טור אבן העזר קיא
<< | טור · אבן העזר · סימן קיא (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור
עריכהתנאי כתובה שיהיו בניה זכרים יורשים כתובת אמן, ונדוניתה שהכניסה בתורת נכסי צאן ברזל, ותוספת שהוסיף לה בעלה, אפילו אם מתה בחיי הבעל, ואחר כך חולקין המותר עם אחיהם, אפילו לא נכתב בכתובה או אין לה כתובה ובמקום שאין כותבין כתובה.
ודוקא זכרים. אבל אם אין לה אלא נקבות לא, אפילו אם אין שם יורשים אלא בנות, וזהו שנקרא כתובת בנין דכרין.
כיצד, היו לו שתי נשים לזו בן וכתובתה אלף זוז ולזו בן וכתובתה ה' מאות זוז, ומתו בחייו ואחר כך מת הוא, כל אחד נוטל כתובת אמו ואחר כך חולקים המותר.
ואינה נגבית אלא מבני חרי ולא ממשעבדי כשאר ירושה.
ודוקא במקרקעי, שיש שם קרקע כדי שתי הכתובות, אבל אם אין שם אלא מטלטלי לא.
וצריך שיהיה שם מותר על שתי כתובות כל שהוא אפילו דינר. ומיהו אפילו אין המותר אלא מטלטלי שפיר דמי. ואפילו יש בעל חוב שצריכים לפרוע לו המותר יש כאן כתובת בנין דכרין, אפילו אם החוב יותר מהמותר שעל שתי הכתובות יפרעו לבעל חוב חובו ומה שיותר יחלקו כפי שתי הכתובות.
לא היה שם קרקע כדי שתי כתובות, או שיש שם קרקע ואין שם מותר דינר, אין כאן כתובת בנין דכרין אפילו יש עליהם חוב, ולא אמרינן בפרעון חוב יתקיים נחלה דאורייתא והמותר על הפירעון יחלוקו כפי שתי הכתובות, אלא כיון שאין שם מותר אין כאן כתובת בנין דכרין.
אפילו היה ראוי ליפול להם ירושה מאבי אביהן בענין שיהיה שם מותר, לא חשיב מותר אפילו מת אבי אביהן קודם שיחלקו, כיון שלא היה שם מותר דינר בשעת מיתה לא חשיב מותר.
אמר בן הכתובה הגדולה "הריני מעלה על הנכסים דינר כדי שיהא שם מותר ואטול כתובת אמי", אין שומעין לו, אלא שמין את הנכסים בבית דין כפי מה שהיו שוין בשעת מיתת אביהן.
היו מרובים בשעת מיתה ויש שם מותר ונתמעטו בשעת חלוקה, כבר זכה בן הגדולה בכתובת אמו. והיכא שלא נשאר כדי שתי כתובות, שמין לכל אחד כפי חלקו שהיה לו בנכסים.
וכן אם היו מועטים ואין שם מותר ונתרבו, כבר זכה בן הקטנה ואין כאן כתובת בנין דכרין.
והא דבעינן שיהא שם מותר דינר, דוקא כששתיהם מתו בחייו ששניהם באין מכח התקנה, לפיכך בעינן מותר לקיים בו נחלה דאורייתא. אבל אם מתה אחת בחייו ואחת אחר מותו, ונשבעה על כתובתה אותה שמתה אחרי מותו קודם שמתה שאם לא כן אין בניה יורשים כתובתה, נמצא שבני אותה שמתה אחרי מותו אינן באים מכח התקנה שמן הדין יורשים כתובת אמן, אז אין צריך שיהיה שם מותר אלא בני כל אחת נוטלים כתובת אמן, שהרי בפרעון כתובת השניה מתקיים נחלה דאורייתא, ואותה שמתה בחייו אף על פי שלא נשבעה בניה נוטלים כתובת בנין דכרין, שאין עליה שבועה שלא נתנה כתובה לגבות מחיים. ובעל העיטור כתב שגם בני השניה שמתה אחרי מותו נוטלין כתובת בנין דכרין אף על פי שלא נשבעה אמן קודם מיתתה, ולא נהירא.
וכל שכן אם מתו שתיהן אחרי מותו, שבני כל אחת נוטלין כתובת אמן אפילו אם אין שם מותר, שהרי באין בתורת חוב.
וכן אם גירש אחת ומתה אחת בחייו ואחר כך מת והניח בנים משתיהן, בני המתה נוטלין כתובת בנין דכרין אפילו אין שם מותר דינר, דכתובת הגרושה שהיא חוב נעשית מותר לחבירתה, לפיכך בני הגרושה נוטלים תחילה ואחר כך בני המתה. אין שם אלא כדי כתובה הראשונה, לא אמרינן יפרעו לבני השניה שבאין בתורת חוב והמותר יקחו בני הראשונה בתורת כתובת בנין דכרין, אלא אין כאן כתובת בנין דכרין ובני השניה יטלו כתובת אמן והמותר יחלקו שוה בשוה. אבל אם יש מותר על כתובה הראשונה אפילו דינר, יפרעו לשנייה כתובת אמן והמותר יקחו בני הראשונה בתורת כתובת בנין דכרין.
וכאשר הדין במתה אחת בחייו ואחת אחרי מותו, כן הדין אם מתה אחת בחייו והשניה קיימת, שדין בני הראשונה עם השניה כדינם עם בניה, אם יש שם כדי שתי כתובות בני הראשונה נוטלים כתובת אמן והשנייה כתובתה, ואם יש מעט יותר על כתובת הראשונה השנייה נוטלת כתובתה והמותר לבני הראשונה אף על פי שבני השנייה אינם נוטלין כלום, ואם אין שם אלא כדי כתובה הראשונה השנייה נוטלת כתובתה והמותר יחלקו בני הראשונה ובני השנייה. ויש מהגאונים שכתבו שאם השנייה קיימת אין בני הראשונה נוטלין כתובת אמן, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.
המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים, לא הפסידה כתובת בנין דכרין. ואם תמות בחייו ואחר כך מת הוא, בניה נוטלים כתובת אמן כאילו לא מכרה. אבל אם מחלה כתובתה לבעלה, הפסידו בניה כתובת בנין דכרין.
מי שצוה בשעת מיתה שלא ירשו בניו כתובת בנין דכרין אין שומעין לו, שאי אפשר לו לבטל תקנת חכמים. אבל אם התנה כן בשעת נישואין, הוי תנאי שבממון וקיים.
ורבים מהגאונים כתבו שאין כתובת בנין דכרין עתה נוהג כלל, שעיקר התקנה היתה כדי שיתן אדם לבתו כבנו ועכשיו נוהגים לתת להם יותר ויותר, וכן כתב בעל העיטור. ורבינו האי כתב שהיא נוהגת שאין לנו כח לבטל תקנת חכמים, וכן כתב הרמב"ם. וריב"א ורבינו שמשון כתבו שנוהגת אפילו במטלטלי, דכיון דתיקון רבנן בתראי דכתובה נוהגת במטלטלין הוא הדין כתובת בנין דכרין. ור"י והרמ"ה כתבו ודאי כתובת בנין דכרין נהגו האידנא שאין לעקור תקנת חכמים, אבל כיון שמרבים ליתן לבנות נעמידנה בחזקה דמעיקרא דוקא במקרקעי ולא במטלטלי, ולענין מה שתקנו הגאונים דכתובה נגבית ממטלטלין לענין זה לא עשו כתובת בנין דכרין כתובה, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
בית יוסף
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
תנאי כתובה שיהיו בניה זכרים יורשים כתובת אמן וכו' אפילו לא נכתב בכתובתה וכו' וזהו שנקרא כתובת בנין דכרין בס"פ נערה שנתפתתה (דף נב.) תנן לא כתב לה בנין דיכרין דיהוי ליכי מינאי אינון יירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי ב"ד ובגמרא א"ר יוחנן משום רשב"י מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ואימא דאב לירות דבעל לא לירות ופירש"י נדוניא דיהיב אב לבתו לירתון בנין דיליה אבל שאר כתובות נכסי הבעל כגון מנה ומאתים ותוספת דבעל לא לירתון. א"כ אב נמי מימנע ולא כתב. אימא היכא דכתב אב נדוניא לבתו לכתוב בעל תנאי כתובת בנין דכרין היכא דלא כתב אב נדוניא לבתו לא לכתוב בעל תנאי כתובת בנין דכרין לא פלוג רבנן. ונגבי ממטלטלי ככתובה שויוה רבנן תטרוף ממשעבדי יירתון תנן ואימא אע"ג דליכא מותר דינר במקום דמיעקר נחלה דאורייתא לא תקינו רבנן:
ומ"ש כיצד היו לו ב' נשים לזו בן וכתיבתה אלף זוז ולזו בן וכתובתה ת"ק זוז ומתו בחייו כל אחד נוטל כתובת אמו ואח"כ חולקין המותר משנה פרק מי שהיה נשוי (צא.):
ומ"ש ואינה נגבית אלא מבני חרי וכו' בר"פ מי שהיה נשוי (צ:) אמרו ש"מ כתובת בנין דכרין לא טרפה ממשעבדי:
ומ"ש ודוקא במקרקעי שיש שם קרקע כדי ב' הכתובות אבל אם אין שם אלא מטלטלי לא וצריך שיהיה שם מותר על ב' הכתובות כל שהוא אפילו דינר ומיהו אפילו אין המותר אלא מטלטלי שפיר דמי משנה שם מי שהיה נשוי ב' נשים ומתו ואח"כ מת הוא והיתומים מבקשים כתובת אמן ואין שם אלא כדי ב' כתובות חולקין בשוה היה שם מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן אם אמרו יתומים הרי אנו מעלים על נכסי אבינו מותר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בב"ד ר"ש אומר אפילו יש נכסים שאין להם אחריות אינו כלום עד שיהא שם נכסים שיש להם אחריות יותר על ב' הכתובות דינר וכתב הרא"ש על הא דר"ש ולרבנן אפילו מטלטלי הוי מותר דמקיים בהו נחלה דאורייתא אבל בהא מודו רבנן לר"ש דבעיא מקרקעי שיעור שתי כתובות דתנאי כתובה ככתובה ודוקא ממקרקעי גביא כתובת בנין דכרין ואע"ג דתקינו רבנן בתראי למיגבי כתובה ממטלטלי לכתובת בנין דכרין לא תיקון עכ"ל אבל הרי"ף לא כ"כ משמע דס"ל דרבנן פליגי אר"ש ואמרי דבמטלטלי נמי איתא אע"ג דכתובה ליתא במטלטלי ואת"ל דס"ל דלרבנן נמי ליתא אלא במקרקעי מ"מ למאי דתקינו רבנן בתראי דכתובה גביא ממטלטלי כתובת בנין דכרין נמי איתא במטלטלי והרמב"ם בפי"ט לא חילק בכתובת בנין דכרין בין קרקע למטלטלי אבל בפי"ו כתב וז"ל תקנו הגאונים בכל הישיבות שתהיה האשה גובה כתובתה אחרי מות בעלה אף מן המטלטלין ופשטה תקנה זו ברוב ישראל וכן שאר תנאי כתובה כולן ככתובה הן וישנן במטלטלין כקרקע חוץ מכתובת בנין דכרין שלא מצאנו מנהג ירושתן פשוט בכל הישיבות לפיכך אני אומר מעמידין אותה על דין התלמוד שאין יורשין כתובת אמן אלא מן הקרקע עכ"ל ואע"פ שאפשר לומר דהשתא דנהיגי למיכתב בכתובה דמשעבד לה מטלטלי אגב מקרקעי כל תנאי כתובה בכלל ואפילו כתובת בנין דכרין נמי נגבית מן המטלטלין מ"מ מדתלה הטעם בשאין מנהג ירושת כתובת בנין דכרין פשוט בכל הישיבות שרבים מהגאונים אומרים שאינו נוהג עתה כלל וכמ"ש רבינו בסוף סימן זה ולפיכך העמידה על דין התלמוד משמע דאפילו שיעבד בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי מעמידין אותה על דין התלמוד וכ"נ מדברי הרא"ש שבפסקי' ובתשובה כלל ל"ו סימן ז' כתב שאינה נוהגת אלא במקרקעי ולא חילק בין שיעבד בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי ללא שיעבד כך היה נ"ל אלא שהריב"ש בתשובה סימן ק"ו אחר שהביא דברי הפוסקים כתב הסכמת הרא"ש ושכן דעת הרמב"ם ז"ל ואח"כ כתב אבל נראה שעתה שכותבין בכל הכתובות מטלטלי אגב מקרקעי והיא נגבית מן המטלטלין מן הדין בזולת תקנת הגאונים גם כתובת בנין דכרין נגבית מן המטלטלין דתנאי כתובה ככתובה עכ"ל ומ"ש דצריך שיהיה מותר על שתי הכתובות דינר כבר נתבאר הטעם ומשמע בגמרא דמותר בעינן דוקא דינר אבל פחות מדינר לא הוי מותר:
ומ"ש אפילו יש ב"ח שצריך לפרוע לו המותר יש כאן כתובת בנין דכרין אפילו אם החוב יותר מהמותר שעל שתי כתובות וכו' שם כתבו הרי"ף והרא"ש והיכא דאיכא ב"ח ואיכא מותר על שתי כתובות מאי דשקל ב"ח כ"ע ל"פ דהוי מותר והני שקלי כתובת אמן והני שקלי כתובת אמן וכתב הר"ן על זה בגמרא איכא מ"ד דכתובה אינה כשאר חוב ולא הוי מותר לפי שיכולין בני השנייה לומר לא יצא שטר עלינו אם הם המוציאים ש"ח ומקבלין ולא פורעין ונמצא שאין כאן נחלה דאורייתא ולא אתקון ירושת בנין דכרין למיעקר נחלה דאורייתא אבל בב"ח כ"ע ל"פ דהוי מותר הואיל והשטר יוצא על כולם נמצאו כולם פורעין והיא נחלה שלהם שעשו בה מצות פריעת חוב אביהן ע"כ. ומ"ש רבינו אפילו אם החוב יותר מהמותר שעל ב' כתובות יפרעו לב"ח ומה שיותר יחלקו כפי ב' הכתובות יתבאר בסימן זה אצל מ"ש אין שם אלא כדי כתובה הראשונה וכו':
לא היה שם קרקע כדי ב' כתובות זה על עיקר הדין דכתובת בנין דכרין ליתא אלא במקרקעי כמו שנתבאר: ומ"ש או שיש שם קרקע ואין שם מותר דינר אין כאן כתובת בנין דכרין מבואר במשנה שכתבתי בסמוך ומ"ש אפילו יש עליהם חוב ולא אמרינן בפרעון חוב יתקיים נחלה דאורייתא והמותר על הפרעון יחלוקו כפי ב' הכתובות אלא כיון שאין שם מותר אין כאן כתובת בנין דכרין יתבאר בסימן זה אצל מ"ש אין שם אלא כדי כתובה הראשונה וכו':
אפילו היה ראוי ליפול להם ירושה מאבי אביהם בענין שיהיה שם מותר לא חשיב מותר משנה פרק מי שהיה נשוי היו שם נכסים בראוי אינם כבמוחזק:
ומ"ש אפילו מת אבי אביהן קודם שיחלקו כיון שלא היה שם מותר דינר בשעת מיתה לא חשיב מותר כך הוא הגירסא הנכונה אע"פ שבספרים שבידינו יש חסרון וכמ"ש היא הגירסא הנכונה כך מבואר בדברי הרא"ש שם:
אמר בן הכתובה הגדולה הריני מעלה הנכסים דינר כדי שיהא שם מותר וכו' אין שומעין לו מבואר במשנה שכתבתי בסמוך:
ומ"ש היו מרובין בשעת מיתה ויש שם מותר ונתמעטו וכו' שם פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהם יורשים:
ומ"ש והיכא שלא נשאר כדי ב' כתובות שמין לכל אחד כפי חלקו שהיה לו בנכסים פשוט הוא וכתב הר"ן דהא דמרובין ונתמעטו כבר זכו בהם יורשים דוקא כגון דאתזול או אשתדוף נכסי אבל נמצאת שדה שאינה שלו לא דהא איגלאי מילתא למפרע דבשעת מיתה לא הוה בהו מותר דינר :
ומ"ש וכן אם היו מועטים ואין שם מותר ונתרבו כבר זכה בן הקטנה ואין כאן כתובת בנין דכרין מימרא דרב נחמן שם:
והא דבעינן שיהא שם מותר דינר דוקא בששתיהן מתו בחייו וכו' אבל אם מתה אחת בחייו ואחת אחר מותו וכו' אז א"צ שיהיה שם מותר וכו' שם (דף צ:) דייק אמתניתין ש"מ כתובה נעשית מותר לחבירתה ממאי מדלא קתני אם יש שם מותר דינר ואסיקנא דהכי הלכתא ופירש"י כתובה נעשית מותר לחבירתה דאע"ג דלא תיקון כתובת בנין דכרין אא"כ יש מותר על ב' הכתובות דינר דלא מיעקרא נחלה דאורייתא ה"מ כי מתו שניהם בחייו דתרוייהו אתו בתורת בנין דכרין אבל אחת בחייו ואחת במותו שהשנייה נגבית בתורת חוב אין לך ירושה גדולה מזו ולא מיעקרא נחלה דאורייתא שכשמת נפלו נכסים לפני יורשים וכשיצא ש"ח על אביהם אלו ואלו עושין מצוה לפרוע חובת אביהם והיא היא ירושתן לפיכך כתובה זו נעשית כמותר ליורשה וגובין בני הראשונה כתובת בנין דכרין:
ומ"ש ונשבעה על כתובתה אותה שמתה אחרי מותו קודם שמתה שאם לא כן אין בניה יורשין כתובתה הכי אוקימנא בפרק הנשבעין (דף מח) דאם מתה ולא נשבעה אין יורשיה נוטלין כתובתה ונתבאר בסימן צ"ו:
ומ"ש ואותה שמתה בחייו ואף על פי שלא נשבעה בניה נוטלין כתובת בנין דכרין שאין עליה שבועה שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים פשוט הוא והיכא דמתה שנייה קודם שתשבע כתב הרמב"ם בפי"ט מהלכות אישות בני הראשונה יורשין כתובת אמן בלבד והשאר חולקין בשוה וכתבו הג"מ שכ"כ סמ"ג בשם הגאונים:
ומ"ש בשם בעל העיטור עיין במרדכי: ומ"ש רבינו וכ"ש אם מתו שתיהן אחר מותו שבני כל אחת נוטלין כתובת אמן אפילו אם אין שם מותר שהרי באים בתורת חוב פשוט הוא:
ומ"ש וכן אם גירש אחת כלומר ולא פרע לה כתובתה ומתה אחת בחייו וכו' בני המתה נוטלין כתובת בנין דכרין אפילו אם אין שם מותר וכו' ג"ז פשוט:
ומ"ש אין שם אלא כדי כתובה הראשונ' לא אמרינן יפרעו לבני שנייה שבאים בתורת חוב וכו' ארישא קאי היכא דמתה אחת בחייו ואחת אחר מותו ונשבעה על כתובתה אותה שמתה אחר מותו ודין זה מבואר בדברי הרא"ש פרק מי שהיה נשוי מהא דקאמר ש"מ כתובה נעשית מותר לחבירתה וז"ל ואם לא היו שם נכסים אלא כשיעור כתובה הראשונה ופרעו מהם כתובה השנייה לא יטלו בני הראשונה המותר כיון דאי הוי שקלי כתובת אמן מיעקרא נחלה דאורייתא כי לא היה שם מותר דינר אע"פ שפרעו כתובת השנייה לית כאן כלל דין כתובת בנין דכרין כיון שלא היה שם מותר דינר יתר על כתובת אמן וכן פירש"י בב"ח שיש שיעור שתי כתובות ומותר דינר והוא משועבד לב"ח אבל אם אין שם מותר דינר על ב' כתובות אע"פ שהם צריכים לפרוע חוב אביהם לא אמרינן הרי קיימי נחלה דאורייתא והמותר יחלקו ביניהם כל אחד כפי חלק המגיעו והיינו טעמא כיון דבשעת מיתה לא היה שם מותר זכו מיד בני כתובה הקטנה לחלוק בשוה וכשבא אח"כ ב"ח לגבות חובו ה"ל כדבר שנתחדש אח"כ ביניהם דהא קי"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואינו מבטל הזכות שזכו בני הקטנה מידי דהוה אמועטין ונתרבו עכ"ל:
וכאשר הדין במתה אחת בחייו ואחת אחר מותו כן הדין אם מתה אחת בחייו והשנייה קיימת וכו' עד וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה בר"פ מי שהיה נשוי כתב הרא"ש וז"ל כתב ר"ח ז"ל מסוגיא דהא שמעתא שמעינן דאם מתה גם זו שנשארה אחריו יש להן כתובת בנין דכרין לבני הראשונה אבל כד איתא בחיים לא אשכחן ויש מן הגאונים שאמרו כן בתשובותיהם וטעמא דמילתא משום דאינצויי כי האי ודאי חיישינן לפי שאין בני השנייה נוטלין כלום אלא אמן ובני הראשונה נוטלין כל הנכסים והם יוצאים נקיים מהם לגמרי ויש מהגאונים שאמרו שאף בחיי השנייה נוטלין ודייקינן מדקתני מתני' שנייה ויורשיה קודמין וכי היכי דדייקי על יורשיה מוקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי ה"נ דייקינן בשנייה מוקדם הוא דקדמה הא איכא שקל' וכן מסתברא דאם איתא דבחייה לית להו לבני הראשונה גם אחרי מותה נמי לית להו דכבר זכו בהם בני השנייה בנכסים כי היכי דאמרינן במועטים ונתרבו עכ"ל וכדבריו כתב הר"ן ז"ל וכ' ה"ה בפי"ט מהלכות אישות שכן עיקר ושכן העלו הרמב"ן והרשב"א ז"ל שלא כדברי המרדכי שכתב בפרק מי שהיה נשוי בשם הר"ם דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדינן בה עובדא כתבו הר"ן וה"ה שיש מי שאומר דנהי דכתובה נעשית מותר לחבירתה אין בני הראשונה נוטלין כלום אלא כשהנכסים מספיקים לשתי הכתובות ושהכריע הרשב"א שאין זה כלום: כתב הרמב"ם בפי"ט מהלכות אישות דהיכא דמתו השתי נשים אחריו ולא נשבעו חולקין כל הבנים בשוה ואין שם ירושת כתובה לפי שאין לאלמנה כתובה עד שתשבע אחת נשבעה ואחת לא נשבעה זו שנשבעה בניה יורשין כתובתה תחלה והשאר חולקין אותו בשוה ע"כ ודברים ברורים הם:
המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה כתובת בנין דכרין וכו' אבל אם מחלה כתובה לבעלה הפסידו בניה כתובת בנין דכרין מימרא דרבא ס"פ נערה שנתפתתה (דף נג.): כתב הרמב"ם בפי"ט אין הבנים יורשים כתובת אמן בתנאי זה עד שיהיה שטר הכתובה יוצא מתחת ידם אבל אם אין שם שטר הכתובה אין להם כלום שמא מחלה אמם ואם אין דרכם לכתוב כתובה יש להם:
מי שצוה בשעת מיתה שלא יירשו בניו כתובת בנין דכרין אין שומעין לו וכו' יש ללמוד כן מדין האומר אל יזונו בנותי מנכסי וכו' דאיתא בפרק מציאת האשה(דף סח:) וכמו שיתבאר בסימן קי"ב:
ורבים מהגאונים כתבו שאין כתובת בנין דכרין עתה נוהג כלל וכו' וכ"כ בעל העיטור ורבינו האי כתב שהיא נוהגת וכו' כל זה כתב המרדכי בס"פ נערה שנתפתתה:
ומ"ש בשם ריב"א ור"ש שנוהגת אפילו במטלטלי וכו': ומ"ש בשם הרמב"ם כבר נתבאר בתחלת סימן זה
ומ"ש בשם הרמ"ה ודאי כתובת בנין דכרין נהיגא האידנא וכו' כ"כ במישרים בשמו וז"ל תשובת הרשב"א ולענין כתובת בנין דכרין כבר ידעת שנחלקו בה הגאונים דיש מהם מי שאומר שאינה נוהגת אלא שרבינו האי אומר שהיא נוהגת וגם הרי"ף והרמב"ם כתבוה בהלכותיהם ור"ח כתב שאפילו עיקר התקנה לא היתה אלא כשמתו שתיהן אפילו אחת בחייו ואחת לאחר מותו אבל כשאחת עודנה קיימת לא אשכחן ובהא איכא משום אינצויי כיון דהני שקלי והאי לא שקיל מידי וגאונים אחרים לא הסכימו על דעתו גם לע"ד אין נ"ל מסוגיית הגמרא כדבריו ומ"מ מסתברא שאין דין כתובת בנין דכרין אפילו עכשיו אלא במקרקעי כדינא דגמרא דלא אשכחן לגאונים ז"ל שעשו מטלטלין כקרקע לכתובת בנין דכרין ודיה לתקנתא דתוקמה אדינא והבו דלא נוסיף עלה ועוד דאשכחן לגאוני קמאי דפרישי הכי בהדיא שכך השיב הגאון חנניה ב"ר יהודה וגם מגדולי פוסקי הלכות כתבו כן בפירוש דאפילו למ"ד דלא בטלו דוקא במקרקעי אבל במטלטלי לא מצינו תקנה לגאונים ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל ובעל העיטור ומ"מ אני רואה שפשט המנהג ביניכם לפי מ"ש רבינו הגדול הר"מ לגבות אותה גם עכשיו ואפילו מהמטלטלין וכל כיוצא בדברים אלו הכל הולך אחר המנהג שזה כדרישת לשון הדיוט שאמרו בפרק המקבל (דף קד.) עכ"ל ומ"ש רבינו ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל כבר נתבאר בתחלת סימן זה ושם כתבתי דעת הריב"ש דהשתא דכתבינן בכתובות דילן מטלטלי אגב מקרקעי אפילו לדעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל גביא נמי אף ממטלטלי וכתב עוד באותה תשובה אחר שרוב הגאונים כתבו והשיבו הלכה למעשה שהיא נגבית והרי"ף והרמב"ם והרמב"ן ז"ל לא הזכירו תקנת שום גאון כנגדם כבר נראה שלא חשו לדברי אותם הגאונים שאמרו שאין לגבותה ואנן אם יבא אדם לגבותה מגבין ליה עכ"ל. כתב הרמב"ם בפי"ט שאם נתן כל נכסיו לאחרים במתנת ש"מ הואיל ומתנת ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה הרי המתנה וחיוב התנאים באים כאחד ולפיכך בניו יורשים כתובת אמן שמתה בחיי בעלה ב"ה ואם נתנה במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה אע"פ שכתב הרמב"ם בפרק י' מזכייה ומתנה שהיא כמתנת ש"מ היינו לענין הפירות אבל לענין הגוף דין מתנת בריא יש לה וכן מפורש בדברי הרמב"ם שם וכ"כ בפירוש המררכי פרק י"ג בשם תשובת הר"מ: כתוב בתשובות הר"ש בר צמח ראובן מת והיו לו שתי נשים והיו לו בנים מהאחת שמתה בחייו ואין לו בנים מהשנייה ונתן מנכסיו במתנת ש"מ והשנייה באה לגבות כתובתה שקודמת למתנת ש"מ ובני הראשונה אומרים הם קודמים מפני תנאי כתובת בנין דכרין ונשאל הריב"ש על זה והשיב דכתובת בנין דכרין קודמת למתנת ש"מ וכתובת שנייה קודמת לכתובת בנין דיכרין אלא שנסתפק לו אם דין כתובת בנין דיכרין הוא כשאין בנים לשנייה או לא ורצה לעמוד על דעת הר"ש בר צמח וכתב לו במאי דבדיק לן מר כתובת בנין דכרין אף ע"ג דבין אית להו כתובת בנין דיכרין בין לית להו אינהו ירתי כולהו נכסי מיהו נ"מ לענין מתנת ש"מ שנתן אביהם דאי אית להו אינהו קדמו דמתנת ש"מ כמשעבדי דמיא כדכתב מר ואי לית להו כתובת בנין דכרין ומכח אביהם שקלי מתנת ש"מ קדמה לישנא דמתניתין דפרק נערה משמע דבעינן שיהיו בנים לזו ולזו דקתני אינון ירתון כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון והביא כמה ראיות להוכיח דדוקא תנן כתובת בנין דכרין כבר ידעת שנחלקו בה הגאונים דיש מהם מי שאומר שאינה נוהגת אלא שרבינו האי אומר שהיא נוהגת וגם הרי"ף והרמב"ם כתבוה בהלכותיהם ור"ח כתב שאפילו עיקר התקנה לא היתה אלא כשמתו שתיהן אפילו אחת בחייו ואחת לאחר מותו אבל כשאחת עודנה קיימת לא אשכחן ובהא איכא משום אינצויי כיון דהני שקלי והאי לא שקיל מידי וגאונים אחרים לא הסכימו על דעתו גם לע"ד אין נ"ל מסוגיית הגמרא כדבריו ומ"מ מסתברא שאין דין כתובת בנין דכרין אפילו עכשיו אלא במקרקעי כדינא דגמרא דלא אשכחן לגאונים ז"ל שעשו מטלטלין כקרקע לכתובת בנין דכרין ודיה לתקנתא דתוקמה אדינא והבו דלא נוסיף עלה ועוד דאשכחן לגאוני קמאי דפרישי הכי בהדיא שכך השיב הגאון חנניה ב"ר יהודה וגם מגדולי פוסקי הלכות כתבו כן בפירוש דאפילו למ"ד דלא בטלו דוקא במקרקעי אבל במטלטלי לא מצינו תקנה לגאונים ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל ובעל העיטור ומ"מ אני רואה שפשט המנהג ביניכם לפי מ"ש רבינו הגדול הר"מ לגבות אותה גם עכשיו ואפילו מהמטלטלין וכל כיוצא בדברים אלו הכל הולך אחר המנהג שזה כדרישת לשון הדיוט שאמרו בפרק המקבל (דף קד.) עכ"ל ומ"ש רבינו ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל כבר נתבאר בתחלת סימן זה ושם כתבתי דעת הריב"ש דהשתא דכתבינן בכתובות דילן מטלטלי אגב מקרקעי אפילו לדעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל גביא נמי אף ממטלטלי וכתב עוד באותה תשובה אחר שרוב הגאונים כתבו והשיבו הלכה למעשה שהיא נגבית והרי"ף והרמב"ם והרמב"ן ז"ל לא הזכירו תקנת שום גאון כנגדם כבר נראה שלא חשו לדברי אותם הגאונים שאמרו שאין לגבותה ואנן אם יבא אדם לגבותה מגבין ליה עכ"ל. כתב הרמב"ם בפי"ט שאם נתן כל נכסיו לאחרים במתנת ש"מ הואיל ומתנת ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה הרי המתנה וחיוב התנאים באים כאחד ולפיכך בניו יורשים כתובת אמן שמתה בחיי בעלה ב"ה ואם נתנה במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה אע"פ שכתב הרמב"ם בפרק י' מזכייה ומתנה שהיא כמתנת ש"מ היינו לענין הפירות אבל לענין הגוף דין מתנת בריא יש לה וכן מפורש בדברי הרמב"ם שם וכ"כ בפירוש המררכי פרק י"ג בשם תשובת הר"מ: כתוב בתשובות הר"ש בר צמח ראובן מת והיו לו שתי נשים והיו לו בנים מהאחת שמתה בחייו ואין לו בנים מהשנייה ונתן מנכסיו במתנת ש"מ והשנייה באה לגבות כתובתה שקודמת למתנת ש"מ ובני הראשונה אומרים הם קודמים מפני תנאי כתובת בנין דכרין ונשאל הריב"ש על זה והשיב דכתובת בנין דכרין קודמת למתנת ש"מ וכתובת שנייה קודמת לכתובת בנין דיכרין אלא שנסתפק לו אם דין כתובת בנין דיכרין הוא כשאין בנים לשנייה או לא ורצה לעמוד על דעת הר"ש בר צמח וכתב לו במאי דבדיק לן מר כתובת בנין דכרין אף ע"ג דבין אית להו כתובת בנין דיכרין בין לית להו אינהו ירתי כולהו נכסי מיהו נ"מ לענין מתנת ש"מ שנתן אביהם דאי אית להו אינהו קדמו דמתנת ש"מ כמשעבדי דמיא כדכתב מר ואי לית להו כתובת בנין דכרין ומכח אביהם שקלי מתנת ש"מ קדמה לישנא דמתניתין דפרק נערה משמע דבעינן שיהיו בנים לזו ולזו דקתני אינון ירתון כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון והביא כמה ראיות להוכיח דדוקא תנן:
בית חדש (ב"ח)
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
תנאי כתובה כו' משנה וגמרא ס"פ נערה שנתפתתה (דף נ"ב) ומ"ש יורשים כתובת אמן וכו' פירוש יורשים סתם כתובת אמן דהיינו מנה ומאתים שכתב הבעל לאמו ואף ע"ג דעיקר תקנה זו לא היתה אלא לנדוניא שהכניסה כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו הא מותבינן התם דאב לירות דבעל כגון מנה ומאתים ותוספת דבעל לא לירתון ומהדרינן נמי א"כ מימנע ולא כתב:
כיצד וכו' ברייתא בפרק מי שהיה נשוי (דף צ"א) וכתב מהרש"ל וה"ה היכא דהכתובות שוות אלא דלאחת יש לה בנים זכרים יותר מלחבירתה עכ"ל ופשוט הוא. ומ"ש ואינה נגבית אלא מבני חרי ולא ממשעבדי כשאר ירושות בר"פ אעפ"י איתמר כב"ד פומבדיתאי אמרי לא טרפי ממשעבדי ירתון תנן בני מתא מחסיא אמרי טרפי ממשעבדי יתבון תנן והלכתא לא טרפי ממשעבדי ירתון תנן והאריך רבינו בלשונו ולא ממשעבדי לומר לא מיבעיא מנה ומאתים ותוספת אלא אפילו נדוניא שהכניסה קרקע בתורת נצ"ב אדעתא דהכי דאם תמות בחייו יטלו בניה קרקע זו מתחלה. א"כ משועבד קרקע זו לבניה בראשונה ויהיו גובין מלקוחות שקנו מאביהם אח"כ לכך אמר ולא ממשעבדי כלומר כלל לא תגבה ממשעבדי אפילו נצ"ב והוסיף עוד ואמר כשאר ירושה כלומר בזה לא תקנו חכמים כלוה אלא הניחו אותו אדין תורה כשאר ירושה אבל בהא מילתא דדוקא ממקרקעי וכו' אינו כירושה אלא ככתובה שויוה רבנן דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לשטרא:
ואפילו יש ב"ח וכו' פי' דכיון דאיכא מותר דינר על ב' הכתובות אעפ"י שצריכים לפרוע חוב של אביהם שפיר מתקיימת נחלה דאורייתא שהרי הם יורשים הדינר ופורעין חוב אביהם והיא נחלה שלהם שעשו בה מצות פריעת חוב אביהם וכמו שפירש"י בדף צ' ומביאו ב"י אבל כשאין שם מותר אעפ"י שיש עליהן חוב שחייב אביהם לא אמרינן דבפריעת חוב זה מתקיים נחלה דאורייתא אלא הב"ח הוא נפרע מירושת בנין דכרין דב"ח קודם ליורשין:
ומ"ש וכן אם היו מועטין וכו' שם קמיבעיא ליה אע"ג דתנן היו נכסים בראוי אינן כבמוחזק כגון שמת אבי אביהן מ"מ מועטין ונתרבו כגון דיקלא ואלים או נתייקרו הנכסים חשוב מוחזק ואית בהו כב"ד ומסיק דלית בהו כב"ד והשתא רבינו לא זו אף זו נקט לא מיבעיא מת אבי אביהן אלא אפילו מועטין ונתרבו וזהו שכתב רבינו וכן אם היו מועטין וכו' דלשון וכן משמעו לא זו אף זו: והא דבעינן שיהא שם מותר וכו' עד לגבות מחיים שם (בדף צ"א) הלכתא אחת בחייו וא' במותו יש להן כתובת ב"ד וכתובה נעשה מותר לחבירתה (ובדף צ') מפרש דלא חיישינן דילמא על יורשי שנייה שמתה אחרי מותו דבאין על כתובת אמן בתורת ירושת חוב אמן אתו לאנצויי ולומר לבני הראשונה שבאין ליטול כתובת אמן מצד התקנה ומכח ירושת אביהן דהא ירתון תנן ויאמרו להן לא תטלו בירושת אבינו יותר הא לא אמרינן: ומ"ש ובעל העיטור כ' שגם בני השנייה וכו' נראה דס"ל דכי היכי דכשמתו שניהם בחייו אלו גובין כתובת אמן ואלו גובין כתובת אמן ולא חיישינן באח' מהן שמא תפסה משל בעלה אפי' היתה אפוטרופסת בחיי בעלה ולא נשבעה והיינו משום דלא פלוג רבנן בתקנתא כי היכי דלא ליתי לאנצויי ה"נ לא פלוג רבנן ועוד דבני השניי' מוחזקים בנכסי אביהן כמו בני הראשונה וכשם שבני הראשונה באים להחזיק בנכסים מכח התקנה כך בני השנייה באין להחזיק מכח התקנה אלא דבני הראשונה באים להוציא מידם בטענת שמא דילמא אבוהון אתפסה צררי לשנייה והמע"ה כנ"ל דעת בעל העיטור אבל רבינו כתב ולא נהירא דעתו כמ"ש הרמב"ם בפי"ט דאישות דבני הראשונה נוטלין כב"ד ובני השנייה שלא נשבעה חולקין השאר בשוה ומביאו ב"י:
ויש מהגאונים שכתבו וכו' כך כתב המרדכי ריש פרק מי שהיה נשוי על שם העיטור וכן פר"ח והגאונים וכתב עוד דיש חולקים וכך כתב הרא"ש לשם דחולקים והסכים לסברא הראשונה. הב"י העתיק תשובת הרשב"ץ שהשיב הריב"ש כתובת בנין דכרין קודמת למתנת ש"מ ולכתובת השנייה וכו' וטעות סופר הוא דהא תנן ר"פ מי שהיה נשוי נשא את הראשונה ומתה נשא השנייה ומת הוא שנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה דכתובת השנייה שהיא ב"ח קודמת לכתובת ב"ד של בני הראשונה אלא צריך להגיה כב"ד קודמין למתנת ש"מ וכתובה שנייה קודמת לכב"ד:
המוכרת כתובתה וכו' גם בסימן ק"ה סעיף ד' כתב כן ועיין במה שכתבתי לשם בס"ד ור"י והרמ"ה כתבו ודאי כתובת ב"ד נהגו האידנא וכו' כצ"ל:
דרכי משה
עריכה(א) ובמרדכי פרק י"נ ע"ג אחד כתב לחתנו ליקח מכל נכסיו כא' מבניו ושטר מתנה זו כתב בו מהיום ולאחר מיתה הרי הוא כמתנת בריא וזכה בגוף מהיום ובפירות לאחר מיתה ואין כתובת בנין דכרין נגבית ממתנה זו דהא כתובת ב"ד אינו אלא ירושה וזו היא מתנה ומפקעת אותה ועוד דמתנה זו חיילא מהיום ותו לא פקעה ואע"ג דפירות לא גביא מהיום מ"מ לא גביא מב"ד מינייהו ולא מן השבח ק"ו מכתובה דאורייתא דלא גביא מינייהו עכ"ל וע"ל סימן ק' תשובת מוהר"ם שכתב להיפך ומשמע מדברי המרדכי דממתנת ש"מ נגבית כתובת ב"ד וכן הוא ברמב"ם פי"ד דאישות וכ"כ ב"י בשם הרשב"ץ והריב"ש דכתובת ב"ד קודמת למתנת ש"מ וגביא מהן:
(ב) וכ"כ המ"מ פ"ט דמציאות:
(ג) והרמב"ם פי"ט דאישות כתב כסברת הטור ודלא כבעל העיטור:
(ד) כתוב בהגהות אלפסי פרק נערה דף תפ"ט ע"א דאין בכור נוטל פי שנים בכתובת ב"ד אלא רואין כל הנכסים שהניח אביו בשוה ובאלו חולקין כל האחים ביחד ונוטל פי שנים כאחד מהן:
(ה) וכן הוא בתשובת הרא"ש כלל ל"ו סימן ז' דראה מעשה הרבה פעמים דגובין כתובת ב"ד וכ"כ ב"י בשם תשובת הרשב"א מיהו כתב לבסוף דאזלינן בזה בתר מנהג וכן הוא בריב"ש סימן ק"ו וע"ש ומימי לא ראיתי ולא שמעתי בזמנים אלו להגבותה ולעיל ריש הסימן כתבתי אם נוהגין במטלטלין: