ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבועות/פרק שני

< ביאור:ירושלמי מאיר‏ | מסכת שבועות

פרק שני – ידיעות הטומאה עריכה

ירושלמי שבועות, פרק ב, הלכה א עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד ב] מתני’: ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע. ב_אניטמא וידע, ונעלמה ממנו טומאה וזכור לקודש. נעלם ממנו קודש וזכור לטומאה. נעלמו ממנו זה וזה. אכל את הקודש ולא ידע ומשאכל ידע, הרי זה בעולה ויורד. ניטמא וידע. נעלמה ממנו הטומאה וזכור למקדש, נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה. נעלמו ממנו זה וזה נכנס למקדש ולא ידע ומשיצא ידע, הרי זה בעולה ויורד:


גמ’: רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. פשיטא בידיעה האחרונה שצריך שיהא יודע ידיעה ודאית שנטמא ואכל קדש או נכנס למקדש, ולא די בידעת ספק. ורק אז חייב להביא בה קרבן, שאין חטאת באה על ספק. אף בידיעה ראשונה כן? שצריך ידיעה ודאית. נישמעינה מהדא דתנן, שני שבילין אחד טמא ואחד טהור. הילך באחד מהן, ונכנס למקדש. ויצא והזה ושנה וטבל. והילך בשני ונכנס למקדש, ב_בחייב. וכי יודע הוא ידיעה ודאית, שהוא חייב להביא קרבן? הרי בכל כניסה למקדש היה רק בספק טומאה. שהרי נטהר בין הליכה בשביל אחד להליכה בשביל השני, ובכל זאת מביא קרבן. מכאן שבידיעה ראשונה, די בידיעת ספק כדי לחייב קרבן. אמר ריש לקיש ריש לקיש°, אין מכאן ראיה כיוון המשנה ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל היא דאמר חייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש, ולא הצריך אלא ידיעה בסוף. דדריש מדכתיב ונעלם תרי זימני. אחד על העלם טומאה, ואחד על העלם מקדש. אבל ל°רבי עקיבא רבי עקיבא שהלכה כמותו דדריש מדכתיב ונעלם תרי זימני שאינו חייב עד שתהיה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים. אף ידיעה ראשונה צריכה שתהיה ודאי. אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°. הוינן סברין מימר, שמה שאמר °רבי ישמעאל רבי ישמעאל שמביא קרבן על העלם מקדש. זה דווקא בבריא לו שהוא טמא, ונעלמה ממנו מקדש ונכנס למקדש. אבל אם היה ספק טמא ספק טהור, ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש, לא. ממה שהעמיד ריש לקיש ריש לקיש°, את המשנה כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל דאמר חייב על העלם טומאה והעלם מקדש. הדא אמרה דל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל. אפילו ספק טמא ספק טהור שנעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש, חייב. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר דברי הכל היא. דאפילו °רבי עקיבא רבי עקיבא שמצריך ידיעה בתחילה, אינו מצריך ידיעה ודאית, אלא די אף בידיעת ספק, משום שספק ידיעה כידיעה. ומכאן, מה אם בשעה שאינו יודע אם טמא הוא אם טהור, את אמר כידיעה ודאית היא וחייב. בשעה שיודע שטמא ודאי, אלא אינו יודע אם חייבין עליה קרבן, לא כל שכן שתהא ידיעה, וחייב עליה. על דעתיה דריש לקיש ריש לקיש° שסובר שלהלכה כ°רבי עקיבא רבי עקיבא אינו חייב עד שתהיה לו ידיעת טומאה ודאית. ניטמא ודאי ונעשה לו הדבר ספק ונכנס למקדש, מהו שייעשה אצלו הספק כהעלם דבר ויהא חייב? דין כדעתיה ודין כדעתיה. דאיתפלגון. אכל חמשה זיתים חלב, ונודע לו בספק על כל אחד ואחד, ואחר כן נודע לו בודאין. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, ידיעת ספק קובעתו לחטאת, שידיעות ספק מחלקות, וכל כזית חלב שאכל ונודע לו בספק נקבע לעצמו, ולבסוף כשנודע לו, חייב על כל אחת ואחת. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אין ידיעת ספק קובעתו לחטאות, שאין ידיעות ספק מחלקות וכאילו נעשו כולם בהעלם אחד. וכשנודע לו ודאי, אינו חייב אלא חטאת אחת. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. מודה ריש לקיש ריש לקיש° בכהן משיח שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. שנאמר (ויקרא צו ז ז) כחטאת כאשם. את שמביא אשם תלוי, ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת

-----------------------------------דף ט עריכה

ירושלמי מאיר שבועות ט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד א] את שאינו מביא אשם תלוי, ב_גאין ידיעת ספיקו מחלקת לחטאת. מחלפה שיטת דריש לקיש ריש לקיש°  האם ריש לקיש ריש לקיש° חזר בו? תמן גבי אכל חמש זיתים חלב ונודע לו מספק, אמר ידיעת ספק קובעת לחטאת. והכא גבי הלך בשני שבילים, העמיד את המשנה כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, ולא כדברי הכל. משמע שסובר שאין ידיעת ספק קובעת לחטאת? תמן אשמו קבעו. שידיעת ספק קבע לאשם, ואלמלא נודע לו ודאי, היה חייב חמש אשמות, כשנודע לו ודאי, חייב כנגדם חמש חטאות. אבל הכא בטמאת מקדש וקדשיו, הרי אינו חייב אשם בספק, שאין אשם תלוי בא אלא על דבר שודאו חטאת, ואילו בטומאת מקדש וקדשיו אינו מביא חטאת אלא קרבן עולה ויורד, ומה אית לך למימר? הרי ידיעת ספק בטמאת מקדש אינה מביאה לשום קרבן, ולמה שיחלק ? מחלפה שיטת רבי יוחנן רבי יוחנן°  האם רבי יוחנן רבי יוחנן° חזר בו? תמן גבי אכל חמש זיתים חלב ונודע לו מספק, אמר אין ידיעת ספק קובעת לחטאת. והכא גבי הלך בשני שבילים, העמיד את המשנה כדברי הכל. משמע שסובר שידיעת ספק קובעת לחטאת ? לא אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שידעת ספק מחלקת, אלא בידיעה ראשונה שאין צורך בה לחיוב קרבן חטאת קבועה אלא רק לקרבן עולה ויורד כמו בטמאת מקדש וקדשיו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° כל ספק טומאה ברשות הרבים, ספיקו טהור בדיעבד, אבל לכתחילה ב_דאין מתירין לו לעשות בטהרות. והתנינן ב_הכל ספק הטהור לתרומה, כגון ספק טומאה ברשות הרבים, טהור לחטאת. וכל התלוי לתרומה, כגון טמא שספק נגע ספק לא נגע, שבתרומה תולים, לא שורפים ולא אוכלים, בחטאת נשפך. שאין תלוי בחטאת, אלא או טמא ממש או טהור ממש. משמע שספק טמאה ברשות הרבים טהור לכתחילה. אמר רבי זירא רבי זירא° . הא דתנן כל הטהור לתרומה טהור לחטאת. בדבר שאינו בא מחמת הוכח, כגון סתם טומאה ברשות הרבים. מה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שלכתחילה אסור, בדבר שבא מחמת הוכח, כגון שני שבילים שודאי אחד מהם טמא. הכל מודין שאם עבר ועשה טהור. מחלפה שיטת רבי יוחנן רבי יוחנן°  האם רבי יוחנן חזר בו? תמן גבי נזיר שנטמא בבית הפרס שהיא ספק. הוא אמר, עבר ועשה טמא. והכא אמר עבר ועשה טהור? שם ברשות היחיד, כאן ברשות הרבים. דאם תימר כאן וכאן ברשות הרבים. נמצא שמחלפה שיטת ריש לקיש ריש לקיש° ומחלפת שיטת רבי יוחנן רבי יוחנן°. דאיתפלגון. נזיר שניטמא בטומאת קבר התהום הכוונה לספק טמאה ריש לקיש ריש לקיש° אמר אין הנזיר מגלח ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר הנזיר מגלח. על ריש לקיש ריש לקיש° קשה שגבי נזיר שניטמא בטומאת קבר התהום הכוונה לספק טמאה. הוא אמר, שהנזיר מגלח עליה תגלחת הטומאה, אף על גב דלא היה ודאי טמא. שמע מינא דסובר ידיעת ספק הוי ידיעה. וגבי הלך בשני שבילים, הוא העמיד את המשנה כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, ולא כדברי הכל. משמע שהוא סובר שאין ידיעת ספק קובעת לחטאת. ועל רבי יוחנן רבי יוחנן° קשה שהוא אמר, ספק טומאה ברשות הרבים טהור,

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד ב] וכאן הוא פסק שהנזיר מגלח משמע שרבי יוחנן רבי יוחנן° סובר ספק טומאה טמא. לכן חייבים לחלק כמו שתרצנו שכאן ברשות הרבים כאן ברשות היחיד. בטמאת מקדש וקדשיו צריך שתהיה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף. האם אפילו אם היתה ידיעה ראשונה בשרץ ושנייה במת? כגון שנמטא במת וחשב שנטמא בשרץ ונכנס למקדש ונודע לו שהיה טמא מת. אפילו היתה ידיעה הראשונה עד שלא נתגייר, והשנייה משנתגייר? אפילו היתה ידיעה הראשונה עד שלא הביא שתי שערות, והשנייה משהביא? פשיטא שאם ניטמא במת וידע. אחר כך נטמא בשרץ ולא ידע. ונעלם ממנו טמאת המת, ונכנס למקדש, חייב קרבן. אף שלא הייתה לו ידיעה שנטמא בשרץ, כיוון שידע שנטמא במת ואין שם טומאה קלה, אצל טומאה חמורה. אבל ניטמא במת ולא ידע. בשרץ ולא ידע. ואחר כך נודע לו על השרץ, ונעלמה ממנו טמאת השרץ ונכנס למקדש, ואחר כך נודע לו על המת. האם מפני שנודע לו על השרץ תחילה, כמי שיש לה עיקר, ואף על פי שיש שם טמאת מת שחמורה ממנה, כיוון שלא ידע עליה כמי שאינה. או מפני שקדמה לה טומאת המת, תדחה טומאת המת לטומאת שרץ ולידיעתה, ופטור מקרבן. שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה? נטמא במת וידע, בשרץ וידע. ונכנס למקדש בהעלימו של מת חייב. דטומאה קלה לאו כלום היא לגבי החמורה. בהעלם שרץ פטור הואיל וידע בחמורה. דטומאה קלה לאו כלום היא לגבי החמורה ולא מיקרי העלם, ופטור מקרבן. ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה קלה, כגון שירד לטבול מזיבה ובזמן הטבילה נגע בשרץ ולא נודע לו. עלתה לו טבילה לטומאה החמורה לגמרי שכיוון שעלתה לו לטהרו מלטמא משכב ומושב עלתה לו שגם לא יטמא טומאת מגע בגלל אותה טומאה. ליידא מילה עלתה לו טבילה לגמרי הרי הוא חוזר ונטמא בגלל מגע שרץ ? שאם אחר שטבל נכנס למקדש פטור. שהרי מהטומאה הישנה נטהר ומהטומאה החדשה לא ידע. ירד לטבול מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה חמורה. לא עלתה לו טבילה אף לטומאה קלה שהרי הטומאה החמורה מכילה גם את הטומאה הקלה. ליידא מילה? שאם אחר שטבל נכנס למקדש חייב. שכיוון שלא עלתה לו טבילה לטומאה הקלה וסבר בטעות שנטהר מטומאתו ובאמת לא נטהר עדיין, אם כן שפיר הויא ידיעה בתחילה והעלם בנתיים לחייב עליו. הא מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה חמורה לא. הא מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה קלה לא. ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו סככות ופרעות

-----------------------------------דף י עריכה

ירושלמי מאיר שבועות י


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד א] מאחר דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°, כולהון תורה הן אצל תרומה. כמי שהיא טומאה חמורה? או מאחר שאין הנזיר מגלח עליהם, כמי שהיא טומאה קלה? האיש מטמא במראה לבן והאשה באדום. אנדרוגינס. נותנים עליו חומרי זכר וחומרי נקבה. אם ראה אדום, טמא כאישה. ראה לבן טמא כאיש. ראה אדום ונכנס למקדש, פטור. ראה לבן ונכנס למקדש, פטור. ראה אדם ולבן כאחד ונכנס למקדש, חייב. אית תניי תני, ב_ופטור. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא. דתני, שני שבילין אחד טהור ואחד טמא הילך באחד מהן ונכנס למקדש, פטור. בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב. בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל, בשני ונכנס ב_זחייב ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר בזה. °רבי שמעון בן יהודה רבי שמעון בן יהודה פוטר בכולן משום °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אפילו הלך בשניהם ולא טבל. ניחא אנדרוגינס גבי לובן את עבד ליה אשה, גבי אודם את עבד ליה איש. ברם הכא כשהלך בשני השבילים, למה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר? וכי אין כאן טומאה ידועה וודאי נטמא ? אמר רבי שמואל בר רב סוסרטי רבי שמואל בר רב סוסרטי°, תיפתר בששכח לראשון כשהלך בשני, נמצא שמעולם לא הייתה לו ידיעת ודאי. רבי יסי רבי יסי° בעי, מה אנן קיימין? אם בששכחו לעולם, שביל אחד הוא. וכיוון שמעולם לא הייתה לו ידיעת ודאי פשיטא שפטור. אם בשחזר וזכרו, שני שבילין הן ויהיה חייב. תמן בשני שבילים זה תלוי במחלוקת האם ספק ידיעה כידיעה או לא. ברם הכא באנדרוגינוס שראה לובן ואודם כאחת ידיעה ודאי היא, ולמה שלא יהיה חייב ? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אתייא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס על דעתיה דחזקיה חזקיה בן רבי חייא°. כמה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמר תמן, אינו חייב קרבן עד שידע אם בשרץ ניטמא אם במת. כן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר כאן עד שידע אם באודם ניטמא אם בלובן. רב חסדא רב חסדא° בעי, נכנס למקדש כסבור בית כנסת מהו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אם אנו אומרים, שאף זה נקרא ידיעה, אם כך היה יודע שיש טומאה בעולם אלא אינו יודע אם חייבין עליה קרבן לא כל שכן שתהא ידיעה? ולמה אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שאין זו ידיעה ופטור.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד ב] אלא כי אנן קיימין בבריא לו שטמא, ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש. אף הכא בבריא לו שהוא מקדש ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש רק אז חייב אבל כאן שמעולם לא ידע שזה מקדש אף שיודע שיש מקדש בעולם, פטור. רבי יסי רבי יסי° בעי אכל חצי זית בידיעת קדש והעלם טומאה וכחצי זית בידיעת טומאה והעלם קודש העלימות מהו שיצטרפו?

ירושלמי שבועות, פרק ב, הלכה ב עריכה

מתני’: ב_חאחד הנכנס לעזרה, ואחד הנכנס לתוספת עזרה. ב_טשאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא, ובאורים ותומים, ובסנהדרין של שבעים ואחד, ב_יובשתי תודות, ובשיר. ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן. הפנימית נאכלת, והחיצונה נשרפת. כל שלא נעשית בכל אילו, הנכנס לשם אין חייבין עליה:


גמ’: תנן, ואין מוסיפים על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של ע”א ובשתי תודות ובשיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר כתחילה דכתיב (שמואל ב כד יט) ויעל דוד בדבר גד. זה מלך ונביא וכתיב (דברי הימים ב ג א) ויחל שלמה לבנות את בית ה' אלהי ישראל בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו. אשר נראה, אלו אורים ותומים. לדוד אביהו, זה סנהדרין. דכתיב (דברים האזינו לב ז) שאל אביך ויגדך זקיניך ויאמרו לך. בשיר מדכתיב. (נחמיה יב לב) וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה וכ”ו וילכו אחריו בכלי שיר. תודות מדכתיב. (נחמיה יב לא) ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל החומה לשער האשפות. אמר רבי שמואל בר רבי יודן רבי שמואל בר רבי יודן° למה לא כתיב מהלכות אלא תהלוכות? אלא בניטלות על ידי אחר שלא היו אלא לחמי תודה. °אבא שאול אבא שאול אומר, שני ביצעין היו בהר המשחה, תחתונה ועליונה, תחתונה נתקדשה בכל אלו, עליונה לא נתקדשה בכל אלו אלא על ידי עולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים, תחתונה שהיתה קדושתה גמורה, עמי הארץ נכנסין לשם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, שהיה חמור בעיניהם מפני שמתודין עליו לפני ה' וגם הוא מעשיר וחברים אוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. עליונה שלא היתה קדושתה גמורה, עמי הארץ היו נכנסין שם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני. ומפני מה לא קידשוה? שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא, ואורים ותומים, ובסנהדרין של ע”א, ובשתי תודות ובשיר. מפני מה הקיפוה? מפני שהיתה תורפת ירושלם שם והיתה יכולה להיכבש משם:

ירושלמי שבועות, פרק ב, הלכה ג עריכה

מתני’: ב_יאנטמא בעזרה. נעלמה ממנו הטומאה וזכור למקדש. נעלם ממנו המקדש וזכור לטומאה. נעלם ממנו זה וזה. השתחוה או ששהא כדי השתחויה, או בא לו בארוכה, חייב. ובקצרה פטור. זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה:


גמ’: חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי אמי רבי אמי° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כתוב אחד אומר (במדבר חקת יט יג) את משכן ה' טמא. וכתוב אחד אומר (במדבר חקת יט כ) את מקדש ה' טמא. למה לי שתי פסוקים ? ליתן חלק בין למיטמא בפנים, למיטמא בחוץ. מיטמא בפנים, עד שישהא כדי השתחויה. מיטמא שבא מבחוץ, עד שיכניס ראשו ורובו. ניטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים. האם נחשב כנטמא בפנים וצריך שיעור השתחוויה, או נחשב כאילו נכנס ומיד כשהכניס ראשו ורובו חייב ? נישמעינה מהדא דתנן, השתחוה או ששהא כדי השתחויה שזו העבודה הכי קצרה בפנים. ואם על הכנסת ראשו ורובו חייב, כיון ששהא אפילו פחות משיעור השתחויה לאו כמי שהכניס ראשו ורובו, ותימר עד שישהא כדי השתחוייה. מכאן שלא די בזמן שלוקח להכניס ראשו ורובו אלא עד שישהא כדי השתחווייה.

-----------------------------------דף יא עריכה

ירושלמי מאיר שבועות יא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד א] תנן, בא לו בארוכה חייב. הייתה הקצרה עשר אמות, וארוכה עשרים אמות, והלך בארוכה. על איזה מהם מתחייב? חברייא אמרין על האחרונות שהרי עשר ממילא היה הולך. אמר לון רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, הרי כשהגיעה לעשר אחרונות אמר לו צא. ותימר על האחרונה ? אלא כי נן קיימין על הראשונות. תמן תנינן, הוציאו לו את הכף ואת המחתה ונכנס. הכניס תחלה את הכף לבדה ויצא ונכנס שנית והכניס המחתה, כיפר, וחייב משום הכנסה יתירה. על אי זו מתחייב, על הראשונה או על האחרונה? חברייא אמרי, על האחרונה. אמר לון רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אומרים לו היכנס, ותימר על האחרונה? אלא כי נן קיימין על הראשונה. שיעור השתחויה עשר אמות. ואם שהא פחות מכך פטור. היך עבידא? היה בארוכה עשרים ובקצרה עשר. הילך בארוכה חמש אמות עד נקודה מסוימת. אם ישוב על עקבותיו את אותם חמש אמות, ויחזור וילך בקצרה יהיה פטור. שהרי לא שהא יותר מעשר אמות. מצד שני באותה נקודה שני הדרכים שוות שהרי אין ייזיל בדא ט”ו חמש של החזרה ועוד עשר של הדרך. ואין ייזיל בדא ט"ו זה מה שנשאר מהדרך הארוכה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לעולם אין מתחייב עד שתהא ארוכה מרובה על הקצרה י'. היך עבידא? היה בארוכה ל' ובקצרה עשר. הילך בארוכה חמש אמות עד נקודה מסוימת. אם ישוב על עקבותיו את אותם חמש אמות, ויחזור וילך בקצרה יהיה פטור. שהרי לא שהא יותר מעשר אמות. דאין ייזיל בדא ט”ו. חמש של החזרה ועוד עשר של הדרך הקצרה. ואין ייזיל בדא עשרין וחמש שזה מה שנשאר מהדרך הארוכה. וזה יתר בעשר אמות מהדרך הקצרה. השתחוה ולא שהא אלא כדי כריעה. עד כמה היא השתחוויה להתחייב עליה? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. עד כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו. אמר אבא בר הונא אבא בר הונא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. עד כדי שאילת שלום מתלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי

ירושלמי שבועות, פרק ב, הלכה ד עריכה

מתני’: אי זו היא מצות עשה שבנידה שחייבין עליה? ב_יבהיה משמש עם הטהורה, ואמרה לו ניטמתי ופירש מיד, חייב. שיציאתו הנייה לו כביאתו:


גמ’: תנן התם, אין בית דין חייבים על טומאת מקדש וקדשיו. ואין מביאים אשם תלוי על עשה ולא תעשה שבמקדש. אבל חייבים על עשה ולא תעשה שבנידה. שאם הורו שלא כדין ועשו ציבור על פיהם בעניין טומאת מקדש וקדשיו, אינם חייבים קרבן העלם דבר. אבל אם טעו והורו הלכה בעשה ולא תעשה שבנידה, חייבים קרבן העלם דבר של ציבור. מאי טעמא אין מביאים אשם תלוי על עשה ולא תעשה שבמקדש ? כהנא רב כהנא° אמר. כיוון שעל טומאת מקדש וקדשיו אינו חייב עד שתהיה לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים. ואם יש ידיעה בסוף לא שייך להביא אשם תלוי. השיב רבי שמואל בר אבדומי רבי שמואל בר אבדומי° קומי רבי מנא רבי מנא°. ויהיו כן המורים? האם זה גם הסיבה שאם הורו בית דין שלא כדין בעניין טומאת מקדש וקדשיו, לא יהיו חייבים פר העלם דבר ? אמר לו אנן בעיי נכנסין. שלא דיבר רב כהנא רב כהנא°, אלא על אנשים שנכנסו למקדש ומסופקים האם היו טמאים. ואת מייתי לון מורין? מאי כדון למה בהוראת בית דין בטומאת מקדש וקדשיו אין מביאים פר העלם דבר ? אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. גזרה שווה מצוות מצוות. כתיב הכא גבי חטאת קבועה. (ויקרא ויקרא ד כז) ואם נפש אחת תחטא וגו' בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה. ובאשם תלוי כתיב, (ויקרא ויקרא ה יז) מכל מצות אשר לא תעשינה ולא ידע וגו'. וגבי הוראת בית דין נאמר, ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ועשו אחת מכל מצות ה' וגו'. מצות מצות. מה מצות שנאמר להלן בקבוע אף כאן בקבוע, מכאן שאינו מביא אשם תלוי, ואין חייבים בהוראת בית דין, אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. יצא טומאת מקדש וקדשיו, ששגגתם קרבן עולה ויורד, ואינו מביא אשם ואין חייבים עליו בהוראת בית דין

ירושלמי שבועות, פרק ב, הלכה ה עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד ב] מתני’: °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, כתיב (ויקרא ויקרא ה ב) או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם. על העלם השרץ הוא חייב, ואינו חייב על העלם מקדש. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, ונעלם ממנו והוא טמא. על העלם הטומאה הוא חייב, ואינו חייב על העלם המקדש. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר, ונעלם ממנו ונעלם ממנו שני פעמים. לחייב ב_יגעל העלם הטומאה ועל העלם המקדש.

גמ’: חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר, מחלוקת ביניהון בין °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ובן °רבי עקיבא רבי עקיבא. ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דרש מדכתיב (ויקרא ויקרא ה ב) או נפש אשר תגע בכל טמא או בנבלת חיה טמאה, או בנבלת בהמה טמאה, או בנבלת שרץ טמא. והרי נבלה ושרץ בכלל כל טמא ולמה נכתבו? ללמד שאינו חייב על טמאת מקדש וקדשיו, עד שידע במה נטמא אם בנבלה אם בשרץ. ו°רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, ונעלם ממנו והוא טמא. על העלם הטומאה הוא חייב, ואינו חייב על העלם המקדש. ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר משמעות דורשין ביניהון. שאף °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מודה שאינו צריך לדעת באיזו טומאה נטמא. וכל המחלוקת היא מהיכן זה נלמד. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס סובר שלומדים ממה שנאמר או בנבלת שרץ, ו°רבי עקיבא רבי עקיבא לומד זאת מהמלים ונעלם והוא טמא. אית תניי תני, על העלם טומאה חייב, ולא על העלם מקדש כ°רבי עקיבא רבי עקיבא. אית תניי תני, על העלם שרץ חייב ולא על העלם מקדש כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. תנן התם (משנה כריתות ד ב) חלב ונותר לפניו, אכל אחד מהם ואין ידוע איזה מהם אכל. אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן ואין ידוע באיזה מהן שגג. שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות ואין ידוע באיזה מהם עשה, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. לשיטת חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב רק אם ידע באיזה טומאה נטמא. מחלפה שיטת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס  האם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס חזר בו? תמן בכריתות הוא אמר שחייב חטאת אפילו לא ידע, והכא אמר עד שידע. הכא גבי טמאת מקדש וקדשיו כתיב (ויקרא ויקרא ד כג) והוא טמא ואשם. והוא, לשון ודאי. עד שידע במה נטמא ונתחייב. התם גבי חלב ונותר כתיב, אשר חטא בה. מכל מקום. מחלפה שיטת °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה  האם רבי יהושוע חזר בו? תמן גבי חתיכת חלב וחתיכת נותר הוא אמר אינו חייב עד שידע מה אכל. והכא גבי טומאת מקדש וקדשיו חייב אפילו לא ידע במה נטמא ? שמסתמא °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה בשיטת °רבי עקיבא רבי עקיבא. התם גבי חלב ונותר כתיב, אשר חטא בה. יליף מן תיבת בה דידע במאי. דאינו חייב עד שידע במה נתחייב. הכא כתיב, והוא טמא. מכל מקום. אמר רבי חיננא רבי חיננא° והכא לית כתיב בה? הרי כתוב אשר יטמא בה. ומה מקיים °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בה דכתיבה גבי חטאת ? פרט למתעסק.

הדרן עלך פרק ידיעות הטומאה

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_שבועות/פרק_שני&oldid=2818102"