פתיחת התפריט הראשי

ביאור:רש"י בראשית ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.

ויכל ויסיים אלוהים ביום השביעי קשה לרש"י: כיצד כתוב שה' סיים את עבודתו ביום השביעי - והרי הוא סיים ביום השישי? הוא משיב בשני תירוצים: - רבי שמעון אומר: בשר ודם אדם שאינו יודע עתיו ורגעיו שאינו יודע לחשב את הזמן המדויק של הדברים הנוגעים אליו צריך להוסיף מחול על הקודש כיון שאיננו יודעים מתי בדיוק נכנסת שבת, אנחנו שובתים ממלאכה קצת לפני כניסתה, הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה בצורה מדויקת ונראה כאלו כלה בו ביום כאילו הסתיימה המלאכה ביום השבת עצמו.

דבר אחר: מה היה העולם חסר - מנוחה, באת באה שבת באת מנוחה, כלתה ובכך (ב"בריאת" המנוחה) הסתיימה המלאכה ונגמרה המלאכה [1]:


(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

ויברך ויקדש - ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד להם עומר לגלגלת כמות קצובה לכל אדם ובשישי לחם משנה כמות כפולה, בשביל יום שישי ויום שבת, וקדשו במן שלא ירד בו מן כלל, והמקרא כתוב על שם העתיד [2]:

אשר ברא אלוהים לעשות - המלאכה שהייתה ראויה לעשות וזה פירוש המילה "לעשות": ה' שבת מכל המלאכה שהיה אמור לעשות בשבת, על ידי כך שעשאה ביום שישי בשבת כפל ועשאה בשישי, כמו שמפורש בבראשית רבה (יא ט):


(ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

אלה - האמורים למעלה לעיל (ולא כמו ב"אלה תולדות נח" שהמילה 'אלה' מתייחסת למה שיכתב בהמשך):

תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' - למדך שכלם ה' ברא בקלות את כל העולם ביום הראשון, כמו שלנו קל להגיד את האות ה' נבראו ביום ראשון ראו לעיל רש"י על א, יד ד"ה 'יהי מאורות'.

דבר אחר: בהיבראם, בה' באות ה' בראם ברא אותם, את השמים והארץ (את כל העולם הזה) שנאמר "בְּיָהּ יְהוָה צוּר עוֹלָמִים"[3] בשני אותיות הללו של השם יצר שני עולמים, ולמדך כאן שהעולם הזה נברא בה"א (רמז כמו שה"א פתוחה למטה, כך העולם פתוח לשבים בתשובה. ועולם הבא נברא ביו"ד לומר שצדיקים שבאותו זמן מועטים כמו י' שהיא קטנה באותיות). רמז שירדו הרשעים למטה לראות שחת כה"א זאת שסתומה מכל צדדים ופתוחה למטה לרדת דרך שם [4]:


(ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה.

טרם יהיה בארץ - כל טרם שבמקרא לשון עד לא פירושו הוא: "עד לא", כלומר: "שיח השדה עדיין לא היה" הוא, ואינו לשון קודם שעוד לפני כן כבר היה שיח השדה קיים, ואינו נפעל המילה טרם לא מוטת להיות פועל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים, וזה מוכיח ובכך יש הוכחה שאין פירושה "קודם", ועוד אחר הוכחה אחרת "כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן "[5], עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בשישי קודם שנברא אדם:

וכל עשב השדה טרם יצמח - עדיין לא צמח, ובשלישי שכתוב "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ", על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי:

כי לא המטיר - ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים [6]:

ה' אלוהים - ה' הוא שמו, אלוהים שהוא שופט ושליט על כל, וכן פירוש זה בכל מקום לפי פשוטו, ה' שהוא אלוהים:


(ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

ואד יעלה - לעניין בריאתו של אדם, העלה את התהום מי התהום והשקה העננים לשרות העפר כדי לערבב את העפר עם המים (ומתוך העיסה שנוצרה ליצור את גוף האדם) ונברא אדם, כגבל כמו אדם המכין בצק זה שנותן מים ואחר כך לש את העיסה, אף כאן "והשקה" ואחר כך "וייצר" [7]:


(ז) וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

וייצר - שתי שתי יו"דים כנגד שתי יצירות, יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים, אבל בבהמה "וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" - פסוק יט שאינה עומדת לדין אין לה משפט בפני ה' בסוף ימיה כמו לאדם לא נכתב ביצירה שני יודי"ן [8]:

עפר מן האדמה - [9]צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה [10].

דבר אחר: נטל עפרו ממקום שנאמר בו "מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי"[11], אמר הלוואי תהיה לו כפרה ויוכל לעמוד המזבח יכפר על עוונותיו והוא יוכל לחיות ולא למות כעונש על עוונותיו [12]:

ויפח באפיו - עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים.

לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ,
בשני ברא רקיע לעליונים, בשלישי תראה היבשה לתחתונים,
ברביעי ברא מאורות לעליונים, בחמישי ישרצו המים לתחתונים,
הוזקק השישי לבראות בו בעליונים ובתחתונים,

ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית, שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד על כך שבאחד מהם היתה בריאה ביום אחד יותר מאשר בשני [13]:

לנפש חיה - אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה. אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתווסף בו דעה ודבור:


(ח) וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.

מקדם - במזרחו של עדן נטע את הגן. ואם תאמר הרי כבר כתב וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וגו'[14]. ראיתי בברייתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי משלושים ושתים מדות שהתורה נדרשת, וזו אחת מהן: כלל שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון. ויברא את האדם זהו כלל, סתם בריאתו מהיכן וסתם מעשיו, חזר ופירש וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים וגו', ויצמח לו גן עדן, ויניחהו בגן עדן, ויפל עליו תרדמה, השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון. וכן אצל הבהמה חזר וכתב "וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה"[15], כדי לפרש וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לקרות שם, וללמד על העופות שנבראו מן הרקק ממים מעורבבים באדמה (ראו להלן רש"י לפסוק יט):


(ט) וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע.

ויצמח - לעניין הגן כל העצים ננטעו בתוך הגן, ולא רק עץ הדעת ועץ החיים הכתוב מדבר:

בתוך הגן - באמצע במרכז הגן ולא סתם באיזה מקום בתוכו, כי אחרת היה יכול לכתוב "ועץ החיים בגן":


(יא) שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב.

פישון - הוא נילוס נהר מצרים, ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו "וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו"[16].

דבר אחר:[17] פישון שהוא מגדל פשתן, שנאמר על מצרים "וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים"[18]:


(יג) וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ.

גיחון - שהיה הולך והומה סוער והמייתו גדולה מאד, כמו "כִי יִגַּח"[19], שמנגח והולך והומה:


(יד) וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת.

חדקל - שמימיו חדין צלולים וקלין[20]:

פרת - שמימיו פרין ורבין מתרבים, אף ללא גשם ומברין מביאים בריאות את האדם[21]:

כוש ואשור - עדיין לא היו, וכתב המקרא על שם העתיד[22]:

קדמת אשור - למזרחה של אשור:

הוא פרת - החשוב על כולם יותר מכולם (ולכן הודגש על ידי המילה "הוּא"), הנזכר על שם ארץ ישראל "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית טו יח):


(טו) וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.

ויקח - לקחו בדברים לא לקח אותו בכח, אלא שיכנע במילים (ראו גם רש"י על בראשית טז ג, במדבר כ כה, במדבר ח ו, דברים א טו) נאים, ופתהו ליכנס[23]:


(יח) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

לא טוב היות וגו' - שלא יאמרו שתי רשויות הן הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג בניגוד לכל החיות שיש להן בן זוג[24]:

עזר כנגדו - זכה - עזר, לא זכה - כנגדו, להלחם[25]:


(יט) וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ.

ויצר וגו' מן האדמה - היא יצירה היא עשייה האמורה למעלה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ וגו'[26], אלא בא ופירש שהעופות מן הרקק בוץ, ערבוב של מים ואדמה נבראו, לפי שאמר למעלה מן המים נבראו, וכאן אמר מן הארץ נבראו.

ועוד למדך כאן שבשעת יצירתן, מיד בו ביום, הביאם אל האדם לקרות להם שם[27].

ובדברי אגדה: יצירה זו לשון רידוי וכבוש, כמו "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים"[28], שכבשן ה' הכניע את החיות תחת ידו של אדם[29]:


וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה וגו' - סרסהו ופרשהו יש לפרש על ידי שינוי סדר המילים בפסוק: כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולם:


(כ-כא) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה.

ולאדם לא מצא עזר ויפל ה' אלוהים תרדמה - כשהביאן הביאן לפניו כל מין ומין זכר ונקבה, אמר: 'לכולם יש בן זוג ולי אין בן זוג', מיד "וַיַּפֵּל"[30]:

מצלעותיו - מסטריו צדדיו, כמו "וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן"[31], זהו שאמרו חז"ל במדרש (והביא רש"י לעיל א, כז) שני פרצופים נבראו[32]:

ויסגר - מקום החתך:

ויישן ויקח - למה הובא כאן ולא לפי הסדר בפסוקים??? שלא יראה חתיכת הבשר שממנו נבראת ותתבזה עליו[33]:


(כב) וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם.

ויבן - כבנין, רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה לקבל הולד, כאוצר כמו מחסן של חטים שהוא רחב מלמטה וקצר מלמעלה, שלא יכביד משאו על קירותיו[34]:

ויבן וגו' את הצלע וגו' לאשה - להיות אשה, כמו "וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד"[35], להיות אפוד:


(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת.

זאת הפעם - מלמד שבא הסתכל עליהם לראות אם הם מוצאים חן בעיניו אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו בהם עד שבא על חוה[36]:

לזאת יקרא אשה כי מאיש וגו' - לשון נופל על לשון משחק מילים (להרחבה ראו כאן), מכאן שנברא העולם בלשון הקדש בעברית, כי בשפות אחרות אין דמיון בין המילה איש לאישה (וכן בין אדם לאדמה, ובין חוה לחי)[37]:


(כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.

על כן יעזב איש - רוח הקודש אומרת כן כלומר, אין זה המשך דבריו של אדם מהפסוק הקודם, לאסור על בני נח את העריות יחסי מין עם קרובי משפחה (יש "לעזוב את הבית" כדי להתחתן)[38]:

לבשר אחד - הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד:


(כה) וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

ולא יתבוששו - שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע[39], ואף על פי שנתנה בו דעה לקרות שמות, לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שתי הדעות מובאות בבראשית רבה י ט
  2. ^ בראשית רבה יא ב. דרשה זו נדרשת על פי אחת מל"ב המידות שהתורה נדרשת בהן: "מדבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר". כאן לא נכתב במה נתברכה ונתקדשה השבת, והדבר מפורש בפרשת המן (שמות טז כב)
  3. ^ ישעיהו כו ד
  4. ^ בראשית רבה יב י
  5. ^ שמות ט ל
  6. ^ חולין ס ב - "ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקין"
  7. ^ בראשית רבה יד א. ויש לשים לב שלפי רש"י השקיית האדמה לא היתה לצורך "שִׂיחַ הַשָּׂדֶה", אלא לצורך יצירת האדם, וצמיחת השיחים והעשבים היתה רק תוצר נלוה.
  8. ^ תנחומא תזריע א
  9. ^ לרש"י קשה מה פירוש "עפר מן האדמה", והרי ברור שעפר נלקח מהאדמה? תשובה ראשונה: עפר מכל האדמה. תשובה שניה: עפר מ-ה-אדמה, אדמה מסויימת.
  10. ^ תנחומא פקודי ג
  11. ^ שמות כ כא
  12. ^ בראשית רבה יד ח
  13. ^ בראשית רבה יב ח
  14. ^ לעיל א כז
  15. ^ ב יט
  16. ^ חבקוק א ח
  17. ^ בראשית רבה טז ב
  18. ^ ישעיהו יט ט
  19. ^ שמות כא כח
  20. ^ ברכות נט א
  21. ^ בכורות נה ב
  22. ^ בראשית רבה טז ב
  23. ^ בראשית רבה טז ה
  24. ^ פרקי דרבי אליעזר פר' יב
  25. ^ יבמות סג א, בראשית רבה יז ג
  26. ^ לעיל א כה
  27. ^ חולין כז ב
  28. ^ דברים כ יט
  29. ^ בראשית רבה יז ד
  30. ^ בראשית רבה יז ד
  31. ^ שמות כו כ
  32. ^ בראשית רבה יז ו
  33. ^ סנהדרין לט א
  34. ^ ברכות סא א, ערובין יח א
  35. ^ שופטים ח כז
  36. ^ יבמות סג א
  37. ^ בראשית רבה יח ד
  38. ^ סנהדרין נח א, בראשית רבה יח ה
  39. ^ מדרש שו"ט