שולחן ערוך אורח חיים מ ח


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

הנכנס לסעודת קבע חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכה וחוזר ומניחן אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן:

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

באר היטב

משנה ברורה

(יז) חולצן — דיש לחוש שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו:

(יח) על השולחן — כדי שיהיו מזומנים לו לחזור ולהניחן בשעת ברכה:

(יט) אבל וכו' — בספר שולחן שלמה מסתפק דאפשר דזהו דוקא מי שמניחן כל היום אבל לא מי שדרכו להניח בשעת ק"ש ותפלה:

(כ) עראי — נראה דשיעור אכילת עראי הוא כביצה וכדין סוכה בסימן תרל"ט יע"ש [מטה יהודה]:

ביאור הלכה

(*) הנכנס לסעודת וכו' עד זמן ברכה:    ברמב"ם איתא דלובשן אחר שנטל ידיו מים אחרונים ומסתמא טעמו כדי שלא ילבשם בידים מזוהמות ולא הביאו האחרונים את דבריו ואפשר שטעמם דלפי מה דאנן פסקינן בריש סימן קע"ט דאפילו דיבור בעלמא אסור להפסיק בין מים אחרונים לבהמ"ז עיין שם בב"י כ"ש בזה ועיי"ש בריש סימן קע"ט במ"א. ועיין מה שנכתוב לקמיה לענין ברכה:.

(*) וחוזר ומניחן:    עיין בירושלמי בפ' היה קורא דמוכח שם עכ"פ לכל הגרסאות [עיין בפ"מ ובספר חרידים] דלסעודת קבע כשמסירן צריך אח"כ בשעת לבישה לחזור ולברך. והנה לדינא להמחבר לעיל בסימן כ"ה סי"ב בודאי צריך לחזור ולברך ואפילו לדעת הרמ"א דדעתו שם דכשמסירן ע"ד להחזיר מיד אין צריך לברך והכא נמי הרי הסירו והניחו אצלו על השולחן ע"ד לחזור ולהניחו בשעת בהמ"ז מ"מ הרי כתבו שם דכשמסירן ע"ד ליכנס בהם לבה"כ צריך לחזור ולברך לכו"ע דמפני שאין רשאי לילך בהם לבה"כ אידחי ליה שעה זו ממצוה וא"כ ה"נ כיון דגזרו חז"ל שלא ילך בעת הסעודה בתפילין א"כ אידחי ממצוה וצ"ע. ומהירושלמי אין ראיה די"ל לפי גירסת הפני משה שם וכן גירסת הגר"א בהגהותיו על הירושלמי דאיירי כשהסיר התפילין דהירושלמי איירי לפי מה דאיתא שם בברייתא (בבבלי ברכות כ"ג ע"ב) דצריך לפנות קודם שנכנס לסעודת קבע א"כ ממילא מוכרח לברך עתה על התפילין וספיקתינו הוא בשלא נפנה מקודם:.


כף החיים

(לא) סעיף ח: הנכנס לסעודת קבע חולצן וכו' — והטעם פירש רש"י, שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו. ונהי דפירש כן לדברי ר' יצחק דאמר חולצן קודם שיכנס לסעודה, הוא הדין והוא הטעם לדעת ר' חייא שאמר חולצן ומניחן על שולחנו. מאמר מרדכי אות ח', ועיין שם שהביא ראיה מדברי הפרישה אות ד' יעו"ש. וכן כתב הלבוש, ר' זלמן אות י"א, שתילי זיתים אות י"א:

(לב) שם: חולצן ומניחן על השולחן וכו' — כדי שיהיו מזומנים לו, ויחזור ויניחם בשעת ברכה. בית יוסף בשם רש"י ז"ל, וכן כתב הלבוש, מט"י אות ט', ר' זלמן שם, שתילי זיתים אות י"ב. וכתב בעל העיטור בה"ת שער א' חלק ו דרבינו אפרים סבירא ליה דנוטל ידיו ואחר כך מניחן ומברך ברכת המזון, ואין לחוש לתיכף לנטילת ידיים ברכה, וחלק עליו וכתב דמניחן תחלה ואחר כך נוטל ידיו, יעו"ש, והביא דבריו פתחי עולם אות י"ד:

(לג) שם: אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן — שאין שכרות שכיח שם. לבוש, שתילי זיתים אות י"ג, פתחי עולם אות ט"ז:

(לד) שם: אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן — ושיעור אכילת עראי הוא עד כביצה. מטה יהודה אות ט', ערוך השולחן אות ה', פתחי עולם אות ט"ו. ועיין סימן רל"ב סעיף ג' וסימן תרל"ט סעיף ב', ומגן אברהם סימן רל"ב ס"ק י"ז וסימן רצ"א ס"ק א:

(לה) שם: אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן — והוא הדין לשתיית עראי. ומה שכתב המגן אברהם בסימן רל"ב ס"ק י"ז דלשתיה יותר מכביצה אסור, היינו דווקא בדברים המשכרים כמו שכתב הוא ז"ל הטעם, דילמא מימשך ומשתכר; אבל בשאר משקים, כגון קאווה וט"ע‏[2] שאין משכרין ולית בהו דילמא מימשך, ליכא למיחש, ואפילו יותר מכביצה. ועיין מחצית השקל שם ובסימן תרל"ט סעיף ב':

(לו) שם: אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן — מיהו צריך ליזהר מאד שלא יסיח דעתו מהן, כמו שכתב סימן כ"ח סעיף א ובדברינו לשם אות ב' ואות ג', יעו"ש:


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש

  1. ^ קפה ותה
  2. ^ קפה ותה