ירושלמי מעשרות א ד

<< | ירושלמי · מסכת מעשרות · פרק א · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה ד משנה

ואיזהו גורנן למעשרות הקישואין והדלועין משיפקיסו ואם אינו מפקס משיעמיד ערימה אבטיח משישלק ואם אינו משלק משיעשה מוקצה ירק הנאגד משיוגד ואם אינו אוגד משימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי משילקוט כל צורכו הכלכלה משיחפ' אם אינו מחפה משימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי משילקוט כל צורכו במה דברים אמורים במוליך לשוק אבל במוליך לביתו אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו הפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה הבצלים משיפקילו ואם אינו מפקל משיעמיד ערימה התבואה משימרח ואם אינו ממרח משיעמיד ערימה הקטניות משיכבור ואם אינו כובר משימרח אף על פי שמירח נוטל מן הקוטעים ומן הצדדים וממה שבתוך התבן ואוכל היין משיקפה אע"פ שקיפה קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה השמן משירד לעוקה אף על פי שירד נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפצים ונותן לחמיטה ולתוך התמחוי אבל לא יתן לאילפס ולקדירה כשהן מרותחים רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר

הלכה ד גמרא

מאן דו ירים פקסוסיה מאן דו ירים שלקוקיה היה מפקס ראשון ראשון משלק ראשון ראשון לא נטבלו עד שיפקס כל צורכו וישלק כל צורכו פיקס ושלק ברשות הקדש ופדיו אוגדו צינוק גדול לשדה אבל אם אגדו צינוק קטן לשוק נטבל רבי זעירא בעי אדיין לא נגמרה מלאכת השדה ואת אמר הכין אלא כיני אוגדו צינוק גדול בשדה והוא עתיד לאוגדו צינוק קטן לשוק נטבל היתה כלכלה אחת ובדעתו למלאות את חציה כיון שמילא חציה נטבלה בדעתו למלאות את כולה לא נטבלה עד שימלא את כולה היו שתים ובדעתו למלאת שתיהן לא נטבלו עד שימלא את שתיהן במה דברים אמורים במוליך לשוק אבל במוליך לביתו אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו מה בין המוליך לשוק מה בין המוליך לביתו בשעה שהוא מוליך לביתו בדעתו הדבר תלוי ובשעה שהוא מוליך לשוק לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ונטבלו מיד תני משיעמיד ערימה בראש גגו רבי יונה בעי הא בשדה לא אמר רבי חיננא דרובה אתא מימר לך אפילו משיעמיד ערימה בראש גגו הבצלים משיפקילו מן דו ירים פודגרה תבואה משיתמרח רבי חנניא בשם רבי יוחנן מן דו ישפר אפוי דכריה והא תני רבי יעקב בר סיסין מאימתי הוא תורם את הגורן משתיעקר את האלה כאן בשיש בדעתו למרח וכאן בשאין בדעתו למרח תני אבל כובר הוא מקצת ותורם מן הכבור על שאינו כבור אמר רבי אילא שכן דרך בעלי בתים להיות מכניסין לתוך בתיהן מאי טעמא והאלפים (ישעיהו ל) והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו כבר ברשות ההקדש ופדיו מאחר שהוא יכול לוכל ממנו עראי ועכשיו שאינו יכול לוכל ממנו עראי כמו שעשה מעשה ברשות ההקדש והוא חייב התיב רבי חיננא והתני שילה וקיפה ברשות ההקדש פטור אמר רבי יודן תמן אי איפשר לו שלא יכבוש ושלא לשלוק ברם הכא איפשר לו שלא למרח דאמר רבי אילא והאלפים והעירים וגומר תני אבל קולט הוא מתחת הכברה ואוכל רב חסדא אמר שהן מחוסרים לרוח רבי אילא בשם רבי יסא שהן מחוסרים ניחה והתנינן היין משיקפה מ"ד שהן מחוסרים [ניחה] ניחא מ"ד שהן מחוסרים לרוח מחוסר הוא בשמריו התיב רבי בנימן בר גידל והתנינן השמן משירד לעוקה מ"ד שהן מחוסרין [ניחה] ניחא מ"ד שהן מחוסרין לרוח מחוסר הוא להציל היה אוכל וחשיכה לילי שבת או שנתנו לאדם אחר לא נטבלו רבי ירמיה סבר מימר בנתון בחמיטה ובתמחוי אבל בנתון בצלוחית לא נטבל אמר ליה רבי ירמיה ואין שבת טובלת אמר ליה ואין מקח טובל אמר ליה כההיא דאמר רבי יוסי בשם רבי זעירא רבי יונה רבי זעירא בשם רבי לעזר אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו חייליה דרבי ירמיה מן הדא ועוד אמר רבי ליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מיכן אני אוכל למחר לא אמר אלא בשביעית הא שאר שני שבוע לא מה עבד ליה רבי ירמיה להחזירו למקומו אי אתה יכול שהוא עושה מוקצה לפיכך נטבל מתניתא פליגא על רבי ירמיה אין עראי לשבת פתר לה ובלבד דבר שיש לו מוקצה על דעתיה דרבי ירמיה לא שנייא היא דבר שיש לו מוקצה היא דבר שאין לו מוקצה רבי מנא בעי היתה צלוחית מליאה ונתונה בין פצים לחבירו נטבלה או מאחר שהיא נתונה במקום שלא נגמרה מלאכתו לא נטבלה עד היכן רבי יודה בר פזי רבי סימון בשם רבי יוסי בר חנינא עד כדי שיהא נתון ידו לתוכה והיא נכוית הכל מודים בכלי שני שהוא מותר מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני אמר רבי יוסי בי רבי בון כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת אמר רבי יונה כאן וכאן אין היד שולטת אלא עשו הרחקה לכלי ראשון ולא עשו הרחקה לכלי שני אמר רבי מנא ההין פינכא דאדיא מסייע לאבא ההין פינכא דגלוסא מסייע לאבא דאת מפני ליה מן אתר לאתר ועד כדון הוא רתח מהו ליתן תבלין מלמטן ולערות עליהן מלמעלן רבי יונה אמר אסור ועירוי ככלי ראשון הוא חייליה דרבי יונה מן הדא אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח וכא הוא אמר הכין א"ר יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינן מתבשלין התיב רבי יוסי בי רבי בון והתני אף בכלי נחושת כן אית לך מימר כלי נחושת בולע מהו לערות עם הקילוח אמר רבי חנינה בריה דרבי הלל מחלוקת רבי יונה ורבי יוסי רבי יצחק בר גופתא בעי קומי רבי מנא עשה כן בשבת חייב משום מבשל עשה כן בבשר וחלב חייב משום מבשל אמר ליה כיי דאמר רבי זעירא איזו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו וכא איזו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו על דעתיה דרבי יודה מלח כציר יין כחומץ