ביאור:מ"ג בראשית מא ב
וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת
עריכהוהנה מן היאור עולות. בעבור כי ארץ מצרים תשתה מן היאור, וממנו בא להם השובע והרעב, ראה אותן עולות מן היאור.
והנה מן היאור עולות. דרך ארץ לשתות הבהמות ביחד וחוזרות ועולות ורועות באחו:
והנה מן היאור. לפי שהרעב והשבע בא ע"י המים שמשקה השדות ומגדיל התבואות:
וטעם שהראוהו מראה זה להגיד כי מהיאור עצמו יתהוו ב' הדמיונות, והוא שפתר יוסף שהם שבע שני שבע ושבע שני רעב ושניהם הם מתהוים מהיאור עצמו אם יעלה או לא יעלה ולזה ראה בחלום כי הפרות הוויתן היתה מהיאור:
והנה מן היאר עלת שבע פרות. מחית ארץ מצרים היתה מן היאור, הוא שכתוב (ישעיה יט) ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור יבש נדף ואיננו. וכתיב (שם) ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה. וכתיב (שם) ובושו עובדי פשתים שריקות. וכתיב (שם) והיו שתותיה מדכאים וגו':
ולמה שבעה? על שם מצרים לודים ענמים להבים נפתוחים פתרוסים כסלוחים (בראשית י, יג_יד) שהם שבעה. וז' עממים מארץ כנען יתפרנסו ממצרים:
והפרות סימן לחרישה, והשבלים סימן לקציר, כמו שאמר (להלן מה ו) אשר אין חריש וקציר. ראה כי היאור לא עלה רק מעט ואין חריש, ואשר יזרעו מעט במקומות הלחים יבא קדים רוח ה' וישרוף אותם, כאשר ראה אותם שדופות קדים:
מן היאור עולות וגו'. היה לו לומר עולות שבע פרות מן היאור כי מן הראוי יזכיר העולה ואח"כ מקום שעולה משם. ואולי שיכוין לומר כי כל הוייתן היתה מן היאור. ולזה הקדים המהווה ואחר כך המתהווה ממנו, ולזה אם היה אומר והנה שבע פרות עולות מן היאור יהיה הנשמע כי הפרות עברו דרך היאור ועלו ממנו ולא מהיאור נמצאו, לזה אמר מן היאור עולות שבע פרות לומר שממנו נמצאו, ומזה הרגיש גם כן כי הוא חולם חלום וכמו שפירשתי בפסוק (א') ופרעה חולם.
יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר
עריכהוהנה ענין יפות מראה ותואר, יש אומרים שלא יצדק זה בבהמות כ"א במין האנושי ע"כ שינה ממראה לתואר וע"כ פירש"י שהוא סימן לבריות. ולי נראה שאין הדבר כן שהרי הפסוק אמר כן שהראו לו יפות מראה א"כ ודאי שייך הוא גם בבהמות, ועוד וכי מראין לאדם דבר שאינו בנמצא כגון פילא דעייל בקופא דמחטא, אלא ודאי ששייך גם בבהמות והוא כשכל אבריה מליאות בשר ואינה כחושה זהו יפוי מראה שלה, ובריאות בשר הוא פירוש על יפות מראה כי זולת זה במה יוודע איפה אם הבשר בפנים בריא או חולה, אם לא על יפוי מראה שלה המעיד על בריאות הבשר שבפנים, והתואר הוא ענין אחר שאינו תלוי בבריאת הבשר כמו שפירש"י על פסוק ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. (ויצא כט יז) כי ענינו צורת הפרצוף, דרך משל אם אין החוטם עקום או ארוך מן הראוי להיות, וכן העינים ושפתים וכיוצא בהם, והנה פסוק זה אומר שראה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר וזה דבר טבעי, אע"פ שאין ביאור כח אלהי מכל מקום פעולתו הטבעית היא שהמים משקים הארץ וגורמים להצמיח חציר לבהמה עד שיהיו דשנים ורעננים, אבל אין ביאור כח לעשותם יפות תואר בחוטם ועינים ופה שיהיו ישרים ולא עקומים ולא גדולים או קטנים מן הראוי להיות, כי זהו פועל אלהי אשר עשה את כל ברואיו ישרים בתוארם. ופרעה לכבוד אלוהו לסברתו הנבערה שחשב שיש ביאור כח אלוה ע"כ יחס כוח זה לאלוהו לומר שעלו מן היאור בריאות בשר ויפות תואר, לומר לך לא זו שהעלה בריאות בשר שזה אינו חידוש כל כך כי כל הימים יכולין לעשות זה בטבעם, אלא אפילו יפות תואר גרם ג"כ היאור כי הוא בראם על תכונה זו לפי דעתו, ע"כ הקדים בסיפור זה בריאות בשר ליפות תואר, דרך לא זו אף זו ואצל הרעות הפך הדברים ואמר דלות ורעות תואר ודקות בשר לומר לא זו שהיו רעות תואר ומראיהן משונה, כי זה אין בו כל כך נפקותא והעדר הפעולה אינו חידוש כל כך, אלא היו אפילו רקות בשר כנגד הטבע ויש בו נפקותא. וראיה ברורה לדברינו, מ"ש פרעה ותאכלנה הפרות הדקות והרעות את שבע פרות הראשונות הבריאות, למה לא הזכיר ענין התואר בשום אחד מהם, לא בטובות ולא ברעות, אלא ודאי לפי שאינו מעלה ומוריד לענין הבריאות והאכילה, כי לא היו רעבים ביותר מצד היותם רעות תואר, כי אם מצד היותם רעות מראה דהיינו כחושים, גם לא אכלו את הטובות מצד היותם יפות תואר כי אם מצד היותם בריאות בשר דהיינו יפות מראה, ומ"ש ותאכלנה הפרות ולא אמר שבע הפרות, לפי ששבע שני הרעב לא היו רצופים שהרי משבא יעקב אחר שנתים פסק הרעב וחזר במותו, כמו שיתבאר לקמן פרשת ויחי בגורן האטד בע"ה (מט י) . (...)
והנה מן היאור עולות שבע פרות וגו'. לפי שבריאות הפרות תלוי בבריאות הבריות, כי מרעה אחד לבריות ולפרות, ובזמן שכלה לבהמה מן השדה כלה גם לאדם, כי מתחילה ונתתי לבהמתך ואח"כ ואכלת ושבעת, ועוד שאם אין הבהמה בריאה וטובה מי יחרוש בבקרים. ויפות מראה יכול להיות שקאי על עיני הפרות שהיו להם עינים יפות, וזה סימן לבריות שיהיו עיניהם יפים זה לזה, כי בזמן שעין בריה צרה בחברתה נראה הדבר בעינים, אם הוא רואה את חבירו בעינים שוחקות או בעינים זעומות דהיינו רעות מראה.
יפות מראה. סימן הוא לימי השובע שהבריות נראות יפות זו לזו שאין עין בריה צרה בחברתה:
שבע פרות. על שם עגלה יפיפיה מצרים (ירמיה מו, כ).
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו "יפות מראה" ביחס לבעלי חיים?" וכו']
וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:
עריכהבאחו. באגם מריש"ק בלע"ז (זומפף) כמו ישגא אחו:
באחו. אגם, כמו ישגא אחו (איוב ח יא), לשון רש"י. ואיננו נכון, כי אחו שם העשב הגדל, כמו היגאה גומא בלא ביצה ישגא אחו בלי מים עודנו באבו לא יקטף (איוב ח יא-יב), והנה איננו האגם. ואולי ירצה לומר שיקרא העשב הנעשה באגמים על שם האגם: והנכון שיהיה אחו שם כולל הדשא והעשב הנעשה על שפת הנהרות והאגמים, ויהיה בי"ת באחו כמו בי"ת לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה), כי על שפת היאור היו רועות, כמו שאמר (בפסוק הבא) אצל הפרות על שפת היאור. ואולי הוא מלשון אחוה, בעבור היות מיני העשבים רבים גדלים יחד:
באחו. מקום עשבים כדכתיב ישגא אחו בלי מים:
באחו. יש אומרים עמק שבו צמחים. ויש אומרים שהוא שם צמח. הבי"ת נוסף כבי"ת השביעני במרורים ועל שני הפירושים כי הוא בין אחים יפריא הוא ואחיו בן אמו:
ותרעינה באחו. הב' נוספת, כמו (משלי ט) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, כי אחו הוא שם העשב עצמו, כמו (איוב ח) ישגא אחו בלי מים, וטעמו ותרעינה אחו כי על שפת היאור היו רועות האחו:
והנראה ממשמע הכתובים כי היה השובע בארץ מצרים לבדה, כאשר נאמר (להלן פסוק כט) שבע גדול בכל ארץ מצרים, וכן (להלן פסוק מח) אשר היו בארץ מצרים. אבל הרעב היה בכל הארצות (להלן מב נד), וכן פתר יוסף וקמו שבע שני רעב, ולא הזכיר בארץ מצרים, ועל כן לא יכלו בשאר הארצות לקבוץ אוכל, ואפילו אם שמעו הענין כי היה מפורסם מאד. ואולי היה בחלום רמז מזה במה שהזכיר: ותרענה באחו, כי שם היה מרעיהן ומעמדן, אבל הרעות אחרי אכלן את הטובות תתהלכנה בארץ ולא ידע פרעה עד אנה הלכו: