ביאור:תוספתא/טהרות/יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת טהרות פרק אחד עשרעריכה

שרץ בין הזיתיםעריכה

(א)

היה קוצץ מן המעטן ומעלה לראש הגג, ונמצא שרץ בגג - המעטן טהור.

נמצא במעטן -טמא הגג, דברי רבי


ראו משנה ט, ט, דעת רבי.
אם השרץ נמצא בתוך הגוש תוך שלושה ימים, ולא על גביו – הוא כנראה הובא עם הגוש מהמעטן. אם נמצא מאוחר יותר כנראה הגיע לגוש מהגג, ו"כל הטומאות כשעת מציאתן" משנה ג, ה.



וחכ"א: נמצא בגג - אינו טמא אלא גג. במעטן - אינו טמא אלא מעטן.
נמצא בגוש ובגג בתוך ג' ימים - המעטן טמא. אחר ג' - המעטן טהור.
הקורץ מקרצת מן העיסה ונמצא שרץ במקרצת – העיסה טהורה.
בעיסה – המקרצת טמאה, דברי רבי
וחכ"א: נמצא בעיסה - אינו טמא אלא עיסה. במקרצת - אין טמא אלא מקרצת
נמצא בתוכה של מקרצת - הכל טמא.

(ב)

המערה מכלי לכלי, ונמצא שרץ בתחתון - העליון טהור. בעליון - התחתון טמא, דברי רבי

וחכ"א: נמצא שרץ בעליון - אינו טמא אלא עליון. בתחתון - אינו טמא אלא תחתון


תחילת הברייתא היא המשך מהלכה א, וראו גם משנה ד, ד.
לעניין הפירורים ראו משנה ט, ט. אינו יכול לאחוז את השרץ בידו, שלא יטמא, ולכן משתמש בסל.



נמצא ע"ג פירורין ונגע בכביצה - טמא.
פרורין שע"ג פרורין, אע"פ שנגע בכביצה - אינו טמא אלא מקום מגעו
כיצד הוא עושה? ר"א בן יעקב אומר משום ר' חנינא בן חכינאי
עודהו השרץ שם - תוחב בהן קומוס. סל נצרים

ענבים בגת וטומאת אוכליןעריכה

(ג)

ענבים עד מתי מטמאים טומאת אוכלין? משיהלכו בהן שתי וערב הזגים שנותרים אינם מקבלים טומאה

הילך בהן שתי וערב ונשתיירו מהן גרוגרות ענבים שלימין - מטמאין טומאת אוכלין


ראו משנה י, ה.
לעניין פריכי זיתים וענבים ראו עוקצין ג, ו, תוספתא עוקצין ג, ד. אלו לא נדרכו או נטחנו כלל, וב"ה מטהרים אותם אם לא חשב לאכלם, ואילו ברישא מדובר על זיתים וענבים שנדרכו אבל נשארו שלמים, והם טמאים שהרי התכוון לדרוך עליהם. אבל החרצנים והזגים טהורים תמיד.



זיתים עד מתי מטמאין טומאת אוכלין? עד שיטחנו, ור"ש אומר: משיסחט.
טחנן ונשתיירו מהן גרגרין שלימין - מטמאין טומאת אוכלין
ואלו הן פריכי זיתים וענבים? היוצאין מתחת הקורה או מתחת הגפן ומן הזינין
כנסן לאוכלין - מטמאין טומאת אוכלין
והחרצנין והזגין, אע"פ שכונסן לאוכלין - בטלה דעתו.

(ד)

השוקל ענבים בכף מאזנים, אע"פ שהיין צף ע"ג ידיו, ואף על פי שחישב עליו - טהור

כנסו לתוך כלי – טמא

הדורס ענבים בחבית, אף על פי שהיין צף על גבי ידיו - טהור
וכן בעובד כוכבים, אינו חושש משום יי"נ.

(ה)

הבוצר כרמו לשוק, אם לא מצא להן שוק - מחזירן לגת

זיתים לשוק, לא מצא להן שוק - מחזירן לבד


אם כשבצר ומסק חשב שינסה למכרם בשוק, אבל אם לא יצליח יחזיר לבית הבד ולגת, וכך היה – הפירות מקבלים טומאה רק מזמן כניסתם לגת או לבד.



אע"פ שמוליכן בסלין טמאין ובקופות טמאות - טהורין
טהרי זיתים וענבים שנכנסו לרשות הגת ולרשות הבד - הוכשרו לקבל טומאה.

ענבים קנויים ואכילת ענבים בגתעריכה

(ו)

הלוקח משטיח של אדמה מישראל - יעשה בטהרה. מן העובד כוכבים - יעשה בטומאה
משטיח של עלין, בין מישראל ובין מן העובד כוכבים - יעשה בטומאה

ור' יוסי בר' יהודה אומר: משטיח של עלין - כמשטיח של אדמה


הענבים במשטיח של אדמה מישראל הוכשרו להיטמא, ולכן צריך להשתדל לשמור על טהרתם. אבל במשטיח של עלים הם כבר טמאים, שהרי ע"ה טימא אותם, והשוו משנה י, ד.



מישראל - יעשה בטומאה, ומעובד כוכבים - יעשה בטהרה.

(ז)

הלוקח משטיח של אדמה מישראל לעשותו צמוקין - ה"ז עושה אותו בטהרה.

האוכל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה, אכל והותיר כסאה כסאתים


למרות שע"ה מעדיף שיזוב המיץ מהענבים – הרי אינו אוסף אותו, ולכן הענבים לא הוכשרו; וראו לעיל ט, ז.
וראו משנה י, ה-ו, וכן תוספתא ע"ז ח, ב.
ר' יוסי חולק על משנה ה בעניין נפל הימנו, וטוען שאם דרך גם יותר מכביצה מחוץ לגת בבת אחת – טהור.
בסיפא מחלקים בין בור שמן לבור יין: השמן מחליק את הרוק פנימה ולכן הוא טמא.



אע"פ שניפצה לגת, והיין מגיתו ע"ג ענבים - טהור
וכן בעובד כוכבים - אין חושש משום יי"נ.
נפל ממנו גרגר יחידי, אם יש לו חותם – טהור. אין לו חותם - טמא
בד"א? בזמן שנגע במקום חותם. לא נגע במקום חותם - טהור
ר' יוסי בן כיפר א"ר אלעזר: בד"א? בזמן שנגע במקום משקה. לא נגע במקום המשקה - טהור
ר' יוסי אומר: נפלה הימנו כארבע כחמש ביצים, ודרכן כולו בבת אחת
משקה היוצאין מהן – טהור, כיון שדרס עליהן משקין טהרה, שאין לו משקין במה יטמא
מי שהיה עומד ומדבר ע"פ הבור, ונתזה צינורה מפיו
ספק הגיע לבור ספק לא הגיע, של שמן - ספיקו טמא
של יין - ספיקו טהור, מפני ששפת הבור קולטת.

שרץ בייןעריכה

(ח)

הזולף את הבור כל אחת ואחת, ונמצא השרץ בראשונה - כולן טמאות

באחרונה - היא טמאה וכולן טהורות

באמצעית - הימנה ולמטה - טמא, הימנה ולמעלה - טהור
בד"א? בזמן שבדק ולא כסה, או כסה ולא בדק
היה בודקן וכסה ונמצא שרץ באחת מהן - היא טמאה בלבד.

(ט)

השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת, לתרומה - ספיקו טמא

לפועלים - ספיקו טהור, מפני שספק טומאה צפה.


אחרי שהפרישו תרומה מצאו את השרץ ביין. התרומה טמאה, ראו משנה ט, ח-ט – היא שיטת רבי בהלכה א. אבל הפועלים שדרכו בגת טהורים.
גת עליונה ותחתונה – ראו משנה י, ח.



גת העליונה - רה"ר, והתחתונה - רה"י.
אימתי? בזמן שהרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו
אין שם אלא פתח אחד או פירצה אחת - זו וזו רה"י.

טיהור הגת ובית הבדעריכה

(י)
מי שהיו גיתיו ובדיו טמאין, ומבקש לטהרן


דיני טיהור הגת ובית הבד, וראו משנה י, ח. וראו גם תוספתא ע"ז ט, ג.



הלולבין והעדשות- מנגבן והן טהורין.
העקלין של נצרין ושל בצבוץ - צריך לנגבן
של שיפה ושל גמי - צריך ליישן. כמה הוא מיישנן? י"ב חדש
רשב"ג אומר: מגת לגת ומבד לבד
ר' יוסי אומר: אם רצה לטהרן מיד - חולטן ברותחים או מולגן במי זיתים.
רשב"ג אומר משום ר' יוסי: נותנן בנהר שמימיו מהלכין מלא עונה
או תחת הצנור שמימיו מקלחין
וכשם שהוא מנגב לטהרות - כך מנגב ליין נסך.