ביאור:יהושע א טז

יהושע א טז: "וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה, וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע א טז.

כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה

נציגי שבט ראובן, גד וחצי מנשה ענו בחיוב לדרישות יהושע.

הם אמרו: "כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה, וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ". הדבר מזכיר את דברי רות לנעמי: "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (ביאור:רות א טז), נאמנות מוחלטת.

אולם בהמשך פעמים הם אומרים "רַק יִהְיֶה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה" (ביאור:יהושע א יז), ופעם נוספת "רַק חֲזַק וֶאֱמָץ" (ביאור:יהושע א יח), וזאת במשמעות אם אלוהים לא יהיה איתך, או שאתה לא תהיה חזק ואמיץ, אז תהינה תבוסות ואנחנו נעזוב אותך כי אלוהים לא איתך. לכן כאשר היתה תבוסה קטנטונת בעי, ככתוב: "וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי, כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים, וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד. וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם" (ביאור:יהושע ז ה), יהושע מאוד נבהל, ככתוב: "וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם" (ביאור:יהושע ז ו), כי הוא הבין את הסכנה שכל העם יחדל להאמין בו וביכולתו.