ביאור:הגדה של פסח - מה נשתנה
מגיד - מה נשתנה - מעשה ברבי - ארבעה בנים - מתחילה - ויוציאנו - כמה מעלות - פסח מצה ומרור - בכל דור
רחצה - מוציא מצה - מרור - כורך - שולחן עורך - צפון - ברך (ברכת המזון) - הלל - הודו - נרצה
ויהי בחצי הלילה - ואמרתם זבח פסח - כי לו נאה - אחד מי יודע - כל ההגדה בדף אחד (להדפסה)
שינויים בליל הסדר חלק מהותי בליל הסדר הוא עשיית דברים שלא כרגיל, על מנת לגרום לילדים לשאול 'למה?', ובכך לגרום להם להתעניין בתשובה: "עֲבָדִים הָיִינוּ... וַיּוֹצִיאֵנוּ...". הסרת הקערה מהשולחן נועדה גם היא למטרה זו. בעבר לכל סועד היה שולחן אישי קטן, ובשלב זה היו מרחיקים את השולחנות מהסועדים. היום שאנו אוכלים על שולחן אחד גדול, אנו מסירים במקום זה את קערת הפסח. (שולחן ערוך, או"ח, תעג ו) |
מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת -
- שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה?
- שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר כל מיני יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר?
- שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין טובלים ירק במשקה ומברכים עליו (אלא אוכלים אותו בתוך הסעודה ואז הברכה על הלחם פוטרת מלברך על הירק) אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים "בורא פרי האדמה" לכרפס ו"על אכילת מרור" למרור?
- שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין? (על פי משנה פסחים י ד)
עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. (דומה ל:דברים ו כא)
וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ היינו יכולים להיות עדיין משועבדים לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם.
וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים ולא רשעים האומרים 'מה העבודה הזאת לכם?', כֻּלָנוּ נְבוֹנִים למדנו והבנו בעצמנו, כֻּלָנוּ זְקֵנִים כבר לימדנו את יציאת מצרים שנים רבות, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם.
וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם - הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
הערות
- המטרה העיקרית של ליל הסדר היא ללמד את הילדים על יציאת מצרים, ואכן חז"ל דאגו לאמצעים פדגוגיים שיסייעו בכך:
- עשיית פעולות משונות כדי למשוך את תשומת הלב ולגרום לקטנים להתעניין.
- שימוש בסמלים והמחשות.
- שירים ודיקלומים החוזרים על עצמם כך שקל לזכור אותם בע"פ.
- עריכת הסיפור במבנה של שאלה ותשובה.
- מתחילים בגנות (בצרות שהיו לנו בגלות) ומסיים בשבח (בגאולה), כדי שמי שחווה את הסיפור ירגיש את המצוקה ויחכה ליציאה מגלות. כמו כן, כדאי להסביר דברים לפי סדר הגיוני כדי שהשומעים לא יתבלבלו.
- התאמת התשובה לסגנונו של הבן השואל.
- מיקוד של עיקר הדברים בשלושה מושגים ברורים: פסח, מצה ומרור.
- הרבה מעינייני ליל הסדר סובבים סביב המספר 4: ארבע קושיות, ארבע כוסות, ארבעה בנים, וכנגדם עומדות ארבע לשונות של גאולה (והוצאתי, והיצלתי, וגאלתי, ולקחתי) וכן מוסיף הגר"א שהם כנגד הארבעה שצריכים לברך הגומל: יורדי ים, הולכי מדבריות, היוצא מבית האסורים וחולה שנתרפא, שכל אלו עברו על יוצאי מצרים. כמו כן ניתן למצא את הסיפרה 4 ב: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", "שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת", ו-4 אמהות.
- בעבר היו אוכלים תמיד בהסיבה, והקושיה הרביעית במקורה היתה: "שבכל הלילות אנו אוכלים בשר שלוק ומבושל - הלילה הזה כולו צלי". לאחר חורבן הבית, שאיננו אוכלים קורבן פסח, הוחלפה קושיה זאת בקושיה אחרת שיש בה משום שינוי. (הגר"א)
- בפסקה "עבדים היינו" יש תשובות ל3 מתוך 4 הקושיות:
- למה מצה? "ויוציאנו... ביד חזקה", ולא הספיק הבצק להחמיץ
- למה מרור? "עבדים היינו" ומררו את חיינו
- למה מסובין? "עבדים היינו... ויוציאנו" ועכשיו אנו נוהגים כבני חורין
- מה לגבי ההטבלה פעמיים? אין בכך סימן, אלא רק שינוי כדי שישאלו הילדים. ניתן לתרץ כפי שהסביר הרב אלון - עד כה הילדים ראו את המצה והמרור ואת ההסבה, אך ראו רק הטבלה אחת (הכרפס)! לא ייתכן שהקשו את קושיית ההטבלה בעצמם (שכן טרם הגענו ל"מרור", אנחנו רק בפתיחת "מגיד") אלא כנראה שהם זוכרים את הקושייה בע"פ מהגן. לכן, חוסר ענייתנו על שאלתם (שהגיעה כאמור מהגננת) היא בצעם תשובה בפני עצמה! אנו עונים לילדים "אל תשאלו את השאלות של הגננת, אלא תחשבו קצת לבד! כי אנחנו נענה רק על השאלות שלכם."
- "חָמֵץ וּמַצָּה" - נהגו לדרוש: בסוף חייו ישאל האדם: "חמץ או מצה?" חמץ - האם החמצת את החיים? או מצה - האם מיצית את החיים?
- בנוסח עדות המזרח השאלה על ההטבלה היא הקושייה הראשונה, וכך גם בירושלמי וברמב"ם. מדוע היא מקדימה את כל הקושיות? יש בכך רמז לשתי הטבלות, האחת שבעקבותה ירדנו למצריים: "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם", והשניה שבזכותה ניצלנו: "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף". הראשונה מסמלת את הפירוד בין בני ישראל, והשניה מסמלת את האיחוד על ידי ה"אֲגֻדַּת". (ע"פ הרב דוד מנחם)
- במשנה פסחים י ד כתוב שהתשובה של האב לקושיות הבנים צריכה להיות לפי הסדר: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", מתחיל בלספר על הצרות שהיו לנו, ומסיים בכך שה' קרב אותנו לעבודתו וגאל אותנו ממצריים. מהי הגנות? מחלוקת רב ושמואל (פסחים קטז א): רב אמר: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", ושמואל אמר: "עבדים היינו". מה יסוד המחלוקת ביניהם? רב עוסק במעבר מגנות רוחנית (של "מתילה עובדי ע"ז היו אבותינו" וכן "ארמי אובד אבי") לחירות הנפש. שמואל מדגיש את המעבר מגנות פיזית (של עבדות) לחירות הגוף. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, כמו שרבנו חננאל כותב שם "והאידנא עבדינן תרוייהו" (כלומר כיום אנו מזכירים את דברי שניהם).
- "וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ..." - אין מדובר רק בלימוד על יציאת מצרים אלא בהתנסות והזדהות. עד כדי כך שנרגיש שאלמלא גאל ה' אותנו היינו כביכול עדיין משועבדים במצרים. יש לשים לב לביטוי "לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם" ולא "לספר על יציאת מצריים" - יציאת מצרים אינה מתוארת כאן רק כנושא הסיפור, אלא כמעין מרחב שאני מתמקמים בתוכו ומשם אנחנו מספרים. אנחנו יכולים לספר עוד ועוד, כי אנחנו עצמנו חלק מהסיפור. (הרב חיים נבון)
- "כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח" - זכירת יציאת מצרים היא מעיקרי היהדות, ואכן אנו מזכירים אותה בתפילה ובברכת המזון, וכן היא מופיעה בדיברה הראשונה מעשרת הדיברות. ריה"ל בספר הכוזרי מאריך להסביר מה חשיבותה של יציאת מצרים כהוכחה לכך שה' בחר בעם ישראל, ומתוך כך החשיבות הגדולה להעברת זיכרון השיעבוד והגאולה מדור לדור. להרחבה ראה לגבי מצוות נוספות שיש בהן משום זכר ליציאת מצריים בדף קטגוריה זה.