רות רבה א ב
רבי שאל לר' בצלאל: מהו דכתיב (הושע ב, ז): "כי זנתה אמם" אפשר ששרה אמנו זונה היתה?! אמר לו: ח"ו חס וחלילה, חס ושלום! אלא אימתי דברי תורה מתבזין בפני עמי הארץ - בשעה שבעליהן מבזין אותם.
אתא ר' יעקב בר אבדימי ועבדיה שמועה: אימתי דברי תורה נעשין כזונות בפני עמי הארץ? בשעה שבעליהן מבזין אותם.
ר' יוחנן מייתי לה מהכא (קהלת ט, טז): "וחכמת המסכן בזויה" - וכי חכמתו של רבי עקיבא, שהיה מסכן, בזויה היתה?! אלא מהו מסכן - מי שהוא בזוי בדבריו, כגון זקן יושב ודורש (דברים טז, יט): "לא תטה משפט" והוא מטה משפט, "לא תכיר פנים" והוא מכיר פנים, "לא תקח שחד" והוא לוקח שחד, (שמות כב, כא): "כל אלמנה ויתום לא תענון" והוא מענה אותם.
שמשון הלך אחר עיניו, שנאמר (שופטים יד, ג): "אותה קח לי כי היא ישרה בעיני"; גדעון עבד עבודת כוכבים, שנאמר (שם ח, כז) "ויעש אותו גדעון לאפוד"; הוי שאין לך מסכן גדול מזה.
אוי לדיין שמכיר פנים במשפט!
תני ר' חייא (ויקרא יט, טו): "לא תעשו עול במשפט", מלמד שהדיין שמקלקל הדין קרוי חמשה שמות: עול, שנוי, משוקץ, חרם, תועבה. והקב"ה קורא עליו חמשה: רע, מנאץ, מפר ברית, מכעיס, וממרה. וגורם חמשה דברים לעולם: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל ישראל בחרב, ומגלם מארצם. אוי לדור שמקולקל במדה זו!
תני ר' חייא (ויקרא יט, לה): "לא תעשו עול במשפט", בדין? אם לדין כבר אמור בדין כבר נאמר בפסוק טו שאסור לעשות עוול בדין, אם כן למה נאמר במשפט? במדה בפסוק שלנו נזכר אותו ביטוי בדיוק לגבי מידות; אלא מלמד שהמודד נקרא דיין, ואם שיקר קרוי חמשה שמות וגורם חמשה דברים. אוי לדור שמדותיו של שקר!
דאמר ר' בניא בשם ר' הונא: אם ראית דור שמדותיו של שקרים - מלכות באה ומתגרה באותו הדור. מה טעם? (משלי יא, א): "מאזני מרמה תועבת ה'", וכתיב "בא זדון ויבא קלון". אמר ר' ברכיה בשם רבי אבא: כתיב (מיכה ו, יא): "האזכה במאזני רשע?" אפשר כן, שדור שמדותיו של שקר זוכה?! אלא "ובכיס אבני מרמה". אמר ר' לוי: אף משה רמזה להן לישראל בתורה: (דברים כה, יג): "לא יהיה לך בכיסך" "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה", ואם עשה כן סוף שהמלכות באה ומתגרה בו, דכתיב (שם, טז) "כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול", וכתיב (שם, יז) "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים":