ביאור:מ"ג בראשית מא כג
וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם: עריכה
צנמות. צונמא בלשון ארמי סלע הרי הן כעץ בלי לחלוח וקשות כסלע ותרגומו נצן לקין. נצן אין בהן אלא הנץ לפי שנתרוקנו מן הזרע:
צנומות דקות. צונמא בלשון ארמי סלע. הרי הן כעץ בלא לחלוח וקשות כסלע. ותרגומו נצן לקיין, נצן אין בהן אלא הנץ לפי שנתרוקנו מן הזרע, לשון רש"י. והשבלים בעת שנתרוקנו מן הזרע אין בהן נץ, וכן פרעה לא ראה אותן בעת הנצן כי מלאות וטובות ודקות ושדופות קדים ראה אותן. וכן צנומות שיהיה כמו סלועות מלשון צונמא אינו נכון, והשבלים הדקות אינם קשות כסלע: אבל פירוש צנומות פרודות לחתיכות הרבה, והוא לשון רבותינו (ברכות לט.) פת הצנומה בקערה מברכין עליה המוציא, פת החתוכה, והוא הפת שאדם עושה ממנו חתיכות ונותן המרק עליו בקערה ואוכלו חתיכה חתיכה בלא בציעה אחרת. והוא לשון התרגום גם כן שאמר נצן לשון חתוך וחסרון, ממה שאמרו הם ז"ל (ב"ב נד.) מליא במליא נצא בנצא לא הויא חזקה, שקל מוליא ושדא בנצא הויא חזקה, המקום שהוא גבוה שלם העפר נקרא מליא, ושהוא חסר העפר ובו חסרון נקרא נצא. אף כאן הפך מלאות צנומות, ונצן הפך מליאן. והענין כי לא היו השבלים מלאות הגרגרים, אבל היה בהם מקומות חסרים אין בהם גרגרים, ומקום אחר גבוה שבו הגרגרים שלקו והם רקות, ולכך אמר יוסף במקום צנומות רקות, כי היו בהן מקומות רקים, אין בהם גרגרים כלל:
צנומות. פתר לפי עניינו ואין לו חבר במקרא. ויש לומר כי לשון צונמא שבתלמוד הוא קשים כאבן בלא ליחלוח:
צנומות. אין לו חבר במקרא וטעמו כמו רקות. ויש אומרים שפירושו צלמים כי כן בלשון ישמעאל:
[מובא בפירושו לפסוק א'] (...) ומה שהוסיף לשון צנומות בשבלים, לפי שאינו דומה שמיעה לראיה כי פרעה ראה שבלים דקות, ויש לפעמים שבלים דקות שיש בהם גרגרים דקים, ופרעה ראה אותם בעיניו שהיו רקים ולא היה בהם גרגרים כלל, והיה מתירא שמא יוסף יטעה בלשון דקות כי לא ראה אותם, זולת מה ששמע מן פרעה, ע"כ פירש לו צנומות אני ראיתי שלא היה בהם כ"א המוץ, ובזה יתורצו כל הספיקות שנתחבטו בהם רוב המפרשים והוא דבר יקר.