ביאור:הגדה של פסח - הודו
מגיד - מה נשתנה - מעשה ברבי - ארבעה בנים - מתחילה - ויוציאנו - כמה מעלות - פסח מצה ומרור - בכל דור
רחצה - מוציא מצה - מרור - כורך - שולחן עורך - צפון - ברך (ברכת המזון) - הלל - הודו - נרצה
ויהי בחצי הלילה - ואמרתם זבח פסח - כי לו נאה - אחד מי יודע - כל ההגדה בדף אחד (להדפסה)
הלל הגדול מזמור זה נקרא הלל הגדול, לפי שהוא כולל שיבחו של מקום מצד הבריאה ומצד קיום העולם, ומצד עשותו ניסים ונפלאות מחוץ לטבע. יש בו 26 פעמים (גימטריה של י-ה-ו-ה) "כי לעולם חסדו", כנגד 26 דורות שברא הקב"ה ולא נתן להם תורה, וזן אותם בחסדו (פסחים קיח א). אמרו בגמרא (פסחים קיח ב) למה נקרא שמו "הלל הגדול"? לפי שהוא (הקב"ה) יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. |
- א הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב שהרי הוא טוב (או: על הטוב שיש לנו), כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ אכן בריתו וטובו לעם ישראל קיימים לנצח.
- ב הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- ג הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, כִּי לְעֹלָם חַסְדּוֹ.
- ד לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- ה לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- ו לְרֹקַע למי ששטח את הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- ז לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים את המאורות הגדולים, השמש והירח, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- ח אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- ט אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- י לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- יא וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- יב בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- יג לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- יד וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- טו וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- טז לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- יז לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- יח וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- יט לְסִיחוֹן למשל את סיחון מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- כ וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- כא וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- כב נַחֲלָה ולמי ניתנה הנחלה? הנחלה ניתנה ל- לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- כג שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ אותנו, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- כד וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ והצילנו מאויבינו, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- כה נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר בשר ודם, לכל בני האדם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
- כו הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (תהלים קלו)
ברכת השיר מ'נשמת' ועד 'מלך מהולל בתשבחות' - נוסח אחד של ברכה ארוכה, וברכה זאת נקראת בפי חז"ל "ברכת השיר", מפני שבשבת אומרים כל הנוסח על השירה והזמרה שאומרים לפני התפילה (פסוקי דזמרא), ומסיימים ב'נשמת כל חי' ו'ישתבח' - ברכה על השירה שאנו אומרים לפני הקב"ה. אלא שבשבת אנו חותמים ב'הבוחר בשירי זמרה' וכאן אנו חותמים ב'מלך מהולל בתשבחות' שהיא חתימתה של הברכה אחר ההלל. |
נִשְׁמַת כָּל חַי הנשמה של כל האנושות ובעלי החיים תְּבַרֵךְ אֶת שִׁמְךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ את הזכרת שימך, מַלְכֵּנוּ, תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים אתה קודם לכל הדברים הראשונים, ותהיה אחרי כל הדברים האחרונים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת הדברים שנולדו, הַמְּהֻלָל בְּרֹב בהרבה הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְנַהֵג מנהיג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְיָ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן - הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים משחרר את הכלואים (והכונה היא שה' נותן לנו יכולת תנועה), וְהַסּוֹמֵךְ תומך נוֹפְלִִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים. לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים.
(וְ)אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה היתה מסוגלת להשמיע רינה כֲּהַמוֹן גַּלָּיו כמו קול המיית גלי הים, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת - אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ, עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ שבהן עשית טובות עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ:
מִמִּצְרַים גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְִּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ היצלת אותנו, וּמֵחָלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים שנאמנים לשולחיהם לבצע את שליחותם דִּלִּיתָנוּ הגבהת אותנו. עַד הֵנָּה עד כה, עד שהגענו הלום עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לָנֶצַח.
עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ שחילקת אותם בגופינו, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ - הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִּשָּׁבַע, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל לְבָבוֹת יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב איבר פנימי וּכְלָיוֹת יְזַמֵּרוּ לִשְִׁמֶךָ, כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב: "כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה: יְיָ, מִי כָמוֹךָ! מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ". (תהלים לה י) מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרֹךְ לָךְ מי יהיה ניתן להערכה למולך - הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה בעליהן של שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ, כָּאָמוּר: "לְדָוִד מזמור שכתב דוד - בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, וְכָל קְרָבַי אֶת יברכו את שֵׁם קָדְשׁוֹ". (תהלים קג א)
הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ שאלוהותו מתפרסמת בהתגדלות כוחו, הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ בכך ששמו מכובד, הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ הגורם לכך שיראים אותו בדברים הנוראיים שהוא עושה, הַמֶּלֶךְ הַיּושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא.
שׁוֹכֵן עַד הקיים לנצח מָּרוֹם וְקָּדוֹשׁ שְׁמוֹ. וְכָתוּב: "רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה" (תהלים לג א).
- בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל,
- וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ,
- וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְרוֹמָם,
- וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ.
וּבְמַקְהֲלוֹת בקהילות שהתאספו רִבבְוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְנַצֵּחַ להשמיע שירה בנגינה, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה לפרסם את עלינותו של ה' וּלְקַלֵּס לשבח, עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי שכבר אמר דוד בספר תהילים (הפרקים לעיל) עַבְדְּךָ, מְשִׁיחֶךָ.
וּבְכֵן, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ: שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת ועל כן יש לתת ברכות וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל והַקָּדוֹשׁ, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֶל.
יְהַלֲלוּךָ יְיָ אֱלוֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ היצורים שעשית, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנְךָ וְכָל עִמָּךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יוֹדוּ וַיְבָרְכוּ וְיְשַׁבְּחוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וְלִשְׁמֵךְ נָאֶה לְזַמֵּר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֶל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶלֶךְ מְהֻלָּל בְּתִשְׁבָּחוֹת.
הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָן לְקַיֵם מִצְוַת כּוֹס רְבִיעִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד בְּשׂוֹרַת הַיְשׁוּעָה, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים" (שמות ו ז).
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, עַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ.
רַחֶם נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְעַל מִזְבְּחֶךָ וְעַל הֵיכָלֶךָ.
וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וְנֹאכַל מִפִּרְיָהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה (בְּשַׁבָּת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה) וְשַׂמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, כִּי אַתָּה יְיָ טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן.
(עַל יַיִן וּמִיץ עֲנָבִים מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ מְסַיֵּם: כִּי אַתָּה יְיָ טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַּפְנָה).
הערות
- הלל הגדול הוא שיר מקהלה מובהק כאשר בחצי הראשון ישנו שבח לה' ובחצי השני דברי תשובה: "כי לעולם חסדו". כל המשפטים הם בעצם המשכים של המשפט הראשון: "הודו לה'... לעושה נפלאות... לעושה אורים... נותן לחם..." כאשר במשפט האחרון ישנה סגירה של ההתחלה. כדאי גם לשים לב לסדר של תיאור האירועים: "לעושה השמים" - ביום ב' לבריאת העולם, "לרוקע הארץ" - ביום ג', "לעושה אורים" - ביום ד' וכן הלאה, יציאת מצרים, חציית ים סוף וכו'
- בעיקרה נתקנה אמירת הלל הגדול על כוס חמישי, שסמכוהו הגאונים על לשון "והבאתי אתכם אל הארץ" הכתוב אחרי ארבע לשונות של גאולה (שמות ו) שכן הפרנסה תלויה בביאה אל ארץ זבת חלב ודבש.
- "בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל" - המדרגה הראשונה היא היושר, במובן של ישרות שבין אדם לחבירו. המדרגה השניה היא צדיק, שמתרחק מכל חטא ומקיים כל מצווה. המדרגה השלישית היא חסיד שמבוארת במסילת ישרים כמי שכל תשוקתו הפנימית היא עשיית רצון ה'. למעלה למעלה נמצאת מעלת הקדושה שבפרק האחרון במסילת ישרים מוסבר שמתוך דבקות אלוהית מתמדת, כל החול מתרומם למעלתו האידאלית. מוסיף הרב צבי יהודה שמוזכרת כאן דרגה גבוהה מכל הנ"ל והיא "וּבְמַקְהֲלוֹת רִבבְוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל" - כלל ישראל. (מתוך אגדת הרב אבינר)