ירושלמי חלה ד ד

<< | ירושלמי · מסכת חלה · פרק ד · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה ד משנה

ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא רבי ליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל פוטר רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריא ורבי ליעזר אומר חלה אחת אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי ליעזר חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה מארץ ישאל ועד גזיב חלה אחת מגזיב ועד הנהר ועד אמנם שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור מהנהר ומאמנם ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה רבי יוסי אמר אינו צריך טבילה ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות ונאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן אלו נותנין לכל כהן החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי מקדש והביכורים ורבי יהודה אוסר בביכורים כרשיני תרומה רבי עקיבה מתיר וחכמים אוסרין

הלכה ד גמרא

ר' אבהו בשם ר' יוחנן לא חייב ר' ליעזר אלא בחכירי [בתי] אבות כגון מהלל [מהלין] דבית ר' תני ר' חלפתא בן שאול קנס קנסו ר' ליעזר מה נפק מביניהון אריס לשעה מאן דאמר קנס חייב מאן דאמר בחכירי בתי אבות פטור הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי רבן גמליאל וחכמים אומרים אינו צריך להפריש חלת דמאי א"ר חנניה קומי רבי מנא ויאות אמ' רבן גמליאל מה טעמהון דרבנין א"ל כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא ר' אבון בר חייא בעי כמה דאתאמר [דאת אמר] שתי חלות בסוריא ודכוותה שתי תרומות בסוריא א"ר חגי חלה אין אחריה כלום תרומה יש אחריה כלום אם או' את כן נמצאת אותה תרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות ביקש ר' ג בר' להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה אמר ליה מעתה יחושו הכהנים על חלתן מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה תמן אמר אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן וכא הוא או' הכן א"ר בון בר חייא אני אומר אותה של אור נתן לו א"ל רבי מנא לא תני רבי הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן הלוקח מן הנחתו' ומן האשה שהיא עושה למכו' בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין במתארח אצלו לעיסתו א"ר יונה והן שראו אותו מגבל אצל אחר חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי ר' בון בר חייה בעי ולית הדא פליגא על ר' הושעיה א"ר מנא כאן בארץ כאן בחוצה לארץ רבי חונא אמר כיני מתניתא מגזיב עד הנהר מגזיב עד אמנם תני אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ כל שהוא שופע מטוורס אמנם ולפנים ארץ ישראל מטוורס אמנם ולחוץ חוצה לארץ הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים מהחוט ולפנים ארץ ישראל מהחוט ולחוץ חוץ לארץ רבי יודה אומר כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל שנאמר (במדבר לד) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים שבצדדין מהן [מה הן] את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ ישראל מהחוט ולחוץ חוץ לארץ אמר רבי יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומר שירה שנאמר (שיר השירים ד) תשורי מראש אמנה אית תניי תני הירדן מארץ ישראל אית [תניי] תני הירדן מחוצה לארץ אית [תניי] תני הירדן גבול בפני עצמו מאן דאמר הירדן מארץ ישראל (דברים ג) והערבה והירדן וגבול מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ (יהושוע יח) והירדן וגבול [יגבול] אותו לפאת קדמה ומ"ד הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן ומה נן קיימי' אם במקו' שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי יוחנן ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר של אור יש לה שיעור שהוא דבר תורה של כהן אין לה שיעור שהיא מדבריהן ויפריש לאור ולא יפריש לכהן שלא יהו אומרי' ראינו תרומה טהורה נשרפת ויפריש לכהן ולא יפריש לאור שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל וזו וזו מדבריהן הוא מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת אוף רבי יודה מודי בה חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב אמר רבי יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה אמר רבי זעירא מתניתא אמרה אפילו באחד ואחד דתנינן ונאכלת עם הזר על השלחן אמר רבי יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן מאן אינון הרובין תרגמוניא רבי זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואח' כך מפריש ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר רבי הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו כהדא דתני איסי בן עקיבה אומר מעשרות לירקות מדבריהן תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן רבי ירמיהב עי קומי רביז עירא מניין שהדמים [שחרמים] לאנשי משמר אמר ליה (ויקרא כז) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכתיב לכהן תהיה אחוזתו אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר והכתיב (דברים יח) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה מעתה לאנשי משמר רבי אחא רבי אבהו בשם רבי יוחנן (ויקרא כז) כל חרם קודש קדשים הוא לה' מה קדשי קדשים לאנשי משמר אף חרמים לאנשי משמר מעתה אף המטלטלין דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאני שמשמר והמטלטלין לכל כהן רבי יוסי בי קרבי בון רבי חייא בשם רב ששת (דברים יח) אשי ה' ונחלתו יאכלון מה אישים לאנשי משמר אף נחלה לאנשי משמר עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש ארבע בירושלם עשר בגבולין אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור וחטא' העוף ואשם תלוי ולוג שמן של מצורע שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר ואילו הן שבירושלם הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורת המוקדשין אלו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה ר' יודה אוסר בביכורי' רבי יודה כדעתיה דו רבי יודה אמר אין נותנין אותן אלא לחבר בטוה אמר רבי יונה רבי עקיבה כדעתיה דו רבי עקיבה אמר כל מעשיהן בטומאה אמר רבי יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייא הוא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצאת עמהן מאלכסנדריאה אימתי גזרו על הכרשינין רבי יוסי אומר בימי רעבון רבי חנניה בשם רבי בימי דוד אמרין היא הדא היא הדא