ברטנורא על נגעים ד

משנה נגעים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

יש בשער - ששער לבן מטמא בתחילה. כשהובא אל הכהן ויש בנגע שער לבן, טמא. מה שאין כן בפשיון שאינו מטמא אלא בסוף שבוע:

ומטמא בכל מראה לובן - אפילו למטה מארבעה מראות, דכתיב (ויקרא יג) ומראה הנגע עמוק, מראה הנגע עמוק ולא מראה שער לבן עמוק. משא"כ בפשיון שאין פשיון מטמא למטה מארבעה מראות, שבאותן מראות שהאום מטמא, הפשיון מטמא :

ואין בו סימן טהרה - ואילו בפשיון יש בו סימן טהרה, שאם פרח בכולו טהור:

מטמא בכל שהוא - אבל שער לבן אינו מטמא בפחות משתי שערות, דמיעוט שער שתים:

חוץ מן הנגע - כשפשה חוץ לנגע, טמא. אבל שער לבן בעינן שיהא בנגע, כדכתיב (ויקרא יג) ושער בנגע הפך לבן:

(ב)

בכל מראה - היינו כמראה הבשר בין כושי בין לבן בין אדום:

מטמא בכל שהוא - אבל במחיה בעיא כעדשה :

חוץ מן הנגע מה שאין כן - במחיה. שהמחיה צריכה להיות בתוך הנגע:

(ג)

ובמכונס - שהשתי שערות במקום אחד בנגע:

במפורד - זה במזרח הנגע וזה במערב:

במבוצר - שתי שערות באמצע הנגע, כמבצר שבאמצע העיר:

שאינו מבוצר - בחוט היוצא מן הנגע. ויש ברחבו שתי שערות. מה שאין כן במחיה דבעינן מבוצרת ומכונסת:

הפוכה ושלא הפוכה - בין שהבהרת קדמה למחיה, בין שהמחיה קדמה לבהרת. מה שאין כן בשער לבן, שאם קדם לבהרת, טהור:

ומעכבת את ההופך כולו לבן - דאם הוחלט במחיה. ופרחה הצרעת בכולו חוץ ממקום המחיה, עדיין טמא הוא. אבל אם פרחה בכולו, אע"ג דכל גופו מלא שער לבן, טהור, שאין שער לבן מעכב:

(ד)

עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור - דאמר קרא (ויקרא יג) ושער בנגע הפך לבן, העיקר הסמוך לנגע הפך לבן:

כדי לקרוץ בזוג - כדי שינטל בפי הזוג של מספריים. והלכה, דשיעור שער לבן, ארכו אין פחות מכדי שינטל בפי הזוג, אבל הלבנונית שבו בכל שהוא:

ונראית כשתים טהור - שיש שערות המחולקות בראשן לשתים ובעיקרן אינן אלא אחת:

הכי גרסינן, בהרת ובה שער לבן ושער שחור טמא - בהרת שהיא כגריס מצומצם ובה שתי שערות לבנות, והשאר מלאה שערות שחורות, טמא. ולא אמרינן שמקום השערות שחורות ממעט הבהרת מכגריס:

(ה)

זוקקה לשער לבן ולפשיון - דאי איכא באותו החוט שער לבן, מחליטו. או אם פשה אצל החוט בסוף שבוע, טמא. אבל אם אין ברוחב החוט שתי שערות ואית ביה שער לבן, לא מטמא, דלא חשיב מן הנגע. וכן אם פשה אצל החוט שאין ברחבו שתי שערות, כפשיון רחוק מן הנגע הוא חשוב ובעי כגריס :

אבל לא למחיה - דאפילו יש ברוחב החוט שתי שערות, אין מחיה שבו מטמאה. שהמחיה צריכה שתהא מבוצרת באמצע הנגע כמבצר שהוא באמצע העיר:

מצרפן - ונידונים כנגע אחד. ואם פשה אחת מהן משהו, או נולד שער לבן באחת מהן, מחליט על שתיהן :

ואם לאו אינו מצרפן - ונדונים כשני נגעים, ואם פשתה האחת והאחרת לא פשתה, מחליט בזו ומסגיר בזו. ונפקא מינה, דלכי מיטהר, בעי לאתויי שני קרבנות:

(ו)

בהרת כגריס - בלא מקום מחיה. דהיינו תשע עדשות בהרת, ועדשה אחת מחיה. עשר עדשות בין הכל:

גריס - הן תשע עדשות, ומחיה אין פחות מעדשה. וכל היכא דתנינן בהרת, הוא הדין לשאר מראות חלקות ופתוכות:

והלכה המחיה - שבא הנגע על מקומה:

הלך שער לבן - שנשר, או הפך לשחור:

ר' שמעון מטהר - אהלכה מחיה קאי:

שלא הפכתו בהרת - ששער לבן קדם לבהרת של מקום המחיה:

שלא הפכתו בהרת כגריס - ששער לבן קדם לבהרת כגריס, דמקום המחיה היה חסר מכגריס. וכאן נמי לא פליג ר"ש אלא אהלכה מחיה. ואין הלכה כר' שמעון:

(ז)

בהרת ובה מחיה ופשיון - בהרת כגריס והסגירו , ולסוף שבוע מצא בו מחיה ופסיון והחליטו:

הלכה המחיה - כגון שבא עליה הנגע, טמא הבהרת מפני הפשיון:

הלך הפשיון - כגון שכנסה הבהרת וחזרה לכגריס:

וכן שער לבן ופשיון - אם הלך האחד, טמא מפני השני:

הלכה וחזרה בסוף השבוע - כגון שהסגירו על בהרת כגריס, והלכה הבהרת באמצע השבוע , ובסוף השבוע חזרה:

הרי היא כמות שהיתה - ומסגירו הסגר שני:

לאחר הפטור - דראה אותה הכהן בסוף שבוע כשהלכה לה ופטרו, אם אחרי כן חזרה, תיראה בתחילה. והאי חזרה היינו במקומה הראשון, דאי במקום אחר, א"כ הרי זו בהרת אחרת:

היתה עזה - כשלג כשהסגירו: ונעשית כהה:

בסוף שבוע ראשון, כגון כסיד או כקרום - או שהיתה כקרום בשעת הסגר, ונעשית עזה כשלג בסוף שבוע ראשון:

הרי היא כמות שהיתה - וטעונה הסגר שני, כמו עמד בעיניו:

ובלבד שלא תתמעט מארבעה מראות - שאם נתמעטה מארבעה מראות, פוטרו מיד וטהור:

כנסה ופשתה - היכא דהסגירה בבהרת כגריס, ובסוף שבוע כנסה, ואח"כ פשתה את מקום הכנוס ולא יותר. או שפשתה בסוף שבוע, ואח"כ כנסה את מקום הפשיון ולא יותר:

ר' עקיבא מטמא - שהרי פשה :

וחכמים מטהרים - שאין זה פשיון, אלא הרי היא כמו שהיתה. ואי קאי בסוף שבוע ראשון, מסגירו הסגר שני. ואי קאי בסוף שבוע שני, פוטרו וטהור:

(ח)

ופשתה כחצי גריס - לצד המזרח:

והלך מן האום כחצי גריס - לצד המערב:

תיראה בתחלה - דחשיב כנגע אחר, ונגע חדש הוא זה, ויסגיר:

וחכמים מטהרים - דלא חשיב פשיון אלא אם כן מוסיך על שיעור הנגע שהיה בתחילה, וזה שאינו עכשיו אלא כגריס, נחשב כראשון שעמד בעיניו וטהור :

(ט)

ופשתה כחצי גריס ועוד כו' - רבי עקיבא מטמא. משום ועוד דאשתייר בה מן הפשיון. ובפשתה לאחר הפטור איירי:

וחכמים מטהרין - דכיון דאזל ליה חצי גריס מן האום, ליכא מנגע חדש אלא חצי גריס ועוד:

ופשתה כגריס ועוד - לאחר הפטור, ואחר כך הלכה לה כל האום ולא נשתייר אלא הגריס ועוד החדש:

רבי עקיבא מטמא - דהא פשה ליה משיעור קמא. ורבנן סברי, כיון דאזל ליה קמא כוליה, והאי נגע דקאי חדש, תיראה בתחילה ויסגיר:

(י)

בהרת כגריס ופשתה כגריס - בשפשתה לאחר הפטור איירי:

ר' עקיבא מטמא - דיש כאן נגע וסימן טומאה עמו:

תיראה בתחילה - ואע"ג דכשתיראה בתחילה נמי יטמאנה הכהן מיד, דמחיה ושער לבן מטמאים בתחילה, מ"מ נפקא מינה דלרבנן בעי אתויי קרבן אכל חד וחד . ולרבי עקיבא כנגע ראשון חשוב, וכי מתסי מהאי מייתי חד קרבן. ובכל הנך דפליגי ר"ע וחכמים במתניתין, הלכה כחכמים:

ואין בה כלום - אין בה שער לבן:

ובה שערה אחת ונולדה בהרת כו' הרי זו להסגיר - ואע"פ שקדם כגריס בהרת לשער האחרון, כיון דלא קדמה את הראשון, לא מהני, דבעינן שתקדים כגריס בהרת לשתי השערות :

בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות כו' הרי זו להסגיר - ואע"ג דחצי גריס הראשון קדם לשתי שערות, לא מהני, עד שיקדים הגריס שלם לשתי שערות :

(יא)

ונולד בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זו להחליט - כל היכא דתנן ובה שתי שערות או ובה שערה אחת, לאו דאתו שערות ובהרת בהדי הדדי, אלא דבהרת קדמה ואח"כ באו שערות:

ואם שער לבן קודם, לבהרת טהור - דכתיב (ויקרא יג) והיא הפכה שער לבן, הבהרת היא שגרמה לשער שיהפך ללבן:

ספק טמא - ספק אם שער לבן קדם לבהרת, או בהרת קדמה לשער לבן, טמא:

ורבי יהושע קיהה - גרסינן. מלשון תקהינה שיניו. כלומר, היו שיניו קהות מדברי האומר ספק טמא. דאיהו סבר ספק טהור. ואין הלכה כר' יהושע: