ביאור:מ"ג בראשית מא נד
וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף עריכה
ותחלינה. מבנין הקל פעל הכפל:
ותחילנה. על שם שהיו הבריות חולניות מפני הרעב.
ותחלינה וגו'. כאשר אמר יוסף הוצרך לומר כאשר אמר יוסף, שבזה נתאמתו דבריו בפתרון החלום יותר, כי מקודם יאמר האומר כי מקרה היה שבאו שני השבע, אבל כאשר שלמו שבע שני שבע והתחילו שני רעב אז צדקו דברי יוסף. או ירצה על זה הדרך ותחלינה שבע וגו' ותאמר איך ירגישו בהכר הרעב בתחילת שנת רעבון אחר כל השבע וכל אחד אוצרותיו מלאות בר לא יוכר הרעב תיכף, לזה פירש הכתוב כאשר אמר יוסף פירוש שאמר להם (ל"א) ולא יודע השבע בארץ פי' יאכלו ולא ישבעו, ודבר זה הוכר בהתחלת השנה:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ז] יהיו שבע שני רעב. בעבור שהשבע בארץ מצרים איננו חדוש גדול כי הוא כגן ה' (לעיל יג י), הזכיר תחילה פתרון הרעות, כי הוא החדוש ותועלת החלום, כי האלהים ברחמים הראה לפרעה הרעב להחיות לפליטה גדולה. וזה טעם ותחילנה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף (להלן מא נד), כי לא נודע דברו רק בשנות הרעב:
וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת עריכה
ויהי רעב בכל הארצות, אשר סביב ארץ מצרים, כי מה יעשו הרחוקות אם היה בהן רעב כזה. וכך אמרו בבראשית רבה (צ ו) בשלש ארצות בפינקיא ובערביא ובפלישטני:
בכל הארצות. סביבות מלכות מצרים:
וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם: עריכה
ובכל ארץ מצרים היה לחם. כי נתן יוסף אוכל בערים:
ויהי רעב בכל הארצות. אבל בני ארץ מצרים שידעו שהרעב עתיד לבא אצרו מפירותיהן מה שיאכלו שנה ראשונה שנא' ובכל ארץ מצרים היה לחם: