ביאור:יהושע א יג
יהושע א יג: "זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה, לֵאמֹר: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם, וְנָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע א יג.
זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עריכה
זָכוֹר עריכה
יהושע הזמין והזכיר "לָראוּבֵנִי, וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי, שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה" (ביאור:יהושע א יב) שהם נשבעו למשה בנוכחות "אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לב כח), שהם "יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי יְהוָה לַמִּלְחָמָה" (במדבר לב כז).
יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם עריכה
"מֵנִיחַ" - נתן מנוחה רגיעה, עזב, הרפה, נכנע, הסכים, וויתר.
בזמנו, ראובן, גד וחצי מנשה בקשו להשאר בעבר הירדן המזרחי כי האזור התאים למקנה, ולהם היה הרבה מקנה (במדבר לב א). משה נדהם מבקשתם להמנע מלבוא לארץ המובטחת, וראה בזה פחד וחוסר אמון באלוהים ובהבטחתו. הוא הזכיר להם שאלוהים העניש את בני ישראל בארבעים שנות נדודים במדבר עד שכל היוצאים ממצרים ימותו, כי הם חששו להכנס לארץ, אחרי שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה (במדבר יג לב). משה חשש שעכשו אלוהים יעניש את ראובן, גד וחצי מנשה, או יעניש את כל עם ישראל בגללם, ככתוב: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם, תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים: לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְהוָה אֶל יִשְׂרָאֵל ... וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במדבר לב טו).
אולם ראובן, גד וחצי מנשה הבטיחו שהם לא מפחדים, ולכן הם ישלחו אנשי צבא חלוצים לפני המחנה ויעזרו בכיבוש הארץ מעל ומעבר לנדרש מכל שבט אחר, ומשה חשב שיש מעלות לכיבוש הארץ כאשר הם יהיו החלוצים ולא ידאגו לרכושם ומשפחתם, והוא הסכים לבקשתם. אלוהים לא התערב ולא הזהיר את משה, וכך משה הסיק שאלוהים מסכים להצעה הזאת, ואז משה וויתר, הסכים, 'הניח' להם לעשות כדבריהם.
שימוש במילה "מֵנִיחַ", במשפט "יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם", מרכז את כל הסיפור ההוא, ומזהיר אותם שהם נשבעו בשם אלוהים, ורק בתנאים ההם, אלוהים הניח והרשה להם להשאר בעבר הירדן המזרחית.
סביר שאלוהים ידע שהרעיון הזה לא יהיה לטובת שבט ראובן וגד, והם יכחדו במהרה ושמם יעלם משבטי ישראל, אולם ההצעה שהם יעברו כחלוצים לפני העם, ויתנו אנשי חיל אמיצים היתה חשובה להצלחת המאמץ המלחמתי. בנוסף, בזכות זה יהיו פחות סכסוכים בין רועי הצאן ואנשי האדמה שיתנחלו בארץ המובטחת. כל זה ביחד שכנע את אלוהים ל'הניח' להם לעשות כדבריהם.
ניתן לראות שאלוהים הרשה לשבטי ישראל חופש פעולה לעשות כטוב בעיניהם, וזה עזר להצלחת המבצע הראשי של אלוהים, אבל גרם להכחדתם. כך גם אפרים ומנשה לקחו את החלק הצפוני של הארץ, שהיה טוב יותר למחיה, וזה גרם שהם יכבשו ויוגלו ראשונים על ידי אשור, ויאבדו. אבדנם לימד את ממלכת יהודה (וכל השבטים שהצטרפו אליהם) את הצפוי להם אם הם לא יקשיבו לנביאים. וכאשר הבבלים הגלו אותם, הידע שהם רכשו אודות ממלכת ישראל, עזר להם ללמוד לקח, וזה שימר אותם והציל אותם מכליה.