ביאור:משלי יז ב
משלי יז ב: "עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ, וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה."
תרגום מצודות: עבד משכיל ימשול בבן האדון, אשר הוא מלא מדברי בושה; והעבד הזה יקח חלק נחלה בתוך האחים, כאלו היה אחד מהם.
תרגום ויקיטקסט: עבד משכיל (מוכשר ומצליח) ראוי להגיע לתפקיד ניהולי בבית אדוניו, ולמשול אפילו בבנו המביש (העצל והכושל) של אדוניו; ולאחר פטירתו של אדוניו, ראוי שאותו עבד יקבל חלק ונחלה יחד עם האחים היורשים, ויהפוך לבן-חורין.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יז ב.
דקויות עריכה
בעסקי ההיי-טק, מקובל לתת לעובדים מניות או אופציות של העסק; בענפים אחרים זה פחות מקובל, יש עסקים שבהן לעובדים אין שום סיכוי להגיע לעמדת השפעה כלשהי בעסק או ליהנות מהרווחים שלו.
בזמן התנ"ך, ה"עסק" העיקרי היה הקרקע, הנחלה; כמו היום, גם אז היו עבדים = פועלים פשוטים, שאין להם שום השפעה ושום חלק ברווחים; והיו בנים / אחים = "בעלי המניות", שהקרקע שייכת להם והם נהנים מרווחיה.
משכיל = מוכשר ומצליח; מביש = עצל וכושל; על-פי ספר משלי, ראוי לתת לפועל מוכשר ומצליח למשול בבן מביש = בבעל-מניות שמתרשל במעשיו; כלומר, פועל מוכשר צריך לקבל זכות להשפיע על קבלת ההחלטות בעסק, יותר מאשר בעל-מניות שאינו מוכשר.
בנוסף לכך, ראוי לתת לעבד המשכיל בתוך אחים לחלוק נחלה, כלומר, ראוי לתת לו חלק מהמניות של העסק, כך שיוכל גם ליהנות מהרווחים.
בימינו אין "עבדים", והעסקים הרבה יותר משוכללים מה"נחלות" של פעם, אך העקרונות לניהול נכון והוגן של עסקים עדיין תקפים.
הקבלות עריכה
הפסוק מביע רעיון מהפכני ומנוגד לתורה. לפי התורה, עבד יכול להשתחרר רק אם האדון פצע אותו, וגם במקרה זה אין לו כל אפשרות לקבל נחלה בארץ (כמובן אין הכוונה כאן לעבד עברי, שהרי לעבד עברי יש נחלה כמו לכל אדם אחר מישראל, והוא חוזר לנחלתו לאחר שש שנים או לכל היותר ביובל). לפי הפסוק שלנו, עבד יכול להפוך למושל ולקבל נחלה!
1. הראשון שנהג לפי הנחיה זו היה דוד המלך, בפרשת מפיבושת וציבא:
מפיבושת היה בנו של יהונתן בן שאול. הוא היה בן מביש (כשמו כן הוא): דוד עשה עמו חסד ונתן לו להיות מאוכלי שולחנו, אבל כשדוד ברח מפני אבשלום, מפיבושת לא הצטרף אליו. הוא אמנם היה נכה, אך למרות זאת היה יכול להתאמץ יותר ולהצטרף אל מיטיבו בשעותיו הקשות.
בניגוד אליו, ציבא עבדו היה עבד משכיל, מוכשר ומצליח, (שמואל ב ט ב): "וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא... ולצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים"; היה לו רכוש, והוא עזר לדוד והביא לו אוכל בעת בריחתו מאבשלום.
דוד גמל לו על כך ואמר למפיבושת, (שמואל ב יט ל): "לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ? אָמַרְתִּי: אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה", כמו שנאמר בפסוקנו: ובתוך אחים יחלוק נחלה.
ייתכן שבעקבות המקרה הזה תיקן שלמה תקנה, שלפיה כל עבד משכיל יכול לצאת לחירות ולקבל נחלה. אם כך, הרי שהפסוק שלנו מבטא את אחת התקנות הראשונות בהסטוריה לשיפור מעמדם של העבדים.
2. "אמר רב יהודה, אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת 'אתה וציבא תחלקו את השדה', יצתה בת קול ואמרה לו 'רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה'" ( בבלי שבת נו:). ואכן, הפסוק שלנו מתאים גם לפרשת ירבעם ורחבעם:
ירבעם היה עבד משכיל של שלמה, (מלכים א יא כו): "וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה, וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ... וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל, וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף".
רחבעם היה בן מביש של שלמה, לא הלך בדרכיו ולא שמע בקול יועציו הזקנים.
כתוצאה מכך, (מלכים א יב טז): "וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר 'מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד!' וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו"*; רוב שבטי ישראל נטשו את רחבעם, וירבעם זכה בממשלה, וקיבל חלק ונחלה בתוך האחים - שבטי ישראל (ס. שרייבר, משלי שלמה על מלכות בית דוד, עמ' 293).
3. הפסוק נכון לא רק בתוך עם ישראל אלא גם בין ישראל לעמים אחרים:
"א. על שהשכיל נבוכדנאצר לפסוע שלוש פסיעות לכבודו של הקב"ה, עלה לגדולה, ומשל בישראל שהובישו מעשיהם, וחלק נחלתם לעיניהם."
"ב. דבר אחר: גר צדיק טוב מאזרח רשע, ולעתיד-לבוא יחלק שלל ונחלה בתוך בני-ישראל, שנאמר (יחזקאל יז) "והיה השבט אשר גר הגר... "" (רש"י' וכן רמ"ד וואלי).
בני ישראל נחשבים ל"בעלי המניות" של ארץ ישראל, אבל בעתיד גם גויים צדיקים שהתגיירו בצדק יזכו לקבל "מניות", חלק ונחלה בארץ.
4. עבד משכיל נמצא גם ב(משלי יד לה): "רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל, וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ"*.
לפי פסוק אחר בספר משלי, לא ראוי לתת לעבד לעלות בדרגה בבת אחת, לדרגת המנהל הבכיר ביותר; העליה צריכה להיות הדרגתית, (משלי יט י): "לֹא נָאוֶה... לְעֶבֶד משֹל בְּשָׂרִים"*.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/17-02