ביאור:תוספתא/עבודה זרה/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת עבודה זרה פרק שביעי

שימוש ברכוש ע"ז

(א)

פרה שפטמה בכרשיני עבודת כוכבים – תרזה. גנה שזבלה בזבל עבודת כוכבים - תבור
גינה שנטעה בעצי אשרה – תבור, קלא אילן שרשם בעצי אשרה מה שנצבע בצבע העשוי מעצי אשרה - ישרף
אחרים אומרים: מטילין אותה לחומר למחוק את הצבע עד שיחזרו מראיו לכמות שהיה

חלילין של עבודת כוכבים - אסור לספוד בהן

הדעה של אחרים דומה לדין הפרה: מחזירים את המצב למה שהיה לפני השימוש בעצי האשירה.
החלילים והגבאים, אם לא מקבלים שכר ישירות מע"ז אלא בתיווך המדינה – מותרים.
טומאת ע"ז, כל זמן שלא בוטלה – ראו משנה ג, ו.

ואם היה מעלין שכר למדינה, אף על פי שהן עשויין לצורך עבודת כוכבים - מותר לספוד בהן
חנויות של עבודת כוכבים - מותר לשכור מהן
גבאין של עבודת כוכבים - אסור ליתן להן
אם היו מעלין שכר למדינה, אע"פ שהן עשויין לצורך עבודת כוכבים - מותר ליתן להן
המיחד ביתו לעבודת כוכבים - כולו מטמא בביאה
והעובר לתוכה כעובר בבית עבודת כוכבים
אם היתה דרך הרבים מפסקתה - אינו טמא אלא אותו דרך בלבד.

(ב)

הסומך ביתו לבית עבודת כוכבים - כולו מטמא בביאה
סמכו לו הן - אין כולו מטמא בביאה, אלא אותו כותל נידון מחצה למחצה

נפל - אסור לבנותו. בנאו - חזר לתחלתו.

ראו משנה ג, ו. אם בנה כותל - ביתו נשאר טמא כבית ע"ז.
אם נאלץ לתת את ביתו לע"ז – עליו לגבות טענה זו בתביעה בערכאות.
הטומאה בבית ע"ז היא גם כטומאת בית המנוגע, ראו נגעים יג, ח.

בנאוהו הן - אין כולו מטמא בביאה, אלא אותו הכותל נידון מחצה למחצה
המוכר ביתו לעבודת כוכבים - דמיו אסורין, ויוליך הנאה לים המלח
אבל עובד כוכבים שאנסו את אחד, ונטלו את ביתו, והעמידו בו עבודת כוכבים
דמיו מותרין, וכותב ומעלה בערכאין.
המכניס ראשו ורובו לבית עבודת כוכבים - טמא
כלי חרס שהכניס אחוריו לעבודת כוכבים - טמא
הספסלין והקתדריות שהכניס רובו לבית עבודת כוכבים - טמאין.

איסורי ע"ז

(ג)

כל מקומות שנקראו לשבח עבודת כוכבים - מכנין אותן לגנאי
את שקוראין עין כוס - קורין אותו עין קוץ; גריא - קורין אותו גליא
מי שנפזרו מעותיו לפני עבודת כוכבים - לא יהא שוחה לפניו ומלקט

מפני שנראה כשוחה לעבודת כוכבים

ראו דברי ר' עקיבא בספרי דברים סא.
עובד ע"ז בשוגג חייב, אבל אם עשה זאת באופן שברור לכל שאינו עובד אותה, ומתכופף כדי לאסוף מעות או כדי לשתות ואחוריו לפסל – מותר.
והשוו איכה רבה א נ, בסיפור חנה ושבעת בניה.
כמובן עובדי ע"ז בנו את המקדשים באופן שיהיה קשה לעשות זאת, כשם שהיום עושים בכנסיות כניסה נמוכה.
לעניין הזקנים ראו משנה ד, ז. כאן מוסיפים גם דוגמא של גנב ושל נואף.

אבל הופך לאחוריו, וממקום שאינו נראה - מותר.
מעין מים היוצא מבית עבודת כוכבים - לא יהא שוחה לפניו ושותה
מפני שנראה כשוחה לפני עבודת כוכבים
אבל הופך לאחוריו ושותה, ובמקום שאינו נראה ושותה - מותר.
פרצופות המטילין מים לכרכין - לא יניח פיו ע"פ פרצוף
מפני שנראה כנושק לעבודת כוכבים
אבל מקבל בידו ושותה
יתר על כן אמרו לא יניח פיו ע"פ הסילון וישתה, מפני סכנת נפשות.
שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי: אם אין רצונו בעבודת כוכבים, מפני מה אינו מבטלה?
אמרו להן אילו לדבר שאין העולם צורך בהן היו עובדין - היה מבטלו
הרי הן עובדין לחמה וללבנה, לכוכבים ולמזלות
יאבד עולמו מפני השוטים?
אלא הנח לעולם שינהג כמנהגו, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין.
גנב זרעים לזרוע, לא סופן לצמח? בא על אשת איש, אין סופו לילד?
אלא הנח לעולם שינהג כמנהגו, ושוטים שקלקלו יבואו ויתנו את הדין.

(ד)

העובדי כוכבים העובדין את ההרים ואת הגבעות, אע"פ שהן מותרין - עובדיהן בסקילה.

אדם הנעבד, אף ע"פ שהוא מותר - עובדיו בסקילה.

 ראו משנה ג, ה.
דיני האשרה ראו משנה ג, ח.

אשירה ומרקוליס

איזהו אשרה? כל שהעובדי כוכבים עובדין ומשמרין אותה, ואין טועמין מפירותיה
ר"ש בן אלעזר אומר: ג' אשרות בארץ ישראל
חרוב שבכפר פטם, ושבכפר פגשה, שקמה שבראני שבכרמל.
אשרה - זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים, אבל לא בימות החמה
החיזרין - לא בימות החמה ולא בימות הגשמים
רשב"א אומר: אף לא זרעין ולא ירקין בימות הגשמים, מפני שהעלין נושרין והיה להן לזבל.

(ה)
הנכנס תחתיו מתחת לאשירה - כנכנס לבית עבודת כוכבים

ראו לעיל הלכה א. לעניין פסילת האשרה ע"י עובדיה ראו משנה ג, י.
אין להתיחס לע"ז, כי הדבר נראה כעבודתה, ולעיתים הוא באמת כך – ראו סנהדרין סד א.
אין להזכיר שם ע"ז אפילו כשם מקום, וראו גם מכילתא כספא כ לפס' יג.

אם היתה דרך הרבים מפסקת - הרי זה מותרת
ישראל שפסל את האשרה, בין לצרכו בין שלא לצרכו - אסור
ועובד כוכבים שפסל את האשרה, לצרכה - היא אסורה והוא מותר; לצרכו - בין זה ובין זה מותר.
לא יעלה אדם לראש הבימוס, אפי' לנוולו לטנפו
משום שנאמר (דברים יג יח) ולא ידבק בידך מאומה.
לא יאמר אדם לחבירו "המתן לי בצד עבודת כוכבים פלונית"
ו"אני אמתין לך בצד עבודת כוכבים פלונית"
שנאמר (שמות כג יג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו וגו'.

(ו)
עבודת כוכבים וכל מה שעליה - הרי זו אסורה

ראו משנה ד, ב. הדרשה מנסה להוכיח את הדין מהפסוקים.
מרקוליס מדגים כאן את הדין שבתחילת ההלכה.
לדברי ר' ישמעאל ראו משנה ד, א.
בסוף הברייתא משוים את הזורק אבן למרקוליס (ראו סנהדרין ז, ו) למכבד רשע או למי שמלמדו תורה.

מצא עליה יינות שמנים וסלתות, וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח - אסור.
כלים המשתמשות בהן; בגופה – אסורין, שלא בגופה - מותרין
אף כלים המשתמשות בהן ובגופה, גנבום כומרים ומכרום וכך פסלו אותם מקרבן לע"ז - הרי אלו מותרין
כתוב אחד אומר (דברים ז כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם
וכתוב אחד אומר (דברים כט טז) כסף וזהב אשר עמהם. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
עליהם, קרבנות בין שגופן לבוש בהן, בין שאין גופן לבוש בהן - אסורין.
עמהן, קישוטים את שגופה לבוש בהן – אסורין, את שאין גופה לבוש בהן - מותרין.
אף כלים שגופה לבוש בהן, גנבום כומרים ומכרום - הרי אלו מותרין
מרקוליס וכל מה שעליו - הרי זה אסור
מצא עליו יינות שמנים וסלתות, וכל דבר שכיוצא בו קרב ע"ג המזבח - אסור
מעות וכלים - הרי אלו מותרין
אחרים אומרים מעות וכלים שע"ג אבן העליונה - הרי אלו אסורין
אבנים שנשרו מן המרקוליס, אם היו נראות עמו – אסורות, ואם לאו - מותרות.
רבי ישמעאל אומר: ג' תפוסות לו אסורות, ושאינן תפוסות לו מותרות.
ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס - הרי אלו אסורות, מפני שנאסרו לעבודת כוכבים
עובד כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס - הרי אלו מותרות
מפני שהיא כעבודת כוכבים שהניחה בעליה
ומרקוליס שנעקר ממקומו - מותר בהנאה.
בזורק אבן במרקוליס מהו אומר? (משלי כו ח) כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד
כשם שזורק אבן במרקוליס מכבדו, ואין יודע כבוד
כך כל המכבד רשע מכבדו, ואין יודע כבוד
דבר אחר כצרור אבן, כשם שזורק אבן במרקוליס - עובד עבודת כוכבים
כך כל המכבד רשע - הרי זה כעובד עבודת כוכבים

מפרש "כסיל" במשמעות של יצר הרע. וראו קהלת רבה ד יג: "וכסיל, זה יצר הרע".

דבר אחר כצרור אבן, כשם שזורק אבן במרקוליס מתחייב בנפשו
כך המשתמש ביצרו מתחייב בנפשו

ר' שמעון בן אלעזר מפרש את המילה "כבוד" בפסוק במשמעות של תורה. וראה משנה אבות ו ג שקובעת "ואין כבוד אלא תורה".

ר' שמעון בן אלעזר אומר: בשונה לתלמיד רשע מהו אומר? כצרור אבן במרגמה
כשם שזורק אבן במרקוליס עובד עבודת כוכבים
כך השונה לתלמיד רשע כעובד עבודת כוכבים.