ביאור:מעומד/מקרא/תורה/שמות/יח


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ פרק זה במהדורה הרגילה (ללא עימוד) (ומהדורות נוספות של שמות פרק יח)


הגעת יתרו עם אשת ובני משה

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ,
כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.
וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה, אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ נודע לנו על כך רק כאן, וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ:
אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם, כִּי אָמַר: "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה".
וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר, כִּי: "אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה כפי שסופר לעיל (בתחילת הספר)".

ראו שיר לזכר חותן משה מפרשה זו

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם, הַר הָאֱלֹהִים אל הר האל.
וַיֹּאמֶר בפי שליח אֶל מֹשֶׁה: "אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ".
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם, וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה.
וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת בשביל יִשְׂרָאֵל,
אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יְהוָה.

וַיִּחַדְּ מלשון חדווה, שמחה יִתְרוֹ, עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם.
וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ:
בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה,
אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם.
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים יתר האלילים,
כִּי בַדָּבָר הם זרקו את ילדי ישראל אל מי היאור, ולכן ה' זרק אותם אל מי הים אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם הזידו: התכוונו להרע לישראל (...ובו נענשו)".

וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה קרבן שכולו עוֹלֶה באש המזבח וּזְבָחִים קרבנות שבהן רוב הבשר נאכל על ידי המקריב לֵאלֹהִים להקריב לה' (על המזבח הנזכר לעיל מעט לפני פרק זה),
וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם לחם הוא עיקר האוכל, ובמקרה זה הכוונה לאכילת בשר הקורבנות עִם חֹתֵן מֹשֶׁה, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים ליד המזבח.


 
משה נפרד מיתרו, ג'אן ויקטור, 1635

עצת יתרו

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה בתור לפני משה (הוא ישב והם עמדו) כדי לשאול אותו שאלות מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.
וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם, וַיֹּאמֶר:
מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם?
מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ:
כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים!
כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר? בָּא אֵלַי
וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ, וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.

וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו:
לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה!
נָבֹל תִּבֹּל תתמוטט כמו צמח שנבלו עליו, גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ,
כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.

עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ:
הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים.
וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת,
וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.

וְאַתָּה תֶחֱזֶה תראה ותבחר מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע,
וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם ותמנה על בני ישראל שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.
וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת.
וְהָיָה: כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל - יָבִיאוּ אֵלֶיךָ,
וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם,
וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ!

אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה? וְצִוְּךָ אֱלֹהִים? - וְיָכָלְתָּ עֲמֹד אז תוכל לעמוד!
וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה - עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם מלים אלו הפכו לביטוי. על מקומו אולי מלשון אל המקום המובטח, או ישאר במקומו ולא ינדוד לבתי משפט רחוקים. ואולי מכאן "בית משפט שלום" - הערכאה הנמוכה.

הביצוע

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ, וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.
וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם:
שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.
- וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת!
- אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם.

יתרו שוּלח וחזר לארצו

וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ, וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ. {פ}