ביאור הגר"א על אורח חיים כה

►| ביאור הגר"א • על שולחן ערוך אורח חיים כה |◄

סעיף א

סעיף א: אחר כו' — נימוקי יוסף וטור: שמעלין בקדש — דברי המחבר, וכתב כן על פי הזוהר, עיין שם זהר חלק ג קג ב, וכמו שכתב בכ"מ בכסף משנה, או: בכמה מקומות, שציצית הוא הכסא, ותפילין הוא אדם מלמעלה, והן תשמישי קדושה. ועיין בית יוסף בשם האגור ובדיני מהרי"ו ס"כ, ובגמרא במקומות הרבה:

והמניחין כו' — עיין להלן סימן כ"ח סעיף ב:

כדי שלא כו' — יומא לג א והרבה מקומות בש"ס, ועיין ט"ז:

ומיהו כו' — עיין מגן אברהם ס"ק ב. ועיין לקמן סימן תרכ"ה בהג"ה מה שכתב שם:

סעיף ב

סעיף ב: מי כו' וילך כו' — זהר חלק ג רסה א:

ושם יתעטף כו' — רוצה לומר, דאינו צריך להתעטף בטלית גדול קודם התפילין, כנ"ל סעיף א, וגם קודם הליכה לבית הכנסת, דכל זה יוצאין בטלית קטן. וכל שכן אם רוצה להתעטף בטלית גדול קודם, וכמו שכתב בהג"ה: והעולם כו'. ועיין ט"ז ס"ק ב':

סעיף ג

סעיף ג: הרא"ש כו' — דנקראין "פאר", כמו שכתוב בפרק א ופרק ב דברכות ופרק ב דסוכה:

סעיף ד

סעיף ד: צריך כו' — ותפילה, ממה שכתב שם: "ומתפלל". ר' יונה, וכן כתבו תוס' י"ד ב' ד"ה ומנח כו', ותפלה כו':

סעיף ה

סעיף ה: יכוין כו' — טור. וכן כתב הר"י על מה שכתוב שם: "הרוצה שיקבל עליו" כו':

על כו' ועל כו' — כמו שכתב להלן סימן כ"ז ס"א וס"ט:

שהם מורים כו' ואשר כו' — כמו שכתוב: "למען תדע" כו' "ובכל אלהי מצרים" כו', וכיוצא בו הרבה:

שהוא במוח — שבת סא א:

שהוא עיקר כו' — כמו שאמרו בפרק ב דאבות, "שבכלל דבריו דבריכם", ואמרו בירושלמי דברכות: אי את יהיב לבך לי, אנא ידע דאת כולה דילי; ואמרו במדרש רבה: הלב חושב, הלב מתאוה כו'. ולכן צוה יתברך להניח שם התפילין, לקבל עול מלכות שמים בלב ונפש:

ויניח כו' — מנחות לו א:

ויברך כו' — שם:

ויש אומרים כו' — לפירוש תוס' שם. ותלוי בחילוף הגירסאות, דלגירסת ספרים שלנו "חוזר ומברך", אי אפשר לפרש אלא כפירוש תוס', דמאי פריך ומאי משני? וכן הוא בתנחומא. ולגירסת הרי"ף ורמב"ם, דלא גרסינן "חוזר" אלא "מברך", על כרחך כפירוש רש"י. ודעת רש"י ורי"ף ורמב"ם עיקר, וכן כתב הרשב"א בתשובה דגירסא דידהו נכונה מאד, דלא גרסינן "חוזר". וראיה מכרחת ממה שכתוב בתוספתא דברכות פרק ו (הלכה טו) וזה לשונה: וכשהוא מניחן אומר אשר קדשנו כו' להניח תפילין. וקושיא עצומה לפירוש תוס' מתוספתא הנ"ל. ועוד קשה מתוספתא פרק הנ"ל גבי ברכת תרומה ומעשר (ראו שם הלכה יט), וזה לשונה: "היה מהלך להפריש תרומה ומעשרות מברך ברכה אחת", וכן פסק הרמב"ם בפרק א מהלכות מעשרות הלכה י"ו, שאם הפריש מעשר ותרומת מעשר ומעשר עני ומעשר שני בבת אחת ולא סח ביניהן, מברך ברכה אחת; ואם הפסיק ביניהם, מברך על כל אחת ברכה הראויה לו, וכן פסק טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן של"א סעיף ע"ח, ולא הגיה שם הרב כלל, הרי דיכול לברך ברכה אחת אפילו לכמה מצות שחלוקים כל אחת בפני עצמה ולא שם אחד להם, רק אם לא הפסיק. ועוד, היאך תיסק אדעתין לברך ב' ברכות על של ראש כשסח ביניהם, אחר ששל יד כבר מונח? וכן כשאין לו אלא תפילין של ראש, כמו שכתב סימן כ"ו סעיף ב, והיאך יאמר ב' פעמים "וצונו" על מצוה א'? ומאי שנא מכמה טליתות של ציצית אם לבשם בבת אחת, דמברך רק ברכה א' כשלא הפסיק ביניהם? וכאן יברך ב' ברכות, לבד "להניח" שבירך כבר על של יד. וקושיית תוס' דברכות ס' ע"ב ד"ה אשר כו', שדוחק לפרש שם "כי מנח אדרעיה כו' ארישיה" כו' בהפסיק, קושייתם פריך גמ' במנחות ל"ו א' ומשני: סח מברך ב', לא סח כו', ורוצה לומר דבברכות שם חשיב סדר ברכות, וחשב נמי כמה ברכות נמצאו במצות תפילין כמו בתרומה ומעשר כנ"ל, בהפסיק ביניהן; ולפי זה לא פליגי גמ' דילן עם התוספתא הנ"ל וירושלמי פרק ד דדמאי גבי תרומה ומעשר, וכן עם הזוהר כנ"ל. וכן דעת רב האי גאון ורב אחא משבחא, וכן עיקר:

וטוב כו' — עיין לקמן סימן ר"ו סעיף ו:

סעיף ו

סעיף ו: אם פגע כו' — יומא לג ב לפירוש רבינו תם שם, כפירוש רש"י ומנחות לו א ד"ה וקשרתם כו':

סעיף ז

סעיף ז: יברך כו' — כמו שכתוב: "להניח ברכה" כו':

סעיף ח

סעיף ח: לפיכך כו' — גמ' שם:

וכן בשל ראש כו' – הרא"ש, דעל שניהם קאמר "משעת" כו', וכפירוש רבינו תם שם, דקשירה היינו הידוק, כמו קשירה דחולין ע"ז ב' ונדה כ"ו ב' וע"ז ה' א'. דאי אפשר לומר קשירה ממש, הקשר בכל יום, כפירוש ר' אליהו; דאם כן איפכא מיבעי ליה, "משעת קשירה עד" כו'. ובעירובין צ"ד א' קרי לה קשר של קיימא, ואם איתא, לאו קשר של קיימא הוא, כמו שכתוב בריש פרק ט"ו דשבת ופרק בתרא דמקוואות, "ותפלה של ראש" כו' "ושל זרוע" כו'. ועיין תוס' דמנחות שם ד"ה משעת, ובחולין ט' א':

סעיף ט

סעיף ט: אסור כו' — כפירוש תוס' שם ד"ה סח, וכן כתבו כל הפוסקים, דלא כפירוש רש"י ד"ה סח וכמו שכתבו תוס' בשמו בד"ה עבירה:

ואם כו' — כפירוש רש"י:

ולדידן כו' — כפירוש תוס':

סעיף י

סעיף י: אם סח כו' — ברכות מ א, ועיין תוס' שם:

באם כו' — כמו שכתוב בסוכה ל"ח ב', "מכאן" כו', ועיין רש"י ותוס' שם:

סעיף יא

סעיף יא: אחר כו' — דהברכה קאי על שניהם לכל הפירושים, ולכן סח כו', וטוב למעט ההפסק:

ויש כו' ואף כו' — כמו שכתוב ביומא ל"ג ב' לפירוש רבינו תם, כנ"ל סעיף ו:

יש כו' — וסימן לדבר, ברכת קריאת שמע ותפילה. והוציאו מזוהר סוף פרשת במדבר ק"כ ב': בקדמייתא בשעתא כו', ולבתר תפלה של יד דאיהו כו'. ומיהו אינו הכרח דדוקא מיושב, ועיין בפרשת תרומה קל"ט ב' מחלוקת דשמאי והלל כו', ועיין זוהר סוף פרשת חיי שרה קל"ב ב'. וסובר הרב דדווקא מיושב, וליתא, דתפילת היוצר אינו דווקא בישיבה, כמו שכתוב בסוף פרק א דברכות: בית הלל אומרים: עומדין וקורין, יושבין כו'. ועיין בפרשת תרומה כנ"ל:

ובמדינות אלו כו' — הוא על פי מה שכתב בריש סימן ח' בשם הירושלמי, שכל ברכות המצוות מעומד; אבל כבר כתבתי שם דליתא, ואין פלוגתא בזה, אלא תפילין של ראש מעומד על פי הזוהר, ותפילין של יד אין קפידא כנ"ל. וכן סמ"ק ושאר פוסקים לא כתבו מעומד אלא עומר ציצית ותפילין, משום דכתיב "לכם". וכתב דלכן נוהגין להבדיל מעומד, דכתיב "והבדלתם לכם". ותוס' כתבו להבדיל מיושב. וקידוש לכולי עלמא מיושב, כמו שכתוב סימן רע"א:

סעיף יב

סעיף יב: נשמטו — שם. וכן כתב הרא"ש בהלכות קטנות בשם הר"י, וזה לשונו בסימן ה: וצריך לברך כשימשמש בהן אחר הנחתן, דקיימא לן כרבנן דר"א כו'. וממורי הר"ר שמואל בר שניאור שמעתי שאינו צריך אלא כשנשמטו כו'. אבל הוא דחוק, וכל הפוסקים כתבו כסברא ראשונה סתם:

הזיזם כו' וכבר כו' – עיין מה שכתב שם:

מי שמניח כו' – אף לסברא שפסק בהזיזן כו' שצריך לברך, וכל שכן בנשמטו דלכולי עלמא צריך לברך, וכאן הוא כנשמטו? מכל מקום, כיון שבתחילת ההידוק נפסק, עדיין לא חלה ברכה ראשונה על שום מצוה, ועכשיו הנחה ראשונה הוא. בית יוסף:

אם הותר כו' אבל כו' – דהוה ליה כנשמטו, כנ"ל. אבל קודם הנחת תפילין של ראש, אף בנשמטו אין צריך לחזור ולברך, דהא עדיין ברכה הראשונה קאי על של ראש, דלכן סח כו'; ואם כן הוא הדין בנפסק הקשר אפילו אחר ההידוק קודם הנחת של ראש, דאינו צריך לחזור ולברך, ודלא כמו שכתב בתחילה: "ובתחילת ההידוק" כו', וכן כתב בט"ז. ומה שכתב מגן אברהם ס"ק כ"ד, משום דעשיית קשר מפסיק, ליתא; דאם כן, כל שכן בתחילת ההידוק, כמו שכתוב ברכות מ א. ויותר הפסק הוא בין ברכה להתחלת המצוה מבין מצוה לחבירתה או באמצע המצוה, ועיין לעיל סימן ח' סעיף י"ד. אלא ודאי דאין עשיית הקשר הפסק, דלא הוי הפסק אלא שיחה או היסח הדעת; ואם כן, דינה כמו בהותר. וכן כתב בדרכי משה ס"ק ח': ולי נראה דלא דמי כו' דשאני כו'. אלא דסוף דבריו אין מובנים, שכתב: "וכמו שכתבתי לעיל סימן ח", דלפי זה – אפילו אחר הנחת תפילין של ראש אינו צריך לברך, וכמו שכתב כאן בהג"ה. אלא צריך לומר דכאן הוא כנשמטו, כנ"ל, ואם כן לא דמי לשם. ועיין מגן אברהם ס"ק כ"ג:

מותר כו' – כמו בסוכה ובלולב מיום ב', ואפילו במקדש, ושאר מצוות:

ולא כו' – אפילו אחר יאוש ושינוי רשות, כמו שכתוב לקמן סימן תרמ"ט סעיף א, דלא כמו שכתב בבית יוסף בשם אורחות חיים, ולכן השמיטו בשולחן ערוך. ואיסור גזולין משום מצוה הבאה בעבירה, כמו שכתוב בריש פרק ג' דסוכה, ואפילו אחר יאוש, ולעניין ברכה – אפילו אחר שינוי מעשה, כמו שכתוב לקמן סימן תרמ"ט סעיף א', וכל שכן יאוש ושינוי רשות, וכמו שכתבו תוס' שם:

סעיף יג

סעיף יג: שלש קדושות – טעות סופר, וצ"ל להיפוך, וכן כתב בשל"ה והביאו מגן אברהם. וזה לשון ספר המוסר ל"א ב': ראוי שלא יסירם עד שנאמר קדיש תתקבל שאחר סדר קדושה, בעניין שיענה עם התפילין ג' קדישין, נגד שי"ן של ג' ראשים שיש בתפילין, וכן יענה עמהם ד' קדושות כנגד שי"ן של ד' ראשים שבצד שמאל. והם "ברכו את ה'", שהוא דבר שבקדושה, וקדושת "בשפה ברורה", וקדושת העמידה, וקדושת "ומקבלין דין מן דין":