ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת הוריות/פרק שלישי

< ביאור:ירושלמי מאיר‏ | מסכת הוריות

פרק שלישי – כהן משיח עריכה

ירושלמי הוריות, פרק ג, הלכה א עריכה

מתני’: ג_אכהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו. וכן ג_בנשיא שחטא,ואחר כך עבר מגדולתו. כהן משיח מביא פר. והנשיא מביא שעיר. כהן משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא. וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא.ג_ג כהן משיח,מביא פר. ג_דוהנשיא כהדיוט:

גמ’: אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כהן גדול שחטא, מלקין אותו ג_הואין מעבירין אותו מגדולתו. מאי טעמא? אמר רבי מנא רבי מנא° דכתיב (ויקרא אמור כא יב) כי נזר שמן משחת אלהיו עליו, אני ה'. כביכול, מה אני בגדולתי, אף אהרן בגדולתו. רבי אבון רבי אבין° אמר מדכתיב (ויקרא אמור כא ח) קדוש יהיה לך. כביכול, מה אני בקדושתי, אף אהרן בקדושתו. רבי חנינה כתובה רבי חנינה כתובה° ו°רבי אחא רבי אחא (תנא) אמרו בשם ריש לקיש ריש לקיש°. כהן גדול שחטא, מלקין אותו בבית דין של שלשה דאין תימר בבית דין של כ"ג, נמצא עלייתו ירידתו, שהרי במקום להתבייש בפני שלושה, התבייש בפני עשרים ושלושה. וריש לקיש ריש לקיש° אמר, נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה. האם מחזירן אותו לתפקידו אחר שלקה? אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°. משה, אין מחזרין ליה, דאם יחזירהו, ג_וקטל לון על שהילקוהו. שמע °רבי יהודה נשיאה רבי יהודה נשיאה וכעס. שלח גותיין שומרים למיתפש ית רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° וערק להדא דמוגדלא ברח למגדל {{{2}}} ואית דאמרין להדא כפר חיטיא. למחר סליק רבי יוחנן רבי יוחנן° לבית וועדא וסליק °רבי יהודה נשייא רבי יהודה נשייא לבית וועדא. אמר לו, למה לית מרי אמר לן מילא דאורייא  למה אינך אומר לנו דבר תורה? שרי  התחיל טפח בחדא ידיה. אמר לו, ובחדא ידא טפחין? אמר לו לאו. ואף בלא רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לא אומר דברי תורה. אמר לו אלא אנו מפתחה היכן הוא המפתח לפיך? אמר לו בדא דמוגדלא. אמר ליה למחר אנא ואת ניפוק לקדמיה. שלח רבי יוחנן רבי יוחנן° גבי

-----------------------------------דף יב עריכה

ירושלמי מאיר הוריות יב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד א] ריש לקיש ריש לקיש°. עתיד לך מילה דאורייא, דנשייא נפיק לקדמך  תכין דבר תורה כיוון שהנשיא יצא לקראתך. נפק לקדמון ואמר, דוגמא דידכון דמי לברייכן. דכד אתא רחמנא למיפרקיה  יצא לקראתם ואמר אתם דומים לבוראכם שכאשר הוציא הקב”ה ית ישראל ממצרים, לא שלח לא שליח, ולא מלאך, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו. דכתיב (שמות בא יב יב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ולא עוד אלא. הוא וכל דורגון דידיה  הפמליה שלו אשר הלך אלהים אין כתיב כאן אלא (שמואל ב ז כג) אשר הלכו אלהים הוא וכל דורגון דידיה  הפמליה שלו אמרין ליה מה חמיתה מימור לון הדא מילתא  מה ראיתה לומר דבר זה דנשיא שחטא ולקה אין מחזירים אותו. אמר לון, מה אתון סברין מידחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא  אתם חושבים שמפחד מכם אמנה מלומר דברי אלוקים? הרי אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° (שמואל א ב כד) אל בניי כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה’. מכאן לגדול שחטא עם ה' מעבירין אותו ומפרסמין חטאו, ואין חוששין מפני היראה והכבוד.

ירושלמי הוריות, פרק ג, הלכה ב עריכה

מתני’: חטאו ג_זעד שלא נתמנו, ואחר כך נתמנו, הרי אלו כהדיוט. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אם נודע להם עד שלא נתמנו, חייבין. ומשנתמנו, פטורין. ואי זה ג_חהוא הנשיא? זה המלך. שנאמר (ויקרא ויקרא ד כב) ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו. נשיא המלך שאין על גביו אלא ה' אלהיו. ואי זה הוא המשיח? זה ג_טהמשוח בשמן המשחה, ולא המרובה בגדים. אין בין הכהן ג_יהמשוח בשמן המשחה למרובה בגדים, אלא פר הבא על כל המצות. ואין בין ג_יאהכהן המשמש לכהן שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. ג_יבזה וזה שוין בעבודת יום הכיפורים, ג_יגומצווים על הבתולה, ג_ידואסורין על האלמנה., ג_טוואינן מיטמין בקרוביהן, ג_טזולא פורעין ולא פורמין, ג_יזומחזירין את הרוצח:


גמ’: תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אם נודע להם עד שלא נתמנו, חייבין. ומשנתמנו, פטורין. חברייא אמרין. טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שפטר בנודע להם לאחר שנתמנו, משום שהגדולה מכפרת. שכל העולה לגדולה מתכפרין לו כל עוונותיו. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר. לפי שאין חטאו וידיעתו שוין בקרבן. שכשחטא היתה כפרתו כשבה או שעירה, וכשנודע לו כפרתו בשעיר אם נעשה נשיא, ובפר אם נתמנה לכהן משוח. מה מפקה מביניהון? מה דתנן ברישא דפירקא. דתנן, כהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו. וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו. כהן משיח מביא פר, והנשיא מביא שעיר. דלמאן דאמר לפי שאין חטאו וידיעתו שוין, אף בזה אין חטאו וידיעתו שוין. אבל למאן דאמר משום שהגדולה מכפרת, לא שייך טעם זה. ספק חטאו קודם שנתמנו, ואחר שנתמנו נודע להם שחטאו בודאי, מאן דאמר משום שהגדולה מכפרת. כשם שהיא מכפרת על הודאי, כך היא מכפרת על הספק. מאן דאמר אין חטאו וידיעתו שוין כאן חטאו וידיעתו שוין. שאף נשיא מביא אשם תלוי. חטאו עד שלא נתמנו, וחזרו וחטאו משנתמנו ועברו מתפקידם ושוב חטאו, ואחר כך נודע להם. מאן דאמר משום שהגדולה מכפרת. כיפרה גדולה על הראשון, וחייב על השני ועל השלישי. מאן דאמר משום דאין חטאו וידיעתו שוין. פטור על השני, דכשחטא היה בגדולה ובשעת ידיעתו הוא הדיוט. וחייב על הראשון והשלישי. שבשניהם חטא כשהיה הדיוט ונודע לו כשהיה הדיוט. חטאו על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו. מאן דאמר משם שהגדולה מכפרת אף כאן הגדולה מכפרת. ולמאן דאמר לפי שאין חטאו וידיעתו שווים, חייב. דל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בין קדם שהתמנה בין לאחר שהתמנה קרבנם שווה. דגם משיח וגם הנשיא מביאים קרבן עולה ויורד כהדיוט. אמר רבי מתניה רבי מתניה°. לעולם אין הגדולה מכפרת, עד שתיוודע לו בגדולתו. עבר עברה, ספק קדם שהתמנה ספק לאחר שהתמנה, אין הגדולה מכפרת. אכל חצי זית ג_יחעד שלא נתמנה, וחצי זית משנתמנה, אפילו בהעלם אחד פטור, לפי שאינם מצטרפים לפי שדינם שונה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד ב] אכל ספק חצי זית עד שלא נתמנה, וספק חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי ששני החצאים מצטרפים כיוון שדינו שוה. וכי מצינו דבר עיקרו פטור וספיקו חייב? ולא אשכחנן כן? והרי אם אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, ונודע לו בודאו של אחד מהן והשני בספק. אם אחר כך נודע לו ודאו של השני, מביא קרבן נוסף. ואינו מתכפר בקרבן שהפריש על הראשון, ובעי עליה רבי יעקב דרומייא רבי יעקב דרומייא° קמי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ואמאי אינו נפטר בקרבן אחד? דמה נפשך, דהא אפילו אם היה השני ודאי חלב, יכפר לו קרבן שהביא על הזית הראשון, דכיון שבהעלם אחד אכלן? וענה לו רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. דכל שנודע לו מן הספק ונראה להביא עליו אשם תלוי. ידיעת ספיקו, קובעתו לחטאו. ולא מהני במה שאכלן בהעלם אחד לפטרו בקרבן אחד. דידיעת ספק של השני, מחלקו לחטאת. הרי שמצינו דבר שעיקרו בקרבן אחד, שהרי אם היה נודע לו על שניהם ידיעה וודאית, היה נפטר בקרבן אחד. וכשנודע לו השני בספק, אינו נפטר בקרבן ראשון. וכשיוודע לו אחר כך, חייב עליו חטאת בפני עצמו. הכא נמי. אף שעיקרו פטור, שאין חצי זית שאכל קודם שנתמנה וחצי זית שאכל לאחר שנתמנה מצטרפים לחייבו חטאת. מיהו בספיקו חייב דמצטרפין הן לחייבו באשם תלוי. אכל כזית עד שלא נתמנה, וכזית משנתמנה בין בהעלם אחד בין בשתי העלמות, אינו חייב אלא אחת לפי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי לפי שאין חטאו וידיעתו שווים. ספק כזית עד שלא נתמנה וספק כזית משנתמנה, בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. בשני העלמות, חייב שתים. אכל שלשה זיתים בהעלם אחד, וסבור שהן שנים והפריש חטאת. פליגי ביה רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, כל מה שהיה בהעלם אחד נחשב לחטא אחד, וכיוון שנתכפר מקצת החטא, נתכפר כולו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. נתכפר מקצת החטא, לא נתכפר כולו. וכשיוודה לו יביא עוד חטאת. אכל חמשה זיתים חלב, ונודע לו בספק על כל אחד ואחד, ואחר כך נודע לו בודאין על כולם יחד. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת, שידיעות ספק מחלקות, וכל כזית חלב שאכל ונודע לו בספק, נקבע לעצמו. ולבסוף כשנודע לו, חייב על כל אחת ואחת. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אין ידיעת ספק קובעתו לחטאות, שאין ידיעות ספק מחלקות וכאילו נעשו כולם בהעלם אחד. וכשנודע לו ודאי, אינו חייב אלא חטאת אחת. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. מודה ריש לקיש ריש לקיש° בכהן משיח, שכיוון שאינו מביא אשם תלוי, אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. שנאמר (ויקרא צו ז ז) כחטאת כאשם. את שהוא מביא אשם תלוי, ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. את שאינו מביא אשם תלוי, אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי גבי טמאת מקדש וקדשיו דבעינן ידיעה תחילה וסוף. פשיטא בידיעה האחרונה, צריך שידע ידיעה ודאית שנטמא ואכל קדש או נכס למקדש ולא די בידעת ספק. ורק אז חייב קרבן, שאין חטאת באה על ספק. אף בידיעה ראשונה כן? שצריך ידיעה ודאית למרות שבשאר חטאות אין צורך בידיעה זו. נישמעינה מהדא דתנן, שני שבילין אחד טמא ואחד טהור. הילך באחד מהן ונכנס למקדש. ויצא והזה ושנה וטבל. והילך בשני ונכנס למקדש, חייב. וכי יודע הוא ידיעה ודאית שהוא חייב להביא קרבן? הרי בכל כניסה למקדש היה רק בספק טומאה. שהרי נטהר בן הליכה בשביל אחד להליכה בשביל השני, ובכל זאת מביא קרבן. מכאן שבידיעה ראשונה, די בידיעת ספק כדי לחייב קרבן. אמר ריש לקיש ריש לקיש°, אין מכאן ראיה, כיוון שהמשנה ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל היא, דמחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש ולא הצריך אלא ידיעה בסוף. דדריש מדכתיב ונעלם תרי זימני. אחד על העלם טומאה, ואחד על העלם מקדש. אבל ל°רבי עקיבא רבי עקיבא דדריש מדכתיב ונעלם תרי זימני, שאינו חייב עד שתהיה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים ומחייב רק על העלם טומאה ולא על העלם מקדש אף ידיעה ראשונה צריכה שתהיה ודאית. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°  האם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° חזר בו? תמן גבי אכל חמש זיתים חלב ונודע לו מספק, אמר ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. והכא גבי הלך בשני שבילים, העמיד את המשנה כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, ולא כדברי הכל. משמע שסובר שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת? תמן, אשמו קבעו. שידיעת ספק קבעת לאשם תלוי, ואלמלא נודע לו ודאי, היה חייב חמש אשמות. כשנודע לו ודאי, חייב כנגדם חמש חטאות. אבל הכא בטמאת מקדש וקדשיו, הרי אינו חייב אשם בספק, שאין אשם תלוי בא, אלא על דבר שודאו חטאת. ואילו בטומאת מקדש וקדשיו אינו מביא חטאת אלא קרבן עולה ויורד, ומה אית לך למימר, הרי ידיעת ספק אינה מביאה לשום קרבן, ולמה שיחלק?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

7 ג_ז מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה י':

8 ג_ח מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה ו':

9 ג_ט מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה ו':

10 ג_י מיי' פ ד' מהל' כלי המקדש הלכה י"ד:

11 ג_יא מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה ז':

12 ג_יב מיי' פ"א מהל' עבודת יוה"כ הלכה ב':

13 ג_יג מיי' פ י"ז מהל' איסורי ביאה הלכה א', מיי' פ י"ז מהל' איסורי ביאה הלכה י"ג, סמ"ג לאוין קכד, סמ"ג עשין נז :

14 ג_יד מיי' פ י"ז מהל' איסורי ביאה הלכה א':

15 ג_טו מיי' פ"ג מהל' אבל הלכה ו', סמ"ג לאוין רלו, סמ"ג לאוין רלז:

16 ג_טז מיי' פ א' מהל' ביאת המקדש הלכה י', סמ"ג לאוין שא, סמ"ג לאוין שב:

17 ג_יז מיי' פ ז' מהל' רוצח הלכה ט':

18 ג_יח מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה י':


[ע"ב]


-----------------------------------דף יג עריכה

ירושלמי מאיר הוריות יג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד א] מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°? תמן גבי אכל חמש זיתים חלב ונודע לו מספק, אמר אין ידיעת ספק קובעת לחטאת. והכא גבי הלך בשני שבילים, העמיד את המשנה כדברי הכל שספק ידיעה כידיעה. משמע שסובר שידיעת ספק קובעת לחטאת? לא אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שידעת ספק מחלקות, אלא בידיעה ראשונה שאין צורך בה לחיוב קרבן חטאת קבועה אלא רק לקרבן עולה ויורד כמו בטמאת מקדש וקדשיו. איתמר, אכל שלשה זיתים בהעלם אחד, וסבור שהן שנים והפריש חטאת. פליגי ביה רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר כל מה שהיה בהעלם אחד, נחשב לחטא אחד. וכיוון שנתכפר מקצת החטא, נתכפר כולו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. נתכפר מקצת החטא, לא נתכפר כולו. וכשיוודה לו יביא עוד חטאת. הכל מודין שאם היתה החטאת הראשונה שהפריש על שני הזתים קיימת, שהיא נדחית. דכשיביא חטאת על השלישית שנודעה לו עכשיו, יתכפרו בה כולם. מה יעשה בה? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° תלויה בכפרה. שאם נתכפר בשניה, תלך למיתה ככל חטאת שנתכפרו בעליה באחרת. ואם עדיין לא נתכפרו בשניה תרעה עד שתסתאב ויפלו דמיה לנדבה. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. כל שלא נראית לקרבן לא היא, ולא דמיה, מתה מיד. וכאן כיוון שיכול להתכפר בחטאת השניה על הכל, כבר נחשבת הראשונה כחטאת שנתכפרו בעליה. לדעת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאמר שגדולה מכפרת ובלבד שנודע בגדולתו, אכל חמשה זיתים ומשנתמנה נודע לו בספיקו, ואחר שעבר נודע לו בודאו. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דסבר דספק ידיעה כידיעה וקובעת, פטור. דכשנודע לו על הספק, היה בגדולתו והגדולה מכפרת. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° דאמר דאין ידיעת ספק קובעת, כיוון שנודע לו רק אחר שעבר, חייב. ומי אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לפטור? והא לא אמר ריש לקיש ריש לקיש° שאין הולכים אחר ספק ידיעה אלא לחומרא ולא לקולא? אלא כיני. אכל חמשה זיתים, ונתוודע לו בספיקו עד שלא נתמנה, וודויו משנתמנה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, דהוא אמר ידיעת ספיקו קובעת לחטאו, חייב. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° דהוא אמר, אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו, דהוא אמר פטור. אכל חצי זית עד שלא נתמנה, וחצי זית משנתמנה וחצי זית משעבר. אותן שני חצאי זיתים שאכלן כשהוא הדיוט, מצטרפין? או דילמא, הואיל ונתמנה בניהם, בא חיוב קרבן אחר בנתיים, ומפסיק בין הראשון להשלישי ואינן מצטרפין?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד ב] נישמעינה מן הדא דתנן. היו לפניו שלשה. אכל את הראשון, ולא נתוודע לו וחזר ואכל את השני בהעלמו של ראשון ונתוודע לו על הראשון ולא נתוודע לו על השני, וחזר ואכל שלישי בהעלימו של שני. ואחר כך נתוודע לו על כולם. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, חייב על הראשון ועל השני, ופטור על השלישי. שידיעת חטאת של ראשון מחלקת, ונעשה הראשון נפרד, ושני ושלישי מחוברים, ומביא חטאת אחת על שניהם. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר אין ידיעה מחלקת. ושני לדעתו הדבר תלוי. רצה מתכפר לו עם הראשון כיוון שהיו בהעלם אחד, רצה מתכפר לו עם השלישי כיוון שהיו בהעלם אחד. חברייא מדמייא לה לארבעה חציי זיתים. אכל חצי זית, ואכל חצי זית נוסף בהעלם החצי הראשון, ונודע לו על הראשון ולא על השני. וחזר ואכל חצי זית שלישי בהעלמו של השני, ונודע לו על השני ולא נודע לו על השלישי. וחזר ואכל חצי זית רביעי בהעלמו של השלישי, ואחר כך נודע לו על הכל. אם היה פיקח מביא קרבן אחד. ואם לאו מביא שני קרבנות. היך עבידא? הביא על הראשון ועל השני אחד, מביא על השלישי ועל הרביעי. אם הביא על האמצעיים פטור על הראשון ועל הרביעי. ששני גורר לראשון שהיה בהעלם אחד עימו ושלישי גורר לרביעי. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מדמי לה לזיתים שלימים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]


-----------------------------------דף יד עריכה

ירושלמי מאיר הוריות יד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד א] אם היה פיקח מביא שני קרבנות. ואם לאו, מביא שלשה קרבנות. היך עבידא? מביא על הראשון ועל השני אחד, ועל השלישי ועל הרביעי אחד. אם הביא על האמצעיים, חייב על הראשון בפני עצמו, ועל הרביעי בפני עצמו. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לשיטתו שכאשר אוכל כזית עם העלמו של ראשון ועם העלמו של שלשי בדעתו תלוי הדבר. רצה מצרפו לראשון רצה מצרפו לשלישי. וכן כשאכל כזית שלישי עם העלמו של שני ועם העלמו של רביעי בדעתו תלוי הדבר. רצה מצרפו לשני רצה מצרפו לרביעי. והכא כיון שהביא על שני עם השלישי, ניתק את הראשון מהשני ואת הרביעי מהשלישי. רבי יצחק רבי יצחק° שאל. אף אם כל האכילות היו בכדי אכילת פרס כן? שאם הביא על האמצעיים לא נתכפרו הראשון והרביעי אף שהיו בתוך כדי אכילת פרס? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. כל זה שאילתה דרבי יצחק רבי יצחק° לית היא כלום. וכי באכילת פרסים הדבר תלוי? דשיעור פרס לא נאמר אלא לחבר לשיעור אכילה. דאילו אכל חצי זית בתוך כדי פרס זה וחצי זית בתוך כדי פרס זה אינו כלום. אבל אכל זתים שלמים כל זית בתוך כדי אכילת פרס, לא שייך לחלק בין אכל את כל הזתים בתוך כדי אכילת פרס אחד מהשני או לאחר כדי אכילת פרס, והכל תלוי בהעלמות. שאם אכל כולם בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, אכל בכמה העלמות חייב על כל העלם והעלם. תנן התם. הוציא חצי גרוגרת. וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד חייב. בשני העלמות, פטור. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, בהעלם אחד ברשות אחת חייב. בהעלם אחת בשתי רשויות, או בשני העלמות ברשות אחד, פטור. אמר רבי יודן רבי יודן°. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מדמה רשויות לאכילת פרסיים. שאם אכל חצי זית בכדי אכילת פרס זה. וחצי זית בכדי אכילת פרס הזה. שמא אינו פטור? דאינם מצטרפים. אכל כמה זיתים בכמה פרסיים בהעלם אחד, מצטרפים ואינו חייב אלא אחת. כמו שאין פחות מכזית שאכל בכדי אכילת פרס אחד מצטרף עם פחות מכזית שאכל בכדי אכילת פרס שני אפילו היו שניהם בהעלם אחד, אלא צריך שיאכל הזית בתוך כדי אכילת פרס אחד. כך סבירא ליה ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, דאין שתי רשויות מצטרפין זה עם זה, ואפילו הוציא השיעור בהעלם אחד פטור. רבנן דקיסרין אמרי. עד דמדמינה הוצאת שבת לחלבים, נדמינה למלאכה אחרת בשבת. אילו ארג חוט אחד בבגד זה. וחוט אחד בבגד זה. שמא כלום הוא? כשם שאם ארג כמה חוטין בכמה בגדים חוט בכל בגד אפילו בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת. הכא נמי ברשויות דשבת אליבא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. כל הדוגמאות באו לענות על השאלה מה הדין אם אכל חצי זית עד שלא נתמנה, וחצי זית משנתמנה, וחצי זית משעבר, אותן שני חצאי זיתים שאכלן כשהוא הדיוט, האם הם מצטרפין? או דילמא, הואיל ונתמנה בניהם, בא חיוב קרבן אחר בנתיים, ומפסיק בין הראשון להשלישי ואין מצטרפין? כשם שבכל הדוגמאות שהבאנו הרי בא חיוב בקרבן בנתיים ותימר מצטרפין, אף כאן למרות שבא חיוב קרבן בנתים יצטרפו ויהיה חייב. אמר רבי אבון רבי אבין°, תמן חיוב באותו קרבן, ברם הכא שינוי קרבן. שבכל הדגמאות שהבאנו כגון היו לפניו שלשה זתים חלב, אכל את הראשון, ולא נתוודע לו, וחזר ואכל את השני בהעלמו של ראשון, ונתוודע לו על הראשון ולא נתוודע לו על השני, וחזר ואכל שלישי בהעלימו של שני, ואחר כך נתוודע לו על כולם, בכל נקודת זמן חיב באותו סוג של קרבן, ברם הכא כשנתמנה בנתיים חל שינוי בסוג הקרבן. איתמר. אכל כזית עד שלא נתמנה, וכזית משנתמנה, וכזית משעבר. על דעתון דחברייא דאינון אמרין משום שהגדולה מכפרת, כיפרה גדולה על הראשון, וחייב על השני ועל השלישי. על דעתיה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° דהוא אמר משום דאין חטאו וידיעתו שוין. חייב על הראשון ועל השלישי, ופטור על השני. אכל כזית. ספק עד שלא נתמנה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד ב] ספק משנתמנה. ספק עד שלא נתגייר ספק משנתגייר. ספק עד שלא הביא שתי שערות ספק משהביא שתי שערות, מביא אשם תלוי. אכל ספק כזית. ואין ידוע אם ביום הכיפורים אכלו וחייב אם קודם יום הכיפורים אכלו ופטור. כיוון דהוי ספק אי בעי כפרה, יום הכיפורים כיפר. דחייבי אשם תלוי שעבר עליהם יום הכיפורים פטורים. אכל כזית ואין יודע אם ביום הכיפורים אכלו אם לאחר יום הכיפורים אכלו. חברייא אמרין, אף כאן ספק כפרה וכיפר. אמר °רבי מתנייה רבי מתנייה. לעולם אין ספק כפרה מכפר, אלא בנודע לו ונתחייב מיני דמים קדם יום הכיפורים או תוך יום הכיפורים, שכל היום מכפר על ספק עבירה. אבל הכא שנודע לו לאחר יום הכיפורים שהרי לא יתכן שידע על הספק הזה אלא אחר יום הכיפורים ולא נתחייב אשם תלוי אלא לאחר יום הכיפורים, אינו מכפר עליו. מתניתא מסייעא לחברייה, דתנן, שבת ויום חול. ועשה מלאכה באחת מהן ואין ידוע באיזו מהם עשה, כגון שעשה מלאכה בין השמשות, מביא אשם תלוי. וכ”ו. (תוספתא כריתות ב טו) יום הכפורים עשה מלאכה בין השמשות של יום הכפורים בין מלפניו בין מאחריו פטור מאשם תלוי שכל היום מכפר. אין מכאן ראיה שהרי גבי עשית מלאכה בין השמשות, מה נפשך פטור. דאם יום הכיפורים הוא כיפר, חול הוא מותר. והא תני ואכל וקא סלקא דעתין שאכל חלב ספק ביום הכיפורים ספק במוצאי כיפור, הרי עדין יש ספק שמא חול הוא, ולא כיפר עליו יום הכיפורים על ספק חלב שאכל? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° לא מדובר באכילת חלב אלא באכילת היתר. איתמר. אכל חמשה זיתים חלב, ונודע לו בספק אחר אכילת כל אחד ואחד, ואחר כן נודע לו בודאן. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, ידיעת ספק קובעתו לחטאת, שידיעות ספק מחלקות, וכל כזית חלב שאכל ונודע לו בספק נקבע לעצמו. ולבסוף כשנודע לו, חייב על כל אחת ואחת. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אין ידיעת ספק קובעתו לחטאות, שאין ידיעות ספק מחלקות, וכאילו נעשו כולם בהעלם אחד, ואינו חייב אלא חטאת אחת. אכל חמשה זיתים. ומשנתמנה נודע לו בספיקן, ואחר שעבר נודע לו בודאן. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שסובר דספק ידיעה כידיעה וקובעת, פטור. שהגדולה מכפרת. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° שסובר שאין ידיעת ספק כלום אחר ידיעת הודאי, כשנודע לו ודאי כבר עבר וחייב. ומי אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° ספק ידיעה כידיעה, ופטור? אולי לא אמר ריש לקיש ריש לקיש° ספק ידיעה כידיעה לקולא אלא רק לחומרא? אלא כיני אכל חמשה זיתים, ונתוודע לו בספיקן עד שלא נתמנה. וודאו משנתמנה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דו אמר ידיעת ספיקו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

-----------------------------------דף טו עריכה

ירושלמי מאיר הוריות טו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד א] קובעת לחטאו, חייב. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° דהוא אמר אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו, פטור. איתמר, אכל שלשה זיתים בהעלם אחד וסבור שהן שנים והפריש חטאת. פליגי ביה רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר כל מה שהיה בהעלם אחד, נחשב לחטא אחד, וכיוון שנתכפר מקצת החטא, נתכפר כולו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. נתכפר מקצת החטא, לא נתכפר כולו וכשיוודה לו יביא עוד חטאת. הכל מודין שאם היתה החטאת הראשונה שהפריש על שני הזתים קיימת, שהיא נדחית. דכשיביא חטאת על השלישית שנודעה לו עכשיו, יתכפרו בה כולם. מה יעשה בה? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° תלויה בכפרה. שאם נתכפר בשניה תלך למיתה ככל חטאת שנתכפרו בעליה באחרת, ואם עדיין לא נתכפרו בשניה תרעה עד שתסתאב ויפלו דמיה לנדבה. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. כל שלא נראית לקרבן לא היא ולא דמיה, מתה מיד דכיוון שיכול להתכפר בחטאת השניה על הכל, כבר נחשבת הראשונה כחטאת שנתכפרו בעליה, לדעת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאמר שגדולה מכפרת ובלבד שנודע בגדולתו לפום כן רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° הוי עליה. אכל חמשה זיתים ונתוודע לו בראשון והביא קרבן ולא הקריב וכן בכולם בשני והביא קרבן בשלישי והביא קרבן ברביעי והביא קרבן בחמישי והביא קרבן. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר נתכפר לו בראשון שהוא לפני אכילת כולהם והשאר יפלו לנדבה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר נתכפר לו באחרונה שהוא לאחר אכילת כולהם והשאר ידחו. איתמר רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר ידיעת ספק אינה כידיעה, וריש לקיש ריש לקיש° אמר ידיעת ספק כידיעה. רב חסדא רב חסדא° ורב המנונא רב המנונא°, רב חסדא רב חסדא° כרבי יוחנן רבי יוחנן° ורב המנונא רב המנונא° כרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. מתיב רב חסדא רב חסדא° לרב המנונא רב המנונא°, והא מתניתא מסייעה לך ופליגא עלי דתני (משנה כריתות ד ב) כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, כך על לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם אחד. אם היתה ידיעה בנתיים כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. וקא סלקא דעתין שמדובר שהיו ידיעת ספק בנתיים, והכי קאמר, כשם שהוא מביא ג_יטחטאת על כל אחת ואחת אם יתוודע לו באחרונה, דידיעת ספק שבנתיים מחלקין הן לחטאות, כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת בידיעות ספק שבנתיים אילו תנא אשם וקם ליה יאות. שהרי אם היה מדובר בשהיו ידיעות ספק בנתים, עיקר הדין היה צריך להיות באשם תלוי שהרי היו ידיעות ספק, וכך היה צריך לומר, כשם שמביא אשם תלוי על כל אחת ואחת, כך אם יוודע לו, מביא חטאת על כל אחת ואחת, והייתה ראיה שידיעות ספק מחלקות. עכשיו שנאמר הפוך, אין כאן ראיה. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. אפילו אם נאמר שמדובר שהיו ידיעות ספק בנתיים, אפשר, לתלות אשם בחטאת. דמתניתין לצדדין, והכי קאמר. כשם שאם היתה ידיעה ודאית בנתיים, שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת. כך הוא בידיעת ספק בנתיים, מביא הוא אשם תלוי על כל אחת ואחת. כתיב (ויקרא ויקרא ד כב) אשר נשיא יחטא. אמר °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי. אשרי הדור, שהנשיא שלו מביא חטאת. על שגגתו הוא מביא, לא כל שכן על זדונו? נשיא שלו מביא חטאת, לא כל שכן ההדיוט? נשיא? יכול נשיא כל שבט כנחשון? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד כב) ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד ב] ולהלן הוא אומר (דברים שופטים יז יט) למען ילמד ליראה את ה' אלהיו. אלהיו אלהיו לגזרה שוה. מה אלהיו שנאמר להלן נשיא שאין על גביו אלא אלהיו. אף אלהיו שנאמר כאן, נשיא שאין על גביו אלא אלהיו. כתיב (קהלת ח', י"ד) אשר יש צדיקים אשר מגיעה אלהם כמעשה רשעים וגו'. אשריהם הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעולם הזה, שגם בעולם הזה מקבלים שכר נמצא נוחלים שני עולמות. ווי לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים בעולם הזה. שנענשים בשני העולמות. מלך ישראל ומלך יהודה, שניהן שוין. לא זה גדול מזה, ולא זה גדול מזה. ושניהם מתכפרים בשעיר, אף במולכים באותו זמן. מה טעמא? דכתיב (מלכים א כ"ב, י') ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלבשים בגדים בגורן. וכי בגורן היו יושבים? אלא כסנהדרין שישבו כחצי גורן עגולה שכולם שוים. אף שניהם היו שוים. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. מה שהיה דין מלכי ישראל כדין מלכי יהודה בשעיר לא היה אלא עד יהוא בן נמשי. ומה טעם? דכתיב (מלכים ב י', ל') בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל. מיכן ואילך בליסטייא היו נוטלין אותה. וכיוון שלא בדין מלכו, אלא שהרגו זה את זה, לא היה להם דין של מלך. אי זהו משיח? המשוח בשמן המשחה כו'. אמר רב חונה רב הונא° כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום, בכבשה או שעירה הוות מתכפר לו כהדיוט. תני °רבי יהודה בי רבי אלעאי רבי יהודה בר אלעאי אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר, מעשה ניסים נעשו בו מתחילה ועד סוף. שמתחילה לא היה בו אלא י"ב לוג שנאמר (שמות כי תשא ל כד) שמן זית הין, אם לסוך בו את העיקרין, לא היה בו ספק, על אחת כמה וכמה שהאור בולע, והיורה בולעת והעצים בולעין וממנו נמשחו, המשכן וכל כליו. המזבח השולחן וכל כליו. המנורה וכל כליה כיור וכנו ממנו. וממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. מלך בתחילה טעון משיחה. ג_כמלך בן מלך אין טעון משיחה. מאי טעמא? שנאמר(שמואל א טז יב) קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה, ואין בנו טעון משיחה. אבל כהן גדול ג_כאבן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעון משיחה. וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר (שמות כי תשא ל לא) שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. אין מושחין את המלכים, אלא על גבי המעיין שנאמר (מלכים א א לג לד) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, והורדתם אותו אל גיחון, ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל. אין מושחין מלך בן מלך, אלא מפני המחלוקת. מפני מה נמשח ג_כבשלמה? מפני מחלוקתו של אדוניהו. יואש מפני עתליהו. יהוא מפני יורם. לא כן כתיב (שמואל א טז יב) קום משחהו כי זה הוא. זה טעון ג_כגמשיחה, ואין מלכי ישראל טעונין משיחה והרי יהוא ממלכי ישראל היה? אלא יהואחז מפני יהויקים אחיו, שהיה גדול ממנו שתי שנים. ולא יאשיהו גנזו מכבר? הדא אמרה באפרסמון נמשח ואף יהוא שהיה ממלכי ישראל נמשך באפרסמון. אין מושחין מלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא שנמשחו מן הפך, היתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה שנמשחו מן הקרן, היתה מלכותן מלכות קיימת. אין מושחין מלכים כהנים אמר רבי יהודה ענתודרייה רבי יהודה ענתודרייה° על שם (בראשית ויחי מט י) לא יסור שבט מיהודה. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° מדכתיב (דברים שופטים יז כ) למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב כל ישראל. מה כתיב בתריה? (דברים שופטים יח א) לא יהיה לכהנים הלוים. איתמר יהואחז מפני יהויקים אחיו, שהיה גדול ממנו שתי שנים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. הוא יוחנן הוא יהואחז. והא כתיב (דברי הימים א ג', ט"ו) הבכור יוחנן. מאי הבכור? שהיה בכור למלכות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. הוא שלום הוא צדקיהו. והכתיב השלישי צדקיהו, והרביעי שלום? שהיה שלישי לתולדות

-----------------------------------דף טז עריכה

ירושלמי מאיר הוריות טז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד א] ורביעי למלכות שקדם מלך יהויכין אחריו יהויקים אחריו הבן של יהויקים ואחריו מלך צדקיהו. צדקיהו, שצידק עליו את מדת הדין. שלום, שבימיו שלמה מלכות בית דוד. תני, לא שלום הוה שמיה, ולא צדקיהו הוה שמיה, אלא מתנייה. הדא הוא דכתיב (מלכים ב כ"ד, י"ז) וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו, ויסב את שמו צדקיהו. המשוח בשמן המשחה בבנין הראשון מרובה בגדים בבנין האחרון. ואתאי כיי, דאמר רב אינא רב אינא° בשם °רבי אחא רבי אחא (תנא) חמשה דברים היה בבית המקדש האחרון חסר מן הראשון מאי טעמא דכתיב (חגי א', ח') עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבדה אמר ה’. ואכבד כתיב חסר ה'. אלו ה' דברים שהיה בית המקדש אחרון חסר מהראשון ואילו הן, אש וארון ואורים ותומים ושמן המשחה, ורוח הקודש. תנן התם. אין בין כהן משיח בשמן המשחה למרובה בגדים, אלא פר הבא על כל המצות. אין בין כהן ששימש לכהן שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. תני, כהן משיח מביא פר ואין המרובה בגדים מביא פר. ודלא כ°רבי מאיר רבי מאיר ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר אף המרובה בגדים מביא פר מאי טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר? דכתיב (ויקרא ויקרא ד ג) והביא הכהן המשיח מדם הפר, היה יכול לכתוב רק המשיח, מה תלמוד לומר כהן? לרבות את המרובה בגדים. מה טעמון דרבנן? משיח, יכול זה המלך? תלמוד לומר כהן. אי כהן, יכול אף מרובה בגדים? תלמוד לומר משיח. או יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה? תלמוד לומר המשיח. שאין על גביו משיח. מחלפה שיטתון דרבנן  האם חכמים חזרו בהם? הכא גבי עשירית האיפה כתיב משיח, והכא גבי פר הבא על כל המצוות כתיב (ויקרא צו ו טו) משיח. הכא גבי עשירית האיפה אינון אמרין לרבות מרובה בגדים, והכא אינון אמרין להוציא את המרובה בגדים? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, כל מדרש ומדרש בעניינו. תמן כל הפרשה אמורה באהרן דכתיב, זה קרבן אהרון ובניו ביום המשך אותו כך שאין מקום לטעות ולחשוב שמשיח זה מלך, לאיזה דבר נאמר כהן? לרבות את המרובה בגדים. ברם הכא, אין הפרשה אמורה באהרן, אילו נאמר משיח ולא נאמר כהן, הייתי אומר משיח זה המלך. אין תאמר כבר קדמה פרשת המלך, הייתי אומר לעולם, שני הפרשות עוסקות במלך על העלם דבר מביא פר, ועל שגגת מעשה מביא שעיר. הוי צורך הוא שיאמר משיח, וצורך הוא שיאמר כהן. תנן, אין בין כהן ששימש לכהן שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° עבר והביא עשירית האיפה, כשר. תנן התם, מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע לו פסול. מה מייחדין ליה עימיה  ששניהם יהיו יחד בלשכת פרהדרין? אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, משה לשון שבועה, אין מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה. כתיב (ויקרא צו ו יג) זה קרבן אהרון ובניו אשר יקריבו לה’ ביום המשח אתו. המשח אותו, ג_כדאחד מושחין ואין מושחין שנים. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° מפני איבה. עבר זה כגון שנטמא הראשון ושימש זה השני במקומו לאחר שיחזור הראשון כל מצות כהונה גדולה עליו. השני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ג_כהעבר ועבד עבודתו כשירה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד ב] עבודתו של שני פר ואיל של יום הכיפורים משל מי? נישמעינה מן הדא. מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ונכנס בן אילם ושימש תחתיו בכהונה גדולה. וכשיצא אמר למלך, אדוני המלך. פר ושעיר של יום הכפורים משלי הן קריבים או משל כהן גדול? וידע המלך מה הוא שואלו שרמז לו שימנה אותו כהן גדול ואז התברר שכבר ביום הכיפורים הוא היה הכהן גדול הקבוע והפר והאיל משלו. אמר לו, בן אילם, לא דייך ששימשתה שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם? וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערבי ערב יום כפורים עם חשיכה, ונתזה צינורה של רוק מפיו על בגדיו וטימאתו. ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה, וראת אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. שבעה בנים היו לה לקמחית וכולהם, שימשו בכהונה גדולה. שלחו חכמים ואמרו לה, מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להן יבוא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימי. אמרון, כל קמחיא קמח וקימחא דקימחית סולת. וקרון עלה את הפסוק (תהלים מ"ה, י"ד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה שלו? תלמוד לומר (ויקרא צו ו טו) והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה. את שבנו עובד תחתיו, מביא עשירית האיפה שלו. יצא משוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו. ומנין למשוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו? תלמוד לומר (שמות תצוה כט ל) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש. את שהוא בא אל אהל מועד לשרת בקודש, בנו עובד תחתיו. יצא משוח מלחמה, ג_כושאינו בא אל אהל מועד לשרת בקדש אין בנו עובד תחתיו. ומנין שהוא מתמנה להיות כהן גדול? שנאמר (דברי הימים א ט', כ') ופינחס בן אלעזר נגיד כהן גדול היה עליהם, לפנים ה' עמו. ובימי משה היה משוח מלחמה. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° כד דהוה בעי למקנתרה לרבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° שלא היה משקיעה בלימודים כמו בעבר הוה אמר לו, לפנים עמו. מאי לפנים עמו. בימי זמרי מיחה ובימי פילגש בגבעה לא מיחה. מנין שהוא נשאל בשמונה? אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° דכתיב (שמות תצוה כט כט) ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו. מה תלמוד לומר אחריו? אלא לגדולה של אחריו ומנין שהוא משוח מלחמה עובד בשמונה? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° דכתיב (שמות תצוה כט כט) ובגדי הקודש אשר לאהרן הכהן יהיו לבניו אחריו מה תלמוד לומר אחריו? אלא לגדולה של אחריו. אמר לו רבי יונה רבי יונה°. עמך הייתי ולא אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° עובד אלא נשאל. ובמה הוא עובד? אייתי רב הושעיה רב הושעיה° מתניתא דבר קפרא בר קפרא° מן דרומה ותנא. וחכמים אומרים, אינו עובד לא בשמונה של כהן גדול ולא בארבעה של כהן הדיוט. אמר רבי אבא רבי אבא°. בדין היה שיהא עובד בארבעה. ולמה אינו עובד בארבע? שלא יהו אומרים ראינו כהן גדול פעמים עובד בארבעה פעמים שהוא עובד בשמונה. אמר רבי יונה רבי יונה°, ולא מבפנים הוא עובד בארבע ולא מבחוץ הוא נשאל בשמונה וטועין בין דבר שהוא מבפנים לבין דבר שהוא לבחוץ? וכי °רבי טרפון רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא טעה בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן? דתני כתיב (במדבר בהעלותך י ח) ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות. תמימים ולא בעלי מומין דברי °רבי עקיבה רבי עקיבא. אמר לו °רבי טרפון רבי טרפון. אקפח את בניי אם לא ראיתי את שמעון אחי אימא חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה חצוצרתו בידו ותוקע. אמר לו °רבי עקיבה רבי עקיבא. °רבי רבי יהודה הנשיא, שמא לא ראיתה אלא בשעת הקהל, דתנן, בימה של עץ היו עושים לו בעזרה והמלך היה יושב עליה, וכל הכהנים עומדים וחצוצרות ושופרות בידיהם ותוקעים ומריעין ותוקעים. ואז גם בעלי מומים תוקעים. אבל מה שאני אומר, שבעל מום פסולים בשעת הקרבן. אמר לו °רבי טרפון רבי טרפון. אקפח את בניי שלא הטיתה ימין ושמאל. אני הוא שראיתי את המעשה ושכחתי ולא היה לי לפרש. ואתה דורש ומסכים על השמועה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו גבי עבודת יום הכיפורים כתיב (ויקרא אחרי מות טז לב) וכפר הכהן אשר ימשח אותו. מה תלמוד לומר? לפי שכל הפרשה אמורה באהרן, אין לי אלא אהרן עצמו מניין. לרבות כהן אחר תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז לב) אשר ימשח אותו. לרבות משוח בשמן המשחה. המרובה בגדים מניין? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז לב) ואשר ימלא את ידו. מניין לרבות כהן אחר המתמנה אפילו רק לאותו כיפור? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז לב) וכפר הכהן. במה הוא מתמנה? שהרי יתכן שהכהן גדול יטמא אחר העבודות שנעשים בבגדי זהב והשני נכנס תחתיו לעבודות שהם בבגדי לבן שהם אותם ארבע בגדים של כהן הדיוט אם כן במה הוא מתמנה? רבנין דקיסרין אמרו בשם רבי חייא בר יוסף רבי חייא בר יוסף°, בפה שאומרים לו שהוא מתמנה. אמר רבי זעירה רבי זעירא° הדא אמרה שממנין זקנים בפה אמר רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא°, מתניתא אמרה כן. דתנן, אמרו ל°עקביא בן מהללאל עקביא בן מהללאל חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין על ישראל מיד שתחזור בך תיעשה אב בית דין.

-----------------------------------דף יז עריכה

ירושלמי מאיר הוריות יז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד א] תנן, ומצווים על הבתולה. דכתיב (ויקרא אמור כא יג) והוא אשה בבתוליה יקח. הוא, ולא המלך. הוא, ולא הנזיר. והוא, לרבות כהן משוח מלחמה. אשה בבתוליה יקח. ג_כזפרט לבוגרת שכלו בתוליה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מכשירין בבוגרת. דבבתוליה, אפילו מקצת בתולים משמע. תנן התם, היה עומד ומקריב קרבנות על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, כל הקרבנות שהקריב על גבי מזבח פסולין. ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה מכשיר. רבי יצחק רבי יצחק° שאל. על דעתי ד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, אף בשאר כל הדברים כן? קמץ ונודע שהוא בן גרושה או חלוצה, כהן אחר ממשיך ומקטיר. מקבל ואחר זורק. שורף ואחר יזה? אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יצחק רבי יצחק°. עשו אותה כחטאת גזולה שלא נודעה לרבים, שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח. הדא אמרה. קומץ ואחר מקטיר, מקבל ואחר זורק, שורף ואחר יזה. תנן התם. משנגמר דינו מת כהן גדול הרי זה אינו גולה וכ”ו. נגמר דינו בלא כהן גדול וכ”ו אינו יוצא משם לעולם. אמר רבי ברכיה רבי ברכיה° אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי°. רבי יצחק רבי יצחק° שאל. היה כהן גדול עומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. מה את עבד לה. כמת ויחזור הרוצח למקומו? או יעשה כמו שאינו ונגמר דינו של רוצח בלא כהן גדול, ולא יצא משם לעולם?

ירושלמי הוריות, פרק ג, הלכה ג עריכה

מתני’: ג_כחכהן גדול פורם מלמטן, וההדיוט מלמעלן. כהן גדול ג_כטמקריב אונן ג_לואינו אוכל, ג_לאוההדיוט לא מקריב ולא אוכל:

גמ’: תנן, כהן גדול פורם מלמטן שכיוון שעל בגדי כהונה שלו נאמר ובגדיו לא יפרום גזרו חכמים שגם על בגדים פרטיים לא יקרע כמו כולם, וההדיוט מלמעלן. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רב כהנא רב כהנא°, למעלן. למעלן מקנה שפה. למטן, למטן מקנה שפה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ג_לבלמטה ממש. בשפת חלוקו. רבי יוחנן רבי יוחנן° סליק למבקריה לרבי חנינה רבי חנינא בר חמא° כד הוה גו איסטרטא שמע דדמך  כשהיה בדרך שמע שמת. שלח לשליחו ואייתי מנוי טבייא דשובתא ובזעון  וקרע. רבי יוחנן רבי יוחנן° פליג על ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי תרתין. אחד ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר שאין קורע אלא על רבו מובהק, ורבי יוחנן רבי יוחנן° קרע על רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° אף שלא היה רבו מובהק. והדבר השני ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי סובר שקורעים על כל המתים מקנה שפה. ורבי יוחנן רבי יוחנן° סבר שאין צריך להבדיל קנה שפה. כיי דתנינן תמן, כהן גדול פורם מלמטן שכיוון שעל בגדי כהונה נאמר ובגדיו לא יפרום גזרו חכמים שגם על בגדים פרטיים לא יקרע כמו כולם, וההדיוט מלמעלן. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רב כהנא רב כהנא°, למעלן, למעלן מקנה שפה. למטן, למטן מקנה שפה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, למטה ממש. ואתיא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רב כהנא רב כהנא°, כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אין כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי לא יפרום כל עיקר שהרי ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי למטה אינו כלום? מאי כדון? באמת רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לא סובר כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אלא כ°רבי מאיר רבי מאיר שגם אם אינו מבדיל קנה שפה נקרא קריעה. ולא אתייא דא אלא על אביו ועל אמו כדברי °רבי מאיר רבי מאיר. דתני על כל המתים אינו מבדיל קנה שפה ג_לגאלא על אביו ועל אמו כדברי °רבי מאיר רבי מאיר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע של תפלות. מאי כדון? חומר הוא בכהן גדול שאפילו על אביו ואימו לא יהא מבדיל קנה שפה שכיוון שעל בגדי כהונה נאמר ובגדיו לא יפרום גזרו חכמים שגם על בגדים פרטיים לא יקרע כמו כולם לכן יקרע בשינוי ממה ששאר אנשים עושים. כהן גדול ג_לדמקריב אונן ג_להולא אוכל דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר עובד כל אותו היום. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, ג_לוגומר כל העבודה שיש בידו ובא לו. בין °רבי מאיר רבי מאיר ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי חדא חילוק אחד. דל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כששמע שמת לו מת והוא בתוך העבודה, גומר עבודה שבידו ובא לו. אבל לא יתחיל, ואלו ל°רבי מאיר רבי מאיר מקריב אפילו בתחלה. בין °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי חדא. דל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מקריב כל אותו יום. ול°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אחר שגמר עבודה שהיתה בידו שוב אינו מקריב. בין °רבי מאיר רבי מאיר ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי הכנסה. דל°רבי מאיר רבי מאיר דוקא אם לא יצא מן המקדש מקריב אפילו בתחלה. אבל אם יצא, אינו נכנס. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי סבר, כל אותו היום, ואף על פי שלא היה במקדש נכנס לכתחילה ומקריב. רבי יעקב בר דסיי רבי יעקב בר דסיי° אמר מפסק ביניהון להפסיק עבודה ביניהן. ד°רבי מאיר רבי מאיר אומר. היה בפנים ונעשה אונן, היה מפסיק עבודתו ויוצא. ופשיטא שאם היה בחוץ ונעשה אונן, שלא היה נכנס. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. היה בפנים היה נכנס ועובד אפילו לכתחילה. היה בחוץ, לא היה נכנס. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, גומר את כל העבודה שבידו ובא לו. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חונא רב הונא°. מתניתא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מסיע לרבי יעקב רבי יעקב°, דתני (ויקרא אמור כא יב) ומן המקדש לא יצא. עמהן אינו יוצא אבל יוצא הוא אחריהן. אלא הן נכנסין והוא יוצא הן נכנסין והוא נגלה ויוצא אחריהן עד פתח העיר דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר ומן המקדש לא יצא. לא אמר אלא לא יצא, יצא לא היה חוזר. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אין אנינה אלא למת בלבד, דכתיב (ישעיהו ג', כ"ו) ואנו ואבלו פתחיה. התיב רבי חייה בר אדא רבי חייה בר אדא°, והכתיב (ישעיהו י"ט, ח') ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאר חכה רואים שאוננים אף על הפסד ממון? אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, אין אנינה שגזרו עליה טמאה ואסור לאכול בקדשים עד שיטבול, אלא למת בלבד. אי זו היא אנינה שאסרו בקדשים? משעת מיתה ג_לזועד שעת קבורה דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים כל אותו היום. אשכחת אמר קולת וחומרת על ד°רבי רבי יהודה הנשיא, קולת וחומרת על דרבנן. מה מפקה מביניהון? מת ונקבר בשעתו. על דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום, על דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא אינו אסור אלא אותה השעה בלבד. מת ונקבר לאחר שלשה ימים. על דעתיה דרבנן אסור רק כל אותו היום, שרק ביום הקבורה חלה אנינות. על דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא, אסור עד שלשה ימים עד רגע הקבורה. אתא רבי אבהו רבי אבהו° ואמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ורב חסדא רב חסדא° תריהון אמרין,

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד ב] מודה °רבי רבי יהודה הנשיא לחכמים שאם לא נקבר באותו יום, אינו אסור אלא אותו היום שמת בו בלבד. שלא אמר °רבי רבי יהודה הנשיא דבריו להחמיר אלא רק להקל. ותני כן. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שסובר שאנינות נמשכת אף בלילה, תדע לך שאין אנינות לילה תורה, שהרי אמרו, אונן ג_לחטובל ואוכל פסחו לערב וקשה על °רבי רבי יהודה הנשיא שהרי מהמשנה הזו משמע שאנינות יום אפילו אחרי הקבורה עשו אותה תורה. שהרי אמרו שאוכל בערב משמע שאם היה צריך לאכול ביום היה אסור? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חסדא רב חסדא°, תיפתר בשנקבר עם דימדומי החמה, ולית שמע מינה כלום.

ירושלמי הוריות, פרק ג, הלכה ד עריכה

מתני’: ג_לטכל התדיר מחבירו, קודם את חבירו. ג_מוכל המקודש מחבירו, קודם את חבירו. פר המשיח ופר העדה עומדין, ג_מאפר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו. ג_מבהאיש קודם האשה להחיות ולהשיב אבידה. ג_מגוהאשה קודמת לאיש לכסות ג_מדולהוציאה מבית השבי. בזמן ששניהן ג_מהעומדין בקלקלה, האיש קודם לאשה:


גמ’: תנן, פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו. מאי טעמא? לפי שזה כהן גדול מכפר וזה הציבור מתכפר. מוטב שיקדום המכפר למתכפר. כמה דכתיב (ויקרא אחרי מות טז יז) וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. נדבת משיח ונדבת נשיא, נדבת משיח קודמת. נדבת ציבור ונדבת נשיא, נדבת נשיא קודמת. נדבת משיח ונדבת ציבור מי קודם? נישמעינה מן הדא דתנן, נדבת משיח ושעירי עבודה זרה עומדין, שעירי עבודה זרה קודמין, מפני שדמן נכנס לפנים. לא אמר ששעירים קדמים, אלא מפני שדמן נכנס לפנים. הא לאו הכי, לעולם של משיח קודמת. הדא אמרה, נדבת משיח ונדבת ציבור, נדבת משיח קודמת. היה שם פר עבודה זרה ושעיר הבא עמו, וחטאת אחרת. פר קודם לשעיר, שקדמו בפרשה. ושעיר קודם לחטאת אחרת, שדמו נכנס לפנים. וחטאת אחרת קודמת לפר עבודה זרה שהוא עולה, והחטאת לעולם קדמת לעולה. אם כן היך עבידא? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מכיון שהשעיר מחוסר זמן לפר. שהרי אי אפשר להקריבו קדם לפר, שהרי הוא קדם בפרשה. כמי שקדמו הפר, וחטאת אחרת קודמת לפר. ופר של עבודה זרה קודם לשעיר הבא עמו, מפני שקדמו במקרא. רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° בעי. אם מה שקודם במקרא קודם להקרבה, מעתה פרים של ראש חדש יקדמו לשעיר ראש חדש הבא עמו מפני שקדמו? אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°. לית יכיל דלעולם חטאת קדמת. ורק בשעיר עבודה זרה הפר קדם, כיוון דחטאת דידיה חסר כתיב. ועוד דבראש חדש כתיב (במדבר פינחס כח טו) על עולת התמיד יעשה ונסכו. סמכו לעולת התמיד שיהיה קדם לפרים שבאים עימו למוספים. קרבן איש וקרבן אשה, קרבן איש ג_מוקודם. הדא דאת אמר, בשהיו שניהן שוין. אבל אם היה קרבן האשה פר, וקרבן האיש גדי, שלה קדם. כההיא דאמר רבי פינחס רבי פינחס° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° עבד שהביא פר ורבו הביא שעיר, פר של עבד קודם לרבו. דתנינן תמן. פר משיח ופר עדה עומדים, פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו. ולא אמרו אלא בשניהם פר. מעשה ב°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ו°רבי עקיבה רבי עקיבא, שעלו לחולת אנטוכיא, על עסק מגבת חכמים. והוה תמן חד דשמיה אבא יהודה. דהוה רגיל עביד מצוה בעין טובה. פעם אחת ירד מנכסיו, וראה רבותינו ונתבייש מהן. עלה לו לביתו ופניו חולניות. אמרה לו אשתו. מפני מה פניך חולניות? אמר לה רבותינו כאן, ואיני יודע מה אעשה. אשתו שהיתה צדקת ממנו אמרה לו, נשתיירה לך שדה אחת. לך ומכור חצייה ותן להן. הלך ועשה כן ובא אצל רבותינו ונתן להן. ונתפללו עליו רבותינו. אמרו לו, אבא יהודה. הקדוש ברוך הוא ימלא חסרנותיך. עם כשהלכו להם. ירד לחרוש בתוך חצי שדהו. עם כשהוא חורש בתוך חצי שדהו, שקעה פרתו ונשברה. ירד להעלותה, והאיר הקדוש ברוך הוא עיניו ומצא סימא  אוצר. אמר, לטובתי נשברה רגל פרתי.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

27 ג_כז מיי' פ י"ז מהל' איסורי ביאה הלכה י"ג:

28 ג_כח מיי' פ ה' מהל' כלי המקדש הלכה ו', מיי' פ"ז מהל' אבל הלכה ו', מיי' פ"ח מהל' אבל הלכה א':

29 ג_כט מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ו':

30 ג_ל מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ח':

31 ג_לא מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ו':

32 ג_לב מיי' פ ה' מהל' כלי המקדש הלכה ז', מיי' פ"ח מהל' אבל הלכה א':

33 ג_לג מיי' פ"ח מהל' אבל הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף י"ב, סמ"ג עשין ב :

34 ג_לד מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ו', מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ח':

35 ג_לה מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ו', מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ח':

36 ג_לו מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ו', מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ח':

37 ג_לז מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ט', מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה י', מיי' פ"ד מהל' אבל הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' שמ"א סעיף א':


[ע"ב]

38 ג_לח מיי' פ ו' מהל' קרבן פסח הלכה ט':

39 ג_לט מיי' פ ט' מהל' תמידין ומוספין הלכה ב':

40 ג_מ מיי' פ ט' מהל' תמידין ומוספין הלכה ב':

41 ג_מא מיי' פ ט' מהל' תמידין ומוספין הלכה ז':

42 ג_מב טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ב סעיף ח':

43 ג_מג מיי' פ ח' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"א סעיף ח', סמ"ג עשין קסב :

44 ג_מד מיי' פ ח' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ב סעיף ח', סמ"ג עשין קסב :

45 ג_מה מיי' פ ח' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ב סעיף ח', סמ"ג עשין קסב :

46 ג_מו מיי' פ ט' מהל' תמידין ומוספין הלכה י':


-----------------------------------דף יח עריכה

ירושלמי מאיר הוריות יח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] ובהדורת  כשחזרו רבותינו, שאלון עלוי אמרין מה אבא יהודה עביד? אמרין, מאן יכיל חמי אפוי  מי יכול לראות את פניו דאבא יהודה. אבא יהודה עשיר בדתוריי. אבא יהודה עשיר בדגמלוי. אבא יהודה עשיר בדחמרוי. חזר אבא יהודה לכמות שהיה ובא אצל רבותינו ושאל בשלומן. אמרין ליה, מה אבא יהודה עביד? אמר להן, עשתה תפילתכם פירות ופירי פירות. אמרו לו, אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך בראשונה, אותך כתבנו בראש טימוס  שטר. נטלוהו והושיבוהו אצלם, וקראו עליו הפסוק הזה (משלי י"ח, ט"ז) מתן אדם ירחיב לו, ולפני גדולים ינחינו. רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° עביד פסיקא אסף צדקה בהין בית מדרשא דטיבריא. והוון תמן מן אילין דבר סילני, ופסק חדא ליטרא דהב. נטלו רבי חייה רבה רבי חייא רבה° והושיבו אצלו, וקרא עליו הפסוק הזה. מתן אדם ירחיב לו וגו'. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° עאל לבוצרה. והוה תמן חד רבהון רמייא  גדול הרמאים. חס ליה, דלא הוה רמאי, אלא שהיה מרמה במצוות. דהוה חמי  רואה כמה דציבורא פסק, והוא פסיק לקבליה. נטלו רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° והושיבו אצלו, וקרא עליו הפסוק הזה. מתן אדם ירחיב לו וגו': תנן, האיש קודם לאשה וכו'. עד כדון בשהיה זה להחיות וזה להחיות. זה לכסות וזה לכסות. הרי שהיה זה להחיות וזה לכסות? נישמעינה מן הדא דאמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° בשם °רבי אנטיגנס רבי אנטיגנס. כסות אשת חבר, וחיי עם הארץ. כסות אשת חבר, קודמת לחיי עם הארץ מפני כבודו של חבר. לא אמר אלא כסות אשת חבר בחיי חבר. אבל אם היה זה להחיות וזה לכסות. אותו שלהחיות קודם. אבידתו ג_מזואבידת אביו. שלו קודמת. אבידתו ואבידת רבו. שלו קודמת. ג_מחאבידת אביו ואבידת רבו, של רבו קודמת. שאביו הביאו לחיי העולם הזה. ורבו שלימדו חכמה, הביאו לחיי העולם הבא. ולא אמרן אלא ברבו שלימדו משנה, ולא ברבו שלימדו מקרא. אם ג_מטהיה אביו שקול כרבו, אביו קודם. מה הועיל שהיה אביו שקול כרבו? הרי עדיין רבו שלמדו הוא זה שמביאו לעולם הבא. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשהיה אביו גם רבו והיה שקול לרבו שחצי תלמודו מזה וחצי תלמודו מזה. אבידת אביו שחצי תלמודו ממנו, ואבידת אמו גרושה מאביו, מי קודם? אביו הוא שיקדום, או עד שיהא כל תלמודו ממנו? ודווקא גרושה, אבל נשואה פשיטא דשל אביו קדם, שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו. אבידת רבו שחצי תלמודו הימינו ואבידת אמו גרושה מאביו, מי קודם? רבו הוא שיקדום, או עד שיהא כל תלמודו הימינו. אבידתו ואבידת אמו ואבידת אביו ואבידת רבו. שלו קודם לאביו. ואביו לאמו. ואמו לרבו. ולא מתניתא היא? דתנן, האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבידה. סברין מימר, בשאין רבו שם. אבל רבו שם, של רבו קדם לאימו. אתא מימר  בא לומר לך, ואפילו רבו שם, של אימו קדם. הוא ואמו ורבו ואביו עומדים בשבי. הוא קודם לאמו, ואמו לרבו, ורבו לאביו. ולא מתניתא היא? דתנן, האשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי. סברין מימר, בשאין רבו שם. אתא מימר  בא לומר לך, ואפילו רבו שם. אי זהו רבו שלימדו חכמה? כל שפתח לו תחילה, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כל ג_נשרוב תלמודו ממנו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כל שהאיר עיניו במשנתו. כי אתא רבי אבהו רבי אבהו°, אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הלכה כמי שהוא אומר כל שרוב תלמודו הימינו. ולמה לא פתר לה שהלכה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? כיוון דאית תניי תני ומחליף. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° קרע על רבו שפתח לו תחילה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד ב] שמואל שמואל (אמורא)° חלץ על שהאיר עיניו במשנתו. ומה האיר עיניו במשנתו? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. שהסביר לו פירוש המשנה. מפתח אחד יורד לאמת בית השחי ואחד פותח כיון. ומהו אחד יורד לאמת בית השחי? שהיה שוחה ומכניס את ידו אמה, עד שלא מגיע למנעול ויפתח. °רבי חנניה רבי חנניה, הוה מיסתמיך ברבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° בציפרין. חמא כל עמא פריי. אמר לו, למה כולי עלמא פריי? אמר לו, רבי יוחנן רבי יוחנן° יתיב דריש בבי מדרשא דרבי בנייה רבי בנייה°, וכל עמא פריי מישמעיניה  ראה שכולם רצים שאל למה כולם רצים אמר לו רבי יוחנן רבי יוחנן° יושב ודורש וכולם רצים לשמוע. אמר רב חנינא רב חנינא°, בריך רחמנא דחמי לי פורין  שהראה לי פרי עמלי עד דאנא בחיים. דבאגדתא פשטית ליה הכל, חוץ ממשלי וקהלת. תנן, שניהם עומדין בקלון, האיש קודם לאשה. מאי טעמא? לפי שהאשה דרכה לכן, והאיש אין דרכו לכן. מעשה ב°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שעלה לרומי. אמרו לו על תינוק אחד ירושלמי, שהיה אדמוני עם יפה עינים, וטוב רואי, וקווצותיו מסודרות לו תלתלים, והוא עומד בקלון. והלך °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה לבודקו אם ראוי לפדותו. כיון שהגיע לפתחו, נענה °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ואמר לו (ישעיהו מ"ב, כ"ד) מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים? נענה התינוק ואמר לו. הלא ה' זו חטאנו לו, ולא אבו בדרכיו הלוך, ולא שמעו בתורתו. מיד זלגו עיניו דמעות ואמר. מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, שאיני זז מיכן עד שאפדנו. ופדאו בממון הרבה, ושילחו לארץ ישראל. וקרא עליו הפסוק הזה (איכה ד', ב') בני ציון היקרים וגו':

ירושלמי הוריות, פרק ג, הלכה ה עריכה

מתני’: ג_נאכהן קודם ללוי. לוי לישראל, ישראל לממזר, ממזר לנתין, נתין לגר, וגר לעבד משוחרר. אימתי? בזמן שכולן שוין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, וכהן גדול עם הארץ. ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ:

גמ’: חכם קודם למלך, מלך קודם לכהן גדול, כהן גדול קודם לנביא, נביא קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לבית אב, בית אב קודם למרכל, והמרכל קודם לגיזבר, גיזבר קודם לכהן הדיוט, כהן הדיוט קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, ממזר לנתין, נתין לגר, וגר לעבד משוחרר. אימתי? בזמן שכולן שוין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ. חכם קודם למלך, מאי טעמא? חכם שמת, אין לנו כיוצא בו. מלך שמת, כל ישראל ראוין למלכות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר, היה למד תורה ומשכחה, ובסוף נתנה לו במתנה. כל כך למה? בשביל להחזיר את הטיפשים. שאם שואלים לאדם, למה לא עסקתה בתורה? והוא עונה שהייתי משכח. אומרים לו צא ולמד ממשה שהיה חוזר ולומד אף על פי שהיה שוכח. כד דמך  כשמת רבי סימון בר זביד רבי סימון בר זביד°. עאל רבי ליא רבי ליא° ואפטר דרש עילוי ואמר. ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין. דכתיב (איוב כח א ב) כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה. אלו אם אבדו, יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו? מי מביא לנו תמורתו? דכתיב (איוב י"ב, כ"א) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי. אמר רבי לוי רבי לוי°. מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם. דכתיב (בראשית מקץ מב כח) ויצא לבם. אנו שאבדנו את רבי סימון בר זביד רבי סימון בר זביד°, על אחת כמה וכמה. מלך קודם לכהן גדול דכתיב (מלכים א א', ל"ג) והרכבתם את שלמה בני על הפירדה וגו' ואילו נתן הנביא וצדוק הכהן הגדול הלכו ברגליהם. כהן גדול לנביא דכתיב (מלכים א א', ל"ד) ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך. הקדים צדוק לנתן. אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רבי חמא בר חנינה רבי חמא בר חנינא°. נביא מכפת ידיו ורגליו ויושב לו בהכנעה בפני כהן גדול. ומה טעמא? דכתיב (זכריה ג', ח') שמע נא יהושע הכהן הגדול, אתה וריעך היושבים לפניך. יכול היו הדיוטות? תלמוד לומר, כי אנשי מופת המה. ואין מופת אלא נבואה. היך מה דאת אמר (דברים ראה יג ב) ונתן אליך אות או מופת. נביא קודם למשוח מלחמה. משוח מלחמה קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב, ראש בית אב קודם למרכל, והמרכל קודם לגיזבר, גיזבר קודם לכהן הדיוט, כהן קודם ללוי, לוי לישראל. לא הוא לוי הוא ישראל? אמר רבי אבון רבי אבין° בשעת הדוכן שנו. אמר רבי אבון רבי אבין°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

47 ג_מז מיי' פ י"ב מהל' גזלה ואבדה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ד סעיף א', סמ"ג עשין עד :

48 ג_מח מיי' פ י"ב מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', מיי' פ ה' מהל' תלמוד תורה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ד סעיף ב', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף ל"ד, סמ"ג עשין עד :

49 ג_מט מיי' פ י"ב מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', מיי' פ ה' מהל' תלמוד תורה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ד סעיף ב', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף ל"ד, סמ"ג עשין עד :

50 ג_נ מיי' פ ה' מהל' תלמוד תורה הלכה ב', מיי' פ ה' מהל' תלמוד תורה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף ב':


[ע"ב]

51 ג_נא מיי' פ ח' מהל' מתנות עניים הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"א סעיף ט', סמ"ג עשין קסב :


-----------------------------------דף יט עריכה

ירושלמי מאיר הוריות יט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד א] גר שבא להתגייר ומומר לעבודת כוכבים ומזלות שבא לחזור בו, המומר קודם, מפני מעשה שאירע באותו האיש, שישראל מומר היה. ובא לפני °רבי יהושע בן פרחיה רבי יהושע בן פרחיה להחזירו בתשובה, ודחאו בשתי ידים וחזי מה עלתה בו. והלכך אל תדחה את המומר מלפני הגר אלא תקרבהו מקודם לו. מפני מה הכל רצין אחר הגיורת לישאנה, ואין הכל רצין אחר משוחררת? שהגיורת בחזקת משתמרת, ומשוחררת בחזקת הבקר. ומפני מה הכל רצין אחר העכבר להרגו? מפני שעסקו רע עם הבריות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. אל תאמין בעבד עד ששה עשר דור דכתיב (מלכים ב כ"ה, כ"ה) בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה ויכה את גדליהו במצפה. והיה מזרע עבד משוחרר כדכתיב (דברי הימים א ב', ל"ה) ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה. רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר. ראש שאינו חכם, וזקן, זקן קודם. שאינו ראש אם אינו זקן. מה טעמא? דכתיב (דברים ניצבים כט ט) אתם נצבים היום כולכם לפני ה’ אלקכים ראשכם זקנכם וגו' וכתיב (יהושע כ"ד, א') ויאסף יהושע את כל זקני ישראל שכמה, ויקרא לזקני ישראל ולראשיו. משה הקדים ראשים לזקינים, יהושע הקדים זקינים לראשים. משה, על ידי שהיו הכל תלמידיו, הקדים ראשים לזקינים, שאף הראשים היו תלמידי חכמים. יהושע, על ידי שלא היו הכל תלמידיו, הקדים זקינים לראשים שלא היו הראשים תלמיד חכם. משה, עד שלא צרך להם בכיבוש הארץ, הקדים ראשים לזקנים. יהושע על ידי שצרך להם בכיבוש הארץ, הקדים זקינים לראשים. משה על ידי שלא נתייגע בתלמוד תורה, הקדים ראשים לזקנים. יהושע על ידי שנתייגע בתלמוד תורה, הקדים זקנים לראשים. אמר רבי יהושע דסיכנין רבי יהושע דסיכנין° בשם רבי לוי רבי לוי°. משה, על ידי שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל להיסתכר במלכיות, וראשיהן עומדין על גביהן ומשתדלים עבורם אצל המלכות, הקדים ראשים לזקינים. תני, הסודרן סיני קודם לפילפלן עוקר הרים. רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° בעי. אפילו סדרן כרבי אמי רבי אמי° שהיו המשניות שגורות בפיו, אבל המקרא לא כל כך כמו אחרים שהיו בימיו? אמר לו, מה את בעי מרבי אימי רבי אמי°, דהוא הסדרן והוא הפלפלן. ממה שאסרו לקרא בכתבי הקדש בשבת הדא אמרה, משנה קודם למקרא. ודא מסייעא ליה, דתני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי. העוסק במקרא, מידה שאינה מידה שהמשנה והגמרא יפים ממנה, לפי שאין פוסקין הלכה ממקרא. ורבנן עבדין מקרא כמשנה. רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° אמר, משנה קודם לתלמוד. ומה טעמא? דכתיב (משלי ד', ה') קנה חכמה קנה בינה וגו'. וחכמה היא המשנה, ובינה הוא התלמוד. שעל ידי הגמרא נותנין לב להבין דבר מתוך דבר וטעם המשנה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. תלמוד קודם למשנה. ומה טעמא? דכתיב (משלי ט"ז, ט"ז) קנה חכמה מה טוב מחרוץ, וקנות בינה נבחר מכסף. דכשקנה חכמה הייתה בעניו טובה מזהב, אבל כשקנה בינה נהיתה היא טובה מזהב והחכמה טובה רק מכסף. מה מקיים רבי יוחנן רבי יוחנן° טעמא דרבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°? מים בזול ויין ביוקר, ואף על פי כן מים קדמים. שאפשר לעולם לחיות בלא יין, ואי איפשר לעולם לחיות בלא מים. אף כך. אף על פי שהבינה יקרה וחשובה יותר, החכמה קדמה לה, לפי שאי אפשר בלי חכמה. ומה מקיים רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן°? מלח בזול פילפלין ביוקר. דאפשר לעולם לחיות בלא פילפלין ואי איפשר לעולם בלא מלח. ולא ניכר חשיבות הפלפלין, אלא אם יש שם מלח, אף כך, מה תועלת בבינה, אם אין חכמה. ואם אינו יודע דבר, איך ידע להבין דבר מתוך דבר? לפיכך משנה קודמת לתלמוד, שרק אחר שיודע משניות, אז ידע להבחין בין משנה למשנה ולהבין דינים היוצאים ממנה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] לעולם הוי רץ אחר המשנה, יותר מן התלמוד. הדא דאת אמר, עד שלא שיקע בו רבי יוחנן רבי יוחנן° רוב משניות. אבל מששיקע בו רבי יוחנן רבי יוחנן° רוב משניות, לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה. דרש רבי שמואל ברי דרבי יוסי בי רבי בון רבי שמואל ברי דרבי יוסי בי רבי בון°. כתיב (משלי כ"ח, י"א) חכם בעיניו איש עשיר, ודל מבין יחקרנו. חכם בעיניו איש עשיר, זה בעל התלמוד. ודל מבין יחקרנו, זה בעל אגדה. משל לשנים שנכנסו לעיר. ביד זה עשתות של זהב, וביד זה פרוטרוט. זה שבידו עשתות של זהב, אינו מוצא מי שיקנה ממנו ויחיה. וזה שבידו פרוטרוט מוצא מי שיקנה ממנו ויחיה. דרש °רבי אחא רבי אחא (תנא) (משלי ט"ז, י"א) פלס ומאזני משפט לה', מעשהו כל אבני כיס. פלס, זה המקרא. מאזני, זה המשנה. משפט, זה התלמוד. לה', זה התוספתא. מעשהו כל אבני כיס, דכולהם נוטלין שכרן מכיס אחד. רבי אבא בר רב כהנא רבי אבא בר רב כהנא° אזל לחד אתר. אשכח רבי לוי רבי לוי° יתיב דרש (קהלת ו', ב') איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה, ולא ישליטינו האלהים לאכול ממנו, כי איש נכרי יאכלנו. עושר, זה המקרא. נכסים, אילו הלכות. וכבוד, זה התוספת. ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה, אילו משניות גדולות. כגון משנתו של רבי חונה רב הונא°, ומשנתו של רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, ומשנתו של בר קפרא בר קפרא°. ולא ישליטינו האלהים לאכול ממנו. זה בעל אגדה, שאינו לא אוסר ולא מתיר, לא מטמא ולא מטהר. כי איש נכרי יאכלנו, זה בעל התלמוד. קם רבי אבא בר רב כהנא רבי אבא בר רב כהנא°, ונשקיה בראשיה. אמר, זכיתה מימרינה יקים, תזכי מימרינה מיתיב  זכיתה לאומרה עומד תזכה לאומרה יושב. שתהיה זקן וראש ישיבה שדרכם לשבת בשעה שהיו דורשים. ביקשו למנות זקנים, מאיכן הן ממנים? מטיבריה או מדרומה? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° כתיב (שופטים א', ב') יהודה יעלה. אמר לו רבי מנא רבי מנא°. הדא דאת אמר, למלחמה. אבל למנויי (אסתר א', י"ד) רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות. אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. מעשה שנכנסו זקינים לעליית בית גדיא ביריחו, ויצתה בת קול ואמרה להן. יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש, ו°הלל הזקן הלל הזקן א' מהן. נתנו עיניהן בשמואל שמואל (אמורא)° הקטן. שוב נכנסו זקנים לעלייה ביבנה, ויצתה בת קול ואמרה להן. יש ביניכם שנים ראוין לרוח הקודש, ו°שמואל הקטן שמואל הקטן אחד מהן. נתנו עיניהם ב°אליעזר בן הורקנוס אליעזר בן הורקנוס, והיו שמחים על שבפעם הקדמת חשבו ש°שמואל הקטן שמואל הקטן הוא זה שראוי לשכינה, והסכימה דעתן לדעת רוח הקודש. אילין דבר פזי בר פזי° ודבר הושעיה בר הושעיה°, הוו עלין ושאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון אילין דרבי הושעיה רבי אושעיא רבה° עלין קדמאי. אזלון אילין דבר פזי בר פזי° ואיתחתנון בנשיאותא. אתון בעון מיעול קדמי, אתון ושאלון ל רבי אימי רבי אמי°. אמר להם, כתיב (שמות תרומה כו ל) והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים? אלא אי זה קרש שזכה לינתן בצפון, יינתן בצפון. בדרום, יינתן בדרום. תרתין זרעין בציפרין, בלווטייה ופגנייא. הוו עלין ושאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון בלווטייא עלין קדמאין, ונפקי קדמאי. אזלון פגנייא וזכון לאורייתא. אתון בען מיעול קדמאי. אישתאלת לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, שאלה רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לרבי יוחנן רבי יוחנן°. עאל רבי יוחנן רבי יוחנן° ודרשה בבית מדרשא דרבי בנייה רבי בנייה°, אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. סברין מימר, ליפדות ולהחיות ולכסות. הא לישיבה, לא. אמר רבי אבון רבי אבין°. אף לישיבה. ומה טעמא? דכתיב (משלי ג', ט"ו) יקרה היא מפנינים. ואפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]


הדרן עלך פרק כהן משיח שחטא וסליקא לה מסכתא דהוריות וכוליה סידרא דנזיקין

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת הוריות וכוליה סידרא דנזיקין וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת הוריות וכוליה סידרא דנזיקין וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת הוריות וכוליה סידרא דנזיקין וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת הוריות וכוליה סידרא דנזיקין כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד עריכה

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח עריכה

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_הוריות/פרק_שלישי&oldid=2818793"