שולחן ערוך אורח חיים מ ג


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

אפילו להניח בכלי תוך כלי אסור להניחם תחת מרגלותיו וכן אסור להניחם תחת מראשותיו כנגד ראשו אפילו בכלי תוך כלי ואפילו אין אשתו עמו אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי:

מפרשים

 

מותר. פי' אפילו בלא כלי בת"כ וכ"כ בב"י ולכאורה קשה מן הגמ' דאי' שם והיכן מנח להו א"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והא תנא ר' חייא מניחן בכובע [פי' בכיס שלה] תחת מראשותיו ומשני דמפיק למורשא לבר [פי' שהתפילין ניכרין בבליטתן בקצה הכיס והוי כמורשא] והקשו התוס' מאי פריך דלמא תחת מראשותיו היינו שלא כ"ר ותי' דא"כ מאי ארי' בכובע אפילו שלא בכובע נמי אלא ש"מ דמיירי אפילו כ"ר עכ"ל וא"כ שעיקר הוכחת המקשן היתה מכח מה דנקט כובע מה מתרץ התרצן ע"ז דמיירי שלא כ"ר א"כ כובע ל"ל אלא ע"כ דאפילו שלא כ"ר צריך כבת"כ וזה סותר פסק הש"ע ע"פ ר"י ונראה אדרבה מפשט זה הוכחה לפסק הש"ע דמדא"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כ"ר ולא נקט כובע שלהם משמע שא"צ רק להניח תפילין עצמה בין כר לכסת דכל שאין אשתו עמו אין חילוק בשלא כ"ר בכלי א' או ב' כלים וכ"ר בכל גווני אסור וע"ז פריך מדלא אשכח היתר אלא שלא כ"ר ש"מ כ"ר בכל גווני אסור והא תנא ר' חייא אפילו כ"ר יש היתר בכלי ת"כ דהיינו כובע ומשני לא כמו שאתה סובר דנקט כובע לגלויי דבעינן כלי ת"כ ולהתיר אפי' כ"ר אלא בהך כובע גלי לן דמיירי שלא כ"ר וכוונתו דהתפילין מונחים בכובע תחת מראשותיו דהיינו שהכובע בקצה שלו ששם התפילין יוצא חוץ מראשותיו כנלע"ד נכון ומו"ח ז"ל פי' דגם להתרצן בעי' כת"כ אפי' שלא כ"ר וק' ממה שהוכחתי מל' ר"י דלא אמר אלא בין כר לכסת משמע בלא כובע דהא הוכחת המקשן היתה מדנקט ר"ח כובע משמע דסתמא איירי בלא כובע:


 

(ג) מותר:    נ"ל פשוט דכוונתו דבכלי א' מותר וכ"כ תר"י וכ"כ הרב"י שזהו דעת הרמב"ם והב"ח רצה לפרש דעת הש"ע שכתב מותר היינו בכלי ת"כ וכל מעיין ישפוט בצדק דאינו כן ומ"ש הב"ח שכ"מ בגמרא אדרבא איפכא מסתברא דאי ס"ד שלא כ"ר בעי' כלי בת"כ א"כ הדרא קושית התוס' והרר"י לדוכתי', לישני כגון שהיו מונחים שלא כ"ר אלא ע"כ דלא בעי' כלי בת"כ כמ"ש הרר"י והא דמשני דמפיק ליה למורשא דכובע לבר ה"פ כיון שאין הכר מונח על הכובע לא היה אלא כלי א' דהיינו הכובע שהתפילין מונחין בתוכו:

(ד) כלי בת"כ:    נ"ל מדשינה הרב"י לשון הרמב"ם ש"מ דס"ל דא"צ אלא כלי א' והכר מקרי כלי שני וכ"מ בתוס' דף כ"ד סוף ד"ה והתני ר"ח וכ"כ האגודה: משמע בגמרא דמדינא אסור להניחם מראשותיו אלא שהתירו חכמים כדי לשמרם מהגנבים והעכברים וא"כ אם משתמרי' במקום אחר לא ינחם במט' וכמ"ש סי' מ"ג סס"ז ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג"ט או נמוך ג' מותר ע"ש בגמ':
 

ס"ג אפי' להניח כו'. מדקא"ל אפי' אשתו עמו ול"ק אפילו תחת מרגלותיו דהא ע"כ בכלי תוך כלי באשתו עמו:

אפי' בכלי כו' ואפי'. עתוס' שם כ"ד א' ד"ה והא כו' ואומר הרב כו' וכ"כ הר"י וע"כ דבאין אשתו עמו וכמו שמקשה תוס' ומ"מ כו' ומזה דייק נמי דבאין אשתו עמו ושלא כנגד ראשו א"צ כת"כ וז"ש אבל כו' ואם כו' ור"ל שהכר הוא כלי שני כמ"ש בתוס' שם ומ"מ כו' דלא כהרמב"ם:
 

(ה) מותר:    פי' אפי' בלא כלי בתוך כלי רק דבכלי אחד מותר. מ"א ט"ז דלא כב"ח ע"ש וביד אהרן.

(ו) כלי:    וא"צ אלא כלי אחד והכר מיקרי כלי שני. עיין מ"א וט"ז.
 

(ט) כנגד ראשו — שהוא ג"כ דרך בזיון:

(י) מותר — אפילו שלא בכלי כלל רק שמניחן בענין שלא יתגלגלו משם לצדדין כגון שמניחן בין כר התחתון לכר שתחת ראשו שלא כנגד ראשו:

(יא) בתוך כלי — דהיינו שמניחן בתוך כלי או כיס המיוחד להן תחת הכר דהכר מיקרי כלי שני או שיניחן בלי כלי כלל תחת שני כרין ולא התירו חכמים להניח תפילין תחת מראשותיו כשאשתו עמו אפילו בכלי תוך כלי אלא כדי שישתמרו מן הגנבים והעכברים ולפיכך אם יש לו מקום אחר שמשתמרים שם לא יניחם כלל במטה. ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום יוצא מן המטה שהוא גבוה ג"ט או נמוך ג' טפחים למטה מראשותיו מותר להניחן עליו:
 

(*) אבל שלא וכו' מותר:    עיין במ"ב דר"ל בין כר לכסת הכי איתא בגמרא ובכל הפוסקים והיד אפרים שכתב ואפשר דס"ל דדוקא וכו' א"י כונתו שהוא סותר דברי הט"ז ודברי הגמרא ואולי ט"ס יש בדבריו:.

(*) ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי:    עיין במ"ב שכ' דבצירוף הכר נעשה כלי בתוך כלי כ"כ המ"א ובא"ר מחמיר כהרמב"ם דבעינן כלי בתוך כלי לבד הכר אבל בביאור הגר"א משמע כהמ"א וכ"פ הדה"ח וש"א:.

(*) אשתו וכו' ואינו רוצה לשמש וכו':    עיין במ"ב בשם הט"ז וראיתי בספר מטה יהודא שכתב דאפילו לדעת השו"ע היינו אם הוסכם אצלו שלא לשמש ס"ל דלא חיישינן שמא ימלך אבל בסתמא לכ"ע מיקרי אשתו עמו עיי"ש:.
 

(כג) סעיף ג: אפילו להניח בכלי תוך כלי אסור להניחם תחת מרגלותיו — מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. בית יוסף. לבוש. מט"י אות ה'. ואפילו אין אשתו עמו. ר' זלמן אות ו'. והוא פשוט:

(כד) שם: אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר — פירוש, אפילו בלא כלי תוך כלי. ט"ז ס"ק ג, ועולת תמיד אות ב', ומגן אברהם ס"ק ג. ודחו דברי הב"ח שכתב צריך כלי בתוך כלי, יעו"ש. וכן כתב סולת בלולה אות ד'. מט"י שם. ר' זלמן אות ו'. שתילי זיתים אות ה':

(כה) שם: ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי — בבית יוסף כתב בשם רבינו יונה דהכר והכסת חשוב כלי אחד, אלא דמשם הרמב"ם כתב דצריך להניחם כלי בתוך כלי קודם שיניחם בין כר לכסת, וכתב: וכן הלכה. וכתב המגן אברהם ס"ק ד: מדשינה הבית יוסף לשון הרמב"ם, שמע מינה דסבירא ליה דאין צריך אלא כלי אחד, והכר מיקרי כלי שני. וכן משמע בתוס' דף כ"ד סוף ד"ה והתני רבי חייא, וכן כתב האגודה, עכ"ל. וכן כתב ר' זלמן שם. שתילי זיתים אות ו'. אמנם המאמר מרדכי אות ו' כתב, דגם בשולחן ערוך כך כוונתו כמו שכתב בבית יוסף, ואף על פי ששינה קצת מלשון הרמב"ם. וכתב: וכן נראה שהבין עולת תמיד דברי השולחן ערוך, ודלא כהמגן אברהם שלא פירש כן דברי השולחן ערוך. ומה ששינה מרן ז"ל מלשון הרמב"ם, היינו מפני שרצה לחלק בין אשתו עמו לאין אשתו עמו, וקיצר וסמך על מה שנתבאר בבית יוסף. והכי מסתבר, דלא היה מיקל נגד הרמב"ם ז"ל, מאחר דמשמע בהדיא מדבריו דאוסר, עד כאן דבריו. וכן כתב מטה יהודה אות ה'. ועיין ערוך השולחן אות ג':

(כו) משמע בגמרא דמדינא אסור להניחם מראשותיו, אלא שהתירו חכמים כדי לשומרם מהגנבים והעכברים. ואם כן, אם משתמרים במקום אחר לא יניחם במיטה, וכמו שכתב סימן מ"ג סוף סעיף ז. ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג' טפחים או נמוך ג' מותר. מגן אברהם ס"ק ד, סולת בלולה אות ג', ר' זלמן אות ו' ואות ז', שתילי זיתים אות ו'. והיינו אם אשתו עמו, אבל אם אין אשתו עמו משמע שם בגמרא (ברכות כג ב) דאפילו בלא לשומרן מותר להניחן תחת מראשותיו, יעו"ש. וכן כתב פרי מגדים באשל אברהם אות ד'. ר' זלמן שם. פתחי עולם אות ו':

פירושים נוספים


▲ חזור לראש