סמ"ג עשה ריז
מצות עשה שיקריבו הסנהדרין שבלשכת הגזית קרבן אם טעו והורו שלא כהלכה באחת מן העבירות החמורות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת, ועשו הקהל או רובו על פיהם, שנאמר בפ׳ ויקרא "ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ואשמו. ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אותו לפני אהל מועד. וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר ושחט את הפר לפני ה׳. והביא הכהן המשיח מדם הפר אל אהל מועד. וטבל הכהן את אצבעו מן הדם והזה שבע פעמים לפני ה׳ את פני הכפרת. ומן הדם יתן על קרנות המזבח אשר לפני ה׳ אשר באהל מועד ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד. ואת חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה. ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עליהם הכהן ונסלח להם. והוציא את הפר אל מחוץ למחנה ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא."
תניא בת״כ [שם פ״ה וכן בפ״ק דהוריות ד״ד וה׳] עדת בני ישראל, יכול בכל העדה הכתוב מדבר? תלמוד לומר עדת ולהלן הוא אומר ושפטו העדה. מה להלן ב״ד, אף כאן ב״ד. אי מה עדה האמורה להלן כ״ג אף כאן כ״ג? ת״ל עדת ישראל עדה המיוחדת לכל ישראל. ואיזו זו? סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית. היה אחד מהן גר או נתין או ממזר או זקן שאינו ראוי לבנים, יכול יהיו חייבין? ת״ל עדת ולהלן הוא אומר ושפטו העדה. מה להלן הראוים להוראה, אף כאן הראוים להוראה. לא היה מופלא שבבית דין שם או אמר אחד מהן איני יודע או שאמר להם טועים אתם. יכול יהיו חייבין? ת״ל ואם כל עדת וגו'. אין חייבין אלא על העלם דבר של הוראה ב״ד עם שגגת מעשה של הקהל שנא׳ ישגו ונעלם דבר וגו׳. ולמד שם ע״ז בגזרה שוה מעיני מעיני שאין חייבין שם קרבן האמור בפ׳ שלח אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. עוד תניא שם [בפרק הנזכר] הורו ב״ד ועשו, יכול יהיו חייבין? ת״ל "הקהל ועשו", הוראה תלויה בבית דין והמעשה תלוי בקהל.
שנינו במס׳ הוריות פ״ב [דף ד׳ וה׳ כל הסוגיא ע״ס] הורו ב״ד ועשו כל הקהל או רובו על פיהן, מביאין פר. ובע״ז מביאין פר ושעיר, דברי ר׳ מאיר, שנאמר בפ׳ שלח והי׳ אם מעיני העדה נעשתה בשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר וגו׳ ושעיר עזים אחד לחטאת. רבי יהודא אומר שנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים ובע״ז מביאין שנים עשר פרים וי״ב שעירים. ורבי שמעון אומר י״ג פרים ובע״ז י״ג פרים וי״ג שעירים, פר ושעיר לכל שבט, פר ושעיר לב״ד, שסובר שב״ד מביאין קרבן וציבור מביאין קרבן. ור׳ מאיר ורבי יהודא חולקין עליו ופוטרין הציבור וטעם שלהם מפורש שם. קרבן ע״ז, הפרים עולות והשעירי׳ חטאות. והחטאות מתן דמן על הפרוכת ומזבח הזהב ואינן נאכלות. כדילפינן בסיפרא [פרשת ויקרא פ״ו] ובמסכת זבחים [דף מ״ז ובפי׳ ב״ש דף ל״ט ומ״א הוקשו לפר העלם לכל דבר] ובשאר מצות הפרים חטאות הנשרפות, מניין? שאין חייבין אלא על מצוה שזדונה כרת ושגגתה חטאת. דתניא [בפ״ב דהוריות דף ח׳ ובפ״ק דיבמות דף ט׳] רבי אומר ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ונאמר להלן באחות אשה לגלות ערותה עליה בחייה. מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת יתחייבו על שגגתו חטאת.
שנינו שם [בפ״ק דהוריות ד״ג] הורו ב״ד לעקור כל גוף המצוה, פטורין. כיצד? אמרו אין שבת בתורה, פטורין; לבטל במקצת ולקיים מקצת, חייבין. כיצד? יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות הרבים לרשות היחיד פטור, חייבין. שנא׳ ונעלם דבר ולא כל הגוף. [שם דף ד׳] מאי משמע? אמר רב אשי יליף דבר דבר מזקן ממרא, מה להלן מקצת אף כאן מקצת. והתם מנלן? דכתיב לא תסור מן הדבר, מקצת דבר. [שם] ואמר רב יהודא אמר שמואל הורו ב״ד בדבר שהצדוקין מודים בו, אינה הוראה דזיל קרי בי רב הוא. מסקנת ההלכות במס׳ הוריות [בפ׳ קמא] שאין הדברים הללו אמורים שסנהדרי גדולה שהורו יהיו חייבים והציבור פטורין מפני שתלו בב״ד, אלא כשהיו בהן התנאין שביארנו למעלה על פי הברייתא דתורת כהנים ומסכת הוריות. וגם מפ׳ שם [דף ב׳] שצריך שיאמרו לעם כפי׳ מותרים אתם אבל אם חסר אחד מהן, ב״ד פטורין מן הקרבן וכל מי ששגג ועשה מעשה, מביא חטאת קבועה על שגגתו. [שם ד״ה] עשו רוב אנשי ישראל על פיהם אע״פ שאלו העושים שבט אחד, וכן אם רוב השבטים אע״פ שהם מיעוט הקהל, ב״ד חייבין והעושין פטורין.
לא נאמר [בזבחים פ׳ ב״ש דף מ״א] בפר העלם דבר את פני פרוכת הקדש כמו שנאמר בפר כהן משיח, אלא פני פרוכת ולא יותר. משל למלך שסרחה עליו מדינה, אם מיעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת ואם כולה סרחה אין פמליא שלו מתקיימת. אף כאן כשחטא כהן משיח, עדיין שם קדושת המקום על המקדש, וכשחטאו כולם חס ושלום נסתלקה הקדושה. [בפ׳ איזהו מקומן במשנה וגמ׳ דף מ״ז וצ״ב] אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד, זהו יסוד מערבי שהוא כנגד הפתח [בפרק ב״ש בזבחים דף מ״א] ואת כל חלבו ירים אע״פ שלא פירש כאן יותרת הכבד ושתי הכליות, למדין הן מועשה לפר כאשר עשה וגו׳. ומפני מה לא נתפרשו בו? כדתני רבי ישמעאל משל למלך שזעם על אוהבו ומיעט בסירחונו מפני חיבתו יעשה לפר זה כאשר עשה לפר החטאת כמו שמפורש בפר כהן משיח להביא יותרת הכבד ושתי כליות שפי׳ שם מה שלא פירש כאן [שם דף ל״ט וכל הסוגיא מו״ס ומלשון פרש״י פרשה ויקרא] ולכפול במצות העבודות וללמד שאם חסר אחת מכל המתנות פסל. ולפי שמצינו [שם דף ל״ו] בניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר, הוצרך לומר כאן שמתנה אחת מהן מעכבת.
משפט [בפ׳ כהן משיח דף ו׳ י״ז] כהן משיח בהוראת עצמו כמשפט הקהל להוראת ב״ד, לכל דבר שנאמר בו לאשמת העם, הרי הוא כאשמת העם. לפיכך אין כהן משיח מביא קרבן אלא בהעלם דבר בהוראה עם שגגת מעשה, אבל אם שגג במעשה בלבד בלא הוראה, אינו מביא קרבן כלל. ושנינו בפ״ב דהוריות [דף ו׳] הורה כהן משיח לעצמו שוגג ועשה שוגג, מביא פר. שוגג ועשה מזיד, מזיד ועשה שוגג, פטור, שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב״ד לציבור. [בדף ז׳] הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו, מתכפר לו בפני עצמו. הורה עם ב״ד ועשה עם הציבור, מתכפר לו עם הציבור. [שם] אין ב״ד חייבין עד שיורו לבטל מקצת וכן המשיח ולא בע״ז חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, [שם] אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה וכן המשיח ולא בע״ז אלא בהעלם דבר עם שגגת המעשה [בדף ח׳] אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ותניא בגמר׳ [בדף ז׳] אי מה בית דין שהורו ועשו אחרים בהוראתן מתחייבין, אף כהן משיח שהורה ועשו אחרים בהוראתו חייב? ת״ל על חטאתו אשר חטא, על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים.
שנינו בפרק אחרון דהוריות [דף י׳] שכהן משיח ונשיא שחטאו עד שלא נתמנו ונתמנו הרי הן כהדיוטות [בדף ט׳] חטאו אחר שנתמנו אף ע״פ שעברו מגדולתן אחר שחטאו משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר. חטאו אחר שעברו מגדולתן משיח מביא פר ונשיא כהדיוט. שנינו עוד שם [בדף י״א] איזהו נשיא? זה מלך שנא׳ מכל מצות ה׳ אלהיו שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו. איזהו משיח? זה משוח בשמן המשחה ולא מרובה בגדים. אין בין כהן משיח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות ושם [בדף י״ב] מפורש הטעם. ושנינו בת״כ [פרשת ויקרא פ״ו ומביא בדף י״א דלעיל] יכול נשיא שבטים כנחשון? נאמר כאן ה׳ אלהיו ונאמר להלן למען ילמד ליראה את ה׳ אלהיו. מה להלן מלך שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו, אף כאן מלך שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו.