פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) וקידש אשת חרש הפקחת:    לכאורה נראה ה"ה אם פקח קידש אשה חרשת ובא פקח אחר וקידש אותה תופסי' קידושין של שני כמ"ש לעיל בשנים שקדשו לפני עדים קרובים מדרבנן:


(ב) והיא מותרת לבעלה:    אף על גב אם גירש החרש ונשאת לפקח אז אפילו לחרש אסורה לבעלה כמ"ש בסי' י' מ"מ כאן לא גירש לא חיישינן שמא יאמרו גירש כיון אפילו אם היה מגורש ליכא א"ד דהא קדושי חרש רק מדרבנן ואם בא פקח ונשא אותה אפילו חרש אסורה לבעלה כשם שאסורה לבועל כך אסורה לבעל ובספר ב"ה כתב כיון דליכ' א"ד לא קנסינן אותו:

סעיף בעריכה


(ג) שוטה:    אף על גב בחרשת תקנו חז"ל נישואין משום חרש וחרשת קיימא בתקנות חז"ל ואית' שלום ביניהם משא"כ בשוטה בטור איתא שוטה ושוטה וכתב בדרישה בשם מהרש"ל דתלי' במבטא שוטה זכר בסג"ל שוטה נקיבה בקמץ ועיין סי' קכ"ד:


(ד) אבל אם דעתו צלולה:    יש כאן חסרון הניכר דעתו צלולה מקודשת בודאי ועתים שוטה וא"י העת אז חוששין ואין ודאי קידושין ועיין ב"י ובד"מ, ואם דעתו משובשת ואין משיג דבר על בוריו מדייק בח"מ דיש חשש קידושין:

סעיף געריכה


(ה) ומתיישבין:    כלומר חוקרי' הרבה אם הוא שיכור כלוט ועיין סי' קכ"א:

סעיף דעריכה


(ו) סריס אדם:    והוא פ"ד וחייבי לאוין הוא מ"מ קידושין גמורים הם כמ"ש בסמוך וסריס חמה כשר:


(ז) וי"א שאיילונית ודאית וכו':    כ"כ תוספות ריש יבמות ובפ' המדיר והרא"ש כשלא הכיר א"צ אפי' מדרבנן וגרע משאר מומין דאין אדם מוחל על מום כזה מיהו אם היא ספק איילונית היינו שאין ניכר היטב הסי' צריכה גט מיהו הנ"י כתב בשם ר"ת דצריכה גט מדרבנן:

סעיף העריכה


(ח) וצריכין גט:    אם הם קידשו פשיט' יש חשש שמא זכרי' הם ואם הם נתקדשו צריך האנדרוגינוס גט לענין אם יבוא א' עליו דרך נקבות ולא יהיה חייב משום ספק א"א, והבא עליו דרך זכרות חייב כמו הבא על הזכר אף להרמב"ם דס"ל דהוא בריה בפני עצמו מ"מ התורה רבת' דכתיב את זכר ועיין בר"ן ס"פ הערל ובש"ג שם ועיין ברמב"ם פ"א ה' א"ב ובמגיד פ"ד ה"א ועיין באורח חיים סימן תקפ"ט דאינו מוצי' אפילו לזכר ועיין ביורה דעה סי' רפ"ה, טומטום הוא זכר או נקיבה אלא שהוא מכוסה ואנדרוגינוס יש לו זכרות ונקבות:


(ט) וי"א דאנדרוגינוס ודאי זכר:    וא"ל ממ"ש טור בסי' כ"ב אם מתייחד עם נשים אין מלקין אותו ואם הוא זכר ודאי למה אין מלקין אותו די"ל יחוד שאני דליכ' א"ד כ"כ בפרישה מיהו לישנ' דהטור אין מיושב:

סעיף ועריכה


(י) ואין ראוי לעשות כן:    כתב המגיד כיון שאינו ראוי לביאה ולא לחופה לשיטות הרמב"ם כמ"ש בסימן ס' גם יש לחוש שמא יגע בבשרה:

סעיף זעריכה


(יא) הרי זו מקודשת קדושין גמורים:    עיין מ"ש ריש סימן ט"ו ומכ"ש המקדש אשה ויש לו אשה אחרת אף על גב דעובר על חר"ג ה"ז מקודש' ד"מ וצרת יבמ' בכלל איסורי לאוין ועשין היא ועיין סי' קס"ב וצרת ערו' היא אשת אח שלא במקום מצוה ומחייבי כריתות היא ואין תופסים בהן קדושין וצרת יבמ' שאני ומ"ש חוץ יבמה וכו' הטעם הוא משום דכתב לא תהיה אשת המת החוצ' ואנן מסופקי' אי ללאו אתא וקדושין תופסי' בה או לא תהי' היינו דאין בה הויה וקדושין אין תופסין בה ש"ס:

סעיף טעריכה


(יב) ואפילו זרעו:    משמע דקאי על מ"ש דקדושיו קדושין גמורים הם וכן מסתבר כיון דמומרת דינה כישראלית אף על פי שחטאה ישראלית היא א"כ הולד ממנה הוא ישראל ודינו כמומר אפי' אם היא פרוצה ביותר מ"מ הוי כעכו"ם הבא על הישראלית והולד כמות' וכן כתוב בח"מ וכן גר שחזר לסורו וקידש קדושין גמורין הן כמ"ש ביורה דעה סי' רס"ח:

סעיף יעריכה


(יג) עכו"ם:    היינו כותי שקידש אף על גב דאמרי' פ"ק דחולין דעשאו' כעכו"ם גמורי' לא עשאו אותה לעכו"ם גמורי' אלא לחומר' ולא לקול' כמ"ש בב"י סס"ד אף על גב דבספ"ק דיבמות אמר שמואל עכו"ם כותי שקידש בזה"ז לא חיישינן שמא מעשרת שבטים הוא אפי' במקומות אשר הם שכיחי' משום דעשאו כנכרי' גמורים אפי' לקולא צ"ל שם פ"ק דחולין אתמר לענין שאר אסורים י"ל לקולא לא אמרינן ואם קידש חיישינן לקדושין, אבל ביבמות אמר שמואל דינו לענין קדושין ש"מ דעשאו אותם לנכרים גמורים אפי' לקולא:

סעיף יאעריכה


(יד) ה"ז ספק מקודשת:    ול"ד להאומר תתקדש לחציה דמקודשת דשם יכול לקדש לכולו אבל כאן א"י לקדש לכולו, אף על גב כשהיא חציה שפחה וחציה ב"ח לכ"ע קדושין תופסין בה מדינא דש"ס כמ"ש בסמוך שם גזירת הכתוב הוא דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש כ"כ הר"ן דף תרכ"ג:

סעיף יבעריכה


(טו) צריכה גט:    דקדושין תופסין בה ואינן קדושין גמורים לענין מיתה כ"כ הרא"ש וכן הוא לדעת הר"ן וכן יש לפרש דברי הרמב"ם והבא עליה אין חייב מיתה לכ"ע ואם קידש אחר קודם השיחרור אין תופסים קדושי השני דע"כ לא מבעי' בש"ס אלא אם בא עליה אחר השחרור אבל קודם השחרור דצד ב"ח תופסין לראשון תו אין תופסין קידושי השני וכבר הכריע המגיד דעיקר הגירס' ברמב"ם נשתחררה ואח"כ קדשה אחר א"כ אם נתקדשה קודם השחרור ליכ' ספק, ולמ"ש ליכא פלוגת' בין הרמב"ם להרא"ש אף ע"ג דהטור כתב דפליגי אין מוכרח למ"ש המגיד והר"ן דפוסל הרמב"ם כמ"ד מקודשת ומ"ש אינה מקודשת קידושין גמורים היינו לענין מיתה וכן הוא לדעת הרא"ש:


(טז) מקודשת לשניהם:    דמספק' לן אם גמרו קדושי הראשון אחר השחרור או פקעי וכן אם לא קידש אחר הרי היא מקודשת מספק לראשון ואם בא עליה הראשון אחר השחרור ס"ל להמגיד מסתמ' מקדש אותה בביאה והר"ן ס"ל כיון דאנן מסופקים אם גמרו הקידושין או פקעי איך ס"ד דהמקדש ידע דפקעי קידושין ומקדש אותה, ואם רוצה בה שתהיה אשתו אחר השחרור כתב הרמב"ם דא"צ קדושין אחרים והיינו לדעת המגיד משום הביאה היא הקידושין והב"י ס"ל אפילו ביאה לשם קידושין א"צ כיון דקדושין של הראשון תופס מדאוריית' א"צ קדושין אחרים ואם יש לו כמה נשים ואחת מהן חציה שפחה וחציה בת חורין אינה פוטרת שאר הצרות בחליצה של זו ולא מבעי' אחר השחרור דאינה פוטרת דהא ספיק' הוא אם גמרו הקדושין אלא אפילו קודם השחרור עכ"פ היא גרוע משאר הנשים דהא הבא עליה אין חייב מיתה לכן אינה פוטרת וכ"כ בח"מ:


(יז) או מגרש ראשון:    בטור אית' אחד מגרש משמע אפילו אם השני מגרש אותה מותרת לראשון ול"ח שמא יאמרו דהראשון גירש אותה ועכשיו מחזיר גרושתו דהכל יודעים שאין קדושין שלו היה קדושין מעליות', ומ"ש כאן בש"ע דהראשון מגרש כתב ע"פ מ"ש בבדק הבית דחיישינן שמא יאמרו וע"ש ואם קדשוה שני אחים אחד קודם השחרור ואחד לאחר השחרור ומתו מותרת לאח השלישי ואין שייך לומר כאן דהיא אשת שני מתים כי ממ"נ אינה מקודשת אלא לאחד ש"ס: