ביאור:משלי יז כב

משלי יז כב: "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה, וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם."

תרגום מצודות: השמחה תיטיב לגוף כדבר גהה (רפואה), ורוח נכאה (שבורה) תייבש גרם (מוח העצמות).

תרגום ויקיטקסט: לב שמח מיטיב (משפר) את יעילותה של כל גהה (תרופה או טיפול רפואי); ורוח נכאה (שבורה ודיכאונית) מייבשת ומחלישה את הגרם (העצמות, הגוף).

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יז כב.

דקויות

גהה

1. עיקר עניינו של השורש גהה הוא הסרה והרחקה, ובפרט: הסרת מחלות. לפי זה, הפסוק מלמד שהשמחה מיטיבה (משפרת) את פעולתן של תרופות ואמצעים אחרים למניעת מחלות. ולעומת זאת, העצבות מייבשת ומחלישה את הגוף ומקשה עליו להחלים.

כך בספר משלי, וכך גם במחקרים רפואיים מהשנים האחרונות. הנה כמה ציטוטים לדוגמה:

"13 מתוך 100 פציינטים שעברו השתלה של מוח עצם לקו בדיכאון, ו-12 מביניהם מתו בתוך השנה הראשונה שלאחר ההשתלה. לעומת זאת, 34 מ-87 הנותרים היו בחיים שנתיים לאחר מכן"
"במעקב בן 12 שנה אחרי 2838 גברים ונשים בגיל העמידה, נתגלה שיעור גבוה יותר של מקרי מוות ממחלת לב אצל אלה שחשו ייאוש... בקרב שלושה אחוזים שסבלו מדיכאון עמוק, השיעור היה גבוה פי ארבעה"
"דיכאון מסבך ומאט את ההחלמה משבר בירך... נשים מדוכאות שקיבלו סיוע פסיכיאטרי יחד עם טיפול רפואי אחר נזקקו לפחות פיסיותראפיה כדי לשוב וללכת, ונזקקו לפחות אישפוזים חוזרים בשלושת החודשים שלאחר שחרורן מבית החולים"
"במחקר אחד נבדקה דרגת האופטימיות או הפסימיות של 122 אנשים. שמונה שנים לאחר מכן נמצא כי 21 מבין 25 הפסימים ביותר מתו; בקרב 25 האופטימים ביותר מתו רק 6. ההשקפה המנטלית התגלתה כמנבא שרידות טוב יותר מכל גורם סיכון רפואי, ובכלל זה שיעור הנזק ללב בהתקף הראשון, חסימת עורקים, רמת כולסטרול או לחץ דם" ("אינטלגנציה רגשית", פרק 11 "תודעה ורפואה", עמ' 196 והלאה).

השמחה היא תרופה כל-כך יעילה, שאילו היא לא היתה כתובה בתנ"ך - מן הסתם חברות התרופות היו מוציאות עליה פטנט...

לפי פירושים אחרים, ההשפעה של השמחה גדולה אף יותר:

2. גהה = גוה = גויה = גוף (רמ"ד וואלי, מטמונית למשפחות סופרים בשם התרגום); לפי זה, ייטיב גהה = ישפר את מצב הגוף.

3. גהה = כהה = רפואה, שמכהה ומחלישה את המחלה (מטמונית למשפחות סופרים בשם המאירי, ודומה לזה ר' יונה ומצודות); לפי זה, ייטיב גהה = ייטיב כגהה, ייטיב לאדם כמו רפואה (מצודות).

- אמנם, שני הפירושים הללו אינם מתאימים למשמעותו של השורש גהה במקומות אחרים בתנ"ך.

4. ועל-דרך הדרש: גהה = גאוה (גליה). על-פי חכמי המוסר, הגאוה היא אחד הגורמים העיקריים לרוח נכאה ודיכאון. כך קרה, למשל, לשאול המלך: מרגע שהתחיל לחשוב על כבודו האישי ואמר לשמואל, (שמואל א טו ל): "כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עִמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל", איבד את רוח ה', (שמואל א טז יד): "וְרוּחַ ה' סָרָה מֵעִם שָׁאוּל, וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה'".

לפי זה, ניתן לדרוש את הפסוק כתיאור של תהליך נפשי הרסני, שיש להיזהר ממנו:

לב שמח - בהתחלה האדם שמח כתוצאה מהישג כלשהו; אם לא נזהרים, השמחה עלולה לגרום ל-
ייטיב גהה - עליה ברמת הגאוה, תחושת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"; והגאוה גורמת בסופו של דבר ל-
ורוח נכאה - תחושה של דיכאון "אני כל כך נפלא, שכל הדברים הטובים שיש לי לא מספיקים, מגיע לי הרבה יותר", וכתוצאה מכך -
תייבש גרם - הבריאות נפגעת, וכתוצאה מכך גם רוח השמחה נשברת - כמו שנאמר ב(משלי טז יח): "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ"*;

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/17-22