ביאור:מדרש תנאים לדברים/ג
פרק ג
עריכהפסוק כג
עריכה"ואתחנן אל ה'" – זהו שאמר הכתוב (משלי יח, כג) "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות"
שני פרנסין טובים עמדו להן לישראל: משה ודוד מלך ישראל
משה אמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, עברה שעברתי - תכתב אחרי
שלא יהיו הבריות אומרים 'דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטוה'
מושלו משל למה הדבר דומה? למלך שגזר ואמר כל מי שאכל מפגי שביעית יהוא מחזירין אותו בקמפון
הלכה אשה אחת בת טובים, ליקטה ואכלה פגי שביעית; והיו מחזירין אותה בקמפון
אמרה לו: אדוני המלך, בבקשה ממך: הודיע סורחני, שלא יהו בני המדינה אומרים
'דומה שנמצא בה דברי ניאוף או שנמצא בה דבר כשפים': הן רואין פגין תלויין בצוארי ויודעין שבשבילן אני מתחזרת
כך אמר משה לפני המקום: עברה שעברתי תכתב אחרי! אמר לו המקום הריני כותבה, שלא היתה אלא על המים
שנאמר (במדבר כז, יד) "כאשר מריתם פי במדבר צן"
ר' שמעון אומר משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה מהלך במדבר בקרוכין בקרון שלו
הגיע למקום שיפה, נהפכה קרוכין שלו על בנו. נסמת עינו, נקטעה ידו, נשברה רגלו
כשהיה המלך מגיע לאותו מקום – אומר: כאן ניזוק בני: כאן נסמית עינו כאן נקטעה ידו כאן נשברה רגלו
אף כך הקדוש ברוך הוא מזכיר ואומר: כאן הרגתי את מרים, כאן הרגתי את אהרן, כאן הרגתי את משה
וכן הוא אומר (תהלים קמא, ו) "נשמטו בידי סלע שפטיהם"!
חסר ציטוט של הפסוק תהלים לב א: "אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה" – דוד מבקש שחטאו לא יוודע בציבור, אבל הקב"ה משכנע אותו שכדאי לו להודיע על החטא ברבים. |
דוד אמר לפני המקום: עברה שעברתי - לא תכתב אחרי!
אמר לו אי איפשר! שלא יהוא הבריות אומרים בשביל שאהבו מחל לו
וכן הוא אומר (תהלים נא, ו) "לך לבדך חטאתי" מפני מה? "למען תצדק בדברך"!
מושלו למה הדבר דומה? לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חטים בשנה
היו הכל אומרים: אפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים חיטים בשנה? אינו אלא משכנו לו המלך וכתב לו אפובי! המלך ויתר על התשלום ונתן לאריס שטר על כך בכתב
פעם אחת שיירו ולא שקל לו כלום; נכנס המלך לתוך ביתו, נטל בניו ובנותיו והעמידם על אבן המכר
באותה שעה ידעו הכל שלא שייר בידו כלום! המלך לא מחל על זכוותו מהאריס כך כל פורעניות שהיו באות על דוד - היו מכופלות
שנאמר (שמואל ב יב, ו) "ואת הכבשה ישלם ארבעתיים" ר' חנינא אומר 'ארבעת' "ארבעתים" - שש עשרה
אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה! דוד אמר (שמואל ב יב, יג) "חטאתי לה'"
מה נתן הנביא אומר לו? (שם) "גם ה' העביר חטאתך לא תמות", ואומר "לך לבדך חטאתי והרע בעינך עשיתי" (תהלים נא, ו)
דורש ואתחנן – בחינם. |
אלו שני פרנסים טובים עמדו להן לישראל ראו בספרי שם: משה ודוד, והיו יכולין לתלות את העולם במעשיהן הטובים
ולא בקשו מלפני הקדוש ברוך הוא שיתן להם אלא חנם
והלא דברים קל וחמר: ומה אלו, שיכולין לתלות את העולם במעשיהם הטובים
לא בקשו מלפני המקום שיתן להם אלא חנם
מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ומרבי רבבות מתלמידי תלמידיהון - על אחת כמה וכמה שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם!
נראה שצריך להחליף בין משה לדוד: משה הוא שהתחנן, ואילו דוד ניסה לענות לקב"ה. |
לכך נאמר "תחנונים ידבר רש" (משלי יח, כג) - זה דוד מלך ישראל; "ועשיר יענה עזות" - זה משה!
דרשה נוספת על הפסוק ממשלי, הקוראת אותו בהקשר של האדם מול הקב"ה. |
דבר אחר: "תחנונים ידבר רש" - זה בשר ודם, שהוא רש מכל דבר
שאין מלווין אותו בשעת פטירתו לא כסף ולא זהב אלא תשובה ומעשים טובים
"ועשיר יענה עזות" - זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים כד, א) "לה' הארץ ומלואה"
ללמדך כשאדם נצרך לבקש מלפני הקדוש ברוך הוא - צריך להתחנן ולהשתטח לפניו
וכן מצינו במשה, כשביקש להיכנס לארץ לא ביקש מלפני הקדוש ברוך הוא אלא בתחנונים
מנין? ממה שקרינו בענין: "ואתחנן אל ה'"! והרי דברים קל וחמר ומה אם משה רבינו, שלא היה לו עון אלא בשביל ישראל
כשביקש - לא ביקש אלא בתחנונים; שאר כל אדם על אחת כמה וכמה!
דרשה שלישית על הפסוק ממשלי, המצביעה על השינוי ביחסיו של משה עם הקב"ה, וקוראת את הפסוק בסדר הפוך: עשיר ידבר עזות ותחנונים ידבר רש: משה בצעירותו העז וטען כנגד הקב"ה, אבל כשהגיע זמן מותו הוא נכשל בתפילתו. |
דבר אחר "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" - זה משה
שמתחילה היו דבריו עזים, שכן הוא אומר (שמות ה, כג) "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך",
ואומר (שמות ד, יג) "שלח נא ביד תשלח", ואומר (במדבר טז, כט) "אם כמות כל האדם ימותון אלה לא ה' שלחני"
בזמן שהיה אומר הדברים הללו נאמר עליו "ועשיר יענה עזות"; וכשהגיע זמנו להפטר מן העולם נאמר עליו "תחנונים ידבר רש"
שהתחיל מתחנן כרש הזה! מניין? ממה שקרינו בענין "ואתחנן אל ה'"!
יש עשרה כינויים לתפילה, התואמים לעשרה סוגים שונים של תפילה, למרות שמשה בחר את דרך התפילה האפקטיבית ("הקרובה") ביותר – "תחינה" – התפילה לא נענתה. |
"ואתחנן אל ה'", בעשרה לשונות נקראת תפלה: נקראת 'זעקה' 'שועה' 'אנקה',
שנאמר (שמות ב, כג) "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים
ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם... וישמע אלהים את נאקתם"
נקראת 'קרייה', שנאמר (תהלים יח, ז) "בצר לי אקרא ה'", נקראת 'רנה' ו'פגיעה'
שנאמר (ירמיה ז, טז) "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי"
נקראת 'ניפול', שנאמר (דברים ט, כה) "ואתנפל לפני ה'", נקראת 'תפלה' ו'פילול', שנאמר (דברים ט, כו) "ואתפלל אל ה'"
נקראת תחנה, שנאמר "ואתחנן אל ה'"
ואף על פי שנאמרו תפלה בעשרה לשונות, קרובה שבכולן – תחנה,
שנאמר (מלכים א ח, נט) "ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובים אל ה' אלהינו"
ושני צדיקים נתפללו בה: דוד ומשה; דוד שנאמר (תהלים נא, ג) "חנני ה' כחסדך", משה שנאמר "ואתחנן אל ה'"
דורש חנינה – תחנונים. משה פנה למידת החנינה והחסד, שאותה הזכיר הקב"ה בנקרת הצור; וראו גם ספרי כו. |
ומניין למד משה? - מדרכיו של הקדוש ברוך הוא: בשעה שעמד בנקרת הצור פתח לו הקדוש ברוך הוא בחינון
שנאמר (שמות לג, יט) "וחנותי את אשר אחן"!
נשא משה קל וחמר בעצמו ואמר: אלמלי לא היה לשון חביב לפני הקדוש ברוך הוא - לא פתח בו תחלה! לכך פתח משה "ואתחנן אל ה'"
ולמה נקראת התפלה 'תחנה'? מפני שצריך לאמרה בלשון תחנונים; וכך שנינו: העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים!
משה קורא לישראל לסמוך על הקב"ה ולא על אדם בן תמותה – טענה שהופיעה כבר בתהלים קמו. ישראל שומעים בקולו ומזכירים את תהלים סב, העוסק בביטחון בקב"ה. |
דבר אחר, "ואתחנן אל ה'" אמר ר' מאיר: כיון שידעו ישראל שאמר הקדוש ברוך הוא למשה 'הגיע זמנך ליפטר מן העולם'
נתקבצו אליו כל ישראל ואמרו לו: רבינו משה, כשהות בינינו היינו כולנו מתענגין ומשליכין יהבינו עליך
עכשיו מי יעמד לנו אחריך, ומי יגדור פרצותנו, ועל מי אתה מניחנו?
השיבם ואמר להם: "אל תבטחו בנדיבים" (תהלים קמו, ג)
עד שאדם נותן בטחונו על בשר ודם, ומבקש ממנו שיושיעו - יושיע עצמו מן המיתה תחלה!
אל יהי לכם בטחון אלא במי שאמר והיה העולם ברוך הוא, שהוא חי וקיים לנצח!
שנאמר (ישעיה כו, ד) "בטחו בה' עדי עד", ואומר (תהלים סב, ט) "בטחו בו בכל עת עם", בין שאתם חוטאין ובין שאתם זוכין
"שפכו לפניו לבבכם" (שם) בתשובה! מיד השיבו ישראל ואמרו: "אלהים מחסה לנו סלה" (שם)!
משה התפטר מתפקידו כנציג ישראל בבקשת סליחה מהקב"ה, ועמד להתפלל על עצמו. |
דבר אחר, אמר משה לישראל: עד עכשיו הייתי מתפלל עליכם ומבקש בעדכם רחמים
מיכן ואילך כל אחד ואחד זכותו תעמוד לו, והרי אני מבקש על עצמי! לכך נאמר "ואתחנן אל ה'"
למרות שמשה חונך את יהושע מחליפו, אינו מפסיק לבקש רחמים ואינו מתיאש. |
דבר אחר, "ואתחנן אל ה'", אף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא למשה (דברים ג, כח) "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור"
לא נתיאש מן הרחמים, אלא עמד והתחיל ומבקש על עצמו
מושלו משל למה הדבר דומה? לחולה שהוטל על המטה, וישב וכתב דיאתיקי לבנו, והעמיד להן אפטורפוס
ואף על פי כן היה מבקש על עצמו, שמא יתרפא מחליו! לכך נאמר "ואתחנן אל ה'"
דרשת גימטריה – משה התפלל תפילות רבות כמניין רגליהן של חיות הקודש. תפילתו הועילה וזיכתה אותו לראות את הארץ. גם תפילת המלך חזקיה הועילה – ראו מלכים ב כ, וכן תפילת יונה ממעי הדגה. |
דבר אחר, "ואתחנן אל ה'", מלמד שהסדיר משה חמש מאות וחמש עשרה תפלות, מניין ואתחנ"ן,
והיא מנין טלפי החיות שנאמר (יחזקאל א, ז) "ורגליהם רגל ישרה"
מנין ישר"ה חמש מאות וחמש עשרה, כנגד מנין ואתחנן, עד שעלת תפלתו למרום ונתקבל
ואמר לו (דברים ג, כז) "עלה ראש הפסגה"! ושנים הן שעסקו בתפלה והועילו: משה רבינו וחזקיהו
ויש אומרים אף יונה, שנאמר (יונה ב, ב) "ויתפלל יונה אל ה' אלהיו", ואומר (יונה ב, ח) "ותבוא אליך תפלתי"
"בעת ההוא" - זו עת רצון כענין שנאמר (תהלים סט, יד) "ואני תפלתי לך ה' עת רצון"
מושלו משל למה הדבר דומה? לבני מדינה שהיו מבקשין מלפני המלך שיעשה את מדינתן קלוניא
פעם אחת היו לו שני אויבים ונפלו לפניו, אמרו: הרי שעה שנבקש בה מלפני המלך שיעשה מדינתינו קלוניא!
כך משה היה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ.
כיון שנפלו סיחון ועוג לפניו, אמר: הרי שעה שאבקש בה מלפני המקום שאכנס לארץ! לכך נאמר "בעת ההיא"
כאן ובשמות ו פונה משה לקב"ה "לאמור", ובשתי התפילות דורשים חז"ל שהפניה היתה בדרך אולטימטיבית; וראו ספרי כו. |
"לאמר", זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום: הודיעני אם אתה עושה לי אם אי אתה עושה עמי! ואמר לו המקום אני עושה!
"וידבר משה לפני ה'" (שמות ו, יב) שאין תלמוד לומר 'לאמר', ומה תלמוד לומר 'לאמר'? אמר לו הודיעני אם גואלן את אם לאו!
אף כאן מה תלמוד לומר 'לאמר'? אמר לו הודיעני אם אכנס לארץ אם איני נכנס!
פסוק כד
עריכההכינוי הכפול לקב"ה נדרש שמידת הרחמים כובשת את מידת הדין והקב"ה נוהג עם משה ברחמים; וראו ספרי סוף כו. |
"ה' אלהים", כל מקום שנאמר ה' - הרי זו מדת רחמים: "ה' ה' אל רחום וחנון" (שמות לד, ו)
"אלהים", כל מקום שנאמר אלהים - הרי זו מדת הדין: "עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים" (שמות כב, ח)
"אלהים לא תקלל" (שמות כב, כז) "אלהים שופט צדיק" (תהלים ז, יב)
אמר משה: בבקשה ממך תהא מדת רחמים כובשת למדת הדין! לכך הקדים ה' אלהים
משה טוען שזכותו להגיע לא"י, ובכך הוא פונה למידת הדין וטוען בשמה. |
דבר אחר, "ה' אלהים", אמר לפניו: רבונו של עולם, עשה עמי במדת רחמים
ואם בא אתה עלי במדת הדין - יש לי דין, שהרי הכתבת בתורתך על ידי (דברים כד, טו) "ביומו תתן שכרו"
ואני נצטערתי ארבעים שנה במדבר עם ישראל, ולא נתת לי שכרי, ועכשו אתה אומר לי (דברים ג, כז) "לא תעבור את הירדן הזה"!
דורש החילות – התחלת; משה זכה לראות את מלחמות סיחון ועוג, והדבר נסך בו תקווה שיזכה לראות גם את כיבוש ארץ כנען, ולכן התאכזב; וראו מכילתא עמלק א ב, וכן ספרי כט. |
"אתה החלות להראות" אמר לפניו: רבונו של עולם, הואיל והתחלת להראני מקצתה - הראיני כולה!
משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטורין שלו. נכנס פתח ראשון - שתקו לו שני - ושתקו לו שלישי - זעפו נזפו בו, אמר לו: דייך, עד כאן!
כך בשעה שבא משה וכיבש שני עממים - סיחון ועוג, ונתנם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי
אמר דומה שלא נגזרה גזירה אלא על תנאי, ואין אנו מנודין אלא על תנאי!
לכך היה עומד ומבקש כל אותן תחנות ובקשות - עד שאמר לו רב לך!
דורש החילות – חיללת, התרת נדר: הקב"ה כחכם המתיר נדרים לתלמידיו; וראו ספרי כז. לעניין "הואלה" ראו שם וכן לעיל בדרשה לפרק א ב. |
דבר אחר, "אתה החלות" אתה התרתה לי נדרי: בשעה שאמרת לי 'לך והוצא את ישראל ממצרים',
אמרתי לפניך איני יכול, שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו, שנאמר (שמות ב, כא) "ויואל משה לשבת את האיש"
ואין 'הואלה' אלא שבועה; שנאמר (שמואל א יד, כד) "ויואל שאול את העם"
רבונו של עולם, כשם שהתרתה לי ואמרת (שמות ד, יט) "לך שב מצרים" - אף עכשיו התר נדרך, שאכנס לארץ ישראל
אמר לו הקדוש ברוך הוא: "רב לך", אתה - היה לך רב שיתיר את נדרך!
דורש החילות – התחלת ורמזת לי שלא אעזוב אותך ולא אניח לך להשמיד את ישראל; אבל מתלונן על כך שישראל לא התפללו עבורו, למרות שאילו היו מתפללים היו מצליחים להציל את משה; וראו ספרי כז; לעניין כוחן של תפילות היחיד והרבים ראו גם מכילתא נזיקין יח. |
דבר אחר, "אתה החילות" - אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך, בשעה שסרחו במעשה העגל
שנאמר (דברים ט, יד) "הרף ממני ואשמידם" וכי משה תפוס היה בקדש?
אלא כך אמר משה לפניו: רבונו של עולם, אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל על בניך, ועמדתי והתפללתי עליהם
ושמעת תפלתי וסלחת לעונם, והייתי סבור שאני עמהם בתפלה, והם לא התפללו עלי!
והלא דברים קל וחמר: אם תפלת יחיד על הרבים - כך נשמעת, תפלת הרבים על היחיד על אחת כמה וכמה!
רבונו של עולם, כשם שעברת על אותה הגזירה, שנאמר (שמות לב, יד) "וינחם ה' על הרעה" - בבקשה ממך עבור על גזירה זו שגזרת עלי!
משה מתלונן שהקב"ה קרא לישראל "בני מרי" עוד לפני שמשה כינה אותם "מורים", ומתקשה להבין במה חטא! |
דבר אחר: "אתה החלות", אמר משה: רבון העולמים, מפני שאמרתי להן (במדבר כ, י) "שמעו נא המרים" - גזרת עלי שלא אכנס לארץ
"אתה החלות" את שרית קרית להון כדין (אתה התחלת לקרוא להם כך): (במדבר יז, כה) "למשמרת לבני מרי"!
"להראות את עבדך"; יש שקראו עצמן עבדים והמקום קרא אותם עבדים
ויש שקראו עצמן עבדים והמקום לא קרא אותם עבדים; ויש שלא קראו עצמן עבדים והמקום קרא אותן עבדים
אברהם קרא עצמו עבד, שנאמר (בראשית יח, ג) "אל נא תעבור מעל עבדך"
והמקום קרא אותו עבד, שנאמר "וברכתיך' והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי (בראשית כו, כד)
יעקב קרא עצמו עבד, שנאמר (בראשית לב, יא) "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך
והמקום קראו עבד, שנאמר (ישעיה מא, ח) "ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך"
משה קרא עצמו עבד, שנאמר "להראות את עבדך" והמקום קראו עבד, שנאמר (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה"
דוד קרא עצמו עבד (תהלים קטז, טז) "אני עבדך בן אמתך" והמקום קראו עבד "ודוד עבדי נשיא להם לעולם"
(יחזקאל לז, כה) ישעיה קרא עצמו עבד שנאמר (ישעיה מט, ה) "ועתה אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו"
והמקום קראו עבד שנאמר (ישעיה כ, ג) "ויאמר ה' כאשר הלך עבדי ישעיהו..."
שמואל קרא עצמו עבד, שנאמר (שמואל א ג, י) "ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך" - והמקום לא קראו עבד
שמשון קרא עצמו עבד, שנאמר (שופטים טו, יח) "אתה נתת ביד עבדך התשועה הגדולה הזאת" - והמקום לא קראו עבד
שלמה קרא עצמו עבד, שנאמר (מלכים א ג, ט) "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך" –
והמקום לא קראו עבד, אלא תלאו בדוד אביו; שנאמר (מלכים ב יט, לד) "וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי"
איוב לא קרא עצמו עבד, והמקום קרא אותו עבד שנאמר (איוב א, ח) "ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב"
יהושע לא קרא עצמו עבד, והמקום קראו עבד שנאמר (יהושע כד, כט) "ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע בן נון עבד ה'"
כלב לא קרא עצמו עבד, והמקום קראו עבד שנאמר (במדבר יד, כד) "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת"
אליקים לא קרא עצמו עבד, והמקום קראו עבד שנאמר (ישעיה כב, כ) "והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי לאליקים בן חלקיהו"
זרובבל לא קרא עצמו עבד, והמקום קראו עבד שנאמר (חגי ב, כג) "והיה ביום ההוא אקח זרובבל בן שאלתיאל עבדי"
דניאל לא קרא עצמו עבד, והמקום קראו עבד שנאמר (דניאל ו, כא) "דניאל עבד אלהא חיא"
חנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמן עבדים, והמקום קראן עבדים
שנאמר (דניאל ג, כו) "שדרך מישך ועביד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו"
נביאים הראשונים לא קראו עצמן עבדים, והמקום קראן עבדים שנאמר (עמוס ג, ז) "כי לא יעשה ה' אל' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים"
"גדלך" הוא מידת הטוב, ראו גם ספרי כז. מצד שני עומדת מידת הפורענות שהכתה במצרים בעשר המכות. |
"את גדלך" זה בנין אב לכל גדולה שבתורה
"ואת ידך החזקה" אלו עשר מכות שהביא המקום ברוך הוא על המצרים במצרים שנאמר בהן (שמות ח, א) "נטה את ידך"
דבר אחר: "את גדלך", אמר לפניו: רבונו של עולם, אימתי אתה מתגדל בעולמך? בשעה שאתה כובש על מדת הדין!
שנאמר (מיכה ז, יח) "מי אל כמוך נושא עון"
משה מתלונן על כך שאחרי דינו של הקב"ה אין ערכאת ערעור! וראו גם ספרי שם. |
"אשר מי אל בשמים ובארץ", אמר לפניו: רבוני, אתה מדתך שלא כמדת בשר ודם
בשר ודם אפדיקוס יושב על הפרכיה שלו - מתירא הוא מפני סנקתדירוס שלו, שלא יחזירנו. את, שאין לך סנקתדירוס, מפני מה אין אתה מוחל לי?
מלך בשר ודם יושב על בימה שלו - מתירא הוא מפני דיותכוס שלו, שלא יחזירנו. את, שאין לך דיותיכוס, מפני מה אין אתה מוחל לי?
"אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך" - כמעשיך במצרים וכגבורותיך על הים.
דבר אחר: כמעשיך על הים וכגבורותיך על הירדן!
פסוק כה
עריכהראו ספרי כח: משה ידע שהקב"ה לא ימחל לו, והתחנונים שלו נועדו רק לחבב על הציבור את הכניסה לא"י, וראו בסיפור על ר' זירא בכתובות קיב א. |
"אעברה נא" אין נא אלא לשון בקשה.
"ואראה את הארץ" אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ? והלא כבר נאמר "כי לא תעבר את הירדן הזה"!
מושלו משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו שני עבדים. גזר על אחד מהם שלא לשתות יין שלשים יום
אמר מה גזר עלי, שלא לשתות יין שלשים יום? איני טועמו אפלו שנה אחת ואפלו שתי שנים! וכל כך למה? בשביל לפוג דברי רבו
חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום; אמר אפשר שאני יכול לחיות בלא יין אפלו שעה אחת? וכל כך למה? בשביל לחבב דברי רבו!
כך היה משה מחבב דברי המקום, ומבקש מלפניו שיכנס לארץ. לכך נאמר "אעברה נא ואראה"
משה רצה להכנס לא"י כדי לקיים את המצוות התלויות בקרקע ולזכות בשכרן; הקב"ה מבטיח לו שיקבל שכר מצוות עם כל קיום מצווה שיעשה כל אחד מישראל! |
ומפני מה היה משה מתחרט ליכנס לארץ ישראל? שמא לאכול מפירותיה היה צריך או לכסף וזהב היה צריך?
אלא כך אמר משה: רבונו של עולם, הרבה מצות נתת לישראל על ידי, ואין עושין אותן אלא בארץ ישראל
שנאמר (דברים ו, א) "אלה החקים והמשפטים אשר צוה ה' לעשות בארץ".
אכנס עמהן ואעשה עמהן את המצות, כדי שאטול שכר לעתיד לבוא!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תצטער בדבר זה, שאני כותב על ידי הנביאים שכל המצות שנתתי על ידך
אפלו אחד מישראל עושה ומקיים אחת מן המצות - יש לך עמו חלק לעתיד לבוא!
שנאמר (ישעיה נג, יב) "לכן אחלק לו למשה ברבים"!
משה מכנה את א"י "הארץ הטובה", בהתאם לטענתו שא"י אכן טובה. |
"ואראה את הארץ הטובה" ארץ ששיבחתי אותה לישראל, ואמרתי להן (דברים ח, ז) "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה"
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הלא מן הים אתה צפית שאין אתה נכנס לתוכה, שנאמר (שמות טו, יז) "תביאמו ותטעמו"
"ההר הטוב" - זו ירושלים, "והלבנון" - זה בית המקדש
הכל קראו אותו הר: אברהם קרא אותו הר, שנאמר (בראשית כב, יד) "בהר ה' יראה";
משה קראו אותו הר, שנאמר "ההר הטוב הזה"; דוד קרא אותו הר שנאמר (תהלים כד, ג) "מי יעלה בהר ה'"
ישעיה קרא אותו הר, שנאמר (ישעיה ב, ב) "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים"
גוים קראו אותו הר, שנאמר (ישעיה ב, ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'
ומניין' שאין לבנון אלא מקדש? שנאמר ((ירמיה כב, ו) "גלעד אתה לי ראש הלבנון" ואומר "והלבנון באדיר יפול"
ולמה נקרא שמו לבנון? על שמלבין עונותיהן של ישראל כשלג; שנאמר (ישעיה א, יח) "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו"
פסוק כו
עריכהראו ספרי כט; |
"ויתעבר ה' בי למענכם", ר' אליעזר אומר: נתמלא עלי עברה; ר' יהושע אומר: כאשה זו שאין יכולה לשוח מפני עוברה
"ויתעבר ה'" יכול מפני עבירות שהיו בידי? תלמוד לומר "למענכם" בשבילכם נעשה לי כך!
כיוצא בדבר אתה אומר (דברים א, לז) "גם בי התאנף ה'", יכול מפני עבירות שהיו בידי? תלמוד לומר "בגללכם"
"ולא שמע אלי" - ולא קבל תפלתי.
כשחטאתם אתם - בקשתי עליכם רחמים ונעניתי; אבל כשבקשתי על עצמי – "ולא שמע אלי"
"ויאמר ה' אלי רב לך", אמר משה לפני המקום: רבונו של עולם וכי איזה מלך שיעכב על ידך?
אלא הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך - אעבור הדיוט; שלא אעבור בארץ - אעבור במחילה
שלא אעבור חי - אעבור מת, יקברו עצמותי בארץ ישראל!
דורש "רב לך" - יותר ממה שבקשת בעניין הקבורה יהיה לך, שמלאכי השרת יקברו אותך. הדרשה השניה על 'רב לך' מציגה את היתרון שבראיה הנבואית של משה על הראיה הפיזית של האבות, שנאלצו להסתובב בארץ ברגליהם – והשוו מכילתא עמלק א ב שם טוען ר' חנינא בן עקביא את ההפך. |
אמר לו המקום: "רב לך אל תוסף דבר אלי"
דבר אחר: "רב לך" - אמר לו: הרבה ממה שבקשת נתון לך!
אלו היית נכנס לארץ ישראל - היית נכנס לתוך בני אדם מתים, בני תמותה ובני אדם מתים קוברין אותך
ועכשו את נכנס לתוך מלאכי שרת, ומלאכי שרת קוברין אותך; שנאמר (דברים לד, ה) "וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'"
דבר אחר: "רב לך" אמר לו: הרבה ממה שבקשת נתון לך!
אלו היית נכנס לארץ ישראל - לא היית מספיק לראותה כל ימיך; ועכשו הריני מראה אותך כלו באצבע
שנאמר (דברים ל"ד, א'-ג') "ויראהו ה' את כל הארץ ואת נפתלי ואת הנגב"
מלמד שאמר לו: זה חלקו של יהודה וזה חלקו של בנימין, וזו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה
דרשה נוספת המציגה את השכר הרב שקיבל משה, שזכה לקבורת שמים, וראו לעיל "בני אדם מתים". |
דבר אחר: "רב לך" - אמר לו: הרבה ממה שבקשת נתון לך!
אלו היית נכנס לארץ הייתה נקבר בקבר מעשה אדם ובארון מעשה אדם
ועכשו את נקבר בקבר מעשה שמים ובארון מעשה שמים
שנאמר (דברים לג, כא) "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון" אין ספון אלא מצויר, שנאמר (ירמיה כב, יד) "וספון בארז ומשוח בששר"
דבר אחר: "רב לך", אמר לו המקום: משה, אדם נודר - לאין הולך? לא אצל רבו שיתיר לו נדרו? ומה עליך? לשמוע דברי רבך!
דבר אחר: "רב לך", אמר לו: משה! דוגמא אתה עשוי לדיינין: יאמרו, מה משה, שהוא חכם חכמים גדול גדולים - לא נשא לו פנים
על ידו שאמר (במדבר כ, י) "שמעו נא המרים" - נגזרה עליו גזרה שלא יכנס לארץ
המענין את הדין והמעוותין את הדין - על אחת כמה וכמה!
דבר אחר: "רב לך", אמר לו: משה, הרבה לך בידי לעולם הבא, שאני פורע לך אותו רב
"מה רב טובך" כאדם שאומר לחברו: הרבה לך בידי, אל תביישני!
דבר אחר: "רב לך", כאדם שאומר לחברו: עיבר פלוני דרך על פלוני
דורש "רב לך" על הניסים שנעשו למשה, ובהמשך – רב במובן מורה, השולט בתלמידו; בדרשה אחת הכוונה לקב"ה, ובדרשה הבאה הרב הוא יהושע. |
דבר אחר: "רב לך" אמר לו: הרבה נסים ונפלאות עשיתי על ידך, עכשו ארכי מלכות של יהושע דוחקת לפני!
שבשעה שבראתי את עולמי בראתי אותו אורכיות אורכיות!
דבר אחר: "רב לך" דייך שלא שלט בך יצר הרע! ולא עוד, אלא שאין אני מוסרך ביד מלאך המות אלא אני בעצמי מיטפל בך
דבר אחר: "רב לך", יש לך רב, והרב שליט לעשות בתלמיד מה שהוא רוצה!
דבר אחר: "רב לך", רב יש לך, ומנו? יהושע
הכשלון לכאורה של תפילת משה עלול לפגוע באמונה בכוחה של התפילה ולכן מתאר ר' אליעזר בן יעקבב את התפילה כמוצלחת, שבזכותה זכה משה וראה את הארץ. |
"אל תוסף דבר אלי" קשה הוא הדבור, שלא יהוא הבריות אומרות 'הרב כמה קשה והתלמוד כמה סרבן'
באותה שעה אמר משה לפני המקום: מה אני יוצא ריקם מתפלתי בדבר הזה? אמר לו "עלה ראש הפסגה"
מיכן היה ר' אליעזר בן יעקב אומר: יפה תפלה אחת יתר ממאה מעשים טובים, שבכל מעשים טובים של משה לא נאמר לו 'עלה', ובתפלה נאמר לו 'עלה'!
ר' אליעזר אומר: אלו קדמו מעשיו של משה לתפלתו - לא היה נענש
ר' שמעון אומר: אלו קדמו מעשיו של משה לתפלתו לא היה נענש!
אדם שהעיד עליו הקדוש ברוך הוא (במדבר יב, ג) "והאיש משה עניו מאד" להקפיד כנגד ישראל
משה לא התפלל לביטול העונש במשך 40 השנים כי רצה להמתין לקב"ה כדי שירגע מכעסו עליו. |
ומפני מה המתין משה ארבעים שנה, ואחר כך התחיל להתחנן שיכנס לארץ?
מפני כשאמר "שמעו נא המורים" (במדבר כ, י), ואמר לו הקדוש ברוך הוא "לכן לא תביא את הקהל הזה" (במדבר כ, יב)
אמר משה: זו שעת שבועה היא - איני מתחנן בה!
שאין "לכן" אלא שבועה, בענין שנאמר (שמואל א ג, יד) "ולכן נשבעתי לבית עלי"
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשביל שהמתנת ארבעים שנה – "עלה ראש הפסגה" מיכן אמרו חכמים 'אל תשאל לחבירך בשעת נדרו' (אבות ד יח.)
פסוק כז
עריכהההזמנה למשה לעלות לראש מעלה אותו יותר ממלאכי השרת, שהרי משה ישב בזמן שמלאכי השרת עומדים. |
דבר אחר: "עלה ראש הפסגה", אמר לו הקדוש ברוך הוא: העליתיך יתר ממלאכי השרת!
שמלאכי השרת - לא נתתי להם רשות, אלא להיות עומדין לפני; ולא נתתי להם רשות ישיבה!
שנאמר (ישעיה ו, ב) "שרפים עומדים ממעל"; ובך כתיב (דברים ט, ט) "ואשב בהר ארבעים יום"!
"ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה" מכאן אמרו:
העומדין בחוצה לארץ - הופכין פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללין שנאמר (מלכים א ח, מח) "והתפללו אליך דרך ארצם"
העומדין בארץ ישראל - הופכין פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים שנאמר "והתפללו אל הבית הזה"
העומדין בבית המקדש - מכוונין את לבם כנגד בית קדש הקדשים ומתפללין שנאמר (שם ל"ה) והתפללו אל המקום הזה
נמצאו העומדין בצפון - הופכין פניהם לדרום; בדרום - הופכין פניהם לצפון; במזרח - הופכין פניהם למערב; במערב - הופכין פניהם למזרח
נמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד!
סומא ומי שאינו יכול לכווין את הרוחות - יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים, שנאמר (מלכים א ח, מד) "והתפללו אל ה' אלהיהם"
ראו לעיל בדרשה לפס' כו, וכן במכילתא עמלק א ב: אברהם אמנם הלך ברגליו בכל הארץ כדי לראותה אבל משה עלה לראש הפיסגה. לא ברור מי משניהם התאמץ פחות ונראה שבשאלה זאת חולקים ת"ק ור' חנינה בן יעקב. |
"וראה בעיניך", אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם - אמרתי לו (בראשית יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה", אבל אתה – "וראה בעיניך"!
ר' חנינה בן יעקב אומר: חביבה ראייתו של אברהם אבינו יתר מראייתו של משה
שאברהם לא ליבטוהו, ומשה – ליבטוהו!
באברהם נאמר (בראשית יג, יד) "שא נא עיניך - וראה מן המקום אשר אתה שם" ובמשה הוא אומר "עלה ראש הפסגה - ושא עיניך", עלה והבט וראה!
דבר אחר: "וראה בעיניך", מושלו משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו
נכנס לפתח פלטרין שלו - משכו ודבר עמו, נכנס לפתח טרקלין שלו - משכו ודבר עמו, כיון שבא ליכנס לקיטון - אמר לו 'מיכן ואלך את אסור'!
כך אמר משה לפני המקום: כל עצמי איני משוך מארץ ישראל אלא מלוא הירדן הזה, מלא חבל של חמשים אמה! אמר לו "וראה בעיניך" ולא בגופך!
"כי לא תעבור את הירדן הזה", כיון שבקש כל אותן בקשות ותחנות
משה מנסה להכנס לא"י כישראלי שאינו מלך, או במחילה או אפילו לאחר מותו, וההצעות הללו נדחו. ראו לעיל בדרשה לפס' כו וכן במכילתא עמלק א ב. |
אמר: רבון העולמים, גזרת גזירה עלי שלא אכנס לה מלך שנאמר (במדבר כ, יב) "לכן לא תביא את הקהל הזה",
אכנס לה הדיוט! אמר לו: אין המלך נכנס כהדיוט!
אמר לפניו רבונו של עולם, כלום נגזרה גזרה אלא שלא אכנס לה לא מלך ולא הדיוט
אכנס לה במחילה של קסריון שתחת פומיוס! אמר לו (דברים לד, ד) "ושמה לא תעבר"!
אמר לפניו: רבוני, נגזרה גזרה שלא אכנס לה לא מלך ולא הדיוט ולא במחילה של קסריון שתחת פומיוס
אם אמות - יעברו עצמתי את הירדן! אמר לו "כי לא תעבור את הירדן הזה"
ר' שמעון בן יוחי אומר: אינו צריך! והלא כבר נאמר (דברים ד, כב) "כי אנכי מת בארץ הזאת ואינני עובר את הירדן"
וכי מת יכול לעבור? אלא כך אמר לו, אף עצמותיך לא יעברו את הירדן!
פסוק כח
עריכה"וצו את יהושע" אין צואה בכל מקום אלא זירוז, שנאמר (דברים לא, ז) "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ"
"חזק" - בתורה "ואמץ" - במעשים טובים
"כי הוא יעבור לפני העם הזה" אם עובר לפניהן - הן עוברין, ואם לאו - אינן עוברין!
"והוא ינחיל אותם" אם מנחילן – נוחלין, ואם לאו - אינן נוחלין!
וכן את מוצא כשהלכו לעשות מלחמה בעי - נפלו מהם כשלשים וששה צדיקים
שנאמר (יהושע ז', ה'-י') "ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש...
ויקרע יהושע שמלותיו ויפל על פניו ארצה... הוא וזקני ישראל עד הערב ויעלו עפר על ראשם
ויאמר אהה ה' אלהים למה העברת העביר את העם הזה...
בי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל ערף לפני אויביו, וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ...
ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך?" לא כך אמרתי למשה רבך מתחלה,
אם עובר לפניהם עוברין, ואם לאו אינן עוברין; אם מנחילם נוחלין; ואם לאו אינן נוחלין? שלחתם ולא הלכתה אחריהם!
פסוק כט
עריכה"ונשב בגיא" אמר להם מי גרם לנו שנשב בגיא? מעשים רעים שעשינו בפעור
דבר אחר: אמר משה לישראל, ראו כמה ביניכם לביני
שאני, כמה תפלות ובקשות וכמה תחנונים עשיתי, ונגזרה עלי גזרה שלא ליכנס לארץ
אבל אתם הכעשתם לפניו ארבעים שנה במדבר, שנאמר (תהלים צה, י) "ארבעים שנה אקוט בדור"
ולא עוד אלא שגדולים שבכם משתחוים לפעור - וימינו פשוטה לקבל אתכם!
"ועתה ישראל" הרי אתם חדשים, כבר מחול לכם לשעבר!