ברכות כג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ננטרן אמר רבא כי הוה אזלינן בתריה דר"נ כי הוה נקיט ספרא דאגדתא יהיב לן כי הוה נקיט תפילין לא יהיב לן אמר הואיל ושרונהו רבנן ננטרן ת"ר אלא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל בולא ישתין בהן מים גולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי. אמר שמואל דסכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן. אמר רבא אמר רב ששת לית הלכתא כי הא מתניתא דב"ש היא דאי ב"ה השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי מיבעיא מיתיבי דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן מאי לאו תפילין אי אמרת בשלמא בית הלל התרתי לך כאן קבוע אסרתי לך כאן בית הכסא עראי אלא אי אמרת ב"ש הא לא שרו ולא מידי כי תניא ההיא לענין טפח וטפחיים דתני חדא כשהוא נפנה מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחיים ותניא אידך לאחריו טפח ולפניו ולא כלום מאי לאו אידי ואידי באיש ולא קשיא כאן לגדולים כאן לקטנים ותסברא אי בקטנים לאחריו טפח למה לי אלא אידי ואידי בגדולים ולא קשיא ההא באיש הא באשה אי הכי הא דקתני עלה זהו ק"ו שאין עליו תשובה מאי אין עליו תשובה דרכא דמילתא הכי איתא אלא לאו תפילין ותיובתא דרבא אמר רב ששת תיובתא מכל מקום קשיא השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי לא כל שכן הכי קאמר בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי בית הכסא עראי דאיכא ניצוצות אסרי אי הכי אמאי אין עליו תשובה תשובה מעלייתא היא הכי קאמר הא מילתא תיתי לה בתורת טעמא ולא תיתי לה בק"ו דאי אתיא לה בתורת ק"ו זהו ק"ו שאין עליו תשובה:
ת"ר והרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשרה פעמים ד' אמות או ד' פעמים י' אמות ויפנה ואח"כ נכנס אמר ר' יצחק הנכנס לסעודת קבע חולץ תפיליו ואח"כ נכנס ופליגא דר' חייא דא"ר חייא זמניחן על שלחנו וכן הדור לו ועד אימת אמר רב נחמן בר יצחק חעד זמן ברכה תני חדא צורר אדם תפיליו עם מעותיו באפרקסותו ותניא אידך לא יצור לא קשיא הא דאזמניה הא דלא אזמניה דאמר רב חסדא טהאי סודרא דתפילין דאזמניה למיצר ביה תפילין צר ביה תפילין אסור למיצר ביה פשיטי אזמניה ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה זוזי ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא אזמניה אע"ג דלא צר ביה צר ביה אי אזמניה אסיר אי לא אזמניה לא בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה מהו שיניח אדם תפיליו תחת מראשותיו? יתחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי שנוהג בהן מנהג בזיון כי קא מיבעיא לי תחת מראשותיו מאי א"ל הכי אמר שמואל כמותר אפילו אשתו עמו מיתיבי לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהם דרך בזיון אבל מניחן תחת מראשותיו ואם היתה אשתו עמו אסור היה מקום שגבוה ג' טפחים או נמוך ג' טפחים מותר תיובתא דשמואל תיובתא אמר רבא אע"ג דתניא תיובתא דשמואל הלכתא כוותיה מ"ט
רש"י
עריכה
ננטרן - ישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין:
לא יאחוז בידו וכו' ויתפלל - שאין דעתו מיושבת עליו בתפלה שהרי לבו תמיד עליהן שלא יפלו מידו:
ולא יישן בהן - שמא יפיח:
הרי אלו כיוצא בהן - לענין תפלה שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו והקערה תשפך והמעות יאבדו והככר יטנף:
לית הלכתא כי הא מתניתא - דקתני לא ישתין בתפילין:
דבית שמאי היא - דאמרי לעיל מניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ולא יכניסם בידו ויכנס:
דאי בית הלל - הא אמרי לעיל אוחזן בידו ונכנס:
בית הכסא עראי - כגון להשתין שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה:
שהתרתי לך כאן - בבית הכסא קבוע:
אסרתי לך כאן - בבית הכסא עראי:
מאי לאו תפילין - שאמרו בית הלל אוחזן בידו ונכנס לבית הכסא קבוע ולהשתין בהם אסרו כדמפרש טעמא לקמן:
הא לא שרו - בבית הכסא קבוע:
כי תניא ההיא - לאו לענין תפילין תניא אלא לענין גלוי טפח וטפחיים דלגדולים אינו מגלה אלא טפח ולקטנים מגלה טפחיים ועלה קאי גלוי טפחיים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן:
לאחריו טפח - ולא יותר משום צניעות:
ולפניו טפחיים - משום קילוח מי רגלים הנתזין למרחוק:
מאי לאו כו' - והיינו דקאמר לעיל דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי אסרתי לך בקבוע:
אלא אידי ואידי בגדולים - ומתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים הלכך באיש מלאחריו טפח ומלפניו טפחיים ובאשה מלפניה ולא כלום והכי קאמר הא דלעיל דברים שאסרתי לך באשה התרתי לך באיש:
אי הכי - דלענין טפח וטפחיים קתני דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן:
הא דקתני עלה - בסיפא דידה וזה הוא ק"ו שאין עליו תשובה בדבר הזה יש לך להשיבני ק"ו ואין לי עליו תשובה להחזיר לך אי אמרת בשלמא בתפילין קאמר וכדאמרן וב"ה היא היינו דקתני דיש כאן להקשות קל וחומר השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי מיבעיא ואין לי תשובה להשיבך עליו אלא אי אמרת לענין טפח וטפחיים מאי ק"ו יש להקשות כאן:
אורחא דמילתא הכי הוא - שהאיש צריך לגלות לפניו ולא האשה:
תיובתא דרבא אמר רב ששת - דאמר בית שמאי היא ולא בית הלל דאם כן לא משכחת מידי לאוקמה הך ברייתא דקתני מאי שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן:
דליכא ניצוצות - שיהא צריך לשפשפן בימינו מעל רגליו:
בית הכסא עראי - לקטנים:
דאיכא ניצוצות - הניתזין על גבי רגליו ואמרינן במסכת יומא (דף ל.) מצוה לשפשפן שאסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו שמא יראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהם ממזרים הילכך אי אפשר לאחוז תפילין בידו:
הא מילתא - דתפילין דבית הכסא עראי וקבוע:
תיתי לה בתורת טעמא - להתיר בבית הכסא קבוע את האסור בבית הכסא עראי משום טעמא דניצוצות:
דאי אתיא לה בתורת ק"ו - לומר דין הוא להקל בבית הכסא עראי קל ולהחמיר בבית הכסא חמור ולא תזול בתר טעמא אלא בתר חומרא וקולא ואנן עבדינן איפכא אין לי עליו מה להשיבך שאין לי למצוא שיהא בשום מקום בית הכסא עראי חמור מן הקבוע שאוכל להשיבך אם התרתי בקבוע שהוא קל בדבר פלוני נתיר בשל עראי שהוא חמור בה אבל טעמא איכא למאי דעבדינן דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא ודבר זה לאו קל וחומר לא קל ולא חמור:
הנכנס לסעודת קבע - וגנאי הוא שיצטרך לנקביו בתוך הסעודה:
מהלך עשרה פעמים כו' - ובכל פעם ופעם בודק עצמו ויושב אולי יוכל להפנות שההילוך מוריד הגדולים לנקב:
חולץ תפיליו - שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו:
וכן הדור לו - שיהו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה:
באפרקסותיה - סודר של ראשו:
עם מעותיו - לא עם המעות ממש אלא שני קשרים זה אצל זה:
ה"ג הא דאזמניה הא דלא אזמניה - לההיא סודר לתפילין דכיון דאזמניה שוב אסור לצור בו מעות מאחר שהקצו לכך:
צר ביה - אי אזמניה אין אי לא אזמניה לא קדיש ושרי למיצר ביה דהכי תניא בהדיא בסנהדרין (מח:) הניח בו תפיליו יניח בו מעות:
ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא - גבי אורג בגד למת בסנהדרין בפרק נגמר הדין (ד' מז:):
מהו שיניח תפיליו תחת מראשותיו - בלילה כשהוא ישן:
אם היה מקום גבוה ג' טפחים - למעלה מראשותיו ועליו נותן התפילין או למטה מראשותיו יוצא מקום מן המטה:
תוספות
עריכה
דברים שהתרתי לך כאן כו'. ולא בעי לשנויי דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי אסרתי לך בקבוע דאסור לפנות בגדולים והתפילין בראשו אבל להשתין מותר משום דלא אשכחן בברייתא אבל הך דטפח וטפחיים אשכחן ליה בברייתא בהדיא הר"ר יוסף:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ג (עריכה)
סה א מיי' פ"ה מהל' תפלה הלכה ה', סמג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' צ"ו סעיף א':
סו ב מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה י"ח, סמג עשין כב, טור ושו"ע או"ח סי' מ"ג סעיף א':
סז ג מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה ט"ו, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' מ"ד:
סח ד מיי' פ"ה מהל' תפלה הלכה ה', סמג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' צ"ו סעיף א':
סט ה מיי' פ"ה מהל' דעות הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' ג' סעיף ד':
ע ו מיי' פ"ד מהל' דעות הלכה ב':
עא ז ח מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה ט"ז, סמג עשין כב, טור ושו"ע או"ח סי' מ' סעיף ח':
עב ט מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה ט', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' מ"ב סעיף ג':
עג י כ מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה כ"ד, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' מ' סעיף ג':
ראשונים נוספים
ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא. עיקר דבריו של אביי במס' סנהדרין בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מז) איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא:
לא יאחוז אדם תפלין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל: דחושש שמא יפלו מידו וטריד ולא מכוין. ולא ישתין בהם מים משו' כבוד ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינ' עראי. דוקא בידו קאמר והטעם דחיישינן שמא יפלו מידו אבל כשהן בראשו מותר לישן בהן שינת עראי במניח ראשו בין ברכיו:
לית הלכתא כי הא מתניתא: פי' דאמר לא ישתין בהם מים ומני בית שמאי דאי ב"ה השתא בית הכסא קבוע שרו כלומר אפי' נכנס לגדולים כדאמרינן לעיל הרוצה ליכנס לבית הכסא ב"ה אומרים אוחז תפליו בידו ונכנס בית הכסא עראי כלומר לקטנים לא כש"כ דשרו:
מתיבי דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן: לענין בית הכסא אתמר אי אמרת בשלמא ב"ה וכו' אסרתי לך כאן בבית הכסא עראי, וטעם שחמור יותר בית הכסא עראי כדאמרינן לקמן משום דאיכא ניצוצות נתזות על רגליו ויצטרך לשפשף שלא להוציא לעז על בניו שהוא כרות שפכה ואין זה דרך כבוד שישפשף בתפלין בידו אלא אי אמרת ב"ש הא לא שרו כלל לא בעראי ולא בקבע ומאי קאמר התרתי לך:
כי תניא ההיא שהתרתי לך לענין טפח וטפחיים תניא וכו' כאן בגדולים כאן בקטנים: וה"ק דברים שהתרתי לך בקטנים גילוי לפניו טפחיים אסרתי לך בגדולים לפניו ולא כלום כאן באיש כאן באשה והתרתי באיש אסרתי באשה אי הכי היינו דקתני עלה דדברים שהתרתי לך וזהו ק"ו שאין עליו תשובה. כלומר יש להקשות כאן בקושיא בהיפך מדין זה ואין עליו מענה ואי אמרת בשלמא בתפלין ק"ו הוא מאי דאמרן לעיל השתא בית הכסא קבוע שרו בית הכסא עראי מיבעיא ואין עליו תשובה דלא מצינו בשום מקום שיהא חמור יותר בית הכסא עראי מבית הכסא קבוע אלא אי אמרת באיש ואשה קא מיירי אמאי אין עליו תשובה דרכא דמילתא הכי איתא דאשה לפניה ולא כלום אלא לאו תפלין והתרתי לך בית הכסא קבוע אסרתי לך בית הכסא עראי:
מכל מקום קשיא השתא בית הכסא קבוע שרו וכו': כלומר אע"ג דאיתותב רבא א"ר ששת אכתי מה שהקשה לעיל בקו"ח בדוכתיה קאי ומה נתרץ לקושיא זו. ה"ק ב"ה קבוע כלומר לא קשיא מידי דטעמא איכא דבית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי שאינו צריך לשפשף. ויש ששואלין היאך איפשר דליכא ניצוצות והלא אמרו אי איפשר לגדולים בלא קטנים ונמצא דאיכא ניצוצות בשעה שמשתין. וי"ל דכי אמרינן דליכא ניצוצות ה"מ כשהוא נפנה מיושב דאין מי רגלים כלים אלא מיושב אבל כשמשתין מעומד אינו כלה ואיכא ניצוצות ולפיכך אסרו בעוד התפלין בידו שמא ישפשף הניצוצות באותו יד כדי שלא יראה כרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהם ממזרים אבל בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות מותר. א"נ י"ל דליכא אלא פורתא ובכי הא פורתא לא גזרו:
הא מלתא תיתי לה בתורת טעמא: כלומר דאע"ג דלכאורה איפכא מסתברא. מ"מ טעמא איכא דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא דאי אתית לה בתורת ק"ו, ק"ו שאין עליו תשובה הוא. פירוש דבשום דוכתא לא אשכחן שיהא חמור בית הכסא עראי מבית הכסא קבוע:
הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשר פעמים וכו': דרך ארץ קמ"ל שלא יצטרך לקום בחצי הסעודה לצורך נקביו ודרך רפואה נמי היא דכל האוכל כשהוא נצרך לנקביו דומה כתנור שהסיקוהו על גבי אפרו:
תני חדא צורר אדם תפליו עם מעותיו באפרקסותו: בשלא הזמינו לתפלין ותניא אידך לא יצור בהזמינו לתפלין משום קדושה:
כי קא מיבעיא לי תחת מראשותיו מאי א"ל הכי אמר שמואל מותר ואפי' אשתו עמו: פירוש שהוא קרוב לשמש מטתו ודוקא בכלי בתוך כלי דלא עדיף מראשותיו משאר הבית דאפי' היו מונחין בשאר מקום הבית ורצה לשמש מטתו בעינן שיהו מונחים כלי בתוך כלי ואדרבא רבותא הוא דתחת מראשותיו סגי בכלי בתוך כלי מאי טעמא דשמירתן יפה להם דודאי תחת מראשותיו משומרין הם ביותר:
לא ישתין בהן מים. ובעודן בידו מיירי ומשום ניצוצות כדמסקינן בסוף שמעתין דחיישינן שמא ישפשף בידיו אבל כשהם בראשו שרינן ליה להשתין בהם בבית הכסא שאינו קבוע.
ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי. בסוכה פרק הישן {דף כ"ו} רמי ברייתות אהדדי ומוקי לה הך ברייתא בדנקיט בידיה.
דברים שהתרתי לך כאן וכו'. תימ[ה] אמאי לא מתרץ לה הכי דברים שהתרתי לך בבה"כ [עראי אסרתי לך בקבוע דאסור לפנות לגדולים] כשתפילין בראשו אבל להשתין מותר, וי"ל משום דלא אשכחן הך מילתא מפורש בברייתא אבל הך דטפח אשכחן לה בברייתא.
בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי ביה"כ עראי דאיכא ניצוצות אסור. דילמא אתי לשפשף בידו, דמצוה לשפשף אבל כשהם בראשו שפיר דמי כדאיתא לעיל, תמיה לי בה"כ קבוע נמי הלא צריך לקנח דאמרי' ביומא פ' להם הממונה {דף ל.} אמר רב פפא צואה במקומה אסור לקרות ק"ש, וצ"ע.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ג (עריכה)
לא יאחז אדם תפלין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שהוא טרוד בשמירת תפלין וספר שבידו ותפלתו נפקעת, ולא ישתין בהם מים אע"פ שמותר להשתין בעוד השתפלין בראשו כמו שכתבנו, ולא יישן בהם אפילו שינת עראי שמא יפלו מידו, ויש מפרשים שמא יפיח בהם שהרי כל שמונחים בראשו יכול לישן בהם שינת עראי כמו שיתבאר במס' סוכה [כ"ו ע"א] אלא שבכאן ענינה כשהתפלין בידו ומחשש שמא יפלו מידו, ולפי מה שיתבאר בשני של סוכה אם היו מונחין בראשו יכול לישן בהן שינת עראי ובלבד שיניח ראשו בין ברכיו שלא ירדם או שימסור שנתו לאחרים, ויש שמתירים שינת עראי אע"פ שלא הניח ראשו בין ברכיו ולא מסר שנתו לאחרים ואין חוששין שמא ירדם, ויש אוסרים כל שינה שבעולם ממה שאמרו פרק במה טומנין [מ"ט ע"א] שצריכים גוף נקי כאלישע וכו' ופירשוה שלא יישן בהם ולא חלקו בין קבע לעראי ואף גדולי הפוסקים הביאוה אלא שנראה שעל אותה של מסכת סוכה הם סומכים וכשמונחות בידו לא עראי ולא קבע, מנחן אארעא ר"ל בצדו ונתכסו בסודר מותר לישן בהם אפילו שינת קבע וכן אם היו תפלין כרוכין בידו על דרך שאין יכולים ליפול מותר לישן בהם אפילו שינת קבע ועיקר דברים אלו מתבארים בשני של סוכה ושם ביארנו בשינת עראי שהוא שיעור הלוך ק' אמה:
בתלמוד בבא מציעא התבאר שאין נושאים שום דבר על ראש שיש בו תפלין אפילו מטפחת שלהן אין מניחים בו, ומה שאנו נוהגים להביא עליהם כובע של פשתן ובית ראש של גלימא נראה לי שכל שהוא דרך מלבוש מותר, ומגדולי המחברים כתבו שמותר לצנוף עליהם מצנפת, ויתבאר למטה בסוגיא זו שאסור לתלות התפלין ביתד ואע"פ שהקציצה מונחת ביתד והרצועה תלויה אלא מניחן בתוך מקום כהנחת ספר תורה ואם הניחן בכיס ותלה את הכיס ביתד ותפלין בתוכה הרשות בידו:
זה שאמרנו שלא יתפלל אדם ותפלין בידו וספר תורה בזרועו הוא הדין לכל דבר שהוא טרוד בשמירתו מחשש נפילתו, מכאן אמרו סכין וקערה וככר ומעות כיוצא בהן ר"ל שכל אלו הוא טרוד בשמירתן, סכין שמתירא שמא יפול ויזקינו, וקערה שמא ישפך מה שבתוכה, ככר שמא יפול ויבא לידי מאוס, מעות שמא יפלו ויאבדו אבל דבר שאין בנפילתו חשש טירדא מותר ליטול בידו ולהתפלל ואע"פ שבקושי התירו במס' סוכה להתפלל ולולב בידו עד שפירשו שחבוב המצוה הוא שהביאנו להתיר כן טעם הדבר מפני שאף שם יש לחוש שמא יפול ויותר האגד ונפקעת מצות זה אלי ואנוהו:
בתשיעי של מציעא התבאר שהנושא משאוי על ראשו והגיע זמן תפלה פחות מד' קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל, של ד' קבין מניחו על גבי קרקע ויתפלל, ובתוספתא אמרו לענין ק"ש הכתף אע"פ שמשאוי על כתפו הרי זה קורא ובשעה שפורק וטוען לא יקרא ובין כך ובין כך לא יתפלל עד שיפרוק:
לעולם יהא אדם צנוע בבית הכסא ולא יגלה את בגדיו עד שישב ואף כשישב לא יגלה בין מלפניו בין לאחריו אלא כשיעור הצריך לו בצמצום והוא שאמרו כאן שבאיש מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחים ולאשה שאינה צריכה גלוי לפניה, לאחריה טפח ולפניה ולא כלום, ובתלמוד המערב נראה בהפך והוא שאמרו מפני שהאיש מפשיל לאחוריו כלומר מפניה ערותו לאחריו ואינו צריך גלוי לפניו אבל אשה צריכה גלוי לפניה מחמת ניצוצות וכן צריך בשעה שנכנס להפנות שיתרחק מכל אדם כמו שיתבאר:
הנכנס לסעודת קבע חולץ תפליו שמא ישתכר ויתגנה בתפליו והדור הדבר שיניחם על שלחנו כדי שיהיו מזומנים לו להניחם אחר אכילה, והיכן הוא חוזר ומניחם בשעת ברכה והוא שאמרו עד זמן ברכה וממה שאמרו עד זמן ברכה ולא אמרו לאחר ברכה, דקדקו גאוני ספרד שקודם שיברך יסלק את השולחן ונוטל ידיו ומניחן ומברך ברכת המזון, ואע"פ שאמרו תכף לנטילת ידים ברכה חיבת המצוה מכשרת, ואין זה הפסק הא כל שהם מונחים בראשו אפילו אכילת עראי אסורה לו וכן כתבוה גדולי המחברים.
אחר שביארנו על התפלין שהם צריכים שמירה מכל דבר חול ראוי לחלוק מכבודם על הנטפלים להם וצריך להזהר בקדושת הסודר שאדם צר את התפלין בתוכו מכאן אמרו סודר שהוכן לצור התפלין וכבר הותחל לצור את התפלין אסור לצור בו מעות או להשתמש בו לדברי חול, אבל הזמינו לצור בו תפלין ולא צר בו מותר הזמנה לאו מילתא היא וכן אם צר בו התפלין במקרה שלא הוזמן הסודר לכך מותר לצור בו מעות אפילו בעשה שהתפלין בו ובלבד שלא יגעו המעות בתפלין, ומה שאמרו צורר אדם תפליו עם מעותיו הואיל ולא הוזמן לכך לא עם מעותיו ממש אלא שני קשרים בסודר זה אצל זה:
אסור לאדם שיניח תפליו תחת מרגלותיו שזה דרך בזוי הוא אבל מניחן תחת מראשותיו בין כר לכסת ויזהר שלא יניחם כנגד ראשו שלא יניח ראשו עליהם ודי להם שיהיו מונחים בכלי אחד ותחת מראשותיו, ואם היה הכלי ארוך והניח ראשו על ראש הכלי ותפלין בראשו האחר מותר, וזהו שאמרו והא תני ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו כלומר ולא חלק בין תחת ראשו ושלא מתחת ראשו ותירץ דמפיק ליה למורשא דכובע מלבר כלומר אותו הראש שהתפלין שם מוציא חוץ מראשו, ואם היתה שם אשתו עמו במטה אף זו מניחן תחת מראשותיו אלא שבזו צריך שיניחם כלי בתוך כלי שאינו מיוחד להם:
בית שיש בו תפלין אסור לשמש מטתו אלא אם כן מניחן בתוך כלי המיוחד להם ואחר כך בתוך כלי שאינו מיוחד להם, ויש אומרים שהנחה בין כר לכסת עולה לו לאותו כלי שאינו מיוחד להם ודי לו בכלי אחד בהנחה בין כר לכסת, ומקצת חכמים היו נוהגים להניחן בתוך כלי שלהם על התיבה או על הכסא ומכסין אותן בבגד והיה אותו הבגד עולה להם בכלי שאינו מיוחד לכך, ומה שאמרו כאן באשתו עמו שאם היה מקום גבוה או עמוק שלשה מותר, נראה שאינה הלכה ואף גדולי הפוסקים והמחברים לא הביאוה:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ג (עריכה)
לא יאחוז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל - דחושש שמא יפלו מידו וטריד ולא מכוין:
ולא ישתין בהם מים - משום כבוד:
ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי - דוקא בידו קאמר והטעם דחיישינן שמא יפלו מידו. אבל כשהן בראשו מותר לישן בהם שינת עראי במניח ראשו בין ברכיו:
לית הלכתא כי הא מתניתא - פירוש דאמר לא ישתין בהם מים. ומני בית שמאי:
דאי בית הלל השתא בית הכסא קבוע שרו - כלומר אפילו נכנס לגדולים כדאמרינן לעיל הרוצה ליכנס לבית הכסא בית הלל אומרים אוחז תפליו בידו ונכנס:
בית הכסא עראי - כלומר לקטנים לא כל שכן דשרו:
מתיבי דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן - לענין בית הכסא אתמר:
אי אמרת בשלמא בית הלל וכו' אסרתי לך כאן בבית הכסא עראי - וטעם שחמור יותר בית הכסא עראי כדאמרינן לקמן משום דאיכא ניצוצות נתזות על רגליו ויצטרך לשפשף שלא להוציא לעז על בניו שהוא כרות שפכה ואין זה דרך כבוד שישפשף בתפלין בידו:
כי תניא ההיא שהתרתי לך לענין טפח וטפחיים תניא וכו'. כאן בגדולים כאן בקטנים – והכי קאמר דברים שהתרתי לך בקטנים גילוי לפניו טפחיים אסרתי לך בגדולים לפניו ולא כלום:
כאן באיש כאן באשה - והתרתי באיש אסרתי באשה:
אי הכי היינו דקתני עלה דדברים שהתרתי לך וזהו קל וחומר שאין עליו תשובה. כלומר יש להקשות כאן בקושיא בהיפך מדין זה ואין עליו מענה. ואי אמרת בשלמא בתפלין קל וחומר. הוא מאי דאמרן לעיל השתא בית הכסא קבוע שרו בית הכסא עראי מיבעיא. ואין עליו תשובה דלא מצינו בשום מקום שיהא חמור יותר בית הכסא עראי מבית הכסא קבוע. אלא אי אמרת באיש ואשה קא מיירי אמאי אין עליו תשובה דרכא דמילתא הכי איתא דאשה לפניה ולא כלום. אלא לאו תפלין והתרתי לך בית הכסא קבוע אסרתי לך בית הכסא עראי:
מכל מקום קשיא השתא בית הכסא קבוע שרו וכו' - כלומר אף על גב דאיתותב רבא אמר רב ששת אכתי מה שהקשה לעיל בקל וחומר בדוכתיה קאי ומה נתרץ לקושיא זו:
הכי קאמר בית הכסא קבוע - כלומר לא קשיא מידי דטעמא איכא דבית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי שאינו צריך לשפשף. ויש ששואלין היאך איפשר דליכא ניצוצות והלא אמרו אי אפשר לגדולים בלא קטנים ונמצא דאיכא ניצוצות בשעה שמשתין. וי"ל דכי אמרינן דליכא ניצוצות הני מילי כשהוא נפנה מיושב דאין מי רגלים כלים אלא מיושב אבל כשמשתין מעומד אינו כלה ואיכא ניצוצות ולפיכך אסרו בעוד התפלין בידו שמא ישפשף הניצוצות באותו יד כדי שלא יראה כרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהם ממזרים. אבל בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות מותר. אי נמי יש לומר דליכא אלא פורתא ובכי הא פורתא לא גזרו:
הא מלתא תיתי לה בתורת טעמא - כלומר דאף על גב דלכאורה איפכא מסתברא מכל מקום טעמא איכא דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא:
דאי אתית לה בתורת קל וחומר קל וחומר שאין עליו תשובה הוא - פירוש דבשום דוכתא לא אשכחן שיהא חמור בית הכסא עראי מבית הכסא קבוע:
הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשר פעמים וכו' - דרך ארץ קא משמע לן שלא יצטרך לקום בחצי הסעודה לצורך נקביו. ודרך רפואה נמי היא דכל האוכל כשהוא נצרך לנקביו דומה כתנור שהסיקוהו על גבי אפרו:
תני חדא צורר אדם תפליו עם מעותיו באפרקסותו - בשלא הזמינו לתפלין:
ותניא אידך לא יצור בהזמינו לתפלין משום קדושה:
כי קא מיבעיא לי תחת מראשותיו מאי אמר ליה הכי אמר שמואל מותר ואפילו אשתו עמו - פירוש שהוא קרוב לשמש מטתו. ודוקא בכלי בתוך כלי דלא עדיף מראשותיו משאר הבית דאפילו היו מונחין בשאר מקום הבית ורצה לשמש מטתו בעינן שיהו מונחים כלי בתוך כלי ואדרבא רבותא הוא דתחת מראשותיו סגי בכלי בתוך כלי. מאי טעמא דשמירתן יפה להם דודאי תחת מראשותיו משומרין הם ביותר:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה