעיקר ברכתו היה ע"ז שאוחז בידו והשאר נגרר אח"ז ממילא וע"כ כיון שנפל ונאבד צריך לחזור ולברך [כ"כ הפרישה והנהר שלום והמאמ"ר וכן מוכח מהגר"א] אלא דהרמ"א הסכים לדינא לנהוג כיתר הפוסקים שחולקין [והוא הגה"מ וכל בו בשם ר"ת ותשובת מהרי"ל וכן באבודרהם בין לפי חכמי הדור שם ובין לשיטת ר"ג בר שלמה] וס"ל דבדעתו לאכול כולם א"צ לחזור ולברך [ומסתברא דבזה אף שלא היו לפניו בעת הברכה] וזהו שסיים הרמ"א רק שלא היה דעתו עליו והיינו דלמעשה אין לנהוג לחזור ולברך אלא היכא דבשעת ברכה לא היה דעתו בהדיא על כולם אלא בסתם [אף דבעלמא מותר לאכול הכל בברכה זו אף שבירך בסתמא הוא רק בשלא נפל הראשון דאז נמשך הכל אליו בברכתו אבל שנפל הראשון ונמצא קאי הברכה רק על אלו לא מהני אלא היכא שהיה דעתו בהדיא עליהם דאז שוין הם בברכה זו אבל לא בסתמא אף שהיו לפניו כשבירך על הראשון] אבל היכא דהיה דעתו בהדיא לאכול גם השאר אף כשנפל הראשון א"צ לחזור ולברך [וכן ביאר המגן אברהם וא"ר ונהר שלום כונת הרמ"א דר"ל שלא היה דעתו בהדיא] ודע עוד דאף דלדעת השו"ע והרמ"א מוכח דבסתמא עכ"פ חוזר ומברך אף שהיו מונחים כולם לפניו על השלחן בשעת ברכה מכמה פוסקים מוכח דס"ל דאף בסתמא כיון שהיו מונח הכל על השולחן לפניו א"צ לחזור ולברך והוא הראב"ד המובא בב"י [ומשום דס"ל דבסתמא הברכה קאי על כל מה שמונח לפניו על השלחן] ורבינו גרשום בר' שלמה הסכים ג"כ עמו כמבואר באבודרהם והשב"ל ס"ל נמי הכי דמפרש הירושלמי דצריך לברך כשהיה דעתו רק ע"ז לבד ומשמע דבסתמא והיו הכל לפניו על השלחן א"צ לחזור ולברך וחכמי הדור שהביא האבודרהם כתבו נמי כדברי השב"ל [וגם דעת הרמב"ם אפשר לפרש כן דרק כשלא היו מונחים לפניו בשעת ברכה הוא דצריך לחזור ולברך] ועיין במגן אברהם שהביא בשם המבי"ט שכתב ג"כ דבסתמא אינו חוזר ומברך. וספק ברכות להקל:.