ביאור:בראשית א כו

בראשית א כו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ'."

תרגום ויקיטקסט: ואלהים אמר: אני והאדמה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, שיהיה דומה לאדמה בגופו ודומה לי בנשמתו; ובעזרת הצלם האלהי שלהם, הם ירדו (ישלטו וימשלו) בכל בעלי החיים - בדגת הים, ובעוף השמיים, ובבהמה, ובכל חיות הארץ, ובכל הרמש הרומש על הארץ.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית א כו.

פסוק זה מתאר את התכנון והמטרה שלשמה ברא ה' את האדם על הארץ, ולכן ראוי להתעמק בו כדי להבין למה אנחנו כאן ולמה ה' מצפה מאיתנו.

נַעֲשֶׂה אָדָם - למה בלשון רבים?

הבורא הוא אחד ויחיד - ועובדה זו מודגשת גם בתחילת פסוקנו וַיֹּאמֶר וגם בתחילת הפסוק הבא וַיִּבְרָא. אם כך, מדוע אלהים אומר נעשה בלשון רבים? ישנם כמה פירושים (להרחבה ראו ביאור:ה' בלשון רבים):

1. צורת הרבים היא צורת-דיבור מקובלת של מלך. זה נקרא "ריבוי מלכותי" - pluralis majestis.

2. הבורא התייעץ עם המלאכים. לא מפני שהוא צריך את עצתם, אלא כדי ללמדנו דרך ארץ - שגם הגדול צריך להתייעץ עם הקטנים ממנו (רש"י).

כש-72 הזקנים נדרשו לתרגם את התורה ליוונית, בימי תלמי המלך, הם חששו שתלמי - המלך האבסולוטי - יתקשה להבין רעיון זה (שהגדול צריך להתייעץ עם הקטנים) ויחשוב שיש שתי רשויות בשמיים, ולכן שינו ותרגמו "אעשה אדם בצלם ובדמות". ראו תרגום 72 הזקנים.

3. האדם כולל נשמה אלהית וגוף ארצי; נעשה = אני והארץ - אני אתן את הנשמה והארץ תתן את הגוף (ע"פ אברבנאל, הדרך הא').

מה זה בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ - הרי לה' אין תמונה?!

עקרון חשוב בתורה הוא שלה' אין תמונה מוחשית, (דברים ד טו): "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ", (ישעיהו מ יח): "וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל, וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ?!". אם כך, מהם אותם צלם ודמות שבהם ה' ברא את האדם? המפרשים פירשו בכמה דרכים.

1. המילה בצלמנו נרדפת לכדמותנו ומתארת דמיון בין ה' לאדם. אבל הדמיון אינו בצורה החיצונית אלא בתכונות ופעולות - כגון חיי נצח, יכולת להבין ולהשכיל, לבחור בין טוב לרע, וליצור עולמות חדשים. ה' רצה ליצור אדם שיהיה דומה לו בדברים אלה: "בעבור שנשמת האדם העליונה שאיננה מתה נמשלת בחיותה לשם" (אבן עזרא), "כדמותנו - להבין ולהשכיל" (רש"י), "צלם נאמר הוא על הצורה הטבעית... אשר אותו העניין באדם הוא... ההשגה השכלית" (מורה נבוכים א א), "בצלמנו - שהוא עצם נצחי ושכלי" (ספורנו), "התורה מאריכה בפרשת מעשי בראשית כדי ללמדנו לימוד חשוב ביותר - 'ללכת בכל דרכיו' - ולהורות לאדם להידמות לבוראו, ולהיות אף הוא יוצר" (הגרי"ד סולובייצ'יק, "ימי זיכרון", עמ' 86). ולמה בלשון רבים? כי האדם דומה גם לה' וגם לארץ - לה' בנשמתו ולארץ בגופו: "כי ידמה לשניהם: במתכונת גופו - לארץ אשר לוקח ממנה, וידמה ברוח - לעליונים, שאינה גוף ולא תמות" (רמב"ן).

אולם, ברוב התנ"ך המילה "צלם" מבטאת עצם מוחשי וגשמי ביותר, כמו למשל (במדבר לג נב): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ", וקשה לפרש שדווקא כאן הכוונה לדבר מופשט או רוחני. אילו הכוונה הייתה לציין דמיון רוחני בלבד, היה מספיק לכתוב "כדמותנו".

2. המילה בצלמנו מתארת לא את צורת האדם אלא את אופן בריאתו. "בצלמנו - בדפוס שלנו" (רש"י). צֶלֶם הוא דפוס - תבנית שיוצקים לתוכה חומר נוזלי כדי ליצור חפץ כלשהו. "צלם א-להים" אינו דמות מוחשית של א-להים, אלא דפוס-תבנית השייך לא-להים. והדבר מדגיש את חשיבותו וחביבותו של האדם, "שהכל נברא במאמר והוא נברא בידיים... נעשה בחותם כמטבע העשויה על ידי רושם" (רש"י), כמו שנאמר (תהלים קלט ה): "ותשת עלי כפכה", (איוב לח יד): "תתהפך כחומר חותם".

ראיה לפירוש זה, שגם כמה דורות אחר-כך, לא נאמר שהאדם הוא "צלם אלהים", אלא רק שהוא נעשה בצלם אלהים, (בראשית ט ו): "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם - בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" - הדגש הוא לא על הצורה אלא על אופן העשיה.
מצד שני, לפי פירוש זה היה ראוי להדגיש את אופן העשיה ולכתוב משהו כמו "ויברא אלהים את האדם במו ידיו".

3. המילה בצלמנו מתייחסת להמשך הפסוק "וירדו... בכל הרמש הרומש על הארץ". בריאת האדם "בצלם אלהים" נועדה לאפשר לו למשול בבעלי-החיים. כשבעלי-החיים הסתכלו על אדם הראשון, נדמה להם שהם רואים את א-להים - המראה שלו עורר בהם יראת-כבוד וגרם להם להיכנע לפניו ולשרת אותו. "בצלמו - שליט בראו" (רס"ג). המחשה מסויימת לעניין זה ניתן לראות גם בימינו אצל מאלפי חיות, הגורמים לחיות גדולות וחזקות מהם להיכנע לפניהם. דוגמה נוספת ניתן לראות בסרט זה, שבו 15 אריות רעבים עוזבים את טרפם ובורחים מפני 3 בני-אדם. התוכנית המקורית של הבריאה היתה שכל בני-האדם יוכלו למשול בחיות באופן זה.

לפירושים נוספים ראו "צלם אלוקים", הרב חיים נבון, בית המדרש הוירטואלי.

האם האדם עדיין "בצלם אלהים"? ראו בביאור לפסוק הבא.

וְיִרְדּוּ - מה זה לרדות, ומה האדם אמור לעשות בעולם?

1. רדיה נזכרת בפסוקים רבים במשמעות של שליטה בחזקה ואכזריות, כמו (ויקרא כו יז): "וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם"; ראו ביאור:רדה1.

אולם, קשה לפרש שה' ברא את האדם רק כדי שינצל וישעבד באכזריות את בעלי-החיים האחרים שה' ברא.

2. בכמה פסוקים, רדיה היא ניהול שמטרתו לארגן את העובדים לביצוע פרוייקט גדול, (מלכים א ה ל): "לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה", וכן מלכים א ט כג, דברי הימים ב ח י. מסתבר שמטרת בריאת האדם היא רדיה מהסוג השני: הוא אמור לנהל ולהנהיג את עולם החי בתבונה (רש"ר הירש). כמו בעל-מפעל הממנה מנהל לחברה, כך ה' ברא את העולם ואז מינה לו את האדם כמנהל. וכן נאמר גם ב(תהלים ח ז): "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו" (ראו גדלות הבורא האדם והטבע בתהלים ח).

רק בדורות האחרונים התחילה האנושות למלא תפקיד זה כראוי. כיום הדבר מתבטא בחוקים שמטרתם למנוע הכחדה של מיני בעלי-חיים, וכן במבצעי שימור והשבה לטבע של מינים בסכנה. באחרית הימים, האדם ינהיג את בעלי-החיים באהבה, באופן שיגרום להם להפסיק לפגוע זה בזה, (ישעיהו יא ו): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם".

עוד על הקשר בין שלטון האדם בטבע לבין איכות הסביבה ראו:

יציאת מצרים ואיכות הסביבה : "עליונות האדם על הטבע באה לידי ביטוי בראשית המקרא בציווי: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה ורדו בדגת הים" (בראשית א כח). ה' מזמין את האדם לחקור את עולמו ולגלות את סודותיו מתוך תבונתו ולכבוש אותו. ואולם במסע הכיבושים, האדם עלול לשכוח את הטבע ואת הסביבה. כך היה עם פריחת עידן ההשכלה והטכנולוגיה: האדם כיער את הנופים, זיהם את האוויר, הכחיד מינים, ופגע בעולם שהוא חי בו. כנגד תוצאות בלתי רצויות אלה, הנובעות ממרכזיותו של האדם בטבע, החכמה היהודית עתיקת היומין מציעה כבר בתחילת המקרא פרוגרמה שעניינה איזון בין הקצוות: אמנם האדם צריך להשתלט על עולמו: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה " (בראשית א, כח), אך בד בבד מוטלת עליו אחריות לשלמות העולם: "ויקח ה' א-להים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה " (שם ב, טו). מחד-גיסא, ה' מעודד את האדם לפתח את כשרונותיו, ומזמין אותו לכבוש את העולם, אך מאידך גיסא, הוא מזהיר אותו מפני הסכנות של שלטון בלא מְצָרִים. יש לשמור על העולם. על כן, האדם חייב לרסן את עצמו..."
דיני כשרות הבשר והאקולוגיה : ויכוח בין שוחרי איכות הסביבה, האם יש קשר בין המצוה לשלוט בעולם לבין בעיות סביבתיות.

וּבְכָל הָאָרֶץ - במה בדיוק צריך לרדות?

הפסוק מציין חמישה דברים שיש לרדות בהם: בִדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה, וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. ארבעה מתוכם הם בעלי-חיים (שנבראו ביום החמישי והשישי), אולם מה זה בדיוק "וּבְכָל הָאָרֶץ"?

1. לפי חלק מהתרגומים, המקרא חסר, ויש לקרוא כאן "וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ" (ראו דעת מקרא). לפי זה, נזכרו כאן כל חלקי עולם החי שנבראו ביום החמישי והשישי: דגים, עופות, בהמות, חיות, ורמשים.

2. ורדו... בכל הארץ נותן לאדם שלטון גם בארץ עצמה - "שימשלו בארץ עצמה לעקור ולנתוץ ולחפור ולחצוב נחשת וברזל" (רמב"ן).

מכאן: שליטת האדם על היקום היא רצון הבורא, ולא קריאת תיגר עליו. ועוד, לצורך שליטה על העולם, אדם מוכרח לחקרו, וגם זה, אם כך, רצון הבורא ולא קריאת תיגר (דוד אקסלרוד).

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-03.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:תכנון בריאת האדם - סיכום

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-01-26