פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקום. ואפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. ואפי' נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק:

גמ' מה"מ א"ר נחמן בר יצחק אמר קרא עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה מאי וגילו ברעדה. א"ר אדא בר מתנה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דקא בדח טובא א"ל וגילו ברעדה כתיב. א"ל אנא תפילין מנחנא ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא חזייה דהוה קא בדח טובא א"ל ולא סבר לה מר בכל עצב יהיה מותר א"ל אנא תפילין מנחנא וכל כך למה דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אימתי בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה אמרו עליו על ריש לקיש שלא מלא שחוק פיו מכי שמע מיניה דר' יוחנן רביה. גרסי' בפ"ק דגיטין דף ז. שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנלן דאסור. שירטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל כעמים ושלח להו בשיר לא ישתו יין אי מהתם ה"א זמרא במנא הוא דאסור אבל בפומא שרי קמ"ל דאסור. רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דקא גדיל כלילא לברתיה א"ל לא סבר לה מר הסר המצנפת והרם העטרה בזמן שהמצנפת בראש כהן גדול עטרה בראש כל אדם אין המצנפת בראש כהן גדול נסתלקה העטרה מראש כל אדם א"ל דומיא דכ"ג בגברי. גרסי' בסוף סוטה דף מח. אמר רב אודנא דשמעה זימרא תעקר אמר רבא זימרא בביתא חורבא בסיפה שנאמר קול ישורר בחלון חורב בסף וגו' אמר רב יוסף זמרן גברי וענין נשי פריצותא זמרן נשי ועני גברי כאש בנעורת למאי נ"מ לבטולי הא מקמי הא. א"ר יוחנן כל השותה יין בארבע מיני זמר מביא חמש פורענות לעולם שנאמר הוי משכימי בבוקר שכר ירדופו וגו' והיה כנור ונבל ותוף וחליל ויין משתיהם מאי כתיב בתריה לכן גלה עמי מבלי דעת וגו' פי' גאון הא דאמרינן זימרא בפומא אסור ה"מ כגון נגינת של אהבת אדם לחבירו לשבח יפה ביפיו כדרך שהישמעאלים קורין לה אשעא"ר. אבל דברי שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב"ה אין אדם מישראל נמנע מזאת ומנהג כל ישראל לאומרם בבית חתנים ובבית המשתאות בקול נגינות ובקול שמחה ולא ראינו מי שמוחה בזאת: גרסינן בפרק חלק דף קא. ת"ר הקורא פסוק משיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת רבש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו העכו"ם אמר לה הקב"ה בתי א"כ מה יעשו בשעה שהן אוכלין ושותין ושמחים אמרה לפניו רבש"ע אם בעלי מקרא הן יעסקו במקרא ונביאים וכתובים ואם בעלי משנה הם יעסקו במשנה ובהלכות ובאגדות. ואם בעלי גמרא הם יעסקו בהלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג העיד ר"א בר"ש משום ר' יהושע בן חנניא הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם:

סימן בעריכה

ת"ר אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה ה"ד הלכה פסוקה אמר אביי כי הא דא"ר זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים רבנן עבדי כמתני' רב שימי בר אשי עביד כברייתא דתניא אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה וכן אל יפטר אדם מחבירו לא מתוך שיחה וכו' אלא מתוך דבר שמחה וכן אין השכינה שורה על ישראל אלא מתוך שמחה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים ולכך נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי קודם תפלה כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר שמחה של מצוה שעוסק בד"ת: ירושלמי ר' ירמיה אומר לא יעמוד אדם ויתפלל אלא מתוך דבר הלכה א"ר ירמיה העוסק בצרכי צבור כעוסק בתורה:

סימן געריכה

ת"ר המתפלל צריך שיכוין את לבו אבא שאול אומר סימן לדבר תכין לבם תקשיב אזנך אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא סנהדרין דף כב המתפלל צריך שיראה את עצמו כאלו שכינה שרויה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד גרסי' בפ' מצות חליצה דף קה ר' חייא ור"ש הוו יתבי ונפיק מלתא מבינייהו פתח חד ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים פתח אידך ואמר המתפלל צריך שיכוין את לבו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים אדהכי והכי אתא ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בתפלה אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו. אמר רב יהודה כך היה מנהגו של ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת מפני כריעות והשתחואות וא"ת הא אמרינן לקמן בסוף פירקין דף לד אם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדים אותו שלא ישחה ואין לומר דהכא איירי בתחנונים שהוא אומר אחר תפלתו ולא בי"ח ברכות דמשמע דמיירי דומיא שהיה מתפלל עם הצבור וי"ל דודאי בסוף כל ברכה וברכה אין לשחות אלא באמצע מותר לשחות וכשהיה מגיע לסוף הברכה היה זוקף ולכך יש נוהגין בר"ה ויוה"כ כשמתפללים זכרנו ובכן תן פחדך ששוחין וכשמגיעים לסוף הברכה זוקפים שאין לשחות בסוף הברכה אלא היכא דתיקון והעיקר נ"ל דמיירי בתחנונים שהיה אומר אחר י"ח ברכות דאי בתוך י"ח היכי קאמר אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת והלא אסור לצאת ממקומו עד שיגמור את תפלתו:

סימן דעריכה

יכול יתפלל אדם כל היום כולו כבר מפורש ע"י דניאל שנאמר וזימנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה יכול משבא דניאל לגולה הוחלה ת"ל כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה ת"ל וכוין פתיחן ליה בעליתה נגד ירושלם יכול יהא כוללן בבת אחת כבר מפורש ע"י דוד ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה יכול ישמיע קולו בתפלתו כבר מפורש ע"י חנה שנאמר וקולה לא ישמע יכול ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל כבר מפורש ע"י שלמה לשמוע אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה תפלה זו בקשה אין אומר דברים לאחר אמת ויציב כדי שיהא סומך גאולה לתפלה אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפי' כסדר יום הכפורים אומר: גרסי' לקמן דף לד א"ר יהודה אל ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות אלא באמצעיות אמר רב הונא ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לרבו אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו: דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל מנא לן ממשה דכתיב ה' אלהים אתה החלות להראות וגו' וכתיב בתריה אעברה נא ואראה:

סימן העריכה

גרסי' בפרק כל כתבי הקודש דף קיח אמר רבי יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי אמרינן בפסוקי דזמרה ומאי ניהו מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה ותקינו רבנן למימר ברכה מקמייהו וברכה מבתרייהו ומאי ניהו ברוך שאמר וישתבח הלכך מיבעי ליה לאינש דלא לאישתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים ליה שמונה עשרה:

סימן ועריכה

כתב רב עמרם ז"ל שאם נכנס אדם לבהכ"נ ורואה שאם יאמר כל אלו הפסוקים שלא יוכל להשלים ולהתפלל תפלתו עם הצבור שיאמר ברוך שאמר ומזמור של תהלה לדוד דאמרי' בפ"ק דף ד כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא ואגב אותו מזמור תיקנו לומר עד סיום תהלים הלכך טוב הוא שידלג כדי שיקרא ק"ש ויתפלל עם הצבור וכתבו בשם הר"י ז"ל שאמר בשם רבותיו ז"ל שאם נכנס בשעה שש"ץ מתחיל יוצר ואין לו שהות לומר אפי' מזמור תהלה לדוד טוב הוא שיקרא ק"ש בברכותיה ויתפלל עם הצבור ואח"כ יקרא פסוקי דזמרה עם הברכות שלפניה ושלאחריה לפי שהתפלה רצויה ומקובלת עם הצבור:

סימן זעריכה

גרסי' בסוף ר"ה דף לה אמר ר' אלעזר לעולם יסדר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל אמר רב מסתברא מילתיה דר"א בברכות של ר"ה ושל יוה"כ ושל פרקים אבל שאר ימות השנה לא וכמה היא של פרקים משלשים ולהלן:

סימן חעריכה

אמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה וחנה היא מדברת על לבה א"ר אליעזר מכאן למתפלל שצריך שיכוין את לבו רק שפתיה נעות א"ר אליעזר מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו וקולה לא ישמע מכאן שלא ישמיע קולו בתפלה ויחשבה עלי לשכורה מכאן ששכור אסור להתפלל ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין א"ר אליעזר מכאן לרואה ע"ב דבר שאינו הגון בחבירו שצריך להוכיחו ותען חנה ותאמר לא אדני מכאן לחושדין אותו בדבר ואין בו שצריך להודיעו ויען עלי ויאמר לכי לשלום א"ר אליעזר מכאן לחושד את חבירו בדבר ואין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר ואלהי ישראל יתן את שלתך וגו' אני האשה הנצבת עמכה בזה מכאן שאסור לישב בד"א של תפלה בין מלפניו ובין מלאחריו בין מהצדדים צריך להרחיק ד"א עמכה בז"ה בגימטריא תריסר היינו ד"א לכל רוח וכ' בתשו' הגאונים דוקא כשהוא יושב ובטל אבל אם עוסק בתפלה כגון בק"ש וברכותיה וכיוצא בהן אפי' יושב שפיר דמי:

סימן טעריכה

גרסי' בפ' הדר עם הנכרי דף סד. אמר רבה בר רב הונא שתוי יין אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה היכי דמי שתוי יין והיכי דמי שכור שתוי יין שיכול לדבר בפני המלך שכור שאינו יכול לדבר בפני המלך. ירושלמי בפ"ק דתרומות רבי זעירא בעא קומי ר' איסי שכור מהו לברך א"ל ואכלת ושבעת וברכת ואפי' מדומדם פי' ואפי' כל כך שתוי שאינו יכול לדבר כראוי דהכי משמע מושבעת וברכת:

סימן יעריכה

א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה מרעה לטובה ופר"ח ז"ל בתענית חלום ופירש בה"ג שאומר עננו באלהי נצור ואע"פ שקובע ברכה לעצמה כיון שאינה בתוך י"ח ברכות אין לחוש או שמא כוללה באלהי נצור וגרסינן בירושלמי דתפלת השחר ר"ח שחל להיות בתענית היכן מזכיר של תענית במוסף ר' זעירא אומר בהודאה ר' אבא בר ממל אומר בעבודה ר' אבינא אומר אומרה ברכה רביעית ר' אבא אומר מה מצינו בכל מקום ברביעית אף כאן ברביעית וכן נפיק עובדא כהדא דר' אבא ונראה שיש טעות סופר בירושלמי דהכי יש לגרוס ר' אבינא אומר אומרה ברכה חמישית כלומר שיאמר עננו אחר ברכה של קדושת היום ר' אבא אומר מה מצינו בכל מקום ברכה רביעית אף כאן ברביעית כלומר שאומר קדושת היום בברכה רביעית אף כאן יאמר קדושת היום בברכה רביעית ועננו יאמר בחמישית ובש"ץ מיירי שקובע ברכה לעצמה כמו שאומרה בכל פעם בין גואל לרופא אבל יחיד יכול להיות שאומרה באלהי נצור כמו שפי' בה"ג ואם הלכה כר' אבא בר ממל שאמר בירושלמי שאומר עננו בעבודה יכול להיות שגם יחיד בתענית חלום אומר בעבודה ודלא כפי' בעל הלכות גדולות ובירושלמי שפוסק כר' אבא אין לעמוד עליו אם פוסק כר"א בר ממל דאמר בעבודה או כר' אבא דמסייע לר' אבינא דאמר ברכה חמישית ואני אומר דמסתבר דר"ל ר' אבא בר ממל דלא הוה שביק הגמרא רבי אבינא שהוא עיקר המימרא ויאמר רבי אבא שלא היה אלא מסייע:

סימן יאעריכה

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו את לבם למקום מנה"מ אריב"ל אמר קרא אשרי יושבי ביתך ואריב"ל המתפלל צריך שישהה שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחת אחר תפלתו קודם תפלתו מנין שנאמר אשרי יושבי ביתך אחר תפלתו מנין שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך:

סימן יבעריכה

אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל אבל מלכי עכו"ם פוסק מיתיבי ראה אנס בא כנגדו ראה טפסר בא כנגדו לא יהא מפסיק כנגדו אלא מקצר ועולה לא קשיא הא דאפשר לקצר והא דלא אפשר לקצר: ירושלמי היה עומד ומתפלל בסרטיא או בפלטיא הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון בלבד שלא יפסיק את תפלתו משמע היכא שיכול להנצל כשיתרחק לצד אחר אין לו להפסיק ולדבר אבל מלכי עכו"ם צריך לפסוק כדי להשיב להם שלום ואם מתחלה היה יכול להתרחק לצד אחר וינצל בזה יתרחק כדי שלא יצטרך להפסיק בדבור:

סימן יגעריכה

אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אמר רב ששת לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק ירושלמי קמרתיח נחש כנגדו פוסק ואם פוסק בג' ראשונות חוזר לראש ואם באחרונות חוזר לעבודה: א"ר יצחק ראה שוורים פוסק דתני רב יוסף מרחיקים משור תם חמשים אמה ומשור המועד כמלא עיניו:

סימן ידעריכה

מתני' מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלים את הגשמים בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת. ר"ע אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה ר"א אומר בהודאה:

גמ' א"ר חייא בר אבא אנשי כנה"ג תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס חזרו והענו חזרו וקבעו בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס איתמר נמי א"ר בנימין בר יפת שאל ר' יוסי את ר' יוחנן בצידן ואני שמעתי המבדיל בתפלה מהו שיבדיל על הכוס א"ל צריך שיבדיל על הכוס א"ל רבינא לרבא הלכתא מאי א"ל כי קידושא מה קידושא אע"ג דמקדש בצלותא מקדש אכסא אף הבדלה נמי אע"ג דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא וכ"ש אם הבדיל על הכוס שצריך שיבדיל בתפלה דעיקר התקנה היתה בתפלה: בעא מיניה רב חסדא מרב ששת טעה בזו ובזו מהו כגון שאכל קודם שהבדיל אע"ג דאמרי' בפסחים דף קה טעם מבדיל מ"מ באיסור אכל. א"ל חוזר לראש והלכתא כת"ק דאמר הבדלה בחונן הדעת וביו"ט שחל באחד בשבת קי"ל כרב ושמואל דתקינו לן מרגניתא בבבל ותודיענו:

סימן טועריכה

מתני' האומר יברכוך טובים הרי זה דרך הצדוקים ופי' יברכוך הטובים אבל לא הרעים וזהו דרך הצדוקים כי כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו והכל חייבין לברכו וי"מ טובים אותם שהשפעת להם והם שבעים על דרך ונשבע לחם ונהיה טובים ירמיה מד:

סימן טזעריכה

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו:

גמ' ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא החזק והעזוז והאמיץ והיראוי אמר ליה סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך אנן הני תלתא דאמרינן אי לאו דמשה כתבינהו באורייתא ואנשי כנסת הגדולה תקנינהו לא הוינן אמרינן להו ואת אמרת ואזלת משל למלך ב"ו שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו ובתפלה מיירי שאין לו להוסיף על מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה אבל בינו לבין עצמו לית לן בה. מודים מודים משתקין אותו וכן האומר שמע שמע כאלו אומר מודים מודים מיתיביה הקורא את שמע וכופלו ה"ז מגונה מגונה הוא דאיקרי אשתוקי לא משתקין ליה לא קשיא הא דאמר מלתא ותנייה והא דאמר פסוקא ותנייה פירש"י פסוקא וכפליה משתקין ליה דמיחזי כשתי רשויות ולפיכך אותם בני אדם שאומרים ביוה"כ אחר סיום תפלת נעילה שתי פעמים או ג' פעמים שמע ישראל משתקין אותן דמחזי כשתי רשויות אבל מה שאומרים ה' הוא האלהים כמה פעמים אין לחוש דבקרא נמי כתיב ב"פ ה' הוא האלהים ורב אלפס ז"ל כ' דאי אמר מלתא ותנייה משתקין אותו אבל אם אמר פסוקא ותנייה מגונה הוא דהוי ולא משתקין ליה:

סימן יזעריכה

מתני' העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטירוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי אבל אם לאו מפני הטירוף לא חשיב הפסקה מה שעונה אמן שצורך תפלה חשיב ליה וה"נ אמרי' במדרש בטעמי חסרות ויתרות אמור להם מלא וי"ו מלמד שש"ץ אומר לכהנים על כל דבור ודבור ולא חשיב הפסק דצורך תפלה הוא ורבינו תם ז"ל היה אומר דאין ש"ץ יכול להפסיק ולקרות כהנים שיעלו לדוכן דהפסקה היא ואפי' ליהא שמיה רבא אסור להפסיק ואפי' המלך שואל בשלומו ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק והא דאמרי' בסוטה פ' ואלו נאמרים דף לח דלשנים קורין כהנים אחזן קאי ולא אשליח צבור כן תנא בספרי אמור להם מלמד שהחזן אומר להם אמרו ובירושלמי דפירקין קאמר ובלבד שיהא החזן ישראל וכן כתוב בפר"ח ז"ל לשנים קורא החזן כהנים אבל ש"ץ המפסיק עבירה היא בידו ובערוך פי' חזן ש"ץ וטעות הוא דחזן הוא המתעסק בצרכי בהכ"נ וש"ץ הוא המוציא את הצבור ידי חובתם בתפלה ועוד אמרי' בסוטה דף לט אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא ובסוף קאמר אין ש"ץ רשאי להתחיל שים שלום עד שיכלה אמן מפי הקהל אלמא ש"ץ לאו היינו החזן הקורא:

סימן יחעריכה

מתני' העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה מהיכן הוא מתחיל מברכה שטעה זה. ירושלמי בטטי אישתק באופנים אתון שיילון לר' אייבון אמר לון ר' אייבון בשם ריב"ל זה שעובר תחתיו יתחיל ממקום שפסק והא תנינא מתחיל בתחלת ברכה שטעה זה אמר להו מכיון דעניתון קדושתא כמו שהיא תחלת ברכה וא"צ לחזור לראש ברכת יוצר.

סימן יטעריכה

גמ' ת"ר העובר לפני התיבה צריך לסרב ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח ואם מסרב ביותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח כיצד יעשה ראשונה מסרב בשניה מהבהב שלישית פושט את רגליו ויורד:

סימן כעריכה

אמר רב הונא טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר לאתה חונן באחרונות חוזר לעבודה רב אסי אמר אמצעיות אין להם סדר פירש"י אם דילג ברכה ואח"כ נזכר בה אומרה אף שלא במקומה ולא נהירא דהא אמרינן לעיל בפ' תפלת השחר דף כח שמעון הפקולי תקן י"ח ברכות על הסדר לפני רבן גמליאל ביבנה ובפ"ב דמגילה דף יז מפרש טעמא לכולהו למה נסדרו כסדר הזה ועוד תנן במגילה הקורא את המגילה למפרע לא יצא ותנא וכן בהלל וק"ש ותפלה ופרשב"ם ז"ל אין להם סדר שאם טעה ודילג ברכה אחת ולבסוף נזכר ששכח יתחיל מאותה ברכה שטעה בה ויאמר מכאן ואילך הכל על הסדר וא"צ לחזור לאתה חונן כמו שחוזר בראשונות בראש ובג' אחרונות לעבודה וראיה לדבר מדתניא בתוספתא דמכילתין בפ"ב הקורא את שמע וטעה והשמיט בה פסוק אחד לא יתחיל ויקרא אותו פסוק עצמו אלא מתחיל מאותו פסוק וגומר עד סוף וכן בהלל וכן במגילה וכן בתפלה ותניא נמי בפ"ב דמגילה דף יח שאם השמיט פסוק אחד במגילה חוזר וקורא כל הסדר מאותו פסוק ואילך והתם משוה יחד סדר תפלה ומגילה וק"ש ונ"מ להך פירושא בתענית צבור שש"ץ קובע ברכה לעצמו ואומר עננו בין גואל לרופא אם שכחה ולא אמרה במקומה אינו אומרה כי היה צ"ל אח"כ כל הברכה על הסדר והויא ברכה לבטלה אבל לפירש"י אומרה במקום שהוא נזכר ואין כאן ברכה לבטלה וכן אם שכח ולא אמר המלך המשפט בין ר"ה ליוה"כ דאמרינן לעיל ספ"ק דמחזירין אותו לפירש"י יאמר אותה ברכה במקום שנזכר ולפי' רשב"ם ז"ל יתחיל השיבה שופטנו ויאמר על הסדר ובה"ג פסק כרב אסי דאמר אין להם סדר חדא דרב הונא הוי כמו תלמיד חבר לגבי רב אסי ועוד דפרכינן לרב הונא ממתני' ודחיק לשנויי אליביה דכולהו אמצעיות כחדא ברכה דמיין ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכן פסק ר"ח ז"ל:

סימן כאעריכה

אמר רב יהודה לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות ופר"ת ור"ח ז"ל דהיינו דוקא בצרכי יחיד אבל בצרכי רבים שרי דהא כולהו ג' אחרונות צרכי צבור נינהו ועם מה שעבד מסדר שבחו לרבו יכול לשאל צרכי צבור דשבח וכבוד הוא לרב שהרבים צריכין לו וכן נהגו לומר זכרנו ומי כמוך ובכן בראשונות ומטעם זה נהגו לומר קרוב"ץ בג' ראשונות וכן ר' אליעזר הקליר ז"ל שהיה מא"י מקריית ספר ובימיו היו מקדשים ע"פ הראיה שהרי לא תיקן שום קרוב"ץ ליום שני ויש אומרים שתנא הוא כדאמר בפסיקתא כד דמיך ר"א בר' שמעון קראו עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוא תנא קרוב"ץ דרשן ופייטן והוא תיקן קרוב"ץ לאומרה בג' ראשונות ועוד שאנו אומרים יעלה ויבא ועל הנסים בג' אחרונות אלמא צרכי צבור שאני:

סימן כבעריכה

ת"ר אלו הברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף אם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדים אותו שלא ישחה פ' ת"ה דף כח ע"ב א"ר תנחום א"ר יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה כלומר שיהו בולטים החוליות שבשדרה לאחריו מלשון פקק הגפן שהוא קשר שבגפן שבולט לחוץ עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו פי' רב האי ז"ל שאם היה איסר מונח בקרקע כנגד לבו שיראה אותו ר' חנינא אמר כיון שמנענע ראשו שוב אינו צריך ואמר רבא והוא דמצער נפשיה ואתחזי כמאן דכרע אלא שאינו בריא ואינו יכול לכרוע כראוי: ירושלמי בפרק מאימתי קורין הכל שוחין עם ש"ץ בהודאה ר' זירא אומר ובלבד במודים תניא הכורע בהודאה של הלל ובהודאה של ברכת המזון ה"ז מגונה:

סימן כגעריכה

גרסי' בפרק הוציאו לו את הכף דף נג א"ר אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות לאחריו ואח"כ יתן שלום ואם לא עשה כן ראוי לו כאלו לא התפלל ומשום שמעיה אמרו נותן שלום לימינו ואח"כ לשמאלו שנאמר מימינו אש דת למו ואומר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך רבה חזייה לאביי דהוה יהיב שלום לימינא ברישא א"ל מי סברת לימין דידך לשמאל דידך דהוא ימינו של הקב"ה אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דפסעין להני ג' פסיעות בכריעה אחת ומשמיה דרב מרדכי אמרינן כיון שפסע ג' פסיעות לאחריו התם איבעיא ליה למיקם משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה ככלב ששב על קיאו אלא מיבעיא ליה למיקם התם עד דפסע נ"א דפתח ש"צ וכי פסע ש"צ חוזר לאתריה ואיכא מאן דאמר עד דמטי ש"צ לקדושה:

סימן כדעריכה

מתני' המתפלל וטעה סימן רע לו ואם ש"צ הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:

גמ' המתפלל וטעה אהייא אמר רב ספרא משום חד דבי ר' ינאי באבות איכא דמתני לה אברייתא המתפלל צריך שיכוין את לבו באחד מהן אמר רב ספרא משום חד דבי ר' ינאי באבות הא דא"ר אלעזר בסוף תפלת השחר דף ל לעולם ימוד אדם בעצמו אם יכול לכוין לבו יתפלל פי' אם יכול לכוין. באחד מהם ובאבות כדאמר הכא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות שנאמר וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד קבל ירושלם:


הדרן עלך אין עומדין