משנה נגעים ד ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ד · משנה ב | >>

יש במחיה מה שאין בפשיון, ויש בפשיון מה שאין במחיה.

שהמחיה מטמא בתחלה, ומטמא בכל מראה, ואין בה סימן טהרה.

יש בפשיון, שהפשיון מטמא בכל שהוא, ומטמא בכל הנגעיםה, חוץ לנגע, מה שאין כן במחיה.

נוסח הרמב"ם

יש במחיה - מה שאין בפסיון,

ויש בפסיון - מה שאין במחיה.
שהמחיה -
מטמאה בתחילה,
ומטמאה בכל מראה,
ואין בה סימן טהרה.
יש בפסיון -
שהפסיון מטמא בכל שהוא,
ומטמא בכל הנגעים חוץ לנגע,
מה שאין כן במחיה.

פירוש הרמב"ם

כבר זכרנו שהמחיה לא תטמא מן הצד כי אם בתוך הנגע כמו שהתבאר, וששיעורה אינו פחות מארבע שערות, והוא סימן טומאה בנגעים לבד בנגעי עור בשר ובנגעי קרחת וגבחת, והמחיה באיזה מראה שיהיה זה הבשר החי הוא טמא. ואין זה בפסיון.

וכאשר הבנת מה שקדם ובהלכה אשר לפני זאת, יתבאר לך כל מה שאמרנו:

פירוש רבינו שמשון

בכל מראה. דהיינו כמראה בשר בין כושי בין לבן בין אדום:

מטמא בכל שהוא. משא"כ במחיה דבעיא כעדשה:

חוץ מן הנגע. אבל מחיה עד שתהא מבוצר:

תניא בת"כ ומחית בשר חי בשאת (שם.) יכול כל שהוא תלמוד לומר (שם) שער לבן ומחית בשר חי מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות יכול לא יהא טמא עד שיהא בה שער לבן ומחיה תלמוד לומר (שם) צרעת נושנת היא היא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסייעה א"כ למה נאמר שער לבן ומחית בשר לומר לך שלא תהא טמאה עד שתהא כדי לקבל שער לבן ומחיה יכול שער לבן מצד אחד ומחיה מצד אחר ת"ל בשאת שתהא מבוצרת לתוך השאת הא כיצד מקום שתי שערות מימינה ומקום שתי שערות משמאלה ומלמעלה ממנה ולמטה ממנה מרובע נמצאו ל' ושש שערות נמצא גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע. פי' מרובע המחיה שני שערות על ב' שערות וכן מימינה שני שערות על שני שערות וכן משמאלה וכן מלמעלה וכן מלמטה נמצא דכי מרבעת לה כולה הויא שש שערות על שש שערות וכי מחלקת לה. לשש רצועות הרי לך אורך כל רצועה שש שערו' (על שש שערו') על רוחב שער דהיינו שלשי' ושש שערות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בכל מראה - היינו כמראה הבשר בין כושי בין לבן ג בין אדום:

מטמא בכל שהוא - אבל במחיה בעיא כעדשה ד:

חוץ מן הנגע מה שאין כן - במחיה. שהמחיה צריכה להיות בתוך הנגע:

פירוש תוספות יום טוב

ומטמא בכל מראה. לשון הר"ב היינו כמראה הבשר בין כושי בין לבן בין אדום. כ"כ הר"ש. ולשון הרמב"ם בפ"ג מהט"צ [הלכה ב] בין שהיה המראה אדום או שחור או לבן. והוא שלא יהיה הלובן מארבע מראות שבארנו. ועי' מה שכתבתי בפרק ו משנה ו [ד"ה היה בהק]:

מטמא בכל שהוא. ל' הר"ב אבל במחיה בעיא כעדשה. בת"כ והביאה הר"ש. ומחית בשר חי בשאת יכול כל שהוא. ת"ל שער לבן ומחית בשר חי. מה שער לבן מקום ב' שערות. אף מחיה מקום ב' שערות יכול לא יהא טמא עד שיהא בה שער לבן ומחיה. ת"ל צרעת נושנת היא. היא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסעדה [וגי' הר"ש לסייע] ומפרש הר"ש דמחיה מקום ב' שערות. היינו שתי שערות על שתי שערות מרובע. והיינו דבפ"ק משנה ה ו בעינן שתהא מרובעת. ועיין [מ"ש] פרק ו משנה ב [ד"ה ובה מחיה]: ומטמא בכל הנגעים. והמחיה סי' טומאה בשני מיני נגעים לבד. בנגעי עור בשר ובנגעי קרחת וגבחת. הרמב"ם [בפירושו]:

חוץ לנגע. כתב הר"ב משא"כ במחיה שהמחיה צריכה להיות בתוך הנגע. כדתנן במשנה ה ו דפ"ק שתהא מבוצרת. ושם פירשתי [ד"ה מבוצרת]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על הברטנורא) והוא שלא יהיה מארבעה מראות. הר"מ:

(ד) (על הברטנורא) יליף ליה בתו"כ. והוא מקום שתי שערות על שתי שערות. ועתוי"ט:

(ה) (על המשנה) בכל כו' והמחיה סימן טומאה בשני מינים לבד בנגעי עור בשר ובקרחת ובגבחת. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בכל מראה. הבשר של המנוגע דמחי' הוא שנשאר בתוך הנגע כמראה עור בשרו שלא עבר שם הנגע:

חוץ מן הנגע. כצ"ל:

תפארת ישראל

יכין

ומטמא בכל מראה:    חוץ ממראה לבן. אפילו שנמוך הרבה מד' מראות לובן נמצא שאינה בהרת. אפ"ה כל שהמחיה לבן. בוהק הוא וטהור. דאין שם מחי' עליו [וע"ר תוס' יו"ט פ"י מ"ו ד"ה הי']. ולהר"ש והרא"ש צריך עכ"פ במחיה שתהיה כמראה הבשר של המנוגע. אם כושי שחור. ואם גיחר אדום. ואם לבקן לבן. ואם גרמני אודם עם מעט לובן [ועי' בכורות פ"ז מ"ו]. אבל פסיון אינו מטמא רק בא' מד' מראות הפסולות:

שהפשיון מטמא בכל שהוא:    אבל מחיה צריך עכ"פ גדולה כעדשה:

ומטמא בכל הנגעים:    אבל מחיה אמ"ט רק בנגעי עור ובשר או בקרחת וגבחת:

חוץ לנגע:    ומחיה צריך שיקיפה הנגע סביב. שבכל צד יהיה רוחב ב"ש נגע סביבה:

בועז

פירושים נוספים