ביאור:שמואל א ב - מעומד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י ר' הביאור במהדורה הרגילה
| }}
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל א ב)

---

תפילת ההודיה של חנה

וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר:

עָלַץ שמח לִבִּי בַּיהוָה! רָמָה קַרְנִי גבהה הקרן שלי (כמו של חיה מנגחת), כלומר, גבר כוחי בַּיהוָה בעזרת ה',

רָחַב פִּי הפה שלי כביכול התרחב כך שיכולתי לצחוק אל אויבי עַל אוֹיְבַי - כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.

אֵין קָדוֹשׁ כַּיהוָה - כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ חוץ ממך אף כח עליון,

וְאֵין צוּר סלע שאפשר לחסות בו - כֵּאלֹהֵינוּ.

אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ לדבר גְּבֹהָה גְבֹהָה דברים גבוהים ונכבדים על עצמכם (אל תתייהרו), יֵצֵא כי אז כאילו יצא עָתָק שחצנות, או פירושו: יצא רוק או קיא (מרוב להג ושחצנות) מִפִּיכֶם,

כִּי אֵל דֵּעוֹת עושה מעשיו במחשבות עמוקות יְהוָה (ולא) וְלוֹ נִתְכְּנוּ נערכו ותוכננו מראש עֲלִלוֹת כל מעשיו. כלומר תגלו בסוף שהכל היה מתוכנן נגדכם..

קֶשֶׁת גִּבֹּרִים נושאי הקשת הגיבורים שהולכים זקופים בקרב חַתִּים {{{2}}}, וְנִכְשָׁלִים דווקא אלו שהלכו ברגליים כושלות - אָזְרוּ חגרו, לבשו חָיִל כֹח. כלומר מצב הקרב יכול להתהפך בן רגע.

שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם עשירים, שיש להם הרבה לחם לשבוע ממנו נִשְׂכָּרוּ נאלצו לעבוד כשכירים, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ הפסיקו להיות רעבים ולעבוד קשה,

עַד וכך גם התהפכו היוצרות לגבי חנה ופנינה: עֲקָרָה - יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים ודוקא מי שהיו לה הרבה בנים - אֻמְלָלָה הפכה להיות עצובה ("אם" לקולות בכי שהיו משמיעות נשים עצובות "ללה").

יְהוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה! מוֹרִיד שְׁאוֹל לעולם המוות, וַיָּעַל!

יְהוָה מוֹרִישׁ מרושש, גורם לעוני וּמַעֲשִׁיר, מַשְׁפִּיל אַף וגם מְרוֹמֵם.

מֵקִים מֵעָפָר - דָּל את העני, מֵאַשְׁפֹּת פחי איסוף הפסולת, כלומר: מהמקום הגרוע ביותר - יָרִים אֶבְיוֹן,

לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים אנשים מכובדים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם יתן להם כנחלה, כירושה.

- כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ עמודי הארץ, הרים גבוהים וַיָּשֶׁת פָרָס, מָתָח עֲלֵיהֶם תֵּבֵל את כל הארץ. כלומר - הוא זה ששולט על הכל, שהרי הוא זה ש"הקים את העולם".

רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים - בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ יכרתו - כי לא יראו את הדרך,

כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ.

יְהוָה, - יֵחַתּוּ ישברו מְרִיבָו הקמים לריב איתו, עָלָו על כל מריביו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם ירעים, יגער, יכעס (מלשון הרעמים החזקים הנשמעים בעת סופה),

יְהוָה יָדִין אַפְסֵי את יושבי כל קצוות ה- אָרֶץ.

הבקשה והתפילה לכבוד המלך תמוהה כאן, מכיון שלפי הספר, בתקופה זו לא היה מלך בישראל, ושמואל בעתיד ימשח את שאול, המלך הראשון.

וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ תפילה למלך, וְיָרֵם קֶרֶן ראה פירוש בפסוק א מְשִׁיחוֹ של מלכו המשוח בשמן. {פ}

רקע - שמואל, עלי ובניו במשכן שילה

אלימות בני עלי

וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה עַל אל בֵּיתוֹ, וְהַנַּעַר הָיָה מְשָׁרֵת אֶת יְהוָה אֶת פְּנֵי בהשגחתו של עֵלִי הַכֹּהֵן.

וּבְנֵי עֵלִי, בְּנֵי בְלִיָּעַל רשעים, לֹא יָדְעוּ אֶת יְהוָה.

וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים הציווי שלפיו נהגו בני עלי אֶת עם הָעָם, כָּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח הבא להקריב קורבן במשכן, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר בזמן שהבשר מתבשל וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ.

וְהִכָּה בַכִּיּוֹר נתן מכה על כלי המתכת לשמירת הבשר. המכה מראה על פעולה אלימה אוֹ בַדּוּד סיר הבישול אוֹ בַקַּלַּחַת קדירת חרס אוֹ בַפָּרוּר כלי לבישול מרק; כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג יתפס בשיני המזלג יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ. כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה.

גַּם בְּטֶרֶם בניגוד לציווי התורה שרק לאחר ההקטרה זוכה הכהן במתנותיו (ויקרא ז, לא) יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ:

תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן, וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל - כִּי אִם חָי!

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ: "קַטֵּר יַקְטִירוּן שקודם יקטירו כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ", וְאָמַר (לו): "לֹא! כִּי אלא עַתָּה תִתֵּן, וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה".

וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי יְהוָה, כִּי נִאֲצוּ ביזו הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת יְהוָה.

שמואל הנער וברכת עלי

וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי יְהוָה, נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד.

וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ עִם בעלה לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים הקבוע, כל שנה.

וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר:

יָשֵׂם יְהוָה לְךָ זֶרַע מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּחַת בעבור הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל הושאל שמואל לַיהוָה,

וְהָלְכוּ לִמְקוֹמוֹ לביתו של אלקנה.

כִּי והברכה אכן הצליחה כי פָקַד יְהוָה אֶת חַנָּה, וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת,

וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם יְהוָה. {ס}

תגובת עלי למעשי בניו

וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד, וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת עִם הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת הנאספות אל מול פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

וַיֹּאמֶר לָהֶם:

לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת דִּבְרֵיכֶם מה שאומרים עליכם רָעִים מֵאֵת כָּל הָעָם אֵלֶּה?

אַל אל תעשו כן בָּנָי, כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים מספרים אחד לשני עַם יְהוָה.

אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ - וּפִלְלוֹ ישפטו אותו אֱלֹהִים דיינים,

וְאִם לַיהוָה יֶחֱטָא אִישׁ, מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ מי יעמוד לצידו במשפט כשמולו נמצא ה' ולא אדם??

וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם, כִּי ה' הקשה את ליבם כי כבר החליט שהוא חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתָם.

וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב, גַּם עִם יְהוָה וְגַם עִם אֲנָשִׁים. {פ}

נבואת החורבן על בית עלי

וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים נביא, שליח של ה' אֶל עֵלִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:

כֹּה אָמַר יְהוָה:

הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי האם לא נגליתי אֶל בֵּית אָבִיךָ אהרון (שהתנבא עוד במצריים, למשל ראה שמות ד, כז) בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה משועבדים לפרעה,

וּבָחֹר בחרתי אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן,

לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי?

וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי האחריות על הקורבנות הנשרפים באש בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?

לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן להקריב במעון, במקום מסוים,

וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי יותר מאותי, לְהַבְרִיאֲכֶם לגרום לכם להיות בריאים ושמנים מרוב אוכל מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי השייכת לעם ישראל?!

לָכֵן נְאֻם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

אָמוֹר אָמַרְתִּי בתחילה הבטחתי בֵּיתְךָ שביתך וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם לעולם, ללא הפסק,

וְעַתָּה אבל עכשיו נְאֻם יְהוָה:

חָלִילָה לִּי אינני יכול, אני חוזר בי! כִּי מְכַבְּדַי רק את מי שמכבד אותי - אֲכַבֵּד, וּבֹזַי ומי שמבזה אותי - יֵקָלּוּ יתבזו.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים...

וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ, מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ.

וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן בכוהן שישרת במקומך במעון ויהיה כמו צר, אויב לך בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל במקום שה' יבנה את בית המקדש, וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים.

וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ אבל לא אמנע מאף אחד ממשפחתך מֵעִם מִזְבְּחִי מלשרת ככהן הדיוט תחת פיקודו של אותו כהן "צַר" - לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ להרוס את עיניך (מדמעות הצער) - כלומר אעשה זאת כדי שתצטער וְלַאֲדִיב להדאיב, לצער אֶת נַפְשֶׁךָ להדאיב את הנפש - כלומר להקשות על הנשימה מצער, וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים צעירים (ולא זקנים).

וְזֶה לְּךָ הָאוֹת הסימן לכך שכל העונשים האלו אכן יתקיימו,

אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ, אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס:

בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם.

וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה,

וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן חזק, וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי המלך (משוח בשמן) לשאול באורים ותומים בשבילו וכו' כָּל הַיָּמִים.

וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כדי לקבל מטבע כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם,

וְאָמַר:

סְפָחֵנִי צרף אותי - כלומר: הוא יצטרך להתחנן בשביל אוכל נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת אחת מעבודות הכהונה, או אל אחת מקבוצות הכוהנים העובדים, לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם. {פ}