ברטנורא על כלים כד

משנה כלים, פרק כ"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

שלשה תריסין הן - שלשה דינים חלוקין זה מזה יש בתריסין דהיינו מגינים:

תריס הכפוף - המצויין אצלנו, שמקיפים את האדם משלש רוחות:

טמא מדרס - דעשוי לשכיבה, ששוכבים עליו במלחמה. וכל שכן שטמא טמא מת, דקיימא לן כל הטמא מדרס טמא טמא מת:

שמשחקים בו בקומפון - בשדה של עמק המלך, באים שנים כל אחד חרבו בידו ותריס קטן עגול שאינו כפוף בידו השמאלית, ולמדין להגן כל אחד במגינו שלא יכהו חבירו. וקורין לו אשגרימ"ר בלע"ז:

טמא טמא מת - והוא הדין שטמא טומאת שרץ ונבילה ושאר טומאות כולן, חוץ ממדרס, שאינו נעשה אב הטומאה אם שכב עליו הזב או ישב, אלא ראשון כמגעו של זב:

ודיצת הערביין - תריס קטן ביותר שהערביים עושים לדיצה ולשמחה ולשחוק, ואינו כלי של תשמיש:

(ב)

כקתדרא - שהיא קצרה ומוקפת משלש רוחות:

טמאה מדרס - דמיוחדת לישיבה:

כמטה - שהיא ארוכה ומיוחדת להניח בה פרקמטיא, והשוכב בה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:

ושל אבנים - העשויה להוליך בה אבנים:

טהורה מכלום - לפי שפרוצה מתחתיתה נקבים גדולים כמוציא רמון:

(ג)

שנסדקה טמאה מדרס - דכיון שנסדקה ואינה ראויה ללישה, מיחדין אותה לישיבה:

טמאה טמא מת - דכלי תשמיש היא:

הבאה במדה - שמחזקת ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש:

טהורה מכלום - שמפני כובדה וגודלה אינה מיטלטלת מלאה, ואנן דומיא דשק בעינן דמיטלטל מלא וריקן:

(ד)

תיבה שפתחה מצדה - משמשת ישיבה עם מלאכתה, שיכולים להשתמש בה כשהוא יושב, בזמן שפתחה מצדה. משא"כ כשפתחה מלמעלן. והבאה במדה דתנינן במתניתין שהיא טהורה מכלום, אאינה מיוחדת למדרס קאי, דהטמאה מדרס אפילו באה במדה לעולם היא טמאה :

(ה)

תרבוסים - כלים של עור כעין ארגזים:

של ספרים - מקיזים דם:

טמא מדרס - גדול הוא וחזי לישיבה או למזגא עליה :

שאוכלים עליו - כלי תשמיש הוא :

ושל זיתים - שסוחטין בו הזיתים , לא חשיב כלי של משמשי אדם:

(ו)

בסיסאות - ואת כנו מתרגמינן וית בסיסיה:

ושל דלפקי - כלי עץ שמשימים בו צלוחיות ואשישות ואוכלים ומשקים, וממנו נוטלים ונותנים על השלחן. והבסיס שלפניו אינו לישיבה , אבל תורת כלי עליו:

ושל מגדל - אוצר של עץ. ארמריא"ו בלע"ז:

טהור מכלום - דלאו כלי הוא וצורתו מוכחת עליו:

(ז)

שלש פנקסיות הן - העשוין לכתוב בהן. כמו חנוני על פנקסו:

אפיפורין - לוח שמניחים עליו אבק של עפר וכותבים בו חשבונות. וגדול הוא וחזי לישיבה:

שיש לה בית קבול שעוה - לוח שטחין פניו בדונג ורושמין על הדונג בחרט:

וחלקה - שאין בה שעוה, וכותבים עליה בדיו, ואין לה בית קיבול:

(ח)

של זגגים - שמניחים עליה כלי זכוכית :

סרגין - עושי המרכבות. בערבי קורין למרכב, סירג. ויש מפרשים, שמסרגים את השבכות. וטהורה מכלום לפי שאינה ממשמשי אדם:

(ט)

משפלות - קופות עשויות להוציא בהם זבלים לשדות:

של זבל טמאה מדרס - לפי שראויה לישיבה:

והפוחלץ - עשוי כעין מכבר מעשה רשת , והנקבים שלו רחבים יותר ממשפלת של תבן. ואינה ראויה אפילו לקבל תבן, שנקביה רחבים ביותר, וגם אינה ראויה לישיבה, שחבלים שלה קשים ואין ראויין לישב עליהן, הלכך טהורה מכלום:

(י)

מפצים - כמין מחצלאות עשויות מחילף ומסיב וקנה וגומא וגמי וכיוצא בהן:

ושל צבעים - שהצבעים נותנים עליהם הבגדים:

טמא טמא מת - שאינם מיוחדים לישיבה, אבל תורת כלים יש להן:

ושל גתות - העשויות לכסות בהן ענבים וזיתים :

(יא)

חמתות - נאדות של עור:

תורמלין - כיסין גדולים של עור, שהרועה מניח חפציו לתוכן:

המקבלים כשיעור - המפורש למעלה בריש פרק כרים. החמת של שבעת קבים. והתורמל של חמשת קבין. וכל שכן אם מחזיקים יותר, דאז משמשים ישיבה עם מלאכתן. אבל פחות מכאן לא:

ושל עור הדג טהורים מכלום - דכל הבא מבריות שבים, טהור:

(יב)

לשטיח - לשטוח בארץ לישב עליו:

לתכריך הכלים - לכרוך בו את הכלים, כגון סכינים ומספריים ומחטים כדי לשמרן:

ושל רצועות ושל סנדלים - עור העומד לחתוך ממנו רצועות וסנדלים, טהור מכלום, דמחוסר מלאכה הוא. אבל רצועות המתוקנות כבר, טמאות, כדמוכח במסכת נגעים פרק י"א:

(יג)

לוילון טמא טמא מת - העשוי למסך לפני הפתח, טמא, לפי שהשמש מתעטף בשוליו לפעמים ומתחמם בו:

של צורות - בגד שהוא ביד רוקם ובו מיני צורות כדי לראות בו לעשות כמותו בבגד אחר:

(יד)

של ידים טמאה מדרס - לפי שפעמים נותנה על הכסת וישן עליה:

ושל תכריך נבלי בני לוי - שהיו הלוים כורכים כלי השיר שלהן במטפחת. ודרך שאר בני אדם לעשות להן תיק של עור, ואף הן טהורים :

(טו)

פרקלינין - צורת יד של עור שנושאים ציידי עופות כשתופסים בידיהן העוף, שקורין אשטו"ר ואשפרוי"ר, ובו יוצאים לצוד חיה או עוף:

טמא מדרס - לפי שנשען עליו:

ושל חגבים - ההולכים לצוד חגבים ונותנים אותם בו:

ושל קוצים - ללקט קוצים. ואית דגרסי של קייצים, המייבשים פירות הקיץ, כגון העושים גרוגרות וצמוקים בשדה:

(טז)

סבכות - כיפה שנושאות הנשים על ראשן, עשויה כעין רשת שיש בה נקבים דקין:

של ילדה - ראוי לישיבה, ולכך טמאה מדרס:

של זקנה - מעשיה מוכיחים עליה שאינה ראויה לישיבה. ובתוספתא תניא, של זקנה טמאה מדרס, שאינה מקפדת עליה ופעמים יושבת עליה . ושל ילדה שמקפדת על כליה, אינה יושבת עליה, ולכך טמאה טמא מת:

ושל יוצאות החוץ - סודר שנותנות הנשים על ראשן כשיוצאות לחוץ. ויש מפרשים, יוצאות החוץ, תרגום זונה נפקת ברא, כלומר סבכות של זונות:

טהורות - לפי שאינן חשובות כלי. פירוש אחר, סבכות שנקרעו ורוב שער האשה יוצא לחוץ, שאינן מקבלות רוב שער ראשה של אשה:

(יז)

מהוהה - בגד ישן ובלוי:

שטלייה - כמו שטלאה. מלשון טלאי על גבי טלאי. כלומר ששם הישנה טלאי על החדשה:

הולכים אחר הבריאה - דנין אותה כדין הבריאה, אם טמאה טמאה, ואם טהורה טהורה :

קטנה על הגדולה - בין שתיהן מהוהות בין שתיהן בריאות:

הולכים אחר הגדולה - ואם הגדולה נקובה כמוציא רמון שבשבירה כזו נטהרה, גם הקטנה המחוברת עמה טהורה אע"פ שהיא שלימה. ואם הגדולה שלימה והרי היא מקבלת טומאה, אף הקטנה המחוברת עמה טמאה אע"פ שהיא נקובה במוציא רמון:

הולכים אחר הפנימית - אם טמאה הפנימית טמאה החיצונה, ואם הפנימית טהורה החיצונה נמי טהורה:

ר' שמעון אומר כף מאזנים - לפרושי מלתא דתנא קמא קאתי. ובכף מאזנים של מתכות טמאה איירי , דאם טלאה בתחתית המיחם מבפנים, טמא המיחם, ואם טלאה מבחוץ, טהור המיחם:

טלייה על צידה - שהדביק הטלאי על דפנות המיחם לא בתחתיתו, בין מבחוץ בין מבפנים טהור. ומסקנא דכולה פרקין וטעמא דכולהו טמא מדרס וטמא טמא מת וטהור מכלום האמורים כאן הוא, דכל דבר הראוי לשכיבה, והוא שיהיה עשוי לשכיבה או לישיבה או להשען עליו, טמא מדרס. לבד אם הוא כלי חרס דאינו מטמא מדרס, דהכי ילפינן מקרא דכתיב (ויקרא טו) ואיש אשר יגע במשכבו, מקיש משכבו לו, מה הוא יש לו טהרה במקוה אף משכבו שיש לו טהרה במקוה, יצא כלי חרס שאין לו טהרה במקוה. והמפץ העשוי לשכיבה, אע"פ שאין לו טהרה במקוה מדכתיב (שם יא) כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא, והאי לאו כלי הוא, מכל מקום טמא מדרס, דמרבינן ליה מקרא דכתיב כל המשכב, כל לרבות את המפץ, ואין לו טהרה עד שיחתך וישאר ממנו פחות מששה על ששה. וכלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה, טהורים מכלום. וכן כל דבר הבא מן הים, טהור. וכלי עץ הבא במדה, שמחזיק ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש, נמי טהור מכלום, לפי שאינו מיטלטל מלא. וכן דבר שאין עליו תורת כלי, או שיש לו תורת כלי ואינו ממשמשי אדם אלא משמשי משמשיו, טהור, כגון תרבוס של זיתים ומפץ של גתות וסדין של צורות, דאמרינן במתניתין שהן טהורין מכלום, דלא חשיבי כלים של משמשי אדם: