ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת מעשרות/פרק ראשון

פרק ראשון - כלל אמרו במעשרות

כולל שיעורי שמע

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף א

^[דף א עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים לדף חדש Ctrl+click🎧

ירושלמי מעשרות, פרק א, הלכה א

מתני': כלל אמרו במעשרות: ^א_אכל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ, חייב במעשרות. ועוד כלל אחר אמרו: ^א_בכל שתחילתו אוכל וסופו אוכל, אף על פי ששימרו להוסיף אוכל, חייב קטן וגדול. ^א_ג וכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל, אינו חייב עד שיעשה אוכל.
גמ': כלל אמרו במעשרות כו'. כתיב (דברים ראה יד כב): "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" - עשר תעשר, הייתי אומר כל הדברים יהו חייבין במעשרות, תלמוד לומר: "את כל תבואת זרעך" - לא ריבה אלא כעין תבואה וירבה שאר זרעוני גינה אף שאין נאכלין. כתיב עשר תעשר את כל כלל תבואת זרעך פרט, וכתיב (דברים ראה יד כב): "היוצא השדה שנה שנה" - חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט אוכל ונשמר, אף כל אוכל ונשמר. יצאו זרעי גינה שאינם נאכלים. אית דבעי מישמיענה מן הדא יש שרצו ללמוד מזה: עשר תעשר כלל, את כל תבואת זרעך פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט - אין לי אלא תבואה, קיטנית מניין? תלמוד לומר (ויקרא בחקותי כז ל): "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא" - וכל מעשר הארץ לרבות קטניות מזרע הארץ לרבות זרע שום שחליים וגרגר. יכול שאני מרבה לוף העליון שוטה וזרע כרישין זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאינן נאכלין? תלמוד לומר (ויקרא בחקותי כז ל): "מזרע הארץ" ולא כל זרע הארץ. "פרי העץ" לרבות כל פירות האילן. יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמונה וחרובי גדירה אף שאינם נאכלים, תלמוד לומר (ויקרא בחקותי כז ל): "מפרי העץ" ולא כל פירות



^[דף א עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧

האילן. ירקות מניין? איסי בן יהודא אומר: ^א_דהמעשרות לירקות מדבריהם משמע שמעשר פירות וקטניות מהתורה. רב חסדא אמר: ^א_ההבקיר קמה וחזר וזכה בה, אף על פי שפטור אם עבר והפריש ממנה תרומה הרי זו תרומה. הפקיר שיבולים וחזר וזכה בהם ועבר והפריש ממנה תרומה, אין תרומתו תרומה. מה בין קמה לשיבלין? קמה - עד שלא הבקירה עבר והפריש ממנה תרומה, אינה תרומה שלא חל חיוב מעשרות במחובר נמצא שכשהפקיר לא הפקיעה מהם חיוב מעשרות. שיבלין לעומת זאת. עד שלא הבקירן עבר והפריש מהן תרומה, הרי זו תרומה נמצא שכשהפקיר הפקיעה מהם חיוב מעשרות אמר רבי חיננא° בשם רב חסדא°: אף בהקדש כן שאם הקדיש וחזר ופדה נפטר ממעשרות. מיליהון דרבנין פליגין, דאמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי ינאי° הכהן כתיב (דברים ראה יד כט): "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך" - ממה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו מעשרות. ^א_ו יצא לקט שידך וידו שווין בו, היא לקט היא שכחה היא פיאה היא הבקר מכאן שהפקר פטור ממעשרות. ואמר רבי יוחנן° בר נפחא: החבורה היתה מקשה: הרי הקדש, הרי ידך וידו שווין בו שלשניכם הקדש אסור, וזה כמו שידך וידו שווין בו, אם כן למה הקדש חייב? ואמר רבי אילא° אילעא: מה אנן קיימין? אם בשנתמרח הכרי ברשות ההבקר או ברשות ההקדש, פשיטא שפטור שהרי אמרה תורה (דברים שופטים יח ד): "ראשית דגנך" - ולא של הבקר, "ראשית דגנך" ^א_ז ולא של הקדש ודיגון היינו מרוח הכרי.. אלא כי אנן קיימין בשהבקיר שיבלין וחזר וזכה בהן: שבהבקר פטור ובהקדש חייב. בהבקר פטור מן ההיא דאמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי ינאי° הכהן כתיב (דברים ראה יד כט): "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך" - במה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו, יצא הבקר שידך וידו שווין בו. בהקדש חייב מן הדא דתנן: ^א_חהקדיש קמה ופדה קמה, חייב וזה חולק על מה שאמר רבי חיננא° בשם רב חסדא°. שאם הקדיש וחזר ופדה, נפטר. . מה בין הבקר מה בין הקדש? הבקר יצא מידי בעלים לגמרי שאין להפקר שום בעלים, הקדש

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

1 א_א מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה א':

2 א_ב מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ד':

3 א_ג מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ג':

 [ע"ב] 
 

4 א_ד מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה ו':

5 א_ה מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה י"ב:

6 א_ו מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה ט':

7 א_ז מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ח', מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה כ"ה:

8 א_ח מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ח':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף ב

^[דף ב עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
לא יצא ידי הגזבר. אמר רבי אבין°: אפילו ידי בעלים הראשונים לא יצא, מאחר שאם באו כמה אנשים לפדות אומרים לו: פדה את ראשון מכאן שבהקדש זיקת הבעלים הראשון קיימת ואין יד הכל שווה. רבי זעירא° ורבי יסא° אסי אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת: ^א_טהזורע שדה הבקר, אף שאינו רוצה לזכות בקרקע, חייב במעשרות. רבי יונה° מפיק בלישנא: בזכה בשדה הבקר וגידוליה ואפילו אם רק בזמן הקציר התכוון לזכות גם בקרקע, חייב במעשרות שהרי כשזכה בקרקע מתקיים התנאי ובה הלוי כי אין לו חלק. אבל אם לא התכוון לזכות בקרקע אפילו לרגע, פטור.. רבי חייא בר אדא° בעי קומי רבי יוחנן° בר נפחא: כמהין ופטריות מהו שיהיו חייבין במעשרות? אמר ליה רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי סיסיי°: כתיב (דברים ראה יד כב): "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" - דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצאו כמהין ופטריות שאינן נזרעות ומצמיחות אלא צומחות מעצמן. רבי יונה° מפיק לישנא: מפני שהארץ פולטתן שאין האדמה מקום גידולן ויונקים מהאויר, ואינם צומחות ויונקים ממנה תנן כל שתחילתו כשהוא קטן אוכל וסופו כשהגדיל אוכל, אף על פי ששימרו להוסיף אוכל, חייב קטן וגדול. הא אם אינו שומרו להוסיף אוכל כגון שומרו שיתקשה לזרע, אינו חייב לא קטן ולא גדול. אמר רבי אימי° אמי בן נתן בשם רבי שמעון בן לקיש°: זו להוציא מדברי °רבן גמליאל רבן גמליאל דיבנה דאמר אף הבא מחמת אוכל חייב במעשרות, דתנינן תמן: °רבן גמליאל רבן גמליאל דיבנה אומר: תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן חייבות במעשרות קא סלקא דעתין שאף שאינם אוכל חיבות במעשרות כיוון שהם נלקטות עם האוכל והם טפלות לו.. אמר רבי יוסי° בר זבידא: וכי מחמת האוכל °רבן גמליאל רבן גמליאל דיבנה מחייב? מעתה אפילו ירקן יהיה חייב! אלא °רבן גמליאל רבן גמליאל דיבנה אומר: חשובות הן לאוכל כיוון שיש שאוכלים אותם, ורבנן אמרי: ^א_יאינן חשובות לאוכל ועוד ראיה שהתמרות ראויות קצת לאכילה ולכן אסר °רבן גמליאל רבן גמליאל דיבנה מן הדא דתני: אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בן חנניה: מימי לא מלאני לבי לומר לאדם: צא ולקוט לך תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן ושלוק אפילו לעצמן ללא הזרעים הנאכלים, ותהיה פטור מן המעשרות, שמא התמרות נחשבות אוכל כ°רבן גמליאל רבן גמליאל דיבנה ושלוק כמבושל ואסור באכילת עראי. תני: כל שתחילתו אוכל ואין סופו אוכל, כגון המקיים ירק לזרע פטור אפילו בתחילתו. מה אית לך כהדא דתניא: המקיים מלאה של אכרוע כמנון האניס לזרע, בטלה דעתו וחייב שאין רגילות לזרוע שדה שלם של אכרוע לזרע. קלחים יחידין, לא בטלה דעתו ופטור מן המעשרות. אמר רבי יונה°: הא דתני המקיים מלאה של אכרוע כמנון האניס לזרע בטלה דעתו וחייב במעשרות - והוא שליקטו כשהוא ירק, אבל לא ליקטו כשהוא ירק אלא רק אחר שהתחיל להתקשות לזרע ועדין היו בו כמה עלים ירוקים פטור שאחר שהתקשה הרי הוא כעץ בעלמא. וכי כך אנו



^[דף ב עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
אומרים עצים חייבין במעשרות תנן וכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל מה אית לך כהדא דתנינן דבתרה במשנה הבאה. מאימתי פירות חייבים במעשרות התאנים משיבחילו אבל קדם לכן אינם ראויים לאכילה:

ירושלמי מעשרות, פרק א, הלכה ב

מתני':

^א_יאמאימתי הפירות חייבים במעשרות? התאינים משיבחילו. והענבים והבאושין משהבאישו. האוג והתותים משיאדימו. וכל האדומים משיאדימו. הרמונים משימסו. התמרים משיטילו שאור. הפרסקים משיטילו גידים. והאגוזים משיעשו מגורה שהאוכל נפרד מהקליפה החיצונה. . °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר: האגוזים והשקדים משיעשו קליפה. החרובים משינקידו וכל השחורים משינקידו. והאגסים והקרוסטומלין והפרישין והחזרדין משיקריחו וכל הלבנים משיקריחו. התלתן כדי שתצמח אם יזרע אותה התבואה. והזיתים משיכניסו שליש..
גמ': תנן מאימתי הפירות חייבים במעשרות התאינים משיבחילו מאי משיבחילו? בחילו יבשילו. רבי חייא בר ווא° אמר: חיתה מלא, כמה דתימר (זכריה י"א, ח'): ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד ותיקצר נפשי בהם "וגם נפשם בחלה בי". רבי אבא בר יעקב° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא: משיאדימו פניהם. וכל התאנים פניהם מאדימות? הרי יש גם תאנים שחורות ולבנות אלא אמר רבי תנחום בר מריון° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: לוקח אחת ומניח, ^א_יבאם בשלה בתוך כדי מעת לעת חייבות, ואם לאו פטורות. תנן: הענבים והבאושין משיבאישו. אמר רבי זעירא° בשם רבי יסא° אסי: משיקראו באישה. רבי אייבו בר נגרי° ו°רבי תנחום בר עילאי רבי תנחום בר עילאי אמרו בשם °רבי נחום בר סימאי רבי נחום בר סימאי : ^א_יגוהוא שתהא חרצנה שלהן נראית מבחוץ. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: רכיב הוינא על כתפי דסבי ושמעית קליה ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר יתיב מתני: מכניסין מטאטים ואוספים בשבת מעי החלק הפנימי עם הגרעינים שנפכו לארץ מלפפון שגם הם עומדות לאכילה, ואין מכניסין מעי החלק הפנימי עם הגרעינים אבטיח מלון.. מה בין מעי מלפפון למעי אבטיח? אמר רבי שמעון בר ברסנא°: מעי מלפפון עומד לאכילה ואינו מוקצה, מעי אבטיח עומד לזריעה. אם את אומר כן שמותר לטאטא מעי מלפפון, לא נמצאת מכבד את הקרקע בשבת? נשאר בשאלה. כל האדומין משיאדימו מיישא תני: ^א_ידרימון שהגיעה בו אפילו פרידה אחת לשליש גידול, כולה

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

9 א_ט מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה י"א:

10 א_י מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה ד':

 [ע"ב] 
 

11 א_יא מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

12 א_יב מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

13 א_יג מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

14 א_יד מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף ג

^[דף ג עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
חיבור למעשר. ^א_טואשכול שבישל בו אפילו גרגיר יחידי, כולו חיבור למעשרות. אמר רבי חנינא° בר חמא: פשטו לי חכמים שאם בשל גרגר אחד לא רק האשכול חייב אלא כל אותה הגפן וכל אותו הרימון. חזרו ופשטו לי ^א_טזכל אותה הרוח. אמר רבי יוסי בי רבי בון° אומר: כל אותו הכרם. היה כרם קטן ועשאו גדול כגון שקנה עוד קרקע שבה גפנים. האם גם הגפנים שנוספו נחשבים חיבור למעשר?, גדול ועשאו קטן כגון שמכר את הגפן שבה הבשיל הענב האם כיוון שכבר התחייבו שאר הגפנים בגלל החיבור אף אחר שהתבטל החיבור נשארו חייבים, אחד ועשאו שנים כגון שבנה מחיצה האם אלו שלא באותו צד של הענב חייבים, שנים ועשאו אחד כגון שהסיר מחיצה האם אלו שנוספו חייבים? אמר שמואל° בר אבא בר אבא: דלעת שניקרה בבית אביה מחוברת לקרקע,, כל אותה הגומא אסורה מחשש ניקור הנחש. אף במכבדות תמרה כן. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא: שאל יונתן בן חרשא איש גינוסר את °רבן גמליאל רבן גמליאל דיבנה וחכמים ביבנה: ניקורי רטב תמרים לחים באביהן מחוברים לאילן מה הן? אמרו לו: כל אותו הדקל אסור. אם כל הדקל אסור למה נסתפקו במכבדות תמרה אמר רבי יוסי° בר זבידא: לכן צריכה במקרה זה הסתפקו בשניקרו כל התמרים שבמכבדת, שלא תאמר: הואיל ואין דרך הנחש לעשות כן, אני אומר ענן של ציפורים שכן עליהן וניקרו ויהיה מותר קא משמע לן שאסור אבל עדין יש מקום לספק מה הדין אם רק אחת נוקרה.. אמר רבי יונה° בשם רבי שמעון חסידא°: ניקורי רטב תמרים לחים באביהן מחוברים לאילן אסור, והרבים נהגו בהן היתר ואינן ניזוקין. תנן: הרימונים משימסו. מאי משימסו אמר רבי זעירא° בשם רבי יסא° אסי: משיתמעך האוכל תחת ידיו. רבי יודה בר פזי° אמר בשם רבי יהושע בן לוי°: משיכניסו מחצה מרימון בשל.. רבי יונה° בעי: דילמא מן רבנין דאגדתא הוא שמע לה, דכתיב (דברים דברים א כח): "אחינו המסו את לבבנו" ומתרגמינן "פלגין לבבינו"? התמרים משיטילו שאור. רבי חייא בר ווא° אמר: משיתמלא החריץ. רבי יונה° בעי: מה אנן קיימין? אם כשיתמלא החריץ בקליפה והתמרה כולה תפתח נובלת היא, ואם משתפרוש גרעינה מתוך האוכל בשלה היא כל צורכה? רבנן דקיסרין אמרו: משישטחם ויהיו יפות לאכילה סימן שהביאו שליש וחיבות במעשרות:. הפרסקין משיטילו גידים. אמר רבי זעירא° בשם רבי איסי° אסי: משיטילו גידים אדומים. תנן: האגוזים והשקדים משיעשו מגורה. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר: האגוזים והשקדים משיעשו קליפה. ^א_יזאמרו: בקליפה התחתונה הפנימית שהיא סמוכה לאוכל, מודים חכמים ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי באלצרין ובאיפסטקין ובאיצטרובילין משיעשו קליפה. תנן החרובים משינקידו תני רבי חיננא בר פפא°: חרובין שילשולן היא חנטן. תנן: וכל השחורים משינקידו כגון ענבי הדס וענבי סנה מאי משינקידו? תני רבי חיננא בר פפא°: ^א_יחמשיעשו נקודות נקודות שחורות. הפרישין איספרגלין חבוש ולמה נקרא שמן פרישין? שאין לך מין אילן שהוא פריש לקדירה אלא זה בלבד. וכל הלבנים כגון אילין מרפייתה משיקריחו. רבי חיננא בר פפא° אמר: ^א_יטמשיעשו קרחות קרחות לבנות. תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי : משיזחילו מים. אתא עובדא קומי בא מעשה לפני רבי חנינא, ובעא למיעבד וביקש לעשות כרבי חיננא בר פפא. חזר ואמר: וכי מחמת האוכל הן מקריחות? הלא מחמת התולעת שיש בהן. תנן: התלתן משתצמיח. כיני מתניתא: ^א_ככדי שתזרע את הזרעים שגדלו ותצמיח. כיצד הוא



^[דף ג עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
בודק? אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן°: נוטל מלא קומצו ונותן לתוך הספל של מים, אם שקע רובה חייבת ואם לאו פטורה. רבי יונה° בעי: מעתה מה ששיקע יהא חייב ומה שלא שיקע יהא פטור? אלא ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת שאם שקע רוב גרעין הוא חייב ומה שנאמר שאם הבשיל ענב אחד כל אותה הרוח חייבת, זה רק בענבים רימונים ושקדים.. אמר רבי יוסי בי רבי בון°: וכיני ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת. תנן והזיתים משיכניסו שליש מנין אמר רבי זעירא°: כתיב (דברים ראה יד כב): "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" - דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח. אמר רבי חיננא° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא : ^א_כאזיתים וענבים שלא הביאו שליש, משקין היוצא מהן אינן משקים ואף להכשיר אינן מכשירים. אמר רבי חייה° בשם רבי חנינא° בר חמא: זיתים מאימתי חייבות במעשרות? משיבכר צמייא קייטא מן זית שממהר להתבשל וכשהוא מתבשל סימן שהאחרים הביאו שליש.. לא יכול לבדוק שביכר צמייא קייטא כגון שאינם מצוים במקומו,, משביכרו בנות שבע. לא ביכרו בנות שבע שאינם מצוים במקומו,, משיורו מרויות שנייה שבמוקצה היינו משיתייבשו התאנים שבמוקצה בפעם השניה.. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° בשם רבי תנחום בר חייא°: מה שאמרנו שמשיבכרו בנות שבעה דווקא בנות שבע הלבנות. אמר רבי יוסי בי רבי בון°: ובלבד בנות שבע שבאותו מקום..

ירושלמי מעשרות, פרק א, הלכה ג

מתני':

^א_כבובירק הקישואין והדלועין והאבטיחין והמלפפונות התפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי פוטר את האתרוגים בקוטנן. ^א_כגהחייב בשקדים המרים פטור מן המתוקים. החייב במתוקים פטור מן המרים.
גמ': תמן תנינן: ^א_כדהלוקח שדה ירק בסוריא עד שלא באו לעונת המעשרות חייב, משבאו לעונת המעשרות פטור ולוקט כדרכו ולוקח ואינו חייב אף על התוספת שהוסיף ביד ישראל משמע שבירק יש עונת מעשרות. והכא את אמר הכין שירקות חייבים גדולים וקטנים? אמר חזקיה°: מה שאמרה המשנה שבירק חייבים גדולים וקטנים בשדה של קישואין ושל דילועין ושאר המינים שבמשנה היא מתניתא אבל שאר ירקות יש להם עונת מעשרות. רבי זעירא° אמר: אפילו תימר שהמשנה בשדה ירק עצמו והמינים שנזכרו זה רק דוגמא, בכל זאת אין קושיה כי מה שהמשנה אמרה חייבים גדולים וקטנים אין הכוונה קטנים ממש שאין להם שיעור אלא קטנים משליש אבל עוד הוא יש לו גבול משיביא שלש פתילות עלים.. תנן התפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי פוטר את האתרוגים בקוטנן. °נהוראי בר שיניא נהוראי בר שיניא אמר משום °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי: תפוחים קטנים פטורים, תפוחים גדולים חייבים, תפוחי מילי מילה סוג מסוים של תפוחים, בין גדולים בין קטנים חייבים. ודא מתניתא דידן שאמרה שהתפוחים חייבים גדולים וקטנים כמי היא? מאן דאמר שהמשנה מדברת בתפוחים סתם הרי מה שאמרה המשנה שתפוחים קטנים חייבים זה לא דעת כולם אלא במחלוקת. מאן דאמר שהמשנה מדברת בתפוחי מילי מילה, המשנה כדברי הכל. אתרוג הבוסר: °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר אינו פרי ואינו כשר לארבעת המינים, וחכמים אומרים פרי. רבי אילא° אילעא ורבי יסא° אסי אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת: אתיא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי שאמר שאתרוג קטן פטור ממעשרות בשיטת °רבי עקיבה רבי עקיבא רבו שאמר שאתרוג בוסר פסול ללולב.. כמה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר אינו פרי, כן

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

15 א_טו מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

16 א_טז מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

17 א_יז מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

18 א_יח מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

19 א_יט מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

20 א_כ מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

 [ע"ב] 
 

21 א_כא מיי' פ א' מהל' טומאת אוכלין הלכה ה':

22 א_כב מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

23 א_כג מיי' פ א' מהל' מעשר הלכה ט', מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה ה':

24 א_כד מיי' פ א' מהל' תרומות הלכה ט"ז:

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף ד

^[דף ד עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי אומר אינו פרי. אמר רבי יוסי° בר זבידא: כל שהוא כשר ללולב חייב במעשרות, וכל שאינו כשר ללולב אינו חייב במעשרות. התיבון: ^א_כההרי המנומר, הרי גדל בטפוס, הרי עשוי ככדור, הרי אלו פסולים ללולב וחייבים במעשרות נשאר בשאלה. מסתברא °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי שסובר שאתרוג קטן אינו פרי יודי ל°רבי עקיבה רבי עקיבא שהוא פסול ללולב, ו°רבי עקיבה רבי עקיבא שסובר שבוסר פסול ללולב לא יודי ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי שאף אם °רבי עקיבא רבי עקיבא בן יוסף יסבור שאתרוג בוסר הוא פרי יהיה פסול ללולב לפי שאינו הדר. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי יודי ל°רבי עקיבא רבי עקיבא בן יוסף, דכתיב ולקחתם לכם "פרי" עץ הדר ואינו פרי לשיטתו. °רבי עקיבא רבי עקיבא בן יוסף לא יודי ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי, שלא כל מה שפסול ללולב אינו פרי, דהרי המנומר, הרי גדל בטפוס, הרי עשוי ככדור, הרי הוא פסול ללולב וחייב במעשרות. ומה שאמר °רבי עקיבא רבי עקיבא בן יוסף שהבוסר אינו פרי הכוונה שאינו פרי הדר תנן: החייב בשקדים המרים היינו שקדים קטנים שאז הם ראויים קצת לאכילה, פטור מן המתוקים שאין רגילות לאכלן קטנים ולהפסידן שהרי יכול לאכלן גדולים,. החייב במתוקים שקדים גדולים, פטור במרים שאינם ראויים לאכילה.. תני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי משום אביו: שקדים המרים הרי אלו פטורים אפילו אם לקטן כשהן קטנים, ומתוקים אינן חייבים עד שתפרוש קליפתן החיצונה. ^א_כוהורי רבי חנינא° בר חמא בציפורין כהדא ד°רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי . במה הורי הרי °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי לימד שני דינים? ציפוראי אמרי: שפטור במרים אפילו אם לקטם כשהם קטנים. רבי זעירא° אמר: במתוקים שאינן חייבים עד שתפרוש קליפתן החיצונה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא: שקדים מרים שהיו בציפורי וירדו לכאן לטבריה נתחייבו שאני פוסק שחייבים שקדים מרים שהיו בטבריה אם עלו לציפורי כבר נפטרו שהם נוהגים כהוראת רבי חנינא° בר חמא. הורי רבי פינחס°: שקדים שלקטם בקופה והניחם שיבשילו כיון שראה שלשה שפירשה קליפתן החיצונה, שהוא תורם את כל הקופה. אמר רבי מנא° בן יונה: ובלבד שלא יתרום מקופה על חבירתה..

ירושלמי מעשרות, פרק א, הלכה ד

מתני': ^א_כזואיזהו גורנן למעשרות? הקישואין והדלועין משיפקיסו כשיוריד את הפרח שבקצה.. ואם אינו מפקס, משיעמיד ערימה. אבטיח משישלק כשיוריד את הפרח שבקצה, ואם אינו משלק, משיעשה מוקצה ערמה במחסן.. ^א_כחירק הנאגד משיוגד, ואם אינו אוגד, משימלא את הכלי, ואם אינו ממלא את הכלי, משילקוט כל צורכו. ^א_כטהכלכלה משיחפה בעלים לשמור שלא יתיבשו., אם אינו מחפה, משימלא את הכלי, ואם אינו ממלא את הכלי, משילקוט כל צורכו. ^א_לבמה דברים אמורים? במוליך לשוק. אבל במוליך לביתו, אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו. ^א_לאהפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה. הבצלים משיפקילו כשיסיר את השורשים הקליפות שאינם מהודקות., ואם אינו מפקל, משיעמיד ערימה. ^א_לבהתבואה משימרח, ואם אינו ממרח, משיעמיד ערימה. הקטניות משיכבור, ואם אינו כובר, משימרח. אף על פי שמירח, נוטל מן הקוטעים שלא נידושו ומן הצדדים שנידושו אבל לא נתמרחו עם הכרי. וממה שבתוך התבן שנידושו אבל עדין מעורבים במוץ. ואוכל. ^א_לגהיין משיקפה כשיסיר את שכבת הפסולת מלמעלה.. אף על פי שקיפה, קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה. ^א_לדהשמן משירד לעוקה. אף על פי שירד, נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפצים ונותן לחמיטה פיתה ולתוך התמחוי. ^א_להאבל לא יתן לאלפס ולקדירה כשהן מרותחים שבישול קובע למעשרות.. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר: לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר..
גמ': תנן ואיזהו גורנן למעשרות הקישואין והדלועין משיפקיסו מאי יפקסו? מן דהוא ירים פקסוסיה כשיוריד את השער או הפרח.. תנן אבטיח משישלק מהו משישלק? מן דהוא ירים שלקוקיה כשיוריד את השיער או הפרח.. ^א_לוהיה מפקס ראשון ראשון אחד אחד., משלק ראשון ראשון אחד אחד. - לא נטבלו גם אלו שכבר פיקס עד שיפקס כל



^[דף ד עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧

צורכו וישלק כל צורכו. פיקס ושילק ברשות הקדש ופדיו, פטור ממעשרות תנן ירק הנאגד משיוגד. ^א_לזאוגדו צינוק אגד גדול בשדה, אף על פי שבדעתו להתיר ולחזור לאגדו צינוק אגד קטן לשוק, נטבל באגודה ראשונה שבשדה. רבי זעירא° בעי: אם כוונתו להתיר ולאגוד מחדש לאגודות קטנות עדיין לא נגמרה מלאכת השדה ואת אמר הכין שחייב? אלא כיני: אוגדו צינוק אגד גדול בשדה והוא עתיד לאוגדו צינוק אגד קטן לשוק, נטבל רק כשיאגוד צינוק קטן לשוק תנן ואם אינו אוגד משימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי משילקוט כל צורכו. ^א_לחהייתה כלכלה אחת ובדעתו למלאות את חציה, כיון שמילא חציה נטבלה. בדעתו למלאות את כולה, לא נטבלה עד שימלא את כולה. היו שתים ובדעתו למלאות שתיהן, לא נטבלו עד שימלא את שתיהן. במה דברים אמורים? במוליך לשוק. אבל במוליך לביתו, אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו. מה בין המוליך לשוק מה בין המוליך לביתו? ולמה אם דעתו להוליך לשוק לא יכול לאכול ארעי עד שיגיע לשוק? בשעה שהוא מוליך לביתו, בדעתו הדבר תלוי וכיוון שדעתו לאכלם בביתו אינו נטבל עד שיראה פני הבית. ובשעה שהוא מוליך לשוק, לא בדעתו הדבר תלוי אלא בדעת הלקוחות הדבר תלוי, שבודאי גמר בדעתו שאם ימצא לקוחות שירצו לקנות בשדה ימכור להם לפיכך נטבלו מיד. תנן הפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה תני: ^א_לטמשיעמיד ערימה בראש גגו. רבי יונה° בעי: הא אם העמיד בשדה לא? אמר רבי חיננא°: דרובה אתא מימר לך אמר את החידוש היותר גדול - אפילו משיעמיד ערימה בראש גגו אף שעובר דרך הבית לא נקבע למעשרות תנן הבצלים משיפקילו ואם אינו מפקל משיעמיד ערימה מאי הבצלים משיפקילו? מן דו ירים פודגרה כשיסיר השורשים והקליפות.. תנן התבואה משימרח ואם אינו ממרח משיעמיד ערימה מאי משימרח את הכרי אמר רבי חנניא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: מן דהו ישפר אפוי דכריה היינו שמחליק ומיפה את הכרי.. והא תני רבי יעקב בר סיסין°: מאימתי הוא

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

25 א_כה מיי' פ"ח מהל' שופר הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תרמ"ח סעיף י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תרמ"ח סעיף י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' תרמ"ח סעיף י"ט, סמ"ג עשין מד:

26 א_כו מיי' פ א' מהל' מעשר הלכה ט':

27 א_כז מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ח', מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ט', מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י':

28 א_כח מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ח', מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ט', מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י':

29 א_כט מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ח', מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ט', מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י':

30 א_ל מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ב', מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ב:

31 א_לא מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ב', מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ב:

32 א_לב מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ג:

33 א_לג מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ד:

34 א_לד מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ט"ו:

35 א_לה מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ט"ז:

36 א_לו מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ח':

 [ע"ב] 
 

37 א_לז מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ב:

38 א_לח מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"א:

39 א_לט מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ב:

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף ה

^[דף ה עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
תורם את הגורן? משתיעקר האלה הכלי שאיתו אוסף את החיטים לערמה.. כאן בשיש בדעתו למרח, וכאן בשאין בדעתו למרח. תנן הקטניות משיכבור ואם אינו כובר משימרח תני: ^א_מאבל כובר הוא מקצת ותורם מן הכבור על שאינו כבור ולא נמצא מפריש ממה שנגמרה מלאכתו על מה שלא נגמרה מלאכתו. אמר רבי אילא° אילעא: שכן דרך בעלי בתים להיות מכניסין לתוך בתיהן אפילו כשאינו כבור נמצא שאף כשאינו כבור נחשב כנגמרה מלאכתו קצת. מאי טעמא? כדתיב (ישעיהו ל', כ"ד): "והאלפים" פרים "והעירים" חמורים ו"עובדי האדמה בליל חמיץ" עם המוץ "יאכלו" - כבר סינן ברשות ההקדש ופדיו. האם מאחר שקודם כיבור היה יכול לאכול ממנו עראי ועכשיו אינו יכול לאכול ממנו עראי, הרי זה כמו שעשה מעשה ברשות ההקדש ויהיה פטור? עונה הגמרא כיוון שאין הכיבור תיקון גמור שהרי יש שאוכלין כך כמו שלא עשה מעשה ברשות ההקדש וחייב. התיב רבי חיננא°: והתני המקדיש את הבור של יין עד שלא שילה וקיפה ובא הגזבר ושילה וקיפה ואחר כך פדאו כיון שבזמן החיוב היה ברשות ההקדש, פטור אף שלא עשה מעשה גמור בגוף הפרי. אמר רבי יודן°: תמן אי איפשר לו שלא ישלה ושלא יקפה שאין דרך לשתות כך, ברם הכא איפשר לו שלא לכבור, דאמר רבי אילא° אילעא כתיב (ישעיהו ל', כ"ד): "והאלפים" פרים "והעירים" חמורים ועובדי האדמה בליל חמיץ עם המוץ יאכלו. תני: אבל קולט הוא מתחת הכברה ואוכל. איך יכול לאכול הרי נגמרה מלאכתם רב חסדא אמר עד שלא יפלו לארץ עדין לא נגמרה מלאכתן: שהן מחוסרים לרוח שאף כשנופלים מהכברה מעורב בהם פסולת דקה וצריך לרוח, לכן כל עוד לא הגיעה לארץ לא נגמרה מלאכתו ויכול לאכול ארעי.. רבי אילא° אילעא אמר בשם רבי יסא° אסי: שהן מחוסרים



^[דף ה עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧

ניחה על הארץ, וכל זמן שלא נחו לא נגמרה מלאכת הכבירה.. והתנינן: היין משיקפה אף על פי שקיפה קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה בשלמא למאן דאמר שהן מחוסרים ניחה ניחא שאף ביין כל עוד לא נח בבור התחתון יכול לקלוט מהיין ולשתות ארעי אבל למאן דאמר שהן מחוסרים לרוח הרי ביין לא מחוסר לרוח, מחוסר הוא שישקעו שמריו! התיב רבי בנימן בר גידל°: והתנינן השמן משירד לעוקה אף על פי שירד נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפצים ונותן לחמיטה פיתה ולתוך התמחוי בשלמא למאן דאמר שהן מחוסרין ניחה ניחא שכל עוד לא ירד לבור לא נגמרה מלאכתו ויכול לאכול עראי אלא למאן דאמר שהן מחוסרין לרוח הרי שמן לא מחוסר לרוח, מחוסר הוא להצליל שכל עוד שהשמן עכור לא נגמרה מלאכתו. היה אוכל וחשיכה לילי שבת או שנתנו לאדם אחר, לא נטבלו וקשה הרי שבת ומקח קובעים למעשרות?. רבי ירמיה° סבר מימר: בנתון בחמיטה פיתה ובתמחוי תבשיל שהשמן נבלע ואינו בעין, אבל בנתון בצלוחית נטבל. אמר רבי יוסי° בר זבידא: אפילו בנתון בצלוחית לא נטבל. אמר ליה רבי ירמיה°: ^א_מאואין שבת טובלת ואין מקח טובל? אמר ליה: כההיא דאמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי זעירא° ורבי יונה° ורבי זעירא° אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת: אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו את מה שישאר בלגין לבור שעוד לא נגמרה מלאכתו ואין שבת ומקח קבעים בדבר שלא נגמרה מלאכתו. חייליה דרבי ירמיה° ששבת ומקח קובעים אפילו בלא נגמרה מלאכתו מן הדא דתנן: ועוד אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן הורקנוס: עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר: מיכן אני אוכל למחר! לא אמר אלא בשביעית שפטור ממעשרות, הא שאר שני שבוע לא כיוון שהשבת קובעת למעשרות אף שלא נגמרה מלאכתם ואינו יכול לעשר.. מה עבד ליה רבי יוסי° בר זבידא? שם מדובר בתאנים וגרוגרות שלהחזירו למקומו אי אתה יכול בשבת, שהוא עושה את הפירות שמחזיר מוקצה וזה כמו מבטל כלי מהכנו שאסור., לפיכך נטבל שהרי אינו יכול להחזירו בשבת. מתניתא פליגא על רבי יוסי° בר זבידא דתניא: ^א_מבאין עראי לשבת משמע שהשבת קובעת אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו. פתר לה העמיד את המשנה: ובלבד בדבר שיש לו מוקצה שאי אפשר להחזירו למקומו בשבת, שהוא עושה מוקצה.. על דעתיה דרבי ירמיה° לא שנייא היא דבר שיש לו מוקצה היא דבר שאין לו מוקצה? רבי מנא° בן יונה בעי: היתה צלוחית מליאה ונגמרה מלאכתה שהמתין לה עד שציללה, והשאירה נתונה בין פצים לחבירו, נטבלה? או מאחר שהיא נתונה במקום שלא נגמרה מלאכתו, לא נטבלה? נשאר בשאלה. תנן אבל לא יתן לאלפס ולקדירה כשהן מרותחים משמע אפילו שאינם על גבי האש. שבישול קובע למעשרות וכלי ראשון מבשל עד היכן? רבי יודה בר פזי° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא°: עד כדי שיהא נתון ידו לתוכה והיא נכוית. הכל מודים

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

40 א_מ מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה י"ג:

 [ע"ב] 
 

41 א_מא מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ג':

42 א_מב מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ג':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף ו

^[דף ו עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
בכלי שני שהוא מותר. מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני? אמר רבי יוסי בי רבי בון°: ^א_מגכאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת. רבי יונה° אמר: כאן וכאן אין היד שולטת, אלא שאין בישול מהתורה אלא בכלי הנמצא על האש, אלא עשו הרחקה לכלי ראשון שלא על האש ולא עשו הרחקה לכלי שני. אמר רבי מנא° בן יונה: ההין פינכא דארוזא סיר אורז מסייע לאבא, ההין פינכא דגריסא סיר גריסים מסייע לאבא, דאת מפני ליה מן אתר לאתר אתה מעביר אותו ממקום למקום ואף שהוא בכלי שני עד כדון הוא רתח. מהו ליתן תבלין מלמטן ולערות עליהן מלמעלן מכלי ראשון? רבי יונה° אמר: אסור, דעירוי מכלי ראשון ככלי ראשון הוא. חייליה דרבי יונה° מן הדא דתנן: ^א_מדאחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו מכלי ראשון מרק קדשים רותח אותו כלי אם הוא של חרס טעון שבירה ואם נחושת טעון מריקה ושטיפה מכאן שעירוי כבישול כיוון שזו משנה מפורשת שערוי כלי ראשון ככלי ראשון ומבשל למה הוא שואל הכין האם מותר לערות מכלי ראשון על תבלין.? אמר רבי יוסי° בר זבידא: תמן כלי חרס דאפילו בעירוי כלי ראשון בולע, הכא תבלין ואולי אינן מתבשלין בעירוי. התיב רבי יוסי בי רבי בון°: והתני אף בכלי נחושת כן! אית לך מימר כלי נחושת בולע אלא כנראה שזה לא בגלל בליעה אלא מעלה בקדשים? מהו לערות על התבלינים בתוך הקילוח כשהקילוח עדין רותח ולא בקרקעית הכלי שהקילוח כבר התקרר קצת.? אמר רבי חנינה בריה דרבי הלל°: מחלוקת רבי יונה° ורבי יוסי° בר זבידא. רבי יצחק בר גופתא° בעי קומי רבי מנא° בן יונה: עשה כן בשבת, חייב משום מבשל? עשה כן בבשר וחלב, חייב משום מבשל? אמר ליה: כיי דאמר רבי זעירא°: איזו חלוט ברור שאף אם אפה אחר כך פטור מחלה? כל שהאור מהלך תחתיו. אף הכא איזו תבשיל ברור שחייב מהתורה? כל שהאור מהלך תחתיו. תנן °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר: לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. על דעתיה דרבי יודה: מלח כציר, יין כחומץ.ל אמר ליה כיי דאמר רבי זעירא° איזו חלוט ברור שאף אם אפה אחר כך פטור מחלה כל שהאור מהלך תחתיו אף הכא איזו תבשיל ברור שחייב מהתורה כל שהאור מהלך תחתיו תנן °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר על דעתיה דרבי יודה מלח כציר יין כחומץ.

ירושלמי מעשרות, פרק א, הלכה ה

מתני': ^א_מההעיגול משיחליקנו ^א_מומחליקין בתאנים ובענבים של טבל ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אוסר המחליק בענבים לא הוכשר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר הוכשר ^א_מזוגרוגרות משידוש ומגורה משיעגל ^א_מחהיה דש בחבית ומעגל במגורה נשברה החבית ונפתחה המגורה קדם שסיים לא יאכל מהן עראי שכבר נגמרה מלאכתם של אלו שהיו בחבית. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא מתיר שאף הראשונות לא נגמרה מלאכתן עד שימלא את החבית שהאחרונות לוחצות על הראשונות:
גמ': תנן מחליקין בתאנים ובענבים של טבל שמרסק אותם ומורח את הרסק על מה שרוצה להחליק. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אוסר רבי חנניא בריה דרבי יסא° אמר מה פליגין °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי ורבנין בטבל שנטבל מדבריהן אבל טבל שנטבל דבר תורה אוף רבנין מודיי שאסור רבי מנא° בן יונה אמר לה סתם בלי לציין את שם המקור, רבי אבין° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי כדעתיה ורבנין כדעתון דתני ^א_מטזית שפיצעו כדי לרככו ולהסיר המרירות ויהיה ראוי קצת לאכילה בידים מסואבות לא



^[דף ו עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧

הוכשרו לסופגן במלח הוכשרו לידע אם יש בו מים לא הוכשרו °רבי יודן רבי יהודה בר אלעאי אמר הוכשרו דרבנין אמרין בגופו הוא בודק ואין לו ענין במשקה שיוצא. רבי יודה אומר במימיו הוא בודק אף כאן רבנין אמרין בשיש בתוכן שלו ברסק של הפרי עצמו הוא מחליק °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אמר במימיו הוא מחליק °רבי רבי יהודה הנשיא אמר לרבי שמעון ברבי° בריה עלה והבא לנו גרוגרות פירות מיובשים ודחוסים מן החבית אמר ליה ואינו אסור משום מוקצה שהרי עדיין לא יבשו כל צרכם אמר ליה ועדיין את לזו ^א_נאין לך אסור משום מוקצה אלא תאינים וענבים בלבד מאי טעמא אמר רבי שמואל בר סיסרטאי° מפני שהן מסריחות בנתיים נמצא שגם דחה אותם בידים וגם אינם ראויות רבי זעירא° בעי קומי רבי יסא° אסי לא מסתברא באילין פיצוליי תמרה הוה עובדא האם לא מסתבר שהמעשה היה בתמרים ששוחים אותם כדי שיבשילו שאף הם קצת נרקבים. שאם לא כן, איך יתכן ש°רבי שמעון ברבי רבי שמעון ברבי הסתפק בהלכה ידוע כזו. אמר ליה אוף אנא סבר כן אתא רבי יוסי בי רבי בון° ואמר הכי אמר רבי יצחק בר ביסנא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא באילין פיצולייא דתמרה הוה עובדא ואמר ליה אין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° הדא דתימא מה שאמרנו של°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי רק גרוגרות וצימוקים יש להם מוקצה לעניין שבת דסבר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי אין אדם מקצה מדעתו דבר שראוי לו אבל לעניין מעשרות כל הדברים יש להן מוקצה ועד שלא יבשו כל צרכם לא נגמרה מלאכתן ויכול לאכול מהן עראי אמר °רבי רבי יהודה הנשיא מתניתא אמרה כן דתנן גרוגרות משידוש ומגורה משיעגיל משמע שאפילו אחר שהתייבשו, כל זמן שלא דש ולא עיגל אותן, לא נגמרה מלאכתן ואוכל מהם עראי. תנן היה דש בחבית ומעגל במגורה נשברה החבית קדם שסיים לדוש את כולה. ונפתחה המגורה לא יאכל מהן עראי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא מתיר אמר רבי יוחנן° בר נפחא לדברי שונה תנא ראשון העליון צריך לתחתון ולא התחתון צריך לעליון ולכן מה שכבר מהודק בתוך החבית, נגמרה מלאכתו ואסור באכילת עראי. דברי שונה אחרון °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא אף התחתון צריך לעליון שכל שורה שמוסיף ולוחץ עליה, מהדקת גם את השורות התחתונות. נמצא שגם התחתונים לא נגמרה מלאכתן, לכן יכול לאכול מהן עראי. אמר רבי אלעזר° בן פדת תנא קמא במשנה ד°רבי מאיר רבי מאיר היא דלא תסבור מימר סתמא היא וסתמא ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא הלכה כסתמא לפום כן צריך מימר ד°רבי מאיר רבי מאיר היא ד°רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא הלכה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

43 א_מג מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ט"ו:

44 א_מד מיי' פ ח' מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"א:

45 א_מה מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ט"ז:

46 א_מו מיי' פ ו' מהל' מעשר הלכה א':

47 א_מז מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ט"ז:

48 א_מח מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ט"ז:

49 א_מט מיי' פ י"א מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ד:

 [ע"ב] 
 

50 א_נ מיי' פ כ"ו מהל' שבת הלכה י"ד:

הדרן עלך פרק כללאמרו