שולחן ערוך אבן העזר קכד

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קכד | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    תא שמע על התורה ספריא שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

על מה נכתב הגט
ובו תשעה סעיפים:
אבגדהוזחט

סעיף א עריכה

גט שכתבו על איסורי הנאה, כשר. מיהו, בדבר שצריך ביעור מן העולם וצריך שריפה, אם כתב עליו הגט, בטל (הר"ן פרק בתרא דגיטין):

סעיף ב עריכה

כותבין הגט על דבר שיכול להזדייף, והוא שיתננו לה בעידי מסירה. כיצד? כותב על הנייר המחוק ועל הדפתרא ועל החרס ועל העלין ועל יד העבד ועל קרן הפרה, ומוסר לה העבד והפרה או שאר דברים בפני עדים. אבל לא יחתוך יד העבד וקרן הפרה ויתן לה, ואם כתב [וחתך] ונתן לה, אינו גט, משום דבעינן שלא תהא קציצה בין כתיבה לנתינה.

הגה: וכותבין על כל דבר תלוש (טור) ויש אומרים דוקא בדבר שהוא של קיימא, אבל אם כתב בעלה של בצלים או ירקות וכדומה לזה, פסול (הר"ן פרק שני). ולכתחלה יש לכתבו על קלף מתוקן לספר תורה תפילין ומזוזות, אבל לא בעינן מעובד לשמו; אבל אין עיכוב בדבר זה (מ"כ בסדר גיטין) ואפילו אם נכתב על נייר שקורין פפי"ר, בכל כתב, כשר (גם זה שם). ועיין לקמן ריש סימן קכ"ו:

סעיף ג עריכה

טוב לחתוך הנייר למדת הגט, שלא יצטרך לחתוך ממנו אחר כתיבה. ואם טעה הסופר לאחר שכתב קצתו ורוצה להתחיל באותו נייר עצמו, יחתוך תחלה המועט שכתב.

הגה: אם כתבו על נייר גדול, וחתכו לאחר הכתיבה קודם הנתינה, פסול. אבל אם חתך ממנו מעט, כדי ליפותו, לא מקרי קציצה (טור בשם הרא"ש). וכל שלא חתך ממנו הרבה יותר מכתיבת הגט, הוי כליפותו (כן משמע בסה"ת). אבל לכתחלה חותכין ממנו הכל קודם הכתיבה, אפילו הנקבים שעושין כדי לשרטט על ידן, ושאר הדברים, יחתוך הכל קודם השרטוט, דהשרטוט צורך כתיבה הוא (סדר גיטין). כתבו על ספר, אף על פי שיש בו ענינים אחרים, ונתן לה הכל, כשר (טור בשם העטור):

סעיף ד עריכה

אין כותבין גט במחובר, אפילו יתן לה המחובר כמו שהוא, דבעינן "ונתן בידה" (דברים כד, א). ואפילו חתמו העדים אחר שתלשו, ואחר כך נתנו לה, אינו גט. ואם כתבו על העלה הזרוע בעציץ (פירוש, כעין חצי קדרה של חרס שזורעין בה) נקוב, אף על פי שנתן לה העציץ כולו, פסול, שמא יקטום. אבל כותב הוא על חרסו של עציץ ונותן לה, והוא שיהיו עדי מסירה לפנינו, שחרס דבר המזדייף הוא:

הגה: והוא הדין בעציץ שאינו נקוב; ויש אומרים דבשאינו נקוב לא גזרינן שמא יקטום (תמצא מבואר שתי הסברות בבית יוסף):

סעיף ה עריכה

אין כותבין במחובר, אפילו טופס. כתב הטופס במחובר, ותלשו ואחר כך כתב התורף וחתמו ונתנו לה, כשר:

סעיף ו עריכה

היה הגט חקוק על ידו של עבד בכתובת קעקע והיה יוצא מתחת ידה והיו העדים חקוקים על ידו, הרי זו מגורשת אף על פי שאין שם עידי מסירה, שהרי אינו יכול להזדייף. ואם היו מוחזקים בעבד שהוא שלו, וגט חקוק על ידו והוא יוצא מתחת ידה, והיא אומרת: בעדים נמסר לי, הרי זו ספק מגורשת, שמא מעצמו נכנס לה, שהגודרות (פירוש, כל דבר שמהלך בדרכים ובשוקים, שיתכן לומר מעצמו נכנס) אין להם חזקה.

הגה: ודוקא במקום שאין להם חזקה, אבל במקום שיש להם חזקה, מגורשת (בית יוסף). ועיין בחושן המשפט בדיני חזקות:


סעיף ז עריכה

היה הגט חקוק על הטבלא, והעדים עליו, והוא יוצא מתחת ידה, ואומרת שנתנתו לו וחזר ונתנו לה, אף על פי שהם מוחזקים בטבלא שהיא שלה, הרי זו מגורשת, שהאשה עצמה כותבת את גיטה:

סעיף ח עריכה

חקק הגט על טס של זהב ונתנו לה ואמר לה: "הרי זה גיטך וכתובתיך" הרי זו מגורשת ונתקבלה כתובתה בכדי שווי הטס.

הגה: אבל נתן לה סתם, הרי הכל שלה מכח נתינת הגט, וצריך ליתן לה כתובתה משלם (כן משמע בגמרא וכן כתב הר"ן):

סעיף ט עריכה

לא יתננו לה עד שתתיבש הכתיבה והחתימה יפה, פן יהא קרוי כתב שיכול להזדייף: