ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת כתובות/פרק עשירי
פרק עשירי – מי שהיה נשוי עריכה
ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה א עריכה
מתני’: י_אמי שהיה נשוי לשתי נשים ומת. הראשונה קודמת לשנייה. יורשי הראשונה קודמין ליורשי השנייה. י_בנשא את הראשונה ומתה, נשא שנייה ומת הוא.
[ע"א]
[ע"ב]
-----------------------------------דף נח עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נח עמוד א]
שנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה:
גמ’: מתניתא לענין כתובה שהשיעבוד של הראשונה חל לפני השיעבוד של השניה. י_גאבל לענין מזונות שתיהן שוות. כתובה וקבורה של הבעל מי קודם? כתובה ומלוה בעדים מי קודם? כתובה ופרנסת בנות עישור נכסים שתקנו לתת לכל בת נדוניה מי קודם? למאן דאמר י_דגובין פרנסה מן משועבדין, י_הפרנסת בנות קודמת, דלענין הרווחה, בתו עדיפה לו מאלמנתו, ולמאן דאמר אין גובין פרנסה מן משועבדין, אין פרנסת בנות קודמת. תנן, נשא את הראשונה ומתה, נשא שנייה ומת הוא. שנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה שהשניה מקבלת מדין בעל חוב ובני הראשונה רק מכתובת בנין דכרין ואינם מקבלים עד שקדם מסלקים את כל החובות. לא אמר אלא מתה, הא נתגרשה כבעל חוב היא. כהדא דתני, נשא אשה וכתב לה כתובה, גירשה ולא נתן לה כתובה. נשא אחרת וכתב לה כתובה. החזיר את הראשונה וכתב לה כתובה על כתובתה. כתובתה הראשונה של ראשונה קודמת לשנייה וליורשיה. והשנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה בכתובתה השניה. תנן, נשא את הראשונה ומתה, נשא שנייה ומת הוא. שנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה שהשניה כבעל חוב: אמר בן ננס יורשי הראשונה אומרים ליורשי השנייה, אם כבעל חוב אתם, טלו את שלכם וצאו ואנו ניטול השאר בכתובת בנין דכרין. ואם לאו, אנו ואתם נחלוק בשוה. אמר לו °רבי עקיבא רבי עקיבא, משמת הבעל בחיי שנייה, קפצה עליהן אף כתובת בנין דכרין של הראשונה כירושת תורה, והראשונים הפסידו חלק אימם, והשנים נוטלין כתובת אמן וחוזרין וחולקין בשאר . רבי מנא רבי מנא° אמר, בשיש שם דינר יתר נחלקו °בן ננס רבי שמעון בן ננס ו°רבי עקיבא רבי עקיבא. ד°בן ננס רבי שמעון בן ננס סובר בשיש שם מותר דינר כדי לקיים דין ירושה דאוריתא, אפי' מתה אחת בחייו ואחת במותו יש להן ליורשי הראשונה כתובת בנין דכרין. ו°רבי עקיבא רבי עקיבא סובר דכיוון שלשניה אין, אף לראשונה אין כתובת בנין דכרין שלא יבואו לריב. אבל אם אין שם דינר יתר, אף בן ננס יודה ל°רבי עקיבה רבי עקיבא שאין כתובת בנין דכרין, ובני שניה נוטלים כתובת אימם, ובשאר אילו ואילו חולקין בשוה. אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. הך דלא תניתא פליגא את עבד ליה פליגא במה שלא נאמר במשנה שהם חולקים אתה אומר שהם חולקים? אלא בשאין שם יתר דינר נחלקו. שבן ננס סובר שכתובה נעשת מותר לחברתה שבזה שהבנים יורשים ומשלמים את הכתובה שהיא חוב אביהם מתקיים דין ירושה מהתורה, ויש כתובת בנין דכרין. ו°רבי עקיבא רבי עקיבא סבר אין כתובה נעשת מותר לחברתה שהכתובה כחוב וחוב נחשב כגבוי וכאילו אינו. אבל אם יש שם יתר דינר, אף °רבי עקיבא רבי עקיבא יודה ל°בן ננס רבי שמעון בן ננס שאלו ואלו נוטלים כתובת אימם והשאר חולקים בשוה. ודווקא כשנשאר מותר דינר אחר שמשלמים את כל החובות, שהחוב ממעט דכל העומד להגבות כגבוי דמי וכאילו אינו. ודכוותה חוב מרבה. היך עבידא הרי חוב לא נחשב מוחזק אלא ראוי ואינו עולה לחשבון? היה שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל. אין זה כחוב אלא כאילו היא ברשותו את רואה אותה כאילו מוחזרת.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נח עמוד ב]
קידש רחל וכנס לאה וחזר וכנס רחל כתובת מי קדמת? על דעתון דרבנין שכבר מהאירוסין יש לה כתובה, רחל קודמת. ועל דעתיה ד°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה שאם מתה מהאירוסים אין לה כתובה. הרי חיוב כתובה רק בנישואין, ולכן לאה קודמת. אמרי אף °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה מודי מאחר שחזר וכנס רחל, רחל קודמת. למה זה דומה? לאחד שלווה מחבירו ואמר לו, אם לא החזרתי לך מיכן עד י"ב חדש, יהיו כל נכסי משועבדין לך. הגיע י"ב חדש ולא החזיר, נשתעבדו הנכסים למפרע משעת ההלואה. אבל אם אמר לו, לא יהו נכסי משועבדין לך אלא לאחר י"ב חדש. לא נשתעבדו אלא לאחר י"ב חדש. ימים שבנתיים תפלוגתא ד°רבי מאיר רבי מאיר ורבנין. °רבי מאיר רבי מאיר אומר: שטרות שיש בהם אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים, ושאין בהם אחריות נכסים גובה מנכסים בני חורין שהשטר הוא גורם השיעבוד ומה שלא כתוב בשטר לא מחייב. וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים שעצם ההלואה יוצרת את השיעבוד. על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר, בשטר נתחייבו הנכסים וכיוון שבשטר כתוב שרק לאחר שתים עשרה חדש ישתעבדו הנכסים, ימים שבנתים הרי הם של בעלים. על דעתיה דרבנן, בכסף משעת ההלואה נתחייבו ואת השטר כותבים כדי שיהיה קול
ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה ב עריכה
מתני’: י_ומי שהיה נשוי לשתי נשים ומתו, ואחר כך מת הוא. והיתומין מבקשין כתובות אמותיהן, ואין שם אלא כדי שתי כתובות. חולקין בשוה. י_זהיה שם מותר דינר, אילו נוטלין כתובת אימן, ואילו נוטלין כתובת אימן. י_חואם אמרו היתומין, הרי אנו מעלין על ניכסי אבינו יפה דינר כדי שיטלו כתובת אימן אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין:
גמ’: הדא היא דאמר רבי אימי רבי אמי°, דאמר רבי אימי רבי אמי° מאי טעמא תקינו רבנן כתובת בנין דכרין? כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. מעתה אפילו אין שם יתר דינר? אמר רבי אבון רבי אבין°, בשעה שאת יכול לקיים דבריהן ולקיים דברי תורה. את מקיים דבריהן ודברי תורה. בשעה שאין אתה יכול לקיים דבריהן ולקיים דברי תורה. את מבטל דבריהן ומקיים דברי תורה. אמר רבי יהודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, מת אחד מן האחין, כולהן חולקין בשוה. אמר רבי מנא רבי מנא°, לא צריכא אלא בשלא חלקו. שלא תאמר, יעשה כמי שאינו כאן ותירשנו כתו אחיו מאימו יטלו חלקו בכתובת אמם. קא משמע לן שאת החלק בכתובת אמו יחלקו כל האחים מהאב, שמשעת מיתת האם כבר זכה הבן הזה בחלקו, וכשמת ירש אותו האב לכן כל האחים חולקים בשווה את חלקו
.
[ע"א]
1 י_א מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"א סעיף א', סמ"ג עשין מח , סמ"ג לאוין פא:
2 י_ב טור ושו"ע אה"ע סי' קי"א סעיף ח':
3 י_ג מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף כ"ב:
4 י_ד מיי' פ"כ מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ג סעיף ה', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ג סעיף ו', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"ז:
5 י_ה מיי' פ"כ מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ג סעיף ה', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ג סעיף ו', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"ז:
[ע"ב]
6 י_ו מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"א סעיף ב', סמ"ג עשין מח:
7 י_ז מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"א סעיף ב', סמ"ג עשין מח:
-----------------------------------דף נט עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נט עמוד א]
היה שם בכור. את אמר הבכור נוטל פי שנים אף בכתובת בנין דכרין, שאף הוא נקרא ירושה. מהו נוטל פי שנים? נוטל פי שנים בכתו רק בחלק של אימו? או פי שנים בכל האחים? שהרי חלק כתובת בנין דכרין מדאוריתא היה צריך להחלק בין כל האחים. אף מזה היה לבכור ליטול פי שנים. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, היו שם שתי כיתי בנות, כולהן חולקות בשוה. שאין כתובת בנין דכרין לבנות. מאימתי שמין להן את הנכסים לבדוק האם יש מותר דינר ? תלמידוי דרבי מנא רבי מנא° אמרין, בסוף בשעת חלוקה. ואף אם בשעת מיתה לא היה מותר, אם בזמן חלוקה יש מותר נוטלין. אמר לון רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, וכי לא אתון אמרין, על מה שאמר רבי יהודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° שאם מת אחד מן האחין, כולהן חולקין בשוה. בשם רבכם רבי מנא רבי מנא° לא צריכא אלא בשלא חלקו. שלא תאמר, יעשה כמי שאינו כאן ותירשנו כתו אחיו מאימו יטלו חלקו בכתובת אמם. קא משמע לן שאת החלק בכתובת אמו יחלקו כל האחים מהאב, שמשעת מיתת האם כבר זכה הבן הזה בחלקו, וכשמת ירש אותו האב לכן כל האחים חולקים בשווה את חלקו. שכיב מרע י_טמשעת מיתה שמין:
ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה ג עריכה
מתני’: לעניין מותר דינר י_יהיו שם נכסין בראוי, אינן כבמוחזק. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, י_יאאף על פי שיש שם נכסים שאין להן אחריות, אינו כלום. עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות יותר על שתי כתובות דינר:
גמ’: רבי מנא רבי מנא° אמר, בעיקר שתי כתובות פליגין, ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר דבעינן שיהיה כדי שיעור שתי הכתובות קרקע ועוד דינר . ורבנין אמרין אף מטלטלין. אבל באותו הדינר, כל עמא מודיי שהוא מטלטלין. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, י_יבכל עמא מודיי בעיקר שתי כתובות שהן קרקע. מה פליגין? באותו הדינר. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר קרקע. ורבנין אמרין י_יגמטלטלין. אמר רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא° בשם רב רב (אמורא)°, ברם נהגו בסוריא להיות גובין כתובות בנין דכרין מן הנחושת ומן הצועות מצעות. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ובלבד מן הצועות שבאותו הלילה שבזמן כתיבת הכתובה נהגו שהבעל מביא כלים נאים שטיחים ומצעות ועליהם האשה סמוכה לגבות כתובתה. אמר רב שמואל בר נחמן רב שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°, נהגו העם בערבייא להיות גובה מן הבושם ומן הגמלים. ודכוותה בלבד מן הבושם שבאותו הלילה? הרי הבסם מתכלה. אלא ודאי הטעם שגובה מהם כיוון שהם עיקר מסחרם ובהם סמכה דעתה, ואף נחושת ומצעות מאותו טעם. ארמלתא דרבי חונה רב הונא° גבי לה מן המטלטלין כמנהג מקומה
ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה ד עריכה
מתני’: י_ידמי שהיה נשוי לשלש נשים שכתב כתובתן באותו יום ומת. והיתה כתובתה של זו מנה, ושל זו מאתים, ושל זו שלש מאות, ואין שם אלא מנה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נט עמוד ב]
חולקות בשוה. היו שם מאתים. של מנה נוטלת חמשים, ושל מאתים ושל שלש מאות שלשה שלשה של זהב שבעים וחמש דינר כל אחת. היו שם שלש מאות. של מנה נוטלת חמשים, ושל מאתים מנה, ושל שלש מאות ששה של זהב מאה וחמישים דינר. וכן שלשה שהטילו לכיס. פחתו או הותירו כך הן חולקין:
לפי ההסבר של פרופסור אומן בתחילה מחלקים בשוה עד שיש כדי מחצית של הכי קטנה לכולם ואת השאר מחלקים בין הנותרות עד שיגיע לחצי של הקטנה מבין אלו שנותרו ורק אחר שכל אחת קיבלה מחצית חוזרים על אותו תהליך לגבי המחצית השניה כך שאם היה רק מאה כל אחת נוטלת שלושים ושלוש ושליש. אם היו מאתים כיוון שיש בזה כדי לתת שיעור מחצית של הראשונה שזה חמישים לכל אחת קדם כל נותנים לכל אחת חמישים יחד מאה חמישים. ואת החמישים שנותרו מחלקים בין השנים האחרות כך שהראשונה קיבלה חמישים והשניה והשלישית שבעים וחמש כל אחת. כאשר יש שלוש מאות בתחילה כל אחת נוטלת חמישם יחד מאה וחמישים. כדי שהשניה תגיעה למחצית שלה היא צריכה עוד חמישים לכן נותנים לשניה והשלישית חמישים כל אחת יחד מאתים וחמישים. וכיוון שהשלישית צריכה עוד חמישים כדי להגיעה למחצית מכתובתה היא מקבלת את כל מה שנשאר כך שהראשונה קיבלה חמישם השניה מאה והשלישית מאה וחמישים
גמ’: שמואל שמואל (אמורא)° אמר הולכים אחר י_טושוחדא דדייני אחר נטיית לב של הדיינים. במקרה של שני שטרות קניה שיצאו על שדה אחת עם אותו תאריך קניה, שאי זה מהן שירצו בית דין להחליט את השדה בידו, מחליטין. מתניתא פליגא על שמואל שמואל (אמורא)° דתנן, אין שם אלא מנה, חולקות בשוה. ולמה לא הולכים אחר נטיית לב הדיין? לא שוחדא דדייני את אמרת? אף זה אינו דין אלא שודא דדיני, אם הדיין לא רוצה להחליט על פי נטיית לב וחולק בשוה. והא תני היורשין שירשו שטר חוב, הבכור נוטל פי שנים. עוד י_טזיצא עליהן שטר חוב, הבכור נותן פי שנים. הרי החוב נופל על כל הבנים למה שהדיין לא יחליט על פי נטית ליבו? עוד היא לשוחדא דדייני אתאמרת. שאם הדיין לא רוצה להחליט כך יעשה. אמר רבי אבין רבי אבין° בשם שמואל שמואל (אמורא)°, לא שנייא בין שני שטרות שיצאו על שדה אחת, בין שטר אחד שיצא על שני שדות, אי זה מהן שירצו בית דין מחליטין. תנן היו שם מאתים. של מנה נוטלת חמשים, ושל מאתים ושל שלש מאות שלשה שלשה של זהב שבעים וחמש דינר כל אחת. אמאי הרי כולן טוענות במנה ראשון, ויחלוקו בשוה ותיטול ראשונה רק שליש? שמואל שמואל (אמורא)° אמר, במרשות זו את זו. בשהרשת השלישית את השנייה לדון עם הראשונה וסילקה עצמה מהמנה הראשון. ואמרה לה שניה לראשונה, לא מנה אית לך? אף אני תובעת אותו סב חמשין ואיזל לך קחי חמישים ולכי לך. וכן שלשה שהטילו לכיס והותירו או פחתו, כך היו חולקין. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, הדא דאת אמר שכל אחד נוטל לפי המעות שהכניס, בשהיתה הסלע חסירה או יתירה והרווח או ההפסד בגלל המעות עצמן. י_יזאבל לשכר ולהפסד שסחרו בכסף והרויחו או הפסידו, כולהן חולקין בשוה. וקשיא, ההן יהיב מאה דינרין, וההן יהיב עשרה, ואת אמר אכן שחולקים בשוה? חברייא אמרין, יכול הוא מימר ליה, על ידי מניי סלקת פרגמטיא על ידי כספי יצאה הקניה לפועל שלא היו מוכרים לך אם היה חסר הכסף שהכנסתי. עד כדון דהוות פרגמטיא זעירה שקנה רק חפץ אחד במאה ועשר, הוות פרגמטיא רובה שקנה מאה חפצים, ובלי העשרה דינרין של זה היה קונה תשעים? אמר רבי אבין בר חייה רבי אבין בר חייה°, יכול הוא מימר ליה, עד דאת מזבין חד זמן, אנא מזבין עשרה זמנים עד שאתה תמכור פעם אחת אני אמכור עשר פעמים. עד כדון במקום קרוב שיכל בעל העשרה למכור ולקנות וחוזר חלילה. במקום רחוק? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°
[ע"א]
9 י_ט מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"א סעיף ה', סמ"ג עשין מח:
10 י_י טור ושו"ע אה"ע סי' קי"א סעיף ג':
11 י_יא טור ושו"ע אה"ע סי' קי"א סעיף י"ד:
12 י_יב טור ושו"ע אה"ע סי' קי"א סעיף י"ד:
12 י_יג טור ושו"ע אה"ע סי' קי"א סעיף י"ד:
14 י_יד מיי' פי"ז מהל' אישות הלכה ח', מיי' פ"כ מהל' אישות הלכה ד', מיי' פכ"א מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף י"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ד סעיף י', סמ"ג עשין מח , סמ"ג עשין צד:
[ע"ב]
15 י_טו מיי' פ"ה מהל' זכיה ומתנה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"מ סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ד סעיף ח', סמ"ג עשין פב:
16 י_טז טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ח סעיף י', סמ"ג עשין צו:
17 י_יז מיי' פ"ד מהל' שלוחין ושותפין הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ו סעיף ה', סמ"ג עשין פב:
-----------------------------------דף ס עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף ס עמוד א]
יכול הוא מימר ליה, עד דאת אזיל ואתי חד זמן, אנא אזיל ואתי עשרה זמנים שהמטען שלי קל יותר. תמן תנינן, שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום, זה נוטל מנה וזה נוטל מנה. י_יחחזר ונגח שור אחד שוה מאתים, האחרון נוטל מנה ושלפניו, זה נוטל חמשים זוז, וזה נוטל חמשים זוז. חזר ונגח שור אחד שוה מאתים. האחרון נוטל מנה, ושלפניו חמשים זוז,ושנים הראשונים דינר זהב עשרים וחמש דינרי כסף. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°, וכן לשכר. כגון שהשכירו את השור כדרך הזה חולקים. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. דרבי זעירא רבי זעירא°, פליגא על דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאמר שברווח והפסד חולקים בשוה. אמר רבי מנא רבי מנא° קומי רבי יודן רבי יודן°, לא מודי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° י_יטשאם התנו ביניהן, שזה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו, כך הם חולקים לפי מה שהתנו? אלא שהוא סובר שסתם שותפים כך דרכם לחלק בשווה, לכן בסתמא חולקים בשווה. והרי שוורים כמותנים הן שכיוון שכך התורה חייבה מסתמא לא יסכימו אחרת. חזר ואמרה קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, אמר ליה, בפירוש פליגין. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, סתמן חולקין בשוה. רבי זירא רבי זירא° אמר, סתמן, זה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו
ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה ה עריכה
מתני’: י_כמי שהיה נשוי ארבע נשים ומת. הראשונה קודמת לשנייה, ושנייה לשלישית, ושלישית לרביעית. הראשונה נשבעת לשנייה, ושנייה לשלישית, ושלישית לרביעית, והרביעית נפרעת שלא בשבועה. אמר °בן ננס רבי שמעון בן ננס, וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת? י_כאאף היא לא תפרע אלא בשבועה. י_כבהיו כולם יוצאות ביום אחד. כל הקודמת לחבירתה אפילו שעה אחת זכתה. לכך היו כותבין בירושלם שעות. היו כולן יוצאות בשעה אחת, ואין שם אלא מנה. חולקות בשוה:
גמ’: תנן, אמר °בן ננס רבי שמעון בן ננס, וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת? אף היא לא תפרע אלא בשבועה. אמר רבי אבונא רבי אבונא° בשם שמואל שמואל (אמורא)° לדברי °בן ננס רבי שמעון בן ננס שטר אחד שיצא על חמישה לקוחות שלקחו שדות מהלוה, כולהן חולקין בשוה. וכיון שלדעת °בן ננס רבי שמעון בן ננס לא גובים מהאחרונה אלא מכולם בשוה, לכן משביעים את האחרונה. כי אם השדה האחרונה תשאר בת חורין, בעל החוב לא יוכל לגבות מהם. אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא קומי רבי מנא רבי מנא°, לית הדא פליגא על שמואל שמואל (אמורא)°? דשמואל שמואל (אמורא)° אמר שהולכים אחר שוחדא דדייני אחר נטיית לב של הדיינים. במקרה של שני שטרות קניה שיצאו על שדה אחת עם אותו תאריך קניה, שאי זה מהן שירצו בית דין להחליט את השדה בידו, מחליטין. והכא הוא אמר אכין שמחלקין בניהן את החוב? אמר ליה, לא אמר שמואל שמואל (אמורא)° אלא בשני שטרות על שדה אחת. דילמא האם שמאל דיבר גם בשטר אחד על כמה שדות? והכא בשטר אחד אנן קיימין
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף ס עמוד ב]
ולא שמיע דאמר רבי אבון רבי אבין° בשם שמואל שמואל (אמורא)°, לא שנייה בין שטר אחד שיצא על שני שדות, ובין שני שטרות שיצאו על שדה אחת, אי זה מהן שירצו בית דין להחליט מחליטין. הנהיג °רבי רבי יהודה הנשיא בארנונא ובגולגולת ובאנפרות גזלנים, כהדא ד°בן ננס רבי שמעון בן ננס שאם תובעים אותו לשלם מיסים וכדומה כל הלקחות חולקים בשווה. תנן, כל הקודמת לחבירתה אפילו שעה אחת זכתה. כהדא, קריבין דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° זבנין קנו חקלוון שדה מן אילין דבר תפקן. אזלון אילין דבר תפקן ונסבין להון נשין. אעלון להון שקיעין נשאו נשים וכתבו להן שיעבוד כתובה על השדות שמכרו. אתון בעיי מתגרייא בקריביה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° באו רצו לתבוע את קרובי רבי יוסי וטענו שהקרקעות משועבדות לכתובתן. אמר לון רבי מנא רבי מנא°, אנא ידע כד זבנתון אילין חקלוותא, לא הוו אילין שקיעיא קדמיכון ורק אחרי המכירה נשאתם את הנשים
ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה ו עריכה
מתני’: י_כגמי שהיה נשוי שתי נשים. ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך. השנייה מוציאה מיד הלוקח. והראשונה מן השנייה. והלוקח מיד הראשונה. וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן. י_כדוכן בעל חוב כגון שהלוה מכר שדה לשנים ובעל החוב כתב לשני שקנה דין ודברים אין לי עמך. בעל חוב גובה מהראשון, הראשון מהשני, והשני מוציא מהבעל חוב. וכן אשה בעלת חוב שחייב לה כתובה:
גמ’: אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, הדא אמרה, ההן דיזיף זה שלוה מן תרין בני נש ואין לו קרקע אלא כנגד חוב אחד. אתא תניינא זה שהלוה לו שני אמר ליה, קומי פושרין בא נעשה פשרה בנינו ותן חלק מהשדה תמורת כל החוב וחלק ישאר לך, אמר ליה, ולית סופיה דקדמייא המלוה הראשון ששיעבודו קדם לשלך משמע ומיתי מיטרוף? יכיל מימר ליה, פושרין, ואין טרף טרף. פישר מן השני, חזקה שהראשון בא וטורף. פישר מן הראשון, האם השני יכול לתבוע מהלוה את החלק שנשאר? או שיכול לטעון שהרי זה כשדה שנקנתה לאחר החוב ואינה משועבדת? אמר רבי פינחס רבי פינחס°, אתא עובדא קומי רבי ירמיה רבי ירמיה° ואמר, אם י_כהפישר פישר. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, ולא כתב דאיקני? הרי בכל שטר חוב מתחייב הלוה שגם שדות שיקנה אחר הלואה יהיו משועבדות. הדין הזה שאמר רבי ירמיה רבי ירמיה° לא אתייא אלא ביורש. שיורש שקנה אין בעל חוב גובה מהם. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, אפילו בבעל חוב אתייא היא. בההיא דלא כתיב כל דאיקני, או שאמר לו, אל יהא לך פירעון אלא מזה. תנן, המגרש את האשה והחזירה, על מנת כתובתה הראשונה החזירה. אמר רבי מתנייה רבי מתניה° אתייא כמאן דאמר לכתובה אבל לא לתניין. ולכן כאילו קנה שדה חדשה שאינה משועבדת לחוב
[ע"א]
18 י_יח מיי' פ"ט מהל' נזקי ממון הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' ת"א סעיף א':
19 י_יט מיי' פ"ד מהל' שלוחין ושותפין הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ו סעיף ה':
20 י_כ מיי' פי"ז מהל' אישות הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף ט"ז, סמ"ג עשין מח:
21 י_כא מיי' פי"ז מהל' אישות הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף ט"ז, סמ"ג עשין מח:
22 י_כב טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף י"ז:
[ע"ב]
23 י_כג מיי' פי"ז מהל' אישות הלכה י"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' ק' סעיף ד':
24 י_כד מיי' פי"ט מהל' מלוה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' קי"ח סעיף ב', סמ"ג עשין צד:
25 י_כה טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ז סעיף ו':
-----------------------------------דף סא עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סא עמוד א]
ברם כמאן דאמר בין לכתובתה בין לתניין, אף כאן, הא החזירה עם כל השיעבודים שעליה ובעל חוב שני גובה ממנה:
הדרן עלך פרק מי שהיה נשוי