ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/פרק רביעי
פרק רביעי - שתי נשים
עריכהמתני’: ד_א שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה. אפילו הן ממין אחד, פטורין. ובזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב, ושלא במינו פטור. אי זהו מין במינו? ד_ב החיטים אינן מצטרפים עם הכל, אלא עם הכוסמין. ד_ג השעורין מצטרפין עם הכל, חוץ מן החיטים. °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה:
גמ’: תנן, שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה. אפילו הן ממין אחד, פטורין. ובזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב, ושלא במינו פטור: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. אין החילוק מפני שהן שתי נשים וזו אישה אחת, אלא העיקר תלוי בהקפדה . ד_ד וסתם אשה אינה מקפדת, שתים מקפידות הן. ממילא אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים. שתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כאשה אחת. אם אינה מקפדת למה היא עושה אותה בשני עיסות? אמר רבי יונה רבי יונה°. בשאין לה מקום ללוש. מילתיה דרבי יונה רבי יונה° אמר שאם היה לה מקום היכן ללוש והיא עושה אותן בשני מקומות, מקפדת היא. נקי וקיבר, מקפדת היא. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° , ד_ה נחתום שעושה לשתי דעות לשני נשים, אף שאדם אחד עושה אותם , עשו אותו כשתי נשים. שמואל בר אבא שמואל בר אבא° שסובר ששני נשים אפילו אינם מקפידות אין מצטרפים בעי. אפילו רוצות שאמרו במפורש לנחתום שאינן מקפידות לא מצטרף? נשאר בשאלה יש דברים שהן חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום. ויש שהן חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה. חיבור בחלה דתנינן. שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה וכ"ו , ובזמן שהן של אשה אחת. מין במינו חייב משמע שנשיכה הוי חיבור לחלה. ואין חיבור בטבול יום, דתנינן תמן. ד_ו המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו מאליהן, °בית שמאי בית שמאי אומרים חיבור בטבול יום, ו°בית הלל בית הלל אומרים אינן חיבור בטבול יום. חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה , דתנינן תמן. ד_ז בשר הקודש שקרם עליו הקיפה. אם נגע טבול יום בקיפה לא נטמאה החתיכה . הא שאר כל הקיפה חיבור ולא רק מקום מגעו. ואין סופו לחתכו? שהרי כשמחלקים לכהנים, כל כהן יקבל חלק מהקיפה ואף על פי כן נחשב חיבור. ואילו גבי חלה אינו חיבור . דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ד_ח העושה עיסה על מנת לחלקה בצק, פטורה מן החלה: תנן, °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אומר. ושאר המינין מצטרפין זה עם זה . מהו שיירתה מה הדין בשאר המינים לדעת רבנן? רב הונא רב הונא° אמר. אם רבנן כאן סוברים כדעת רבנן שאמרו שהשיפון מין כוסמין, ושיבולת שועל מין שעורין. השיפון מצטרף עם הכוסמין, ושיבולת שועל אינו מצטרף עם כוסמין ולא עם השיפון. ו°רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי חולק ואומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה. ואם רבנן דהכא כ°רבי יוחנן בן ברוקא רבי יוחנן בן ברוקה שאמר שכל מין לעצמו, אין מין אחד מצטרף לשני
[ע"א]
[ע"ב]
1 ד_א מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה א' ,מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ב' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ו סעיף א':
2 ד_ב מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ג' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ב':
3 ד_ג מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ג' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ב':
4 ד_ד מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ב' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ו סעיף א':
5 ד_ה טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ו סעיף א':
6 ד_ו מיי' פ"ח מהל' טומאת אוכלין הלכה א':
7 ד_ז מיי' פ"ח מהל' טומאת אוכלין הלכה ג':
8 ד_ח מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה י"ט , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ו סעיף ב':
-----------------------------------דף כג
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כג עמוד א]
אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה על ידי נשיכה . על דעתיה דהך תנייא לדעת התנא הזה, מה בין נשוך מה בין בלול? אמר רבי יודן אבוה דרבי מתניה רבי יודן אבוה דרבי מתניה°. בלול מצרף בין להקל ובין להחמיר. נשוך מצטרף להחמיר ואינו מצטרף להקל. לכן אם עשה עיסה מקב חיטים וקב שעורים על דעת לחלק . כשחלקן והוסיף עליהן לכשיעור. נשוכין חייבין, בלולין פטורין:
מתני’: ד_ט שני קבין וקב אורז או קב תרומה באמצע, אינן מצטרפין. דבר שניטלה חלתו באמצע, מצטרפין. שכבר נתחייב בחלה. קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר, יטול מן האמצע. וחכמים ד_י אוסרין. הנוטל חלה מן הקב. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, חלה. וחכמים אומרים, ד_יא אינה חלה. שני קבין שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת. °רבי עקיבא רבי עקיבא פוטר. וחכמים ד_יב מחייבין. נמצא אומר חומרו קולו:
גמ’: ניתני אורז ולא ניתני תרומה? אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה, הוינן אמרין, אורז על ידי שאינו ממינו מחמשת מיני דגן, אינו מצרף. תרומה על ידי שהיא ממינה מצרף. הוי צורכה מיתני לכן היה צורך לשנות תרומה. או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז, הוינן אמרין. תרומה. על ידי שהיא אינה נגררת, אינה מצרפת. אורז, על ידי שהוא נגרר אם היה בלול, מצטרף. הוי צורכה מיתני לכן היה צורך לשנות
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כג עמוד ב]
אורז, וצורכה מיתני והיה צורך לשנות תרומה. קב אורז אינו מצטרף. ד_יגקב מדומע אינו מצרף. קב תרומה אינו מצרף. ד_ידקב הגוי אינו מצרף. קב מין אחר מחמשת המינים מצרף. ד_טוקב אשה אחרת מצרף. ד_טזקב חדש מצרף. קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצרף. רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° . בעי. קב חלה מהו שיצרף? תני °רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול. קב הקדש מצרף. קב חלה אינו מצרף. מה בין הקדש ומה בין חלה? ד_יזהקדש ראוי לפדותו ולחייבו. חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה: ד_יחחצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין באמצע. נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן אחד מעשרים וארבע מהחצי קב כוסמין. שהחיטים והשעורים מצטרפים עם הכוסמין לשיעור חלה, אבל החיטים והשעורים לא מצטרפים. וכל אחד מהם אף שמצטרף עם הכוסמין, אין בצרוף שיעור חיוב חלה . נמצא שהם מחייבים אותו אבל הוא לא מחייב אותם לכן יפריש רק ממנו עליו. קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע, תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא. לא אמר אלא כשיהו קב חיטין קב שעורין וקב כוסמין באמצע. הא אם היה קב חטים או קב שעורין באמצע , לא בדא. אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° רבי חנינה חברון דרבנין רבי חנינה חברון דרבנין° בעי. מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע? הרי חיטים מצטרפים עם הכוסמין, ומה איכפת לי שהשעורים באמצע? הרי ראינו שמין אחר החייב בחלה אינו מפסיק. אמר רבי כהן רבי כהן° בשם רבנין דקיסרין. אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא מינו, כי באמת אינו מינו שהרי הם כלאים זה בזה. אלא מפני שהוא הכוונה לעיסתו דומה לו. וכיוון שכל הצירוף שלהם רק מדרבנן, אם הם לא צמודים מכיון שהוא רחוק ממנו, אינו מדמה לו ולכן אינם מצטרפים. תנן, היה דבר שניטלה חלתו באמצע, מצטרפין . רבי יונה רבי יונה° בעי. אף לעניין מעשר בהמה כן? כמה דתימר תמן. כל הבהמות בתוך ט"ז מילין מצטרפות. היו לו חמש חיוב בכפר חנניא, וחמש חיוב בכפר בנותני, אינם מצטרפות, עד שיהיה לו אחד חיוב בציפורין . שהמרחק בין כפר חנניה לכפר נותני הוא ל"ב מילין, וציפורי באמצע כיוון שאין בינה לבין כל אחד מהם ט"ז מילין מצטרפות. היו לו חמש חיוב בכפר חנניא, וחמש חיוב בכפר בנותני , וחמש פטור בציפורין. כמה דתימר הכא דבר
[ע"א]
9 ד_ט מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ה' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ו' , סמ"ג עשין קמא:
10 ד_י מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ד' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ח':
11 ד_יא מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה ט"ז , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ו סעיף ה':
12 ד_יב מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ז' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ו סעיף ה':
[ע"ב]
13 ד_יג מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ה' , מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ו' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ו' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ז' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ח':
14 ד_יד מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ה' , מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ו' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ו' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ז' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ח':
15 ד_טו מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ה' , מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ו' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ו' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ז' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ח':
16 ד_טז מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ה' , מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ו' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ו' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ז' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ח':
17 ד_יז מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ה' , מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה ו' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ו' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ז' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ח':
18 ד_יח טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ה':
-----------------------------------דף כד
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כד עמוד א]
שניטלה חלתו מאמצע מצרף. אוף הכא כן? אין תימר שנייה היא חלה שהיא כנשוך. וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא? אלא נשוך מצרף מדרבנן. ומצינו שרבנן חייבו חלה מהלכה מדרבנן, שהרי חייבו להפריש שתי חלות בסוריה. ולא מצינו מעשר בהמה מהלכה מדרבנן לפי שאסור להביא חולין לעזרה: תנן, קב חדש וקב ישן שנשכו, °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע. וחכמים אוסרין . יאות אמר °רבי ישמעאל רבי ישמעאל שהרי כוסמין וחיטין שני מינים הן, ואף על פי כן כיוון שהוא דומה לו את אומר מצרף. חדש וישן שזה מאותו מין לא כל שכן? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° טעמה דרבנן שאמרו שחדש וישן אין מצרפים אף שחיטין וכוסמין מצטרפים, זה כיוון ד_יט שכוסמין וחיטין שני מינין הן, ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. ד_כ חדש וישן מין אחד הוא. אם את אומר כן שמצטרפים, אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה: תנן, הנוטל חלה מן הקב. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר חלה. וחכמים אומרים אינה חלה . °רבי עקיבה רבי עקיבא מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן שהדין הוא שאם ד_כא עבר והפריש מהן תרומה, הרי זו תרומה. ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש. שהדין הוא שאם ד_כב עבר והפריש ממנה תרומה, אינה תרומה. חזרו לומר אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן, ולא לתבואה שלא הביאה שליש. אלא °רבי עקיבה רבי עקיבא מדמה לה לאומר, הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו, ונתלשו. דכיון שבידו לתלוש אין כאן חיסרון מעשה. אף כאן נעשה כאומר הרי זו חלה לכשאשלים את השיעור, וכשישלים תחול החלה למפרע . ורבנין מדמין לה לאומר הרי זו תרומה על הפירות האילו. ולא אמר לכשיתלשו שאינה תרומה. אף כאן כיוון שלא אמר כשאשלים, לא אמרינן נעשה כאומר, ואינה חלה אפילו אם ישלים. הוון בעי מימר חשבו לאמר, שמה דאמר °רבי עקיבה רבי עקיבא נוטל חלה מקב, זה חלה מהלכה מדרבנן. הא מדבר תורה, לא. משמע שאם ישלים אחר כך חייב לחזור ולהפריש מדאוריתא . מן מה דתנינן שני קבין שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת. °רבי עקיבא רבי עקיבא פוטר. וחכמים מחייבין. הדא אמרה, אפילו מדבר תורה. נמצא חומרו קולו. אית תניי תני, קולו חומרו. מאן דאמר חומרו קולו, °רבי עקיבא רבי עקיבא שאם הפריש חלה מקב ואחר כך הוסיף אינו חייב להפריש. קולו חומרו רבנין שאם הפריש חלה מקב לא עשה כלום אם הוסיף אחר כך חייב להפריש:
מתני’: ד_כגנוטל אדם כדי חלה מעיסה דמאי שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך באיזה מקרה התירו? בחלת דמאי עד שתסרח. שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא, ושלא מן המוקף:
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כד עמוד ב]
גמ’: מהו עד שתסרח? מאוכל אדם, או עד שתפסול מאוכל הכלב? נישמעינה מן הדא. דתנן, תרומה שנסרחה מאוכל אדם, מטמא טומאת אוכלין, ושורפין אותה בטומאה. ממה שמטמא טומאת אוכלין, משמע שעדין שם אוכל עליו , ואת אמרת משתסרח מאוכל אדם לא יכול להפריש עליה? אלא שתסרח מאוכל כלב. תנן, עד שתסרח. הא קודם שתסרח מותר . הדא אמרה זה אומר, שתורמין מן הרע על היפה בדמאי. ואתייא כיי דאמר רבי שמואל בר רב נחמן רבי שמואל בר רב נחמן° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°, שתורמין מעלי איסתפניני, על האיסטפניני, במקום שאוכלין את העלים. כהדא. גמלייל זוגא אינשי מתקנה שכח לעשר איסטפניניתיה. אתא שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°, אמר לו. אית תמן קניבה עלים פגומים שנתלשו, אפריש מן קנובתה.
[ע"א]
19 ד_יט מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה ג':
20 ד_כ מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה י"א:
21 ד_כא מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה ד':
22 ד_כב מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה י':
23 ד_כג מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה י"ג:
[ע"ב]
-----------------------------------דף כה
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כה עמוד א]
תנן, ד_כד תרומת מעשר של דמאי נטלת מן הטהור על הטמא. אית חמי בא וראה תרומת מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא. תרומת מעשר של דמאי לא כל שכן? שלא אסרו לתרום מהטהור על הטמא, רק בתרומה גדולה שצריף לתרום מן המוקף. אבל תרומת מעשר שניתנת גם שלא מן המוקף, יכול לתרום מהטהור על הטמא . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° . בספק תרומה גדולה אנן קיימין. במקרה שספק הפריש תרומה, ספק לא הפריש. כמה דתימר, ד_כה התורם מן הודאי על הדמאי, תרומה, ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות שמא הדמאי היה כבר מעושר ולא עשה כלום והודאי נשאר טבול. ואומר אף מן הדמאי על הדמאי כן. ולמה אמרה המשנה תרומה ויחזור ויתרום? אמר רבי שמעון בר ברסנה רבי שמעון בר ברסנה°, כאן ברוצה לאוכלה, ודאי גם בדמאי על הדמאי לא תאכל עד שירים ממנה תרומה ומעשרות , כאן ברוצה לשורפה:
מתני’: ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית. ו°רבן גמליאל רבן גמליאל ד_כו פוטר. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, ד_כז שתי חלות בסוריא.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כה עמוד ב]
ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר חלה אחת. אחזו קולו של °רבן גמליאל רבן גמליאל וקולו של °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . חזרו לנהוג כדברי °רבן גמליאל רבן גמליאל בשתי דרכים. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, ד_כח שלש ארצות לחלה. מארץ ישראל ועד גזיב, חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור יש לה שיעור, ושל כהן אין לה שיעור. מהנהר ומאמנה ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור, ושל כהן יש לה שיעור. ד_כט וטבול יום אוכלה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר, אינו צריך טבילה. ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות, ד_ל ונאכלת עם הזר על השלחן, וניתנת לכל כהן. אלו נותנין לכל כהן. ד_לא החרמים, ד_לב והבכורות, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, ד_לג והזרוע והלחיים והקיבה, ד_לד וראשית הגז, ד_לה ושמן שריפה, ד_לו וקדשי מקדש, ד_לז והביכורים. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אוסר בביכורים. כרשיני תרומה. °רבי עקיבה רבי עקיבא ד_לח מתיר, וחכמים אוסרין:
גמ’: תנן, ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית. ו°רבן גמליאל רבן גמליאל פוטר. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא חייב °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , אלא בחכירי בתי אבות, שכבר כמה דורות חוכרים אותה מהגוי , כגון מהלין שדות דבית °רבי רבי יהודה הנשיא. שאנטונינוס נתן לו בחכירה לאלפים שנה, ובשדות אלה חייב °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס להפריש חלה, כי נחשב שיש להם חלק בגוף הקרקע . תני, °רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול אומר, קנס קנס °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , כדי שלא ישתקעו בסוריא . מה נפק מביניהון? אריס לשעה. מאן דאמר משום קנס, חייב. מאן דאמר בחכירי בתי אבות, פטור: הלוקח מן הנחתום בסוריא. צריך להפריש חלת דמאי דברי °רבן גמליאל רבן גמליאל. וחכמים אומרים, ד_לט אינו צריך להפריש חלת דמאי. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° קומי רבי מנא רבי מנא°. ויאות אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל. מה טעמהון דרבנין? אמר לו. ד_מ כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה בארץ, כך לא נחשדו על חלה בסוריא. רבי אבון בר חייא רבי אבון בר חייא° בעי. כמה דאת אמר שתקנו שיפריש שתי חלות בסוריא. ודכוותה למה לא תקנו שיפריש שתי תרומות בסוריא? אמר רבי חגי רבי חגי (אמורא)° . חלה אין אחריה כלום שהיא התרומה האחרונה . תרומה יש אחריה כלום. שהרי ממה שנשאר צריך להפריש מעשרות. אם אומר את כן שיתן עוד תרומה לכהן , נמצאת אותה תרומה שניה שהוא מפריש טבולה למעשרות. ביקש רבן גמליאל ברבי רבן גמליאל ברבי° להנהיג את הדמאי בסוריא, ולא הניח לו רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. אמר ליה, אם תחייב דמאי בסוריא מעתה יחושו הכהנים על חלתן ויצטרכו להפריש עליה מעשר דמאי שמא בעל הבית לא עישר . מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה רבי אושעיא רבה°? תמן אמר. שחלה פטורה מהדמאי דאימת קדשים עליו, ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן. והכא הוא
[ע"א]
24 ד_כד מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה ז':
25 ד_כה מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה י"ז , טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף נ"ט , טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף ס':
26 ד_כו מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה י"ז:
27 ד_כז מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ח' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ב סעיף ד' , סמ"ג עשין קמא:
[ע"ב]
28 ד_כח מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ח' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ב סעיף ד' , סמ"ג עשין קמא:
29 ד_כט מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ח' , מיי' פ"ז מהל' תרומות הלכה ח' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ב סעיף ה' , סמ"ג עשין קמא:
30 ד_ל מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה י"ב , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ג:
31 ד_לא מיי' פ"ו מהל' ערכין וחרמין הלכה ה':
32 ד_לב מיי' פ"ו מהל' ערכין הלכה י"ד , מיי' פ"א מהל' בכורות הלכה ט"ו:
33 ד_לג מיי' פ"ט מהל' ביכורים הלכה א' , מיי' פ"ט מהל' ביכורים הלכה י"א:
34 ד_לד מיי' פ"י מהל' ביכורים הלכה א':
35 ד_לה מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה י"ד , מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ב':
36 ד_לו מיי' פ"י מהל' מעשה הקרבנות הלכה א':
37 ד_לז מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה א':
38 ד_לח מיי' פי"ב מהל' תרומות הלכה ז':
39 ד_לט מיי' פ"ח מהל' ביכורים הלכה י"ד:
40 ד_מ מיי' פ"ח מהל' ביכורים הלכה י"ד:
-----------------------------------דף כו
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כו עמוד א]
אומר הכן, שאם תגזור דמאי בסוריה הכהנים יצטרכו להפריש דמאי על חלתן? אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° . אני אומר, שמא אותה של אור נתן לו. ומאחר שהולכת לשריפה אין אימת קדשים עליו ולא הפריש עליה תרומות ומעשרות . אמר לו רבי מנא רבי מנא°. לא תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן. משמע שניתנת להם לאכילה ולא שניתנת להם לשרפה: ד_מא הלוקח מן הנחתום, או מהאשה שהיא עושה למכור בשוק, צריך להפריש חלת דמאי. מבעל הבית, והמתארח אצלו, אינו צריך להפריש חלה דמאי. אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רבי חנניה חברון דרבנין רבי חנניה חברון דרבנין°, במתארח אצלו על עיסתו, אבל אם קונה ממנו, אפילו מבעל הבית חייב להפריש דמאי . אמר רבי יונה רבי יונה°. מה שהתירו לאכול אצל בעל הבית, והן שראו אותו מגבל אצל אחר. שכיוון שרואים שמקפיד שחבר יגבל לו כדי שלא תטמא חלתו, ודאי הקפיד להפריש תרומות ומעשרות כראוי . חזקת בעלי בתים בסוריא, אינו צריך להפריש חלת דמאי שמסתמא לקח מהגוי שפטור מלעשר . אם יודע שרוב מכנסו משלו, צריך להפריש חלת דמאי. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעי. ולית הדא פליגא האם זה לא חולקעל רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° שאמר שדמאי אינו נוהג בסוריא? אמר רבי מנא רבי מנא° . ד_מב כאן שחייב משום דמאי מדובר שידוע שלקח מישראל. כאן שפטור מן הדמאי, בספק ממי לקח, וכיוון שרוב מוכרים גויים פטור: תנן, מארץ ישראל ועד גזיב, חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. אמר רבי חונא רב הונא°, כיני מתניתא כך כוונת המשנה מגזיב מזרחה עד הנהר, ומגזיב וצפונה עד אמנה : תני, אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ? ד_מג כל שהוא שופע מטוורס אמנוס הרי אמנה ולפנים, ארץ ישראל. מטוורס אמנוס ולחוץ חוצה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כו עמוד ב]
לארץ. הניסין שבים, את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים. מהחוט ולפנים, ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ, חוץ לארץ. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. כל שהוא כנגד ארץ ישראל, הרי הוא כארץ ישראל. שנאמר (במדבר מסעי לד ו) וגבול ים, והיה לכם הים הגדול, וגבול זה יהיה לכם גבול ים. ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שאמר שכל צד מערב שיך לארץ ישראל הגבולות שבצדדין מה הן? את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא שבהרי אמנה ועד אוקיינוס. מנחל מצרים ועד אוקיינוס, מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. אמר רבי יוסטא בר שונם רבי יוסטא בר שונם° . לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנוס, ישראל יצאו מארץ ישראל לקבל פניהם בטורי אמנוס. וכשיפגשו הן עתידים לומר שירה. שנאמר (שיר השירים ד', ח') תשורי מראש אמנה. תנן התם. אמר °רבי מאיר רבי מאיר , הירדן מפסיק למעשר בהמה, ואם היו חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני, אף שיש ביניהן פחות מט"ז מילין, אינן מצטרפות לפי שמערב הירדן הוא ארץ ישראל, ומזרחה חוץ לארץ . אית תניי תני, הירדן מארץ ישראל. אית תניי תני, הירדן מחוצה לארץ. אית תניי תני, הירדן גבול בפני עצמו. מאן דאמר הירדן מארץ ישראל שנאמר (דברים דברים ג יז) והערבה והירדן וגבול. מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ. שנאמר (יהושע י"ח, כ') והירדן יגבול אותו לפאת קדמה. ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו, והוא שיהיו במקום אחד עשרה בהמות על הירדן על גשר , שאינן מצטרפות לא לכאן ולא לכאן. תנן התם , ירדן שנטל מזה ונתן לזה. מה שנטל נטל, ומה שנתן נתן. מה אנן קיימין? אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשרות ולשביעית. רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי אימי רבי אמי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. רבי סימון רבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° , לחזקות. כדתנן ג' ארצות לחזקה, יהודה ועבר הירדן והגליל, ללמד שאם החזיק בקרקע זו והבעלים נמצאים מהצד השני של הירדן, אין זו חזקה כיון שאין שיירות מצויות. ולביעורין כדתנן, ג' ארצות לביעור, יהודה עבר הירדן והגליל, שאם כלה ביהודה אפילו אם לא כלה בעבר הירדן חייב לבער, שאין חיה שביהודה גדילה על פירות עבר הירדן . ולמעשר בהמה. שאם יש חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני של הירדן, אינן מצטרפות, כי אין עשרת הבהמות משתמשות על ידי רועה אחד. והוא הדין לשאר נהרות. ולא כ°רבי מאיר רבי מאיר שסובר שאינם מצטרפות מפני שהירדן גבול ארץ ישראל . אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, לא מדובר שהנתיב של הירדן השתנה אלא שמשך עפר. תנן, של אור יש לה שיעור, שהוא דבר תורה. של כהן אין לה
[ע"א]
41 ד_מא מיי' פ"ח מהל' ביכורים הלכה ט"ו:
42 ד_מב מיי' פ"ח מהל' ביכורים הלכה ט"ו:
43 ד_מג מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה ז':
[ע"ב]
-----------------------------------דף כז
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כז עמוד א]
שיעור, שהיא מדבריהן. ויפריש לאור ולא יפריש לכהן? שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת. ויפריש לכהן ולא יפריש לאור? כיוון שיודעים שארץ העמים טמאה חייבו אותו להפריש אחת לשרפה , ד_מד שלא יהו אומרים, ראינו תרומה טמאה נאכלת. מתוך שהוא מפריש שתיהן אין מקום לטעות, דכיוון שמפריש שתים שזה דבר משונה, כשהוא בא לכאן הוא נשאל ויבינו ולא יטעו. וכיוון שזו וזו מדבריהן הוא. מוטב לרבות בנאכלת, ולא לרבות בנשרפת: תנן, ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר, אינו צריך טבילה, ואסורה לזבין ולזבות, לנידות וליולדות. אוף °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מודי בה שאסורה לזבין ולזבות, לנידות וליולדות . חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו. הורי רבי אבהו רבי אבהו° בבוצרה שהיא צריכה רוב כדי לבטלה. אמר רבי יונה רבי יונה°. מלמד שהיא עולה בפחות ממאה, ואינה נאסרת באחד ומאה. אמר רבי זעירא רבי זעירא° . מתניתא אמרה, ד_מה אפילו באחד ואחד. דתנינן, ונאכלת עם הזר על השלחן. משמע שהכהן וישראל מערבים את פיתם, פת חולין ופת חלה אף שאין כאן רוב חולין . אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין הנערים ובטלו אותן. מאן אינון הרובין? תרגמוניא המתרגמים הכוונה לבני רבי חייא רבי חייא רבה° ונקראו כך לפי שתרגמו את דרשות אביהם. רבי זעירא רבי זעירא° ורב יהודה רב יהודה° אמרו בשם שמואל שמואל (אמורא)°. ד_מו חלת חוץ לארץ, ותרומת חוץ לארץ, לא ביטלו אותם לגמרי, אבל הקלו שאוכל ואחר כך מפריש. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. לא חשו, אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר, אבל שאר הדברים ביטלו . רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם שמואל שמואל (אמורא)°. לא חשו אלא לתרומה גדולה בלבד. ד_מז אבל בירקות, אפילו לתרומה גדולה, לא חשו. כהדא דתני. °איסי בן עקביה איסי בן עקביה אומר, מעשרות לירקות מדבריהן. תני. ד_מח חלת הגוי בארץ, ותרומת הגוי בחוץ לארץ, מודיעין אותו שאינו צריך, שלא יהיה חילול ה' שיראו שמאכילים את חלתם לישראל ולנכרים. תנן , וניתנת לכל כהן. בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ, אף שאינו מקפיד על טהרה: תנן, ואלו נותנין לכל כהן. לא על הכל נאמר, אלא יש מהן שנותנין לאנשי משמר, ויש מהן שנותנין לכל כהן. הבכורות והביכורים לאנשי משמר, ושאר כולהון לכל כהן. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי קומי רבי זעירא רבי זעירא°. מנייןד_מט שחרמים לאנשי משמר? אמר ליה, דגבי שדה אחוזה שיוצא ביובל וניתן לאנשי משמר נאמר (ויקרא בחקותי כז כא) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. שדה אחוזה עצמה מנין שתהא לאנשי משמר? בגין דכתיב לכהן תהיה אחוזתו. לכהן המיוחד שמקריב באותו שבוע. והכתיב (דברים שופטים יח ג) ונתן
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כז עמוד ב]
לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. מעתה ינתנו רק לאנשי משמר? רבי אחא רב אחא° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° משום דכתיב (ויקרא בחקותי כז כח) כל חרם קודש קדשים הוא לה'. מקיש חרם לקדשי קדשים . מה קדשי קדשים לאנשי משמר. אף חרמים לאנשי משמר. מעתה אף המטלטלין. והתני מה בין הקרקעות למטלטלין? אלא שהקרקעות לאנשי משמר והמטלטלין לכל כהן. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° ורבי חייא רבי חייא רבה° אמרו בשם רב ששת רב ששת°, כתיב (דברים שופטים יח א) אשי ה' ונחלתו יאכלון. מה אישים לאנשי משמר. אף נחלה לאנשי משמר. ד_נ עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו. עשר במקדש. ארבע בירושלם. עשר בגבולין. אילו הן שבמקדש. חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע. שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות והעומר. ואילו הן שבירושלם. הבכורות, והביכורים, והמורם מן התודה, ומאיל נזיר, ועורות המוקדשין. אלו הן שבגבולין. התרומה, ותרומת מעשר, וחלה, והזרוע והלחיים והקיבה, וראשית הגז, וגזל הגר, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרמים, ושדה אחוזה: °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אוסר בביכורים, לתת לכל כהן אלא רק לחבר. רבי יודה כדעתיה. ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אמר. אין נותנין אותן לאנשי משמר, אלא לחבר בטובה. דכיוון שלדעת °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי נותן לכל כהן שירצה. צריך לדאוג שיהיה זה כהן שמקפיד על טהרה. אבל לחכמים שאמרו שנותנים את הביכורים לאנשי משמר אין בעיה כיוון שבמקדש ודאי יאכלו בטהרה: תנן, כרשיני תרומה. °רבי עקיבה רבי עקיבא מתיר, וחכמים אוסרין. אמר רבי יונה רבי יונה°. °רבי עקיבה רבי עקיבא כדעתיה. ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר, כל מעשיהן בטומאה. ולכן יכול לתת לכל כהן, שהרי אינו צריך לשמור אותם בטהרה אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אפילו תימא מחלפא שיטתיה וסובר כחכמים שאמרו שמעשיה בטהרה אף על פי כן הוא יסבור כאן שנותן כרשיני תרומה לכל כהן. שנייא הוא שהוא מאכל בהמה, ואין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו. מפני מה לא גזרו תרומות ומעשרות על הבקייה כמו שגזרו על הכרשינין הרי אף הוא נאכל על ידי הדחק לבני אדם, כמו הכרשינים? לפי שהבקיה לא היתה חשובה. והראיה שלא היתה חשובה, שדרכו עליה ובמנעליהן יצאת עמהן מאלכסנדריאה וכך התחילה לגדול בארץ . אימתי גזרו על הכרשינין? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר, ד_נא בימי רעבון. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° אמר בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, ברעב שהיה בימי דוד. אמרין, היא הדא היא הדא:
מתני’: נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור, ד_נב ולא קיבלו ממנו. אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה, ולא קיבלו מהן. אנשי הר צבועים ד_נג הביאו ביכוריהן קודם לעצרת, ולא קיבלו מהן. מפני הכתוב שבתורה (שמות משפטים כג טז) וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. בן אטיטס ד_נד העלה בכורות מבבל, ולא קיבלו ממנו. יוסף הכהן ד_נה הביא ביכוריו יין ושמן, ולא קיבלו ממנו. אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים, והחזירוהו. שלא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא בכוריו מאפמיא, וקיבלו ממנו. מפני שאמרו, הקונה בסוריא כקונה
[ע"א]
44 ד_מד מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ח':
45 ד_מה מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה י"ב , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ג:
46 ד_מו מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה י"ב , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ג:
47 ד_מז מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה ז':
48 ד_מח מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה י' , טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ל סעיף א':
49 ד_מט מיי' פ"ח מהל' ערכין וחרמין הלכה י"א:
[ע"ב]
50 ד_נ מיי' פ"א מהל' ביכורים הלכה י"א , מיי' פ"א מהל' ביכורים הלכה י"ב , 5 ד_א מיי' פ"א מהל' ביכורים הלכה י"ג , מיי' פ"א מהל' ביכורים הלכה י"ד , מיי' פ"א מהל' ביכורים הלכה ט"ו:
51 ד_נא מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה ב':
52 ד_נב מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ז':
53 ד_נג מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה ו':
54 ד_נד מיי' פ"א מהל' בכורות הלכה ה':
55 ד_נה מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה ד' , מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה א':
-----------------------------------דף כח
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כח עמוד א]
בפרוור ירושלם:
גמ’: תנן, נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור, ולא קיבלו ממנו . תני רבי חייה רבי חייא רבה°, גזרו עליהן והחזירום למקומן. אמר רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא°, אי אפשר לאמר שגזרו עליהן והחזירום . ד_נו לאוכלה אין את יכול, שלא יאמרו, ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול, שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול, שלא יהו אומרים ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ. הא כיצד יעשה? ד_נז מניחה עד הפסח ושורפה. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. אני ראיתי את שמעון בן כהנא שמעון בן כהנא° שותה יין של תרומה בעכו. שאמר, זה הובא מקיליקיה שבחוץ לארץ. וגזרו עליו ושתייו בספינה. ואיך התירו לו לשתות? ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ? נאמר לא ירד לעכו. איכן שתייו? מן החוט ולחוץ או מן החוט ולפנים? נאמר מן החוט ולחוץ. אמר רבי יונה רבי יונה° אפילו תימר מן החוט ולפנים. הרי כל האיסור הוא מפני מראית עין, ולא חשו למראית העין בספינה. אימתי היה שמעון בן כהנא שמעון בן כהנא°? בימי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. דרבי שמעון בר כהנה רבי שמעון בר כהנה° הוה מסמך ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . עברון על חד סייג עברו ליד גדר אחת. אמר ליה, אייתי חד קיסם ניחצי שניי. חזר ואמר, לא תיתי לי כלום. ד_נח דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן, הוה אזיל סייגה דגוברה ילך הגדר של אותו איש. רבי חגי רבי חגי (אמורא)°י הוה מסמך לרבי זעירא רבי זעירא°. עבר חד טעין חד מובל דקיסין עבר אחד עם חבילה של עצים. אמר ליה, אייתי לי חד קיסם ניחצי שניי. חזר ואמר ליה, לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן, הא אזלא מובלה דגברא ילך החבילה של אותו איש. הוסיף ואמר , לא דרבי זעירה רבי זעירא° כשר כל כך. אלא מילין דיוצרי שמיע לן, נעבדינן, שמעיקר הדין זה אסור ולא משום מידת חסידות: תני , אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן. אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°. ולא רבי חייה רובא רבי חייה רובא° היא? ולמה במעשה של נתיי איש תקוע שהביא חלות מבייתור, ולא קיבלו ממנו. תני רבי חייה רבי חייא רבה°, שגזרו עליהן והחזירום למקומן. ואילו במעשה של אנשי אלכסנריה לא גזרו עליהן והחזירום למקומן? עוד הוא אית ליה גם כאן הוא סובר שצריך לגרוס וגזרו עליהן והחזירום: תנן, אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן. תנן, יוסף הכהן הביא ביכוריו יין ושמן, ולא קיבלו ממנו . תנינן תמן. ד_נט אין מביאין בכורים משקין. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, כיני מתניתא. אין עושין בכורים משקין, אפילו משזכו בהן בעלים הכהנים. אבל להביא ביכורים משקין אסור אפילו יין ושמן. והתני, דרך ביכורים משקה להביאן, מניין שיביא? תלמוד לומר (דברים כו ב|דברים כי תבא כו ב]]) תביא. התם בשלקטן משעה הראשונה על מנת לעשותן משקה. ברם הכא, בשלא לקטן משעה ראשונה על מנת כך. תנן, אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן והחזירוהו. ומה שהחזירוהו אתייא כמאן דאמר פסחן של נשים רשות. תני, האשה עושה פסח הראשון לעצמה בחבורה שכולה נשים. והשני טפילה לאחרים דברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, ד_ס האשה עושה פסח שני לעצמה, אפילו בשבת, ואין צריך לומר הראשון.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כח עמוד ב]
°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים, שהיא רשות. ואינה עושה פסח שני. מה טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר ? דכתיב (שמות בא יב ג) איש שה לבית אבות, איש זה הזכרים, לבית זה הנקבות. שאם רצו, מקריבים אף לבית לנקבות. מה טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? איש שה לבית אבות. איש זה אפילו יחיד, וכל שכן לבית. מה טעמא ד°רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון? איש ולא אשה. מה מקיימין רבנן איש? פרט לקטן. אמר רבי יונה רבי יונה°, ואפילו כמאן דאמר פסחים של נשים רשות, החזירו את °רבי יוסף רבי יוסף . דשנייא היא שהדבר מסויים לפי שהיה אדם חשוב ומפורסם, שלא יקבע הדבר חובה. תנן, אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת, ולא קיבלו מהן. לא כן סברנן מימר , ד_סא קודם לשתי הלחם לא יביא, ואם הביא כשר, ולמה לא קיבלו מהם? שנייא היא, שהדבר מסויים, שהרי ביכורים מביאים בפירסום רב . שמא יקבע הדבר חובה. תנן, בן אטיטס העלה בכורות מבבל, ולא קיבלו ממנו. ולא כן תנינן, ד_סב אם באו תמימין יקרבו? שנייא היא שהדבר מסויים. שמא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו. תמן תנינן. ד_סג אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא שמעתי שמביאים מסוריה . ויביאו תרומה כמו שמביאים ביכורין דמאי שנא? אמר רבי הושעיא רבי אושעיא רבה° ד_סד ביכורים באחריות הבעלים להביאה לירושלים. תרומה אינה באחריות הבעלים אלא הכהן הולך לקבלה . אם אומר את כן שיפרישו תרומה בחוץ לארץ אף הן מרדפין לאחריה לשם: ויטמאו בטמאת ארץ העמים או שיעזבו את ארץ ישראל
[ע"א]
56 ד_נו מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה י"ז:
57 ד_נז מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ז':
58 ד_נח טור ושו"ע חו"מ סי' שנ"ט סעיף א':
59 ד_נט מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה ד':
60 ד_ס מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ד':
[ע"ב]
61 ד_סא מיי' פ"ז מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ז:
62 ד_סב מיי' פ"א מהל' בכורות הלכה ה':
63 ד_סג מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה י"ז:
64 ד_סד מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה כ':
הדרן עלך פרק שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת חלה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת חלה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת חלה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת חלה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":
קדיש בנוסח אשכנז / ספרד
עריכהיִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח
עריכהיש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)
לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)
ויש נוהגים במקום:
יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)