משנה נגעים ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ד · משנה ג | >>
יש בשער לבן מה שאין במחיה, ויש במחיה מה שאין בשער לבן.
ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה, במכונס ובמפוזר, במבוצר ושלא במבוצר.
יש במחיה, שהמחיה מטמא בקרחת ובגבחת, הפוכה ושלא הפוכה, ומעכבת את ההופך כולו לבן, ומטמא בכל מראה. מה שאין כן בשער לבן.
יש בשיער לבן - מה שאין במחיה,
- יש במחיה - מה שאין בשיער לבן.
- ששיער לבן -
- מטמא בשחין ובמכווה,
- במכונס ובמפוזר,
- ובמבוצר ושלא במבוצר.
- יש במחיה -
- שהמחיה מטמאה בקרחת ובגבחת,
- הפוכה ושלא הפוכה,
- ומעכבת את ההופך כולו לבן,
- ומטמאה בכל מראה,
- מה שאין כן בשיער לבן.
כבר קדם לך ששיער לבן סימן טומאה בשחין ובמכוה, ואין בשחין ומכוה בשר חי, לפי שזה העור כבר נשתנה לפי שהוא מכת נגע כמו שיתבאר אחר זה.
במבוצר ושלא במבוצר - רוצה לומר ששיער לבן בין שהיה בהיקף הבהרת בצדדין, בין שיהיה נראה בתוך הנגע.
ואין המחיה כן, אבל מתנאיה שיהיה תוך הנגע נראה בה ולא מן הצד. ושתהיה מחוברת, לא שיהיה חלק בשר חי, חלק במקום אחד וחלק במקום אחר, ובין שני החלקים כעדשה, ואף על פי שהיו שני החלקים בתוך הנגע. והמחיה גם כן סימן טומאה בקרחת ובגבחת, ואין שם שיער כלל.
ועניין אמרו הפוכה ושלא הפוכה כמו שאבאר לך, וזה ששיער לבן לא יהיה סימן טומאה כאשר קדם לנגע, כמו שיתלבן לובן השיער והגוף בזולת צרעת ואחר זה התחדש נגע צרעת בזה המקום, שהוא אז אינו סימן טומאה אם לא שקדם הצרעת והיא אשר תשנה השיער ותחזירהו לבן, אמר "והיא הפכה שיער לבן"(ויקרא יג, י), והנה יתבאר זה במה שאחר זה תכלית הביאור.
אולם המחיה אינה כן, אבל כאשר התחדש נגע עגול במקום מהגוף ונשאר בתוכו בשר חי הנה היא "מחיה שאינה הפוכה", וכאשר יתחדש נגע בגוף והלבין המקום ואחר זה נהפך בתוך זה הנגע חלק ושב בשר חי הוא "מחיה הפוכה", וכולן סימן טומאה.
וההופך כולו לבן - כאשר נשאר בו מחית בשר חי הנה הוא טמא עד שתהיה המחיה נעדרת, ושיער לבן לא יזיקהו.
וכבר התבאר שהמחיה מטמאה בכל מראה, אולם השיער הוא במראה הלובן לבד, חזק או חלוש:
במכונס. ב' שערות במקום אחד בנגע:
במפוזר. זה במזרח הנגע וזה במערב:
מבוצר. שני שערות באמצע הנגע כמבצר באמצע העיר:
שלא מבוצר. בחוט היוצא מן הנגע ויש ברחבו שני שערות מה שאין כן במחיה דבעינן מבוצרת ומכונסת כדאמרן:
הפוכה ושלא הפוכה. בין שהבהרת קדמה למחיה בין שהמחיה קדמה לבהרת:
מה שאין כן בשער לבן. דאם קדמה לבהרת טהור:
ומעכבת את ההפוך כולו ללבן. דאם הוחלט במחיה ופרחה בכולו חוץ ממקום המחיה עדיין טמא הוא אבל אם פרחה בכולו אע"ג דכל גופו מלא שער לבן טהור הוא דאין שער לבן מעכב:
תניא בתורת כהנים צרעת בנין אב לכל הצרעות שיהו כגריס. נושנת מלמד שמטמאה שלא הפוכה והלא דין הוא שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה מה שער לבן אין מטמא אלא הפוך אף מחיה לא תטמא אלא הפוכה תלמוד לומר נושנת מלמד שמטמאה שלא הפוכה. היא מלמד שמטמאה הפוכה והלא דין הוא ומה אם שער לבן שאינו מטמא שלא הפוך הרי הוא מטמא הפוך מחיה שמטמאה שלא הפוכה אינו דין שתטמא הפוכה ת"ל היא מלמד שמטמאה הפוכה. פי' שיהו כגריס דזאת שיעורה כגריס כמו שדרש שלשים ושש שערות:
הפוכה שבהרת קדמה לה שלא הפוכה שקדמה לבהרת:
תלמוד לומר היא אע"ג דמדינא קאתי לה איכא למיפרך מה לשער לבן שכן מטמא כנוס ומפוזר מבוצר ושאינו מבוצר ואין דוחק דדכוותה אשכחן טובא בפ"ק דקדושין (דף ד:) גבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה וכן בתמורה בריש כל האסורין (דף כח:) ובפרק כל הבשר בתלתא דוכתי גבי בחלב פרה ורחל (דף קיד.) וגבי בחלב אחותו הגדולה (שם) וגבי בחלב עצמה (שם) דאכל הני פריך למה לי קרא הא אתיא לה בק"ו ומשני משום דאיכא למימר עיקרא דדינא פירכא:
עוד תניא בת"כ ושער בנגע הפך לבן ולא קודם מכאן אמרו אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדם לבהרת טהור. פי' שער לבן כגון זקן שזרקה בו שיבה או כיוצא בו:
עוד תניא בת"כ וטהר [את] הנגע טהור (ויקרא יג) יכול אין לי פריחה מטהרת אלא אחר חלוט מחיה בתחילה מנין אחר חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר חלוט שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר חלוט הפסיון בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני ופריחה בבגד ת"ל וטהר את הנגע טהור לרבות את כולן. פי' ובסוף שבוע שני בין אחר חלוט של סוף שבוע שני דנולדה בו מחיה או שער לבן או פשה והחליטו ואח"כ פרחה בכולן בין אחר חלוט של אחר הפטור של סוף שבוע שני דבסוף שבוע שני עמד בעיניו ופטרו ואח"כ נולדה בו מחיה או שער לבן או פשה והחליטו ואחר כך פרחה בכולו טהור:
ובמכונס - שהשתי שערות במקום אחד בנגע:
במפורד - זה במזרח הנגע וזה במערב:
במבוצר - שתי שערות באמצע הנגע, כמבצר שבאמצע העיר:
שאינו מבוצר - בחוט היוצא מן הנגע. ויש ברחבו שתי שערות. מה שאין כן במחיה דבעינן מבוצרת ומכונסת:
הפוכה ושלא הפוכה - בין שהבהרת קדמה למחיה, בין שהמחיה קדמה לבהרת. מה שאין כן בשער לבן, שאם קדם לבהרת, טהור:
ומעכבת את ההופך כולו לבן - דאם הוחלט במחיה. ופרחה הצרעת בכולו חוץ ממקום המחיה, עדיין טמא הוא. אבל אם פרחה בכולו, אע"ג דכל גופו מלא שער לבן, טהור, שאין שער לבן מעכב:
הפוכה ושלא הפוכה. בת"כ פ"ז והביאה הר"ש נושנת. מלמד שמטמאה שלא הפוכה. והלא דין הוא שער לבן וכו' אף מחיה כו'. [נושנת. מלמד שמטמאה שלא הפוכה] היא. מלמד שמטמא הפוכה. והלא דין הוא כו'. ומ"ש הר"ב משא"כ לשער לבן שאם קדם לבהרת טהור. כמפורש בס"פ:
.אין פירוש למשנה זו
מה שא"כ במחי'. דבעינן מבוצרת ומכונסת לא שיהיה חלק אחד בשר חי בצד זה וחלק אחד בשר חי בצד זה ואע"פ שהי' בין שני החלקים שיעור מחי' דהיינו כעדשה ואפי' היו שני החלקים בתוך הנגע. הרמב"ם ז"ל:
הפוכה ושלא הפוכה. פי' הרמב"ם ז"ל כשנתחדש נגע בגוף והלבין המקום ואחר זה נהפך בתוך זה הנגע רלק ושב בשר חי הוא מחי' הפוכה וכאשר התחדש נגע עגול במקום מהגוף ונשאר בתוכו בשר חי הנה הוא מחי' שאינה הפוכה וכולן סימן טומאה ע"כ:
יכין
ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה: ר"ל בעור ובשר. וגם בשחין ומכוה. אבל מחיה אינה שוה לשער לבן לטמא. רק בעור ובשר:
במכונס ובמפוזר: ר"ל כשגדילים בהנגע סמוכים זל"ז או שאחת גדילה בקצה א' של הנגע. ושער האחר גדילה בקצה האחרת של הנגע. אבל מחיה צריך שתהיה כעדשה במקום א':
במבוצר: שהנגע מתפשטת מתחת הב' שערות ומקיפתן חוצה לה סביב:
ושלא במבוצר: שעומדין תוך הנגע על קצה שלה. משא"כ מחיה אינה מטמאה רק כשהיא מבוצרת. דהיינו שתהיה המחיה בתוך הנגע שמקיף להמחיה. כמבצר שמקיף לעיר:
שהמחיה מטמא בקרחת ובגבחת: משא"כ שער לבן אמ"ט בקרחת וגבחת. אבל בעור ובשר שניהן מטמאין. ובנתק שניהן אמ"ט:
הפוכה ושלא הפוכה: ר"ל בין שהבהרת קדמה. ואח"כ נהפך קצת ממנה למחיה. ובין שהמחיה קדמה והנגע נתהווה סביב לה. משא"כ שער לבן. אם קדמו הב' שערות לבנות להנגע. אינן סי' טומאה:
ומעכבת את ההופך כולו לבן: כשהוחלט הנגע במחיה ואח"כ כסה הנגע כל הגוף חוץ מהמחיה אי שכסה הנגע כל הגוף ונטהר. ואח"כ נתגלה ממנו מחיה כעדשה טמא. [והר"ש והר"ב לא נקטו רק גוונא קמא. ונ"ל דרבותינו רק לרבותא נקטי הא. וכ"ש גוונא ב' דמפורש בקרא]. אבל שער לבן בין שנולד בהנגע ואח"כ פרח בכולו. ובין שפרח בכולו ואח"כ נולד השער לבן טהור. מיהו הבא בתחלה כולו הפך לבן ובו שער לבן או מחיה טמא. וכ"כ הבא בתחלה כולו הפך לבן בלי שום סי' טומאה שצריך הסגר ובסוף ההסגר נמצא בו סי' טומאה זה או זה טמא [רמב"ם פ"ד מטו"צ ה"ב וג']:
ומטמא בכל מראה: שאע"ג ששער לבן ג"כ מטמא בכל לובן. אף שדיהה הרבה מקרום ביצה. עכ"פ רק במראה לובן מטמא ולא בשאר מראות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת