ביאור:משלי יא א

משלי יא א: "מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה', וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ."

תרגום מצודות: מאזני מרמה - העשוי להכריע הכף אשר ירצה לרמות הקונים - תועבת ה'; ואבן משקל שהיא בשלימותה - מבלי חסרון - היא לרצון לה'.

תרגום ויקיטקסט: מאזניים לא מאופסים, המאפשרים לרמות את הלקוחות, מתועבים ושנואים על ה'; ואבן משקל שלמה ומדוייקת רצויה ואהובה על ה'.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יא א.

דקויות

כמה פסוקים בספר משלי מדברים על תועבת ה' ורצונו. פסוקים אלה מציגים שני קצוות, ומכאן שיש גם מצב ביניים בין הקצוות - מצב שאינו מתועב אבל גם אינו רצוי*. בכל מקום שבו מופיע ביטוי זה, ראוי לברר מהו מצב הביניים.

בפסוק שלנו, בין שני הקצוות נמצאים אנשים, שאינם מרמים בכוונה, אך גם אינם מדייקים ואינם מקפידים שאבני המידה שהם משתמשים בהן יהיו שלמות ומדוייקות.

אנשים אלה אינם תועבת ה' כי אינם מרמים בכוונה, אך גם אינם רצונו: רצון ה' הוא שנתרחק מרמאות עד הקצה האחרון; בכל מה שקשור לאמת, ה' מצפה מאיתנו לשלמוּת.

הקבלות

בתורה ישנם פסוקים המביעים רעיון דומה:

(ויקרא יט לו): "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם..."

(דברים כה טו): "לֹא יִהְיֶה לָּךְ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה; לֹא יִהְיֶה לָּךְ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ, לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, כָּל עֹשֵׂה עָוֶל"

מה מוסיף הפסוק שלנו? - כמה פירושים:

1. הפסוק ממשיך את הפסוק הקודם, (משלי י לב): "שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן, וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת", והוא בא ללמד, שדברי שקר שנואים ומתועבים על ה' גם כאשר אינם גורמים כל נזק, כמו שמאזני מרמה הם תועבת ה' גם כאשר לא שוקלים בהם (ע"פ ר' יונה; ראו תלמוד בבלי, בבא מציעא סא:).

2. הפסוק קשור לפסוקים הבאים, המדברים על מידות, כגון (משלי יא ב): "בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן, וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה"*; והוא מלמד, שה' מתעב אדם שמידותיו אינן מאוזנות, ורצונו שכל אדם ישקול במדוייק את התנהגותו על-פי המידות הטובות המתוארות בפרק.

ולפי חכמי המדרש, "בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן" הוא עונש על "מֹאזְנֵי מִרְמָה": כשאנחנו עושים עוול במסחר, באים אויבים זֵדים ומביאים עלינו קלון. רעיון זה נרמז גם בספר דברים, מייד אחרי שנאמר שה' מתעב מאזני מרמה, (דברים כה יג): "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לָךְ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאֵתְכֶם מִמִּצְרָיִם":

"אוי לדור שמדותיו של שקר! דאמר ר' בניא בשם ר' הונא: אם ראית דור שמדותיו של שקרים - מלכות באה ומתגרה באותו הדור. מה טעם? מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בא זדון ויבא קלון! ..." "אמר ר' לוי: אף משה רמזה להן לישראל בתורה: לא יהיה לך בכיסך... לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, ואם עשה כן - סוף שהמלכות באה ומתגרה בו, דכתיב כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול, וכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (רות רבה א ב, מדרש תנחומא פרשת כי תצא)!

בימינו קל להבין את הרעיון העומד מאחרי מדרש זה. יש הרבה צביעות ביחס של הגויים אלינו. הם מאשימים אותנו ב"כיבוש" כאשר חלק גדול מהם יושבים על אדמה כבושה. הערבים, למשל, יצאו מחצי האי ערב וכבשו את רוב המזרח התיכון לפני כ-1400 שנה, ועכשיו מתלוננים על כך שאנחנו החזרנו לעצמנו חלק קטן מהשטח שהיה שלנו. האוסטרלים כבשו את היבשת לפני כ-250 שנה והשמידו כמעט את כל האוכלוסיה המקומית. גם רוב המדינות ביבשות אמריקה הן כבושות, ובכל-זאת מאשימות אותנו ב"כיבוש". על-פי חז"ל, האופן שבו הגויים מתנהגים עמנו נובע מהאופן שבו אנחנו מתנהגים בינינו לבין עצמנו. כשאנחנו נוהגים איפה ואיפה בינינו, גם הגויים נוהגים עמנו איפה ואיפה; כשאנחנו מפעילים "סטנדרט כפול" במסחר - "מֹאזְנֵי מִרְמָה", גם הגויים מפעילים סטנדרט כפול ביחסים הבינלאומיים, והתוצאה היא - "בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן".

3. הפסוק קשור לפסוק דומה המופיע בהמשך הפרק, (משלי יא כ): "תּוֹעֲבַת ה' עִקְּשֵׁי לֵב, וּרְצוֹנוֹ תְּמִימֵי דָרֶךְ", והוא מלמדנו, שגם במידות הנפש, כמו במידות המשקל, ה' מתעב את העקמימות והמרמה, ואוהב את היושר והשלמות (ע"פ דעת מקרא).

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/11-01