ביאור:מ"ג בראשית מא מח
וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עריכה
את כל אוכל. אין פי' כל כי היו מתים ברעב. וכן וכל הארץ באו. רק טעמו שקבץ כל אשר יכול:
ויקבץ את כל אוכל. יוסף הנזכר למעלה וגם אחרי כן: ויצבור יוסף בר, וכן: כי חדל לספור, יוסף הנזכר. ואמר רבי אברהם כי אין פירושו "כל", כי ברעב היו מתים. וכן וכל הארץ באו מצרימה, רק טעמו שקבץ כל אשר יכול: והנכון בעיני שקבץ את הכל אל תחת ידו, והוא נתן להם ממנו בכל שנה כדי פרנסתם שלא יבזבזוהו, והוא שאמר ויקבצו את כל אכל השנים הטובות ויצברו בר תחת יד פרעה אוכל בערים ושמרו. ומפני שאמר ויקבצו את כל אכל, ואמר ויצברו בר, וכן: ויקבוץ את כל אוכל, ויצבור יוסף בר, יורה שקבצו כל הנאכל לאדם, בר ולחם ומזון, אפילו תאנים וצמוקים וכיוצא בהן, ויצברו מהם הבר אל תחת יד פרעה, והוא התבואה שהובאה ברחת ובמזרה לזרות ולהבר, ויתן בערים כדי אכלם מכל הפירות, והיה כל האוכל למשמרת לצורך שני הרעב, שיקחו ממנו כדי חיתם, והנשאר בבר קיים באוצרות: ויתכן שנתן להם דמים כשער הזול מגנזי המלך, ולכן היה הבר לפרעה, ומכרו להם בשני הרעב, כמו שכתוב (להלן מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים, או שלקחו המלך בחזקה, כי אמר אני שמרתיו. אבל אונקלוס תרגם אכל ובר בשוה:
ויקבוץ את כל וגו'. לפי מה שפירשנו בפירוש (פסוק ל"ד) וחמש את וגו' שיטול החומש יהיה פירוש אומרו ויקבוץ את כל אוכל פי' הנוגע לחלק המלך כרשום בדברי יוסף, ולכשנפרש אומרו וחמש ויזרז אפשר לפרש אומרו ויקבוץ את כל כפשטו שהיה קונה כל התבואה שעשתה השנה ביותר על השנים, כי לצד שהוא דבר יתר לזורעי אדמה ימכרו הנותר:
ויקבוץ את כל אכל. זה החומש שהיה מקבץ מן השדות.
[מובא בפירושו לפסוק ב'] והנראה ממשמע הכתובים כי היה השובע בארץ מצרים לבדה, כאשר נאמר (להלן פסוק כט) שבע גדול בכל ארץ מצרים, וכן (להלן פסוק מח) אשר היו בארץ מצרים. אבל הרעב היה בכל הארצות (להלן מב נד), וכן פתר יוסף וקמו שבע שני רעב, ולא הזכיר בארץ מצרים, ועל כן לא יכלו בשאר הארצות לקבוץ אוכל, ואפילו אם שמעו הענין כי היה מפורסם מאד. ואולי היה בחלום רמז מזה במה שהזכיר: ותרענה באחו, כי שם היה מרעיהן ומעמדן, אבל הרעות אחרי אכלן את הטובות תתהלכנה בארץ ולא ידע פרעה עד אנה הלכו:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ט] הנה שבע שנים וגו'. דקדק לומר בכל ארץ מצרים ב' פעמים ולא אמר בארץ סתם כמו שאמר בסמוך, לומר כי השבע אינו אלא בארץ מצרים אבל הרעב הוא בכל העולם, ולזה כשאמר וכלה הרעב לא אמר ארץ מצרים בלבד אלא את הארץ בין ארץ מצרים בין שאר הארצות, וכמו שכן היה דכתיב (פסוק נ"ו) והרעב היה על כל פני הארץ, ובשבע אמר הכתוב (נ"ג) ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים הרי זה מגיד כי לא היה שבע אלא בארץ מצרים שאם לא כן לא היה צריך לומר אשר היה בארץ מצרים,
וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ: עריכה
אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה. שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה ונותנין בתבואה מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב (נ"ל שהוא דעת רבי נחמיה ואין צריך כלל להגיה ברש"י כאשר עלה בדעת קצתם):
ויקבץ את כל אוכל. יוסף הנזכר למעלה וגם אחרי כן: ויצבור יוסף בר, וכן: כי חדל לספור, יוסף הנזכר. ואמר רבי אברהם כי אין פירושו "כל", כי ברעב היו מתים. וכן וכל הארץ באו מצרימה, רק טעמו שקבץ כל אשר יכול: והנכון בעיני שקבץ את הכל אל תחת ידו, והוא נתן להם ממנו בכל שנה כדי פרנסתם שלא יבזבזוהו, והוא שאמר ויקבצו את כל אכל השנים הטובות ויצברו בר תחת יד פרעה אוכל בערים ושמרו. ומפני שאמר ויקבצו את כל אכל, ואמר ויצברו בר, וכן: ויקבוץ את כל אוכל, ויצבור יוסף בר, יורה שקבצו כל הנאכל לאדם, בר ולחם ומזון, אפילו תאנים וצמוקים וכיוצא בהן, ויצברו מהם הבר אל תחת יד פרעה, והוא התבואה שהובאה ברחת ובמזרה לזרות ולהבר, ויתן בערים כדי אכלם מכל הפירות, והיה כל האוכל למשמרת לצורך שני הרעב, שיקחו ממנו כדי חיתם, והנשאר בבר קיים באוצרות: ויתכן שנתן להם דמים כשער הזול מגנזי המלך, ולכן היה הבר לפרעה, ומכרו להם בשני הרעב, כמו שכתוב (להלן מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים, או שלקחו המלך בחזקה, כי אמר אני שמרתיו. אבל אונקלוס תרגם אכל ובר בשוה:
ויתן אכל בערים. זה שהזכיר כל אוכל יורה שקבצו כל הנאכל לאדם, בר ולחם ומזון, אפילו תאנים וצמוקים וכיוצא בהם. אכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה. מכאן למדו רז"ל שכל עפר המקום שומר התבואה של אותו המקום: